הסכמה שנעלמה - טעות סופר או שיכתוב היסטוריה?

[רוצה ללמוד]

הסכמות ש"נולדו"

באהל תורה (ליקוט ד"ת מהרה"ק מקאצק) מהדו"ק לא הופיעה כל הסכמה, ובמהדורה שהוציא הרב הרשקוביץ בשנת תשי"ט נוספו כמה הסכמות ובהם מכתבו של הרב מברעזאן ובו הוא קובל על ה"שם משמואל" שאמר בשמו שהוא התיר את ה"מעשין מצות".

[קאצק]

ההסכמה נמצאת בספר אחר של המלקט ר' אליעזר צבי ציגעלמאן בשם נחלי אמונה- שם יש הסכמות נוספות לספרו זה. [נחלי אמונה]
למה הוא לא הדפיס את זה בספר אהל תורה , באמת לא ברור, אולי לא רצה שבליקוט על קאצק לכתוב ביקורת על האבנ"ז ?
דרך אגב , יש לא מעט דברים בספר שהם לא ציטוטים מדויקים ,אלא לפי מה שהמלקט העתיק ותיקן לפי הבנתו.

[נהר שלום]

גם במשנ"ב נמחק ההסכמה של רבי חיים אלעזר וואקס שנדפס במהדורה ראשונה [וגם במהדורת זכרון יעקב] מי יודע פשר דבר?

איפה קיימת הסכמה זו?

http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=22339&p=220694&hilit=%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94+%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%94#p220694

[שיף]

גם במשנ"ב נמחק ההסכמה של רבי חיים אלעזר וואקס שנדפס במהדורה ראשונה [וגם במהדורת זכרון יעקב] מי יודע פשר דבר?

איפה קיימת הסכמה זו?

[]

ההסכמה קיימת בדיוק במקום שבו כתוב בציטוט שלך [דפו"ר ומהד' זכרון]

[אמרתי אחכמה]

הסכמות הרא"י קוק, ורמ"מ אשפטיין,
על ספר 'תועפת ראם'
שלא נדפסו מעולם בספר.

נמכר באתר ebay עבור סך $45.00

הסכמות.JPG (290.18 KiB) נצפה 9454 פעמים

[הגהמ]

פרופ' מלך שפירא בספרו החדש (באנגלית) Changing the Immutable ('לשנות את הבלתי ניתן לשנוי') הקדיש דיון לצנוזריית הסכמותיו של הראי"ה קוק ומנה שם הרבה דוגמאות. ביניהם הסכמתו לח"ב מס' עבודת הקרבנות לחתנו של הח"ח.

[אנא עבדא]

הסיפורים הללו הם רק במגזר הליטאי? שבו מי שחושב אחרת נשרף
או שגם במגדר החסידי יש כאלו דברים (ואינני מדבר על צינזור מחמת שהבן דוד מחזיק חסידות מתחרה..)

נסה לחפש קיצור שולחן ערוך בבתי מדרשות של חסידי באבוב, או שו"ת מנחת אלעזר בבתי מדרשות של חסידי בעלזא.

ואגב הסכמה שהושמטה, באנשים גדולים ביותר, מסופר שהגה"ק רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא כשהדפיס את ספרו יסוד ושורש העבודה לקח הסכמה מהרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, אך כאשר ניגש להדפיס את המהדורא השניה של הספר נודע לו כי רבי לוי יצחק נמנה על עדת החסידים, ולכך השמיט את הסכמתו מן הספר.

מה יש לבאבוב נגד הקיצור שולחן ערוך ?

[מה שנכון נכון]

מה יש לבאבוב נגד הקיצור שולחן ערוך ?

בספר אהלי שם השיג הר"ש גאנצפריד על הד"ח. [וחובר ע"ז כנגדו מלחמת מצוה והוא השיב במכסה לאהל].

[הגהמ]

בעבר הוציא ר"א פישליס, תלמידו המסור של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שלשה כרכים של שיעורי חומש של רבו הדגול מפיו ומפי כתביו (ללא אבחנה ביניהם) בשם 'קול רם'. כעת סודרו מחדש עם תוספת מכתבי הרב פישליס ז"ל שבינתיים הלך לעולמו. לאחרונה יצא לאור כרך אחד המכיל השיעורים לספר בראשית ושמות. ההסכמות שהופיעו על פני שלשת הכרכים הראשונים נאספו ונדפסו בראש ספר זה. רק אחת מהן נעדרה - זו של האדמו"ר מליובביץ. אפשר בקל לנחש הסיבות לכך אבל יצויין שידוע שהאדמו"ר שמר על קשר חם שהיה לו עם הגר"מ פיינשטיין והחשיבו עד מאד. גם שאל ממנו איזה שאלות ותשובה אליו נמצאת באגר"מ.

[תולעת-ספרים]

נסה לחפש קיצור שולחן ערוך בבתי מדרשות של חסידי באבוב, או שו"ת מנחת אלעזר בבתי מדרשות של חסידי בעלזא.

לדעתי יש הבדל עצום, בין חסידים שאינם מכניסים לבית המדרש שלהם [בלי להצדיק את מעשיהם] ספר שחלק על רבם, כמו מנח"א וקצש"ע, שהרי כל אחד בביתו בעל הבית על עצמו מה לקרב ומה לרחק, לבין אנשים שמדפיסים ספר של מישהו אחר ושם משנים או משמיטים את הנראה או שאינו נראה להם, שזה כבר נכנס לתוך דבר השייך לשני ועושה ככל העולה על רוחו.

[זקן ששכח]

לדעתי יש הבדל עצום, בין חסידים שאינם מכניסים לבית המדרש שלהם [בלי להצדיק את מעשיהם] ספר שחלק על רבם, כמו מנח"א וקצש"ע, שהרי כל אחד בביתו בעל הבית על עצמו מה לקרב ומה לרחק, לבין אנשים שמדפיסים ספר של מישהו אחר ושם משנים או משמיטים את הנראה או שאינו נראה להם, שזה כבר נכנס לתוך דבר השייך לשני ועושה ככל העולה על רוחו.

אכן ואכן, ונדון כבר פעם ב viewtopic.php?f=7&t=357&p=1854&hilit=%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9+%D7%A4%D7%A0%D7%97%D7%A1#p1854

[הגהמ]

למעלה תואר השמטת הסכמותיהם של הגריא"ה הרצוג והגרצ"פ פרנק ע"י רמ"י בלוי מספרו 'כתבי הריטב"א'. אז עדיין היינו יכולים לטעון שהשמטת הסכמתו של הגרצ"פ הייתה בבחינת בהדי הוצא וכו', ואמנם לאחרונה השויתי בין ספר המכתם עמ"ס פסחים סוכה ומו"ק שהוציא רמ"י בלוי במהד' קמא (תשי"ט) למהדו"ת (תשכ"ב), וראיתי שעל ספרו זה כבר לא ביקש רמי"ב הסכמת הגריא"ה הרצוג (אם בכלל היתה לו ההזדמנות, הלה נפטר בסוף שנת תשי"ט) אבל הסכמת הגרצ"פ פרנק כולל הערותיו שעיטרה ספרו במהדו"ק הושמטה כליל ממהדו"ת (כעבור רק שלש שנים!). הנה ההסכמה במצורף:

[איש_ספר]

בעבר הוציא ר"א פישליס, תלמידו המסור של הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שלשה כרכים של שיעורי חומש של רבו הדגול מפיו ומפי כתביו (ללא אבחנה ביניהם) בשם 'קול רם'. כעת סודרו מחדש עם תוספת מכתבי הרב פישליס ז"ל שבינתיים הלך לעולמו. לאחרונה יצא לאור כרך אחד המכיל השיעורים לספר בראשית ושמות. ההסכמות שהופיעו על פני שלשת הכרכים הראשונים נאספו ונדפסו בראש ספר זה. רק אחת מהן נעדרה - זו של האדמו"ר מליובביץ. אפשר בקל לנחש הסיבות לכך אבל יצויין שידוע שהאדמו"ר שמר על קשר חם שהיה לו עם הגר"מ פיינשטיין והחשיבו עד מאד. גם שאל ממנו איזה שאלות ותשובה אליו נמצאת באגר"מ.

כתב לי חכ"א שהיה קרוב להוצאת הספר

ליתר דיוק כך הוה עובדא: הספר היה מוכן לדפוס עד הרגע האחרון עם ההסכמה של הרבי מחב"ד, ונטו מאוד להשאירו בהסכמת בני הג"ר משה ולא להשמיט, ורק ברגע האחרון ממש הוחלט להשמיט, ועיקר הסיבה היתה מצד שזה בכלל לא היתה הסכמה, רק כתב מכתב לעורך שהיה ג"כ מנהל ישיבת תפארת ירושלים ועסק ג"כ בקירוב עם המילים האלו "בכבוד ובברכת הצלחה בחידושי תורה ובהפצתו היהדות מתוך שמחה וט"ל", וזה היה נראה יותר שהעורך ניסה בזמנו איך שהוא להתפאר בשמו של הנ"ל, ולא היה בזה ממש להוסיף חשיבות לספר כשלא מדובר עליו ישיר.
אני מצ"ב צילום של "ההסכמה" מהספר המקורי

קול רם הסכמה שהושמטה.jpg (68.74 KiB) נצפה 9097 פעמים

[הגהמ]

ייש''כ. אכן אין זה מקרה של 'הסכמה' שנעלמה, אבל בכל זאת כנראה נסיבות ההשמטה שוות לה. מדובר במקרה שהמחבר חשב להתפאר בחתיכה שהבנים כבר אין מתפארים בה, לקיים מה שנאמר אבות אכלו בוסר וגו'.

[לעומקו של דבר]

באופן עקרוני:
השמטת הסכמה אינה יכולה להחשב בשו"א שכתוב הסטוריה.
כאשר כותבים ביוגרפיה וכותבים הוא קיבל הסכמות מפלוני ופלוני, אז יש שכתוב היסטוריה.
אבל הסכמות בספר הם משהו חיצוני שבא לעזור להפצת ולקבלת הספר. לא למטרת היסטוריה וודאי שלא לאפוכי מטרתא ולשבחו וקבלתו של המסכים שזה היפך המכוון. ואם כבר איבדו את התועלת אין סיבה לכאורה להשאירם. (אא"כ חיישינן דיש בזה פגיעה בכבוד המסכים. אבל זה דבר צדדי)

[הגהמ]

באופן עקרוני ודאי שאתה צודק, אבל יש לשים לב שכשמדפיסים ספר ישן ומשאירים את ההסכמות, בהרבה מקרים מדובר שכבר איתמחי גברא וקמיע למכור את עצמו, ובכל זאת משיאירם ההסכמות המקוריות כדי לתת אימון במקוריות הספר (ומה"ט נמי מדפיסים צילום משער הספר דפו"ר וכדומה). הגע בעצמך, וכי הסכמת הגרח"ע על ספר תורת הנזיר עלולה לגרום שימכרו יותר עותקים כיום הזה? לפעמים כבר נשתקעו שם המסכימים באופן שהסכמתם בזה הספר אומר יותר עליהם מאשר על הספר (והמשנה ברורה הוא דוגמא מובהקת לכך). במקרים כאלו נ"ל שיש בהדפסת הספר הצגת היסטוריה, ובהמשטת הסכמה שיכתוב היסטוריה.

[לעומקו של דבר]

באופן עקרוני ודאי שאתה צודק, אבל יש לשים לב שכשמדפיסים ספר ישן ומשאירים את ההסכמות, בהרבה מקרים מדובר שכבר איתמחי גברא וקמיע למכור את עצמו, ובכל זאת משיאירם ההסכמות המקוריות כדי לתת אימון במקוריות הספר (ומה"ט נמי מדפיסים צילום משער הספר דפו"ר וכדומה). הגע בעצמך, וכי הסכמת הגרח"ע על ספר תורת הנזיר עלולה לגרום שימכרו יותר עותקים כיום הזה? לפעמים כבר נשתקעו שם המסכימים באופן שהסכמתם בזה הספר אומר יותר עליהם מאשר על הספר (והמשנה ברורה הוא דוגמא מובהקת לכך). במקרים כאלו נ"ל שיש בהדפסת הספר הצגת היסטוריה, ובהמשטת הסכמה שיכתוב היסטוריה.

ודאי שהסכמת הגרח"ע מוסיפה לחשיבות הספר.
מכל מקום זה שמשאירים את ההסכמה מסיבה צדדית, אינה הופכת את הספר לספר היסטוריה

[אום אני חומה]

באופן עקרוני:
השמטת הסכמה אינה יכולה להחשב בשו"א שכתוב הסטוריה.
כאשר כותבים ביוגרפיה וכותבים הוא קיבל הסכמות מפלוני ופלוני, אז יש שכתוב היסטוריה.
אבל הסכמות בספר הם משהו חיצוני שבא לעזור להפצת ולקבלת הספר. לא למטרת היסטוריה וודאי שלא לאפוכי מטרתא ולשבחו וקבלתו של המסכים שזה היפך המכוון. ואם כבר איבדו את התועלת אין סיבה לכאורה להשאירם. (אא"כ חיישינן דיש בזה פגיעה בכבוד המסכים. אבל זה דבר צדדי)

האם כך אתה סבור אף כאשר המושמטים הינם הרבנים הקרובים ללבך??

[לעומקו של דבר]

באופן עקרוני:
השמטת הסכמה אינה יכולה להחשב בשו"א שכתוב הסטוריה.
כאשר כותבים ביוגרפיה וכותבים הוא קיבל הסכמות מפלוני ופלוני, אז יש שכתוב היסטוריה.
אבל הסכמות בספר הם משהו חיצוני שבא לעזור להפצת ולקבלת הספר. לא למטרת היסטוריה וודאי שלא לאפוכי מטרתא ולשבחו וקבלתו של המסכים שזה היפך המכוון. ואם כבר איבדו את התועלת אין סיבה לכאורה להשאירם. (אא"כ חיישינן דיש בזה פגיעה בכבוד המסכים. אבל זה דבר צדדי)

האם כך אתה סבור אף כאשר המושמטים הינם הרבנים הקרובים ללבך??

בלשון אחרת: אתה סבור שאני אומר כך רק מפני שלדעתך הרבנים שמושמטים - אולי עכ"פ אלו המוזכרים באשכול זה - אינם קרובים ללבי. (לפי אבחנתך את ליבי). ורבנים שאינם קרובים לליבי, טוען אתה, איני חפץ בכבודם.
ביכולתך להשמיץ כרצונך, אבל העניין הוא לא זה אלא אחר מכיוון שהסכמתי לעיל ששייך כאן נושא של חוסר כבוד אותם רבנים, ויש לדון בזה לפי העניין. אבל שכתוב הסטוריה אין כאן. שני נושאים השונים זה מזה.

למי שעוד לא הבין, למשל, אם יהיה בית כנסת עתיק שנוהגים בו מנהג פלוני משך שנים רבות, ועכשיו שינו את המנהג - לא יהיה בכך משום סילוף/שכתוב ההיסטוריה. וזאת למרות שהדבר יכול לגרום לאנשים לחשוב שכך הוא המנהג מימים קדמוניות.
עם זאת, יכול להיות בכך משום פגיעה במנהג או במייסדי המנהג.

[אום אני חומה]

לרוב הסכמה שהושמטה זה לא מסיבה טכנית של 'מקדם מכירות' שפג תוקפו..

אמנם לא הייתי קורא לזה סילוף או שכתוב אלא טשטוש.
כך למשל בנוגע לראי"ה (קוק/הרצוג), הצאצאים החרדיים בהחלט ניסו לטשטש ולעמעם את הקשר שהיה לסבא עם אישים אלו.
(אין מצב שאתה חולק על זה..)

[סגי נהור]

בוודאי יש משום שכתוב היסטוריה כאשר מטרת המשמיטים היא לטשטש את השקפותיו/קשריו/השתייכותו של המחבר כשאינם לפי טעמם של המוציאים לאור.

[לעומקו של דבר]

מכיוון שלא הועלתה טענה ספיציפית אחזור על דברי עם עוד משל, קצת צולע:
נניח שהיה אחד מיקירי ירושלים שהסתופף בצל הגאון הראי"ה, וקרא על שמו את בנו הנולד לו תיכף לאחר הסתלקותו.
לאחר שנפטר בנו זה, נקראו נכדיו בשמו.
כאשר נפטר אחד מנכדיו, החליט אחד מבני אותו נכד שנתפס לקנאות יתירה, שלא יקרא את בנו על שמו, מכיוון ששם זה נקרא ע"ש הראי"ה, ולדעתו זה לא יועיל לילדו. ולכן קרא לו במקום אברהם יצחק - יואל. יואלי'ש, בשבילכם.
האם האב הנ"ל סילף היסטוריה? לא. ילד אינו ספר היסטוריה. ולמרות שאצל כל אחיו, דור לדור יספר את ההיסטוריה, אשר שמא קגרים ללמד שזקן זקנם היה ממקורבי (או 'מעריצי') הראי"ה, ואילו אצלו תיפסק השרשרת, ואדרבא יהיו אשר יחשבו ששורש משפחתם הוא מחסידי סאטמר, עדיין אין זה סילוף היסטוריה. כי ילד הוא לא ספר היסטוריה, וגם השם שלו לא. זה שיש כאן משהו שיכלו בגללו בעקיפין לדעת שהסבא שלו היה תלמיד הראי"ה ועכשיו לא יהיה את זה - אמת ויציב. אבל סילוף אין כאן.
וכל זה יהיה נכון - אפילו אם הכוונה שלו תהיה אכן בשביל שלא ידעו את האמת על ההיסטוריה. כי הכוונה לא משנה את מהות העניין שאין בה שום סילוף אלא קריאת שם לילדו, שיתן השי"ת שאכן יתעביד לאילנא רברבא, כאילן זה או כאילן זה.

===

אני לא אוהב לכתוב בצורה של שמות, אבל האם לא ברור שישנם היום בתי מדרשות שהסכמה של הראי"ה הרצוג, למשל, המתנוססת בתחילת הספר, תעשה את הפעולה ההפוכה ממה שאמורה לעשות הסכמה בדר"כ?

[בברכה המשולשת]

מכיוון שלא הועלתה טענה ספיציפית אחזור על דברי עם עוד משל, קצת צולע:
נניח שהיה אחד מיקירי ירושלים שהסתופף בצל הגאון הראי"ה, וקרא על שמו את בנו הנולד לו תיכף לאחר הסתלקותו.
לאחר שנפטר בנו זה, נקראו נכדיו בשמו.
כאשר נפטר אחד מנכדיו, החליט אחד מבני אותו נכד שנתפס לקנאות יתירה, שלא יקרא את בנו על שמו, מכיוון ששם זה נקרא ע"ש הראי"ה, ולדעתו זה לא יועיל לילדו. ולכן קרא לו במקום אברהם יצחק - יואל. יואלי'ש, בשבילכם.
האם האב הנ"ל סילף היסטוריה? לא. ילד אינו ספר היסטוריה. ולמרות שאצל כל אחיו, דור לדור יספר את ההיסטוריה, אשר שמא קגרים ללמד שזקן זקנם היה ממקורבי (או 'מעריצי') הראי"ה, ואילו אצלו תיפסק השרשרת, ואדרבא יהיו אשר יחשבו ששורש משפחתם הוא מחסידי סאטמר, עדיין אין זה סילוף היסטוריה. כי ילד הוא לא ספר היסטוריה, וגם השם שלו לא. זה שיש כאן משהו שיכלו בגללו בעקיפין לדעת שהסבא שלו היה תלמיד הראי"ה ועכשיו לא יהיה את זה - אמת ויציב. אבל סילוף אין כאן.
וכל זה יהיה נכון - אפילו אם הכוונה שלו תהיה אכן בשביל שלא ידעו את האמת על ההיסטוריה. כי הכוונה לא משנה את מהות העניין שאין בה שום סילוף אלא קריאת שם לילדו, שיתן השי"ת שאכן יתעביד לאילנא רברבא, כאילן זה או כאילן זה.

א. שמו של ילד מסור על-פי תורתינו הקד' בידי אביו (ואמו). תורתו ודרכו של אביו או זקנו של אדם איננה מסורה בידיו כחומר ביד היוצר.
ב. הואיל וכתר"ה הביא משל, אביא משל אף אני:
נניח שגדול בישראל כתב תשובה הלכתית מנומקת המצדדת בדעת החזו"א זצ"ל בסוגיית קו התאריך. לאחר פטירתו, מוציאים צאצאיו את תשובותיו בספר שו"ת, והם משמיטים תשובה זו כי דעתם היא כדעת מרן הגרצ"פ. מה נאמר אז?
(ועל כגון זה אכן היו דיונים בפוסקים)
ונמשיך. מה אם הם ישנו את התשובה עצמה כדי שתתאים לדעתם?
(ועל זה היו דיונים באתרא קדישא הדין, כזכור...)
ונמשיך. מה אם בפרקי התולדות שבראש הספר הם יזכירו את הפסק הזה כפי שהם שינו אותו?

[לעומקו של דבר]

בברכה, מה כל זה קשור להסכמה?
הסכמה אינה אלא הסכמה. רב פלוני כותב שמסכים להדפסת הספר, והמחבר מדפיס אותה בתחילת ספרו כי היכי דלשתמעון מיליה. ואת"ל בשביל שלא לעבור על מה שהחרימו כמה מגדולי הדורות לא להוציא ספר בלי הסכמה.
לא בהבאתה ולא בהשמטתה יש משום עיסוק ישיר כלשהו בהיסטוריה או בסיפור דברים כלשהו. או בכבוד חכמים או בהיפוכו.

[בברכה המשולשת]

בברכה, מה כל זה קשור להסכמה?
הסכמה אינה אלא הסכמה. רב פלוני כותב שמסכים להדפסת הספר, והמחבר מדפיס אותה בתחילת ספרו כי היכי דלשתמעון מיליה. ואת"ל בשביל שלא לעבור על מה שהחרימו כמה מגדולי הדורות לא להוציא ספר בלי הסכמה.
לא בהבאתה ולא בהשמטתה יש משום עיסוק ישיר כלשהו בהיסטוריה או בסיפור דברים כלשהו. או בכבוד חכמים או בהיפוכו.

קשור, כי הבחירה ממי לבקש הסכמה יש בה לעיתים מעין פסיקה, ולזה התכוונתי במשל שהבאתי.
כשם שמובן לכל שאין לסלף את דברי הרב המחבר בגוף הספר, כך צריך להיות מובן שהשמטת הסכמה (במיוחד בנדונים בהם בדר"כ עוסקים אנו בכגון דא) יש בה משום סילוף דרכו של הרב המחבר.

[לעומקו של דבר]

בברכה, מה כל זה קשור להסכמה?
הסכמה אינה אלא הסכמה. רב פלוני כותב שמסכים להדפסת הספר, והמחבר מדפיס אותה בתחילת ספרו כי היכי דלשתמעון מיליה. ואת"ל בשביל שלא לעבור על מה שהחרימו כמה מגדולי הדורות לא להוציא ספר בלי הסכמה.
לא בהבאתה ולא בהשמטתה יש משום עיסוק ישיר כלשהו בהיסטוריה או בסיפור דברים כלשהו. או בכבוד חכמים או בהיפוכו.

קשור, כי הבחירה ממי לבקש הסכמה יש בה לעיתים מעין פסיקה, ולזה התכוונתי במשל שהבאתי.
כשם שמובן לכל שאין לסלף את דברי הרב המחבר בגוף הספר, כך צריך להיות מובן שהשמטת הסכמה (במיוחד בנדונים בהם בדר"כ עוסקים אנו בכגון דא) יש בה משום סילוף דרכו של הרב המחבר.

אז לא נכון. בדרך כלל לפחות.
הסכמה מעצם טבעה באה לשבח את המחבר וספרו, לכן היא באה להעיד על הספר. ולא שהמחבר מסכים על גודלו של המחבר...\
ויש בזה אנכרוניזם, שלפעמים באים בדור שאח"כ, כאשר מחבר הספר מתפרסם מאוד יותר מהמסכים, ואז מסתכלים על ההסכמה כאילו המחבר ביקש לגדל ולרומם את המסכים (כי בראש שלנו החפץ חיים למשל יותר גדול מר' בצלאל הכהן וב"ד דווילנא ולכן אם הוא ביקש הסכמה זה כנראה להחשיב אותם...), ועד כדי שמי שמשמיט הסכמה כבר עושה 'סילוף' למחבר, שהרי כל מה שהמחבר הביא את ההסכמה זה בשביל לרומם את גדלותו של המסכים... והגיחוך ברור.

אמנם יש מקרים הפוכים. אבל הם כמובן יוצאי דופן. למשל אולי ההסכמה שביקש הגר"י סרנא מהרב מטשעבין. שם היה די ברור שהגרי"ס אינו צריך את ההסכמה מהרב מטשעבין בכדי להפיץ את ספרו, וכל כולה הייתה מעין קבלת מרות של הגרי"ס לגדול הדור (וכידוע התבטלותו של הגרי"ס). ר"ב. [א"ה אינני מצליח כעת להעלות. אולי מישהו אחר יעלה את זה.] (י"ב פרידמן פעם כתב על זה יפה. אם תרצו, תנסו לקרוא את ההסכמה בפיסוק האופייני לו...)

[בברכה המשולשת]

ייש"כ.
אמנם, לענ"ד אינו כדברי כתר"ה, ואפרש שיחתי.
אכן, בדר"כ הרב המסכים גדול מהרב המחבר (בעיני הרב המחבר, בוודאי), אך יש בבחירתו לבקש הסכמה מרב פלוני (הגדול ממנו, לדעתו, כאמור), בכדי ללמד על הרב המחבר, ובהשמטת הסכמה זו יש משום סילוף.
אכן, מטרת ההסכמה איננה ללמד על גדלותו של הרב המסכים, אך בפועל יש בה בכדי ללמד גם את זה, והרב המחבר מודע לנקודה זו.

[סגי נהור]

מכיוון שלא הועלתה טענה ספיציפית אחזור על דברי עם עוד משל, קצת צולע:
נניח שהיה אחד מיקירי ירושלים שהסתופף בצל הגאון הראי"ה, וקרא על שמו את בנו הנולד לו תיכף לאחר הסתלקותו.
לאחר שנפטר בנו זה, נקראו נכדיו בשמו.
כאשר נפטר אחד מנכדיו, החליט אחד מבני אותו נכד שנתפס לקנאות יתירה, שלא יקרא את בנו על שמו, מכיוון ששם זה נקרא ע"ש הראי"ה, ולדעתו זה לא יועיל לילדו. ולכן קרא לו במקום אברהם יצחק - יואל. יואלי'ש, בשבילכם.
האם האב הנ"ל סילף היסטוריה? לא. ילד אינו ספר היסטוריה. ולמרות שאצל כל אחיו, דור לדור יספר את ההיסטוריה, אשר שמא קגרים ללמד שזקן זקנם היה ממקורבי (או 'מעריצי') הראי"ה, ואילו אצלו תיפסק השרשרת, ואדרבא יהיו אשר יחשבו ששורש משפחתם הוא מחסידי סאטמר, עדיין אין זה סילוף היסטוריה. כי ילד הוא לא ספר היסטוריה, וגם השם שלו לא. זה שיש כאן משהו שיכלו בגללו בעקיפין לדעת שהסבא שלו היה תלמיד הראי"ה ועכשיו לא יהיה את זה - אמת ויציב. אבל סילוף אין כאן.
וכל זה יהיה נכון - אפילו אם הכוונה שלו תהיה אכן בשביל שלא ידעו את האמת על ההיסטוריה. כי הכוונה לא משנה את מהות העניין שאין בה שום סילוף אלא קריאת שם לילדו, שיתן השי"ת שאכן יתעביד לאילנא רברבא, כאילן זה או כאילן זה.

הדוגמא אינה ממין העניין כלל. דוגמא ממין העניין היא אם הנכדים באו ו'תיקנו' את מצבתו של הסבא, והשמיטו ממנה את שמו.

[לעומקו של דבר]

ייש"כ.
אמנם, לענ"ד אינו כדברי כתר"ה, ואפרש שיחתי.
אכן, בדר"כ הרב המסכים גדול מהרב המחבר (בעיני הרב המחבר, בוודאי), אך יש בבחירתו לבקש הסכמה מרב פלוני (הגדול ממנו, לדעתו, כאמור), בכדי ללמד על הרב המחבר, ובהשמטת הסכמה זו יש משום סילוף.
אכן, מטרת ההסכמה איננה ללמד על גדלותו של הרב המסכים, אך בפועל יש בה בכדי ללמד גם את זה, והרב המחבר מודע לנקודה זו.

זה עניין אגבי וכדי נסבה.

[לעומקו של דבר]

כדאי גם לחדד, שזה עניין יחצנו"ת בעלמא. כי גם אם למחבר יש באמת שאלה האם ספרו ראוי להדפסה והוא שואל את מי שלדעתו ראוי לשאול, הוא לא צריך בדר"כ לקבל את התשובה בכתב, ודאי לא בכתב מלא סופרלטיבים...
ואם מי שלדעתו ראוי לשאול אינו מוכר בציבור, הוא לא יבקש ממנו הסכמה (אחרי שהוא אישר לו שראוי להוציא את הספר), אלא רק מרבנים המוּכָרים ומוׂכרִים בקהל היעד שבו הוא מבקש למכור את ספרו. הא ותול"מ.

[שכניה בן יחיאל]

האם מי שהשמיט את הסכמת מרן הראי"ה בא לסלף את ההסטוריה, או שמא בא לשמור על האמת ההסטורית ?

הרי אם ידעו על הערצתו של המחבר לראי"ה יחשבו שדעותיו של המחבר הם כמו הדעות המיוחסות היום למרן הראי"ה בסילוף היסטורי (למשל ביחס לפושעי ישראל להכעיס, וההתיחסות לחטאים של עם ישראל - מלבד התקווה וביטחון שיעשו תשובה, וכן עוד עניינים רבים) בין ע"י צנזור כתביו (ואכמ"ל), ובין ע"י שימוש במכתבו ביחס לבנו כתמיכה בכל דבר שעתיד לחשוב, וכן ביחס לעשיית דברים שגורמים למכשלות הלכתיים רבים (ויש שהוסיפו עד כדי שנויי התורה) כפי הצורך 'הלאומי', (ומוזר שכל מי שנזכר בתלמידי הראי"ה מפני דרישת כבודו, לא זוכר אותם בשביל לברר מה הייתה גישתו).

האם אחרי שירבעם השתמש במכתב של אחיה השילוני (שכתוב שם שאין איש שמבין אותו כמותו) כתמיכה בעגלים ובשאר התועבות אשר שנא ה' (עיין סנהדרין קב,א), המשמיט את קשרו לאחיה השילוני מחשש שיראה כתומך בשינוי התורה בשביל הצורך הלאומי (שלא יחזרו ח"ו למלכות רחבעם) הוא מסלף הסטוריה, או שמא המשתמשים בדמותו של אחיה הם המסלפים ?


אמנם עיין עוד בבראשית רבה פרשה עג אות ה' "ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו יי וימת. (דברי הימים ב' יג, כ) אמר רבי שמואל בר נחמן, את סבור ירבעם הוא שנגוף, לא נגוף אלא אביה. ולמה נגוף, ..... ריש לקיש אמר על שבזה לאחיה השילוני, שנאמר ויקבצו עליו אנשים רקים בני בליעל (דברי הימים ב' יג, ז), קרא לאחיה השילוני בליעל."

[פולסברג]

פרופ' מלך שפירא בספרו החדש (באנגלית) Changing the Immutable ('לשנות את הבלתי ניתן לשנוי') הקדיש דיון לצנוזריית הסכמותיו של הראי"ה קוק ומנה שם הרבה דוגמאות. ביניהם הסכמתו לח"ב מס' עבודת הקרבנות לחתנו של הח"ח.

אכן הנ''ל הוא קנאי גדול בענין הזה, ומקדיש הרבה זמן ומרץ לכך... ומסתמא נראה זאת ביתר שאת ועז בספרו הגדול על הר' קוק, האמור להתפרסם בהעתיד הקרוב.

[פולסברג]

באחד ה'ישורון'ים האחרונים היה מאמר מהרב אליעזר כצמאן לדמותו של הגאון ר' אהרן חיים הלוי צימרמן זצ"ל, ובהערה הביא שהגר"א קוטלר אמר על הגרי"א הרצוג "ער איז א מבהילדגיער גאון".

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... =19616#R_3

כבר עברו שנים, והתעלומה עומדת: מישהו יודע מה אמר שם? האם נכתב ע''י איזה מהשומעים?

אגב, מרווין שיק ז''ל ידע לספר שר' יענקל שיף לרבו ר' אהרן שיספיד, וכמדו' שעל כן הספידו רק בבית החיים, משהו כזה.

[עזריאל ברגר]

ב"רמב"ם לעם" במהדורה ישנה (אולי ראשונה?) יש הסכמות בכרך של "ספר המדע", ובמהדורות המאוחרות יותר - נעלמו כולן.
אולי ביום מן הימים יזדמן לי לצלם אותן מתוך ספר שראיתי...

[בקרו טלה]

-

[פולסברג]

אם יש למישהו את פרקי זכרונותיו של מרווין שיק שנדפסו בעתון האמי [העמי?] בארה''ב, יעלה לנו בבקשה.

[תורת המן]

באחד ה'ישורון'ים האחרונים היה מאמר מהרב אליעזר כצמאן לדמותו של הגאון ר' אהרן חיים הלוי צימרמן זצ"ל, ובהערה הביא שהגר"א קוטלר אמר על הגרי"א הרצוג "ער איז א מבהילדגיער גאון".

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... =19616#R_3

כבר עברו שנים, והתעלומה עומדת: מישהו יודע מה אמר שם? האם נכתב ע''י איזה מהשומעים?

אגב, מרווין שיק ז''ל ידע לספר שר' יענקל שיף לרבו ר' אהרן שיספיד, וכמדו' שעל כן הספידו רק בבית החיים, משהו כזה.

מהבלוג של מרווין שיק:

Late on Shabbos morning and during the meal, Rabbi Wohlgelernter, who was an official at the Chief Rabbinate, came to tell Rav Ben-Menachem that Rav Yitzchak Herzog, the Ashkenazi Chief Rabbi, had died during the night and that there would be a meeting of the Beth Din Hagadol after Shabbos to determine the details of the funeral. Rav Aharon spoke highly of Rav Herzog, adding that he hoped to be one of the maspidim. Rav Yaakov Schiff’s protest that Rav Herzog was a Mizrachist who had not opposed the draft of girls into military service was brushed off by Rav Aharon who noted that Rav Iser Zalman had eulogized Rav Kook. As an aside, there is hanging on the wall in my Jerusalem apartment a poster announcing the public hesped for Rav Kook at the Churva Shul, with Rav Iser Zalman listed as the first speaker.

Rav Aharon also noted that Rav Herzog was a Talmid Chachom who had done much to assist Jews during the European Churban and that Rav Shmuel Yitzchak Hillman, Rav Herzog’s father-in-law who had been a member of the London Beth Din, was an outstanding Torah scholar.

The Motzoei Shabbos meeting was quick and Rav Aharon was asked to be one of the speakers, I imagine at the suggestion of Rav Ben-Menachem. Also scheduled to speak were Rav Yitzchak Nissan, the Rishon L’Tzion or Sephardic Chief Rabbi, and Rav Shlomo Zevin, the prolific and highly respected author of the multi-volume “Ha-Moadim B’Halacha” and many other sefarim. There was at least one other speaker whose name I do not recall. Rav Aharon was strongly inclined to accept, noting that it was important for the public to hear the message that he wanted to deliver and also to hear a Yiddish speaker. There was, however, a hitch. The levaya was to be at Heichal Shlomo on King George Street, the seat of the Chief Rabbinate that had opened about a year before. The Brisker Rav had proscribed entering the building because Rabbi Yehuda Leib Maimon, a key Mizrachi leader, had suggested that it become the seat of a new “Sanhedrin” that would examine and, when necessary, restate the halacha in light of the establishment of the State of Israel.

Rav Schiff argued that it would be inappropriate for Rav Aharon to enter Heichal Shlomo in defiance of the Brisker Rav’s edict, which he would be required to do if he did speak. He then suggested, “Der Brisker Rav is der Rav fun der shtadt. Der Rosh Yeshiva zol fregen der Brisker Rav.” (The Brisker Rav is the rabbinic authority in Jerusalem. The Rosh Yeshiva should ask him whether it is appropriate to speak from Heichal Shlomo.) Rav Aharon did not take kindly to this suggestion. I will omit certain details, except to note that Rav Aharon exclaimed in anger, “Ich ken alain paskanim a shailah.” (I am competent to decide an halachic issue.)

Yet, at the end of the day, Rav Schiff’s words had an impact and Rav Aharon decided not to speak at Heichal Shlomo. As many of Israel’s leading rabbis were gathering before the levaya at the Herzog home on Ibn Ezer Street, Rav Aharon sent an intermediary to Rebbitzin Sarah Herzog to ask whether he could speak there before the funeral. She acceded to this request but, as was reported in the newspapers, Rav Nissan strongly objected because if Rav Aharon spoke at the home, it would mean that there would be a speaker before him and this would be an affront to his dignity.

Rav Aharon spoke at the cemetery in Sanhedria where Rav Herzog is buried. His eulogy was warm and contained much praise of Rav Herzog. Although the text of the eulogy is available, for whatever reasons, it has not been included among the hespedim published in “Mishnas Rav Aharon.”

http://mschick.blogspot.com/2012/04/rem ... abbos.html

[פולסברג]

ייש''כ.

הוא כותב שיש טקס מהספידו, ולא פורסם ע''י מכון משנת ר' אהרן. איפה זה נמצא?

[תורת המן]

תמונה מהלוויה:

הגרא קוטלר בלוויתו של ריא הרצוג.jpg (98.25 KiB) נצפה 3423 פעמים

(מקור:
https://isheiisrael.wordpress.com/2017/ ... %9C%D7%A8/)

[גביר]

ייש''כ.

הוא כותב שיש טקס מהספידו, ולא פורסם ע''י מכון משנת ר' אהרן. איפה זה נמצא?

אולי כדאי להוסיף תרגום מלא של השורות האחרונות ברשימה, שהן הנוגעות לנושא האשכול -

ר' אהרון דיבר בבית הקברות בסנהדריה, המקום בו נקבר הרב הרצוג. הספדו היה חם וכלל שבחים רבים על הרב הרצוג. למרות שנוסח ההספד זמין, מסיבות כלשהן הוא לא נכלל בין ההספדים שנדפסו ב'משנת רבי אהרון'.