פשרן של מליצות על דעת אומרן

[הגהמ]

עוד דוגמא לפיענוח אשכנזי שגוי לר"ת הרגיל בכתבי הספרדים, מקו' נחל דמעה מאת ר"ב הלוי עפשטיין (מח"ס תורה תמימה ומקור ברוך) הפותר "יצ"ו" כ'יחיה צדיק וזרעו':

יצו.jpg (35.49 KiB) נצפה 12217 פעמים

הפתרון הנכון הוא "ישמרהו צורו וגואלו' (ע"ש הכתוב ה' צורי וגואלי, ויתכן שנשתרבב ע"י שאנשים הורגלו לחתום אחר שמותם שלהם עצמם יצ"ו כר"ת ה' צורי וגואלי) אבל כיום יש שכותבים כן כשכוונתם לר"ת ישמרהו צורו ויחייהו.

[מה שנכון נכון]

עוד דוגמא לפיענוח אשכנזי שגוי לר"ת הרגיל בכתבי הספרדים.

ובפרט שמדובר על צאצא למשפחת בנבנשתי.

הוא חוזר על פענוח שגוי זה כמה פעמים במקור ברוך. ומוסיף שם שיש רגילים לכתוב זאת אחר שם עיר, ואומרים שזה ר"ת יבנה ציון וירושלים. וקשה דהול"ל תבנה, וי"ל. עכ"ד.

[הגהמ]

חשבתי על כך ולכן כתבתי שהפיענוח הוא אשכנזי - אפילו לו יהיבנא שהמפענח הינו ספרדי (טהור כמובן).

[יעקובי]

הפתרון הנכון הוא 'ישמרהו צורו וגואלו'...

הרי"ח בספרו בן יהוידע (סוכה מה ע"א ד"ה שם יופי לך מזבח) כותב כי פתרונו 'ישמרהו צורו ויחייהו'.

[מה שנכון נכון]

הריח"ס מעיר שבכס"מ כותב ב"פ יצ"ו על רש"י, (מסתמא ט"ס), ולפענוח רב"א יש ליישב כתענית ה ע"ב...

[מה שנכון נכון]

הרמב"ם בתחלת אג"ת כותב "ועל אודות ידידנו תלמידנו רבי שלמה... יצ"ו ויהיה כגן פורח".
וכך נפתחו ראשי התיבות בהוצאת לו"א.

אגת.GIF (4.4 KiB) נצפה 12158 פעמים

[הגהמ]

הפתרון הנכון הוא 'ישמרהו צורו וגואלו'...

הרי"ח בספרו בן יהוידע (סוכה מה ע"א ד"ה שם יופי לך מזבח) כותב כי פתרונו 'ישמרהו צורו ויחייהו'.

אכן יש ויש. ראה המצו"ב מספר 'כתנת יוסף' ('מאת הצעיר יוסף יחזקאל יצ"ו'), באמביי תרמ"ז, עמ' 54.

[הגהמ]

הרמב"ם בתחלת אג"ת כותב "ועל אודות ידידנו תלמידנו רבי שלמה... יצ"ו ויהיה כגן פורח".
וכך נפתחו ראשי התיבות בהוצאת לו"א.

אגת.GIF

יש לבדוק לעת הפנאי אבל כמדומני שבכתבי הרמב"ם המקוריים הצורה הרגילה היא ש"צ (=שמרהו צורו).

[מה שנכון נכון]

אמת שבהוצאת הרי"ק כאן כתוב ישמרו צורו. אבל הקוריוז במקומו עומד.

[עזריאל ברגר]

עוד דוגמא לפיענוח אשכנזי שגוי לר"ת הרגיל בכתבי הספרדים, מקו' נחל דמעה מאת ר"ב הלוי עפשטיין (מח"ס תורה תמימה ומקור ברוך) הפותר "יצ"ו" כ'יחיה צדיק וזרעו':

יצו.jpg

הפתרון הנכון הוא "ישמרהו צורו וגואלו' (ע"ש הכתוב ה' צורי וגואלי, ויתכן שנשתרבב ע"י שאנשים הורגלו לחתום אחר שמותם שלהם עצמם יצ"ו כר"ת ה' צורי וגואלי) אבל כיום יש שכותבים כן כשכוונתם לר"ת ישמרהו צורו ויחייהו.

ב"הקדמת המלקט ליקוטי אמרים"(=תניא) משתמש בר"ת יצ"ו, ובספרי ביאורי התניא מצאתי ד פענוחים לר"ת אלו, ואמרו חסידים שאדה"ז כתב בכוונה בר"ת כדי לכלול כל הברכות הכלולות בהם.

[הגהמ]

הואיל ואיירינן במליצות, אימא בה מילתא מעלייתא.

פעם שאלני א' למה באמת הרבו חכמי הדורות לסמוך על מליצות כ"כ מה שמקשה הרבה על הבנת הנקרא, ולמה לא בחרו בלשון ערומים להגיד לאדם ישרו כדי שהבאים אחריהם יבינו לאחריתם אף מבלי להבין משל ומליצה. ובתשובת ד"ז אמרתי דאדרבה המליצות מקילות על הבנת הנקרא. המליצה נעשתה כקוד רבני שכולם הכירו והבינו היטיב ולכן לא נצרכו להרבות מילים, והיו יכולים להסתפק במליצה קצרה. זאת ועוד, לפני עידן המקלד היו צריכים כ"א לפענח כת"י של השני, וכתבו של זה לא ככתבו של זה, ויש שהמליצה מקילה על הפיענוח ע"י שיכולים לנחש ולצפות את המילה הבאה (ומנסיוני אגיד).

הנה דוגמא קטנה מצילום כת"י בס' שנות דור ודור ח"ד עמ' שנו:

שנדוד4a.jpg (37.58 KiB) נצפה 12129 פעמים

שם בעמוד שנז פוענח הכת"י אבל נתקשו בפענוח מלה אחת מטושטשת קשה לקריאה

שנדוד4.jpg (31.03 KiB) נצפה 12129 פעמים

ואולם מכיון שהשתמש הכותב בלשון מליצית קל לנחש שהפענוח הנכון הוא "ואידמי לי' כטייעא" ע"פ ברכות דף ו ע"ב.

[הגהמ]

ולפענוח רב"א יש ליישב כתענית ה ע"ב...

עכשיו הבנתי, כאדם המברך עצמו ותולה ברכתו באחרים!

[הגהמ]

בענין החילוף המליצי בין שי"ן (שמאלית) וצד"י מן הענין להביא דברים מעניינים מאד בזה מהגאון חבי"ף בשער ספרו (!) 'משא חיים' ובו מתנצל על שבנה שם ספרו על חילוף מליצי בין שי"ן לצד"י אף שאין דרכו בכך. ראה במצורף (ממהד' 'שובי נפשי') :

[קאצ'קלה]

על חכם אחד שדרש משהו בדבר שורש נשמתו של 'קין', מצאתי לר' יעקב בכרך שהחזיק את הדברים לשטויות, ורשם עליו בגליון כת"י: "הנה בסוד קין מצאנו הבל".

[וונדרבר]

רמב"ן שמות טז א: "וטעם אשר בין אלים ובין סיני - להפריש בין מדבר סין זה למדבר צין האחר (במדבר כ א) הכתוב בצד"י שבאו שם בשנת הארבעים, ותמת שם מרים, ולכך הזכיר שם ויחנו שם במדבר צין היא קדש (שם לג לו), להפרישו מזה".
האם דבריו קשורים לניד"ד; מהיכ"ת שיחליפו בין 'סין' ל'צין'?

לא מובנת התמיהה, הרי דבר ידוע הוא שהספרדים נהגו לבטא צ' כמו ס', ומן הסתם נהגו כך גם בתקופת הרמב"ן.

[איש_ספר]

רגיל בספרי הספרדים, להוציא לשון פליאה במטבע: לא ידעתי שכול. ואם שהוא מיוסד על הפסוק בישעיהו מז ח, נפלא ממני איזה המצאה מחוכמת טמנו בו.

(ואגב כידוע ראש הפסוק, אני ואפסי עוד, נדרש כמטבע המיוחס לגאות).

[ישראל אליהו]

אולי כוונתם להחליף את הכ"ף בקו"ף.

[מה שנכון נכון]

אולי כוונתם להחליף את הכ"ף בקו"ף.

כוונתם לשין שמאלית (במקום ימנית כבמקרא) מל' השכלה.

[מנצפך]

עלה בדעתי,
התיבות 'וזאת לתעודה' המופיעות בראש תעודות הערכה רבות, הן בעצם מליצה מהתיבות 'וזאת ליהודה' הכתובות בפרשת השבוע, או שהן כבר מופיעות כשלעצמן במקורות?

[מה שנכון נכון]

עלה בדעתי,
התיבות 'וזאת לתעודה' המופיעות בראש תעודות הערכה רבות, הן בעצם מליצה מהתיבות 'וזאת ליהודה' הכתובות בפרשת השבוע, או שהן כבר מופיעות כשלעצמן במקורות?

וזאת התעודה ברות (עם לתורה ולתעודה בישעיהו).

[מענה איש]

עלה בדעתי,
התיבות 'וזאת לתעודה' המופיעות בראש תעודות הערכה רבות, הן בעצם מליצה מהתיבות 'וזאת ליהודה' הכתובות בפרשת השבוע, או שהן כבר מופיעות כשלעצמן במקורות?

מגילת רות ד ז
וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל-הַגְּאֻלָּה וְעַל-הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל-דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ, וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל.

[מנצפך]

ייש"כ

[שבע]

רבי אליהו לואנץ בהקדמת ספרו ''אדרת אליהו'' (פירוש על הזוהר, י-ם תשנ''ח, עמ' ו):
''והייתי בשכלי מטפש ועולה מטפש ויורד''

[א גאליציאנער]

כי ארכה לנו השעה-להגורסים כן בזמר מעוז צור, המלא-אגב במליצות מלשונות הכתובים אם אינני טועה.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[מעט דבש]

כתב במנחת שי (עובדיה א, טז):

כל הגוים תמיד - גירסת בעל 'מאיר נתיב' - 'סביב', שכן הביאו בשרש 'סבב' ובשרש 'שתה', ולא הביאו בשרש 'תמד' וכן כתב רבינו דוד קמחי - 'ישתו כל הגוים סביב - פירוש תמיד בלי הפסק'. וגם המכלל יופי הלך אחריו. וקרוב להיות שכן נמצא באיזה ספר. וגם אני מצאתי בספר קדמון, שבתחלה היה כתוב 'סביב', ואחרי כן 'תמיד'. אמנם בכל שאר ספרים שלפני כתוב 'תמיד', וכן יהיה תמיד עד שיבא אליהו, וכן תרגם יונתן תדירא, והוא תרגום המלה עצמה, ולא לפירוש כמו שחשב רד"ק.
אחר זמן שכתבתי כל זה אתחזי לי אליהו, ואמר שעל פסוק ושתו כל הגוים ושתו ולעו נמסר עליו מטעין ביה ספרי למכתב כל הגוים סביב פי' שהסופרים מטעין את הקוראים. מסורת המסורת סוף מאמר ח':

וראיתי מי שכתב, שבעל מנחת שי מעיד כאן שזכה לגילוי אליהו, וגילה לו מסורה שנעלמה ממנו...
אך לא ברור אם כך, מהו הסיום של המנחת שי 'מסורת המסורת סוף מאמר ח'.

אך פשוט, שאין כאן אלא מליצה, וכוונת המנחת שי בדבריו 'אתחזי לי אליהו' היא, שלאחר זמן הגיע לידו ספר 'מסורת המסורת' של רבי אליהו בחור, וממנו מצטט את המסורה ש'מטעין ביה ספרי' (והמליצה מתקשרת יפה עם מה שכתב בתחילה 'וכן יהיה תמיד עד שיבא אליהו').

[מה שנכון נכון]

כתב במנחת שי (עובדיה א, טז):

כל הגוים תמיד - גירסת בעל 'מאיר נתיב' - 'סביב', שכן הביאו בשרש 'סבב' ובשרש 'שתה', ולא הביאו בשרש 'תד' וכן כתב רבינו דוד קמחי - 'ישתו כל הגוים סביב - פירוש תמיד בלי הפסק'. וגם המכלל יופי הלך אחריו. וקרוב להיות שכן נמצא באיזה ספר. וגם אני מצאתי בספר קדמון, שבתחלה היה כתוב 'סביב', ואחרי כן 'תמיד'. אמנם בכל שאר ספרים שלפני כתוב 'תמיד', וכן יהיה תמיד עד שיבא אליהו, וכן תרגם יונתן תדירא, והוא תרגום המלה עצמה, ולא לפירוש כמו שחשב רד"ק.
אחר זמן שכתבתי כל זה אתחזי לי אליהו, ואמר שעל פסוק ושתו כל הגוים ושתו ולעו נמסר עליו מטעין ביה ספרי למכתב כל הגוים סביב פי' שהסופרים מטעין את הקוראים. מסורת המסורת סוף מאמר ח':

וראיתי מי שכתב, שבעל מנחת שי מעיד כאן שזכה לגילוי אליהו, וגילה לו מסורה שנעלמה ממנו...
אך לא ברור אם כך, מהו הסיום של המנחת שי 'מסורת המסורת סוף מאמר ח'.

אך פשוט, שאין כאן אלא מליצה, וכוונת המנחת שי בדבריו 'אתחזי לי אליהו' היא, שלאחר זמן הגיע לידו ספר 'מסורת המסורת' של רבי אליהו בחור, וממנו מצטט את המסורה ש'מטעין ביה ספרי' (והמליצה מתקשרת יפה עם מה שכתב בתחילה 'וכן יהיה תמיד עד שיבא אליהו').

viewtopic.php?f=19&t=30110&p=383472&#p383472

[יהודה בן יעקב]

בשו"ת מלפני 300 שנה, כתב בסיום התשובה:

רפה ידים, ויט שכמו עד כל מרבה רגלים, מתהלך בתומו, כאלו נחש כרוך על עקיבו, ובקש להלמו

אמנם חלק מהדברים פשוטים, אך אשמח לקבל הסבר על מליצות אלו. [מקורות הלשונות ברורים, אך לא נתבררה לי כוונת אומרם].

[מה שנכון נכון]

בשו"ת מלפני 300 שנה, כתב בסיום התשובה:

רפה ידים, ויט שכמו עד כל מרבה רגלים, מתהלך בתומו, כאלו נחש כרוך על עקיבו, ובקש להלמו

אמנם חלק מהדברים פשוטים, אך אשמח לקבל הסבר על מליצות אלו. [מקורות הלשונות ברורים, אך לא נתבררה לי כוונת אומרם].

שאין לו כח בכל גופו.

פסיק אחרי 'שכמו'. בלי פסיק אחרי 'עקבו'. הכל צריך להתחרז עם 'פרימו'.
ובקש להלמו - להכותו.
ראה גם סו"ס י די"ט ע"ב.

[וונדרבר]

בשו"ת מלפני 300 שנה, כתב בסיום התשובה:
"רפה ידים, ויט שכמו עד כל מרבה רגלים, מתהלך בתומו, כאלו נחש כרוך על עקיבו, ובקש להלמו"
אמנם חלק מהדברים פשוטים, אך אשמח לקבל הסבר על מליצות אלו.

הכל צריך להתחרז עם 'פרימו'.
ובקש להלמו - להכותו.
ראה גם סו"ס י די"ט ע"ב.

באיזה ספר מדובר?
יש לשון דומה גם בס' פרי האדמה חלק ד' הלכות אישות פרק י"ד, (דף י'), בסוף תשובת הג"ר ישראל יעקב אלגאזי המובאת שם.
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=22&book=21280

[מה שנכון נכון]

באיזה ספר מדובר?

כהנת עולם.
בשל עיסוקו של השואל בספר זה שיערתי שהתכוין אליו, ואינני יודע למה לא הבהיר זאת בעצמו. וכבר נואשתי מלהעיר על כך.

[וונדרבר]

באיזה ספר מדובר?

כהנת עולם.
בשל עיסוקו של השואל בספר זה שיערתי שהתכוין אליו, ואינני יודע למה לא הבהיר זאת בעצמו. וכבר נואשתי מלהעיר על כך.

יישר כח.
השואל התכוין כנראה לסוף סי' י"ז,
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=54&book=101322
ושם נדפס: "להלמו".
אך בסוף סי' י', וכן בתשובת מהר"י אלגאזי שהובאה בפרי האדמה הנ"ל, כתוב: "להולמו".
וכלשון זה כתוב בסנהדרין כ"א ע"ב: שביקש להולמו ולא הולמתו.
ואלי יש אפשרות "להולמו".

[יהודה בן יעקב]

באיזה ספר מדובר?

כהנת עולם.
בשל עיסוקו של השואל בספר זה שיערתי שהתכוין אליו, ואינני יודע למה לא הבהיר זאת בעצמו. וכבר נואשתי מלהעיר על כך.

יישר כח.
השואל התכוין כנראה לסוף סי' (י"ז) [יח],
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=54&book=101322
ושם נדפס: "להלמו".
אך בסוף סי' י', וכן בתשובת מהר"י אלגאזי שהובאה בפרי האדמה הנ"ל, כתוב: "להולמו".
וכלשון זה כתוב בסנהדרין כ"א ע"ב: שביקש להולמו ולא הולמתו.
ואלי יש אפשרות "להולמו".

יישר כח לכל העונים.
אכן לזה התכוונתי.
לא חשבתי שיש חילוק אם יודעים מהיכן הלשונות לקוחים. אבל כעת אני מבין שזה משנה, להבנת החריזה הנצרכת.
עכ"פ בל"נ אשתדל שלא להסתיר מידע הידוע לי.

הרב משנ"נ - למה אתה כותב את שם הספר בכתיב חסר, ע"פ הפסוק? בשער הספר הוא בכתיב מלא.
הרב וונדרבר- לא הבנתי את המילים המודגשות.

[מה שנכון נכון]

לא חשבתי שיש חילוק אם יודעים מהיכן הלשונות לקוחים. אבל כעת אני מבין שזה משנה, להבנת החריזה הנצרכת.
עכ"פ בל"נ אשתדל שלא להסתיר מידע הידוע לי.

בנד"ד ענין החריזה היה ברור לי גם מהמשפט שהובא כאן. ההקשר המלא נצרך בשביל הבנת התוכן.
מתחלה חשדתי שהוא סיום פולמוס, ורומז לשכנגדו.
עד שהורדתי הספר מה"ב וחפשתי בפנים (אין לי כעת אוה"ח), ונמצא הציטוט הלז במקומו ובהקשרו, וכן הציטוט השני הברור יותר.
ובאופן כללי א"א לפרט תועלת ידיעת מי אמר מה ולמה ומתי, כי רבה היא.
שם הספר - הסתפקתי בשעת הכתיבה, אך כיון שכבר סגרתי את הקובץ לא טרחתי לבדוק.

[וונדרבר]

השואל התכוין כנראה לסוף סי' (י"ז) [יח],
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=54&book=101322
ושם נדפס: "להלמו".
אך בסוף סי' י', וכן בתשובת מהר"י אלגאזי שהובאה בפרי האדמה הנ"ל, כתוב: "להולמו".
וכלשון זה כתוב בסנהדרין כ"א ע"ב: שביקש להולמו ולא הולמתו.
ואולי יש אפשרות "להולמו".

הרב וונדרבר- לא הבנתי את המילים המודגשות.

הרב משנ"נ כתב לעיל:
ובקש להלמו - להכותו.
וכנראה שנמנע מלבאר שהכוונה מלשון "הולם" = מתאים, כי ביאור זה כאן קשה להולמו.
וע"ז הבאתי שבשתי מקומות נדפס "להולמו" עם ו', וכן הוא לשון הש"ס בסנהדרין כא:,
ולפ"ז הוספתי שאולי יש סיכוי שגם לביאור הדומה לכוונת הש"ס שם, ומתאים לגירסה עם ו', יש אפשרות להולמו.
[אמנם אין הכרח גמור למצוא ביאור דומה לדברי הש"ס, משום שנהוג להשתמש במליצות בלשון הש"ס לכוונה שונה].
כנראה שהאשכול הזה השפיע לכתיבה קצת מליצית ...

[לבי במערב]

[ויש בדיחות ידועות ע"ז. יהודי ליטא היו מספרים על אחד שאמר "סיר הסירים אסר לסלמה. יסקיני בנסיקות", וכששאלו אותו "האם אין ש' בשיר השירים" הוא ענה "כן, לשוששי ברכבי פרעה דימישיך רעישי". ומקבילתה בין יהודי מרוקו, אחד אמר "יום הסיסי ויכולו הסמים והארץ" והיכן היה מבטא ש' "שברי מרנן"].

ראה עוד ב'ספר סופר וסיפור' ('כרמים', תשפ"א) ע' 786:

'ספר סופר וסיפור' ע' 786 - הגיית השי''ן.jpg (86.09 KiB) נצפה 2842 פעמים

[פרנצויז]

גם התנאים היו משתמשים במליצות של פסוקים.
בפסחים דף ק' ע"א יש ברייתא (תוספתא ברכות פ"ה): אמר לו רשב"ג לרבי יוסי, ברבי רצונך נפסיק וניחוש לדברי יהודה חברנו, אמר לו בכל יום ויום אתה מחבב דבריי לפני רבי יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני, הגם לכבוש את המלכה עמי בבית,

[א גאליציאנער]

מידי עברי בין בתר"י האשכול, אוסיפה ממה שבזכרוני כעת.

והיא לו נדפס"ה.
דפס"ת מועט דפס"ת.
לקבעו בדפו"ס.

אמרתי אבוא העיר"ה.
ואבוא היום אל העי"ן.
הובאו ביתה יוס"ף.

וכן ישנו - אין חולקין כבד לרב שמקורו כמדומה בספר שיחת חולין לר"א איטינגא. וכמו שצויין כאן לעיין באלפא ביתא תנייתא לר"ש אשכנזי ז"ל.

הלום ראיתי מליצה נאה משם ספר חוט המשולש שהחיד"א, בעברו דרך פרנקפורט ראה ילד מילדי הקהילה בא לביהמ"ד בכל יום לאחר שסיימו הקה עלינו ונעמד להתפלל במתיקות, ולשאלתו למה אינו מתפלל בציבור, נענה שהציבור מבלבלין את המחשבה וכו', לאחר שתהא על קנקנו של הילד ונתנבא עליו שיהא גדול בישראל, קרא עליו את המליצה - 'איש קדוש עובר עלינו תמיד.
בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[זאב ערבות]

כמדומני שבראש הספר מלכי תרשיש יש רשימת מליצות

viewtopic.php?f=7&t=45793&p=639280&hilit=%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99+%D7%AA%D7%A8%D7%A9%D7%99%D7%A9#p639280

[א גאליציאנער]

מליצות בעלות משמעות כפולה.

כגון - הצב"י השבור.
[ואולי גם 'ושבחוהו רבנן לדצב"י - ע"פ גיטין נ"ו. - כעי"ז - שכתבו רבינו השו"מ בתשובה לגה"ק ה'אך פרי תבואה' - ש"ומ קמא ח"א ר"י]

ומסופקני ב'עפר אני תחת כפות רגליו'.

ועוד רבות אשר מי ימנם ויקבצם כעמיר גרנה.

בברכה שלימה ונאמנה
א גאליציאנער

[איש_ספר]

מהריק"ש בתשובה, מספר על חברת משמחים שהיתה במצרים, שנועדה להחליף את הערלות שהיו עולזות בשמחות היהודים.
לימים אירע מאורע, עם אותה חבורה, והסכימו חלק מהחכמים להרחיק אותם ממשמרתם. וכך כותב ריק"ש באהלי יעקב

אחר כל אלה עמד איש לא נודע מי הוא זה, ואמר שהכלה קרובתו ספרה לו כי דחקו רגלה בצאתה לקראת החתן בג'ילווא שעושים לכלות עד היום במצרים. ויחרד כל העם מקצה לאמר אין זה כי אם מאנשי החברה המתופפים בתופים ומשוררים כפי התקנה, ועל זה גזרו חרם שלא יתופפו אנשי החברה בחופות כלל עד כלות חמש שנים

אני מבין שמדובר בדבר כיעור, וכנראה לא של מה בכך, אם כל העם חרד מקצה. אבל משמעות העניין לא ברורה לי, ואולי יש כאן איזו מליצה מסותרת.
כלומר פחות חשוב לי מה בדיוק אירע, יותר מעניין אם יש כאן איזה פסוק מוטמן שיש לציין אליו.

תורה היא וללמוד אני צריך.