עבר תחת ידי פירוש של תלמיד רש"י על פיוטי ארבע פרשיות של הקליר. וראיתי שם דבר שהתמיהני מאוד. הוא עוסק בדברי המשנה במסכת פרה (ג, ט) "טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים על כל הזיה טבילה". משנה זו מדברת על שחיטת הפרה והזאת דמה כנגד בית קה"ק. והטבילה המדוברת כאן היא טבילת האצבע בדם. כלומר, אסור להזות פעמיים מאותה טבילת אצבע. הביטוי הזה 'על כל הזאה טבילה' מופיע בספרות חז"ל בעוד הקשרים, כגון במצורע (נגעים יד, י) ועוד.
הפלא הוא שהפירוש הזה מפרש [פעמיים] שהכהן המזה מדם הפרה היה צריך לטבול ולכבס בגדיו על כל הזאה והזאה! הוא פירש 'טבילה' כפשוטה.
למעשה הוא עצמו כותב בשלב יותר מאוחר שאין לפרש טבילה במים, אלא טבילת האצבע בדם. הסתירה היא בעיה בפני עצמה, אבל שאלתי היא אם מישהו כאן נתקל אי פעם בפירוש שמפרש את דברי המשנה 'טבילה' במים.
תודה