בחינת עולם

[פניני]

סליחה על הבורות
האם ידוע מה שהוא על מדרש עשרת הדברות
האם הוא בשאר חלקים ילקוט המדרשים של ר' עידן דשא (רק חלק א מצאתי באוצר).

ב- מאיזה דפוס נחלק ספר בחינת עולם לרבי ידעיה הפניני לפרקים (ולאותיות).
תודה מראש

[חכם באשי]

למדרש יש כמה נוסחאות, שניים לפחות.
הוא נדפס ב'בית המדרש' של ילינק ומשם ב'אוצר מדרשים' של אייזנשטיין. שני הספרים מצויים באוצר.

[חכם באשי]

העירוני, כי לאחרונה נדפסה מהדורה חדשה של אחד הנוסחים: http://www.bialik-publishing.co.il/prod ... anguage=he

[מה שנכון נכון]

לשאלה ב
ממהדורת פראג שנח
ראה כאן http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... t=&pgnum=3
להשואות נוספות בין המהדורות תוכל להיעזר בזה
http://www.halachabrura.org/library/library3.htm

[פניני]

תודה הרב באשי

שאלה ב
מהודרת פראג נחלק לי"ד לחקים ובדפוסים האחרונים נחלק לי"ז פרקים

[ע. דשא]

מדרש עשרת הדברות יודפס אי"ה בילקוט מדרשים חלק עשירי.
יש לי ממנו נוסחאות רבות מאד.
בברכה ע. דשא
נדפס [אדר תשפ"ג] בתוך ילקוט מדרשים חלק עשירי

[ע. דשא]

ב"ה
לרגל חג השבועות הבעל"ט הבאתי הנה א' מן הנוסחאות הרבות של המדרש עשרת הדברות המצויות בכתבי יד,
הקטע במלואו מובא בתוך הספר ילקוט מדרשים חלק עשירי [ט"נ]

אגדות של דברות
איך הטה הקב"ה שמיו וירד, שנאמר ויט וירד וערפל תחת רגליו, וכתיב וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח, וכתיב וישת חשך סתרו סביבותיו סוכתו חשכת מים עבי שחקים. אמר הקב"ה למשה, עלה אלי, באיזה שער שאתה רוצה לבא אלי בא, שאתה ממשפחות יעקב שהוא של אש דכתיב והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלם ולא יהיה שריד לבית עשו כי פי ה' דבר. ביום ההוא אשים את אלופי עשו ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר ואכלו על ימין ועל שמאל כל הגוים סביב וישבה עוד ירושלים תחתיה והושיע ה' את אהלי יהודה כבראשונה למען תגדל תפארת בית דוד ותפארת ירושלם על יהודה.

ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה, ויפחדו המלאכים לפניך, שאש ברקיך חזק מלפידיהם, הנה מיכאל אראלי ילך לפניך ששמי הגדול חקוק בקרבו, שנאמר כי שמי בקרבו. מודד ימים לימיניך ודיוקנו של יעקב אביך לשמאלך. דייץ משה היה בלבו שהיה עליון מוכיח עמו, כל יושבי תבל נבהלו ושוכני הארצות היו תמיהים בראותם משה בן עמרם ששבה בת מלך, וירד עם משוש גדול, שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם. וכתיב עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה. הרים וגבעות רקדו כאלים כשראו הקב"ה כחתן, ובת אלהים ככלה תעדה כליה, עם אבנים יקרות, בת אלהים זו תורה, אבנים יקרות אילו שנים עשר שבטי ישראל שהיו אומרים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

אמרו חכמים, מצינו שנבראת תורה שני אלפים שנה קודם שנברא העולם, שנאמר ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום ומשחקת לפניו בכל, אלפים שנה הם, כי יומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים, שנאמר אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור ואשמורה בלילה. והיה התורה מתרעמת על הקדוש ברוך הוא ואומרת, רבונו של עולם, למה נבראתי אלפים שנה קודם שנברא העולם ואני מעכבת לירד בעולם. ומלאכים אומרים לה, מפני מה אתה מבקשת לירד בעולם חוטא, והם עתידים שיחטאו בך, מוטב לך שתהי עמנו ולא תהיה עם בני אדם. והיתה התורה משחקת עליהם, שנאמר משחקת לפניו בכל עת. והיו המלאכים תומהים עליה. והקדוש ברוך הוא אומר להם, למה אתם תומהים עליה, כי באמת היא משחקת עליכם, תורה למה לכם, אם עבודה זרה יש ביניכם, או יציאת מצרים יש לכם, או אכילה ושתייה יש לכם, או דבר טומאה יש ביניכם, שאתם מבקשים לקבל תורה, ובתורה כתיב אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים, וכתיב בה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא מחוץ למחנה, אין אתם יכולים לקבל תורה אלא אדם שנולד בטומאה ובחטא ובעון, לכפר ולטהר עצמו.

בא אדם הראשון נתן לו הקדוש ברוך הוא שש מצות, בא נח, נתן לו הקדוש ברוך הוא שתי מצות, בא אברהם אבינו נתן לו מצות מילה, בא יצחק הוסיף לו קרבן, בא יעקב {הוסיף לו גיד הנשה, בא משה וישראל לסיני} נתן לו הקדוש ברוך הוא שש מאות ושלש עשרה מצות, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב. תורה בגימטריא הכי הוו, ת' ד' מאות, ו' שש, ר' מאתים, ה' חמשה, מצינו חשבון משש מאות ואחת עשרה מצות, הללו שתי מצות היכן, אמרן הקדוש ברוך הוא לישראל מפיו, הן אנכי ה' אלהיך, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, הרי חשבון משש מאות ושלש עשרה, לכך נאמר תורה ציוה לנו משה מורשה קהלת יעקב.

מה עשה הקדוש ברוך הוא, חזר על כל אומה ולשון ליתן להם תורתו, כדי שלא יהא להם פתחון פה לעתיד לבא, אם אתה נותנה לנו אנו מקבלים אותה. בא אצל בני עשו אמר להם רוצים אתם לקבל תורתי. וכן לבני לוט ולבני ישמעאל, וכן לכל אומה ואומה, ולא רצו לקבלה. וכשבא לישראל אמרו נעשה ונשמע. אמר להם הקדוש ברוך הוא, בשביל שעשיתם רצוני, אני אעשה כולכם מלכים, שנאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.

ובשעה שאמרו נעשה ונשמע נעשו כולם יקרים ונעימים לפני מלך מלכי המלכים, שנאמר הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה.

וכשנראה הקדוש ברוך הוא למשה על הים היה דמה לו כאיש מלחמה, ובהר סיני היה דומה לו כחתן מפואר שיצא ללמוד תורה, והיה משה תמיה בלבו, ואומר למי אני משבח לאותו שראיתי בים סוף או לזה שאני רואה בסיני. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אל תתמה בליבך שאני יחיד ומבלעדי אין אלהים, אני שקרעתי הים לשנים עשר קרעים, ואני הוא בסיני. מיד פתחו כל ישראל ואמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.

אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום, באתה ענן ורבצה לו כנגדו, וכו' [כאן לא הבאתי את הקטע במלואו וראה ילקו"מ ח"ט מדרש מעין החכמה]

ובשעה שעלה משה למרום עמדו מלאכים אצל משה ואמרו לו היאך נתגאית לעלות כאן בשוגג או במזיד הרי אנו שורפים אותך בהבל שבפינו. והיו המלאכים אומרים זה לזה בואו ונתחבר יחד ונשרוף אותו בהבל שבפינו. ורואה היה משה שאפם ומתחזק כנגדו מיד נשא עיניו לעליון ואמר ה' עזרני לנגדם מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אל תירא מהם, אחוז בכסא כבודי שאין אשם שולט בכסא כבודי מיד פירש הקדוש ברוך הוא מזיו שכינתו ועננו עליו, שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. מיד היה משה נושא כח וגיאות ועמד ונתחזק בעצמו, ואמר למלאכים, אל תטריחו אותי אלא מי שיש בו כח יבא ויעמד ויענה לנגדי. אמרו המלאכים למשה, אתה אנוש סופך למות, ילוד אשה, אוהב שינה, היאך נתגאית לעלות אצלינו ואנו בכל עת חיים וקיימים ומאש וממים אנו ברואים. וכך אנו קרואים הרי או מתחזקים כח גדול ועל ראשו של משה עלתה עטרה וקרנות בפניו נולדו, שנאמר ויהי ברדת משה מן ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו. והיה הקדוש ברוך הוא יושב על כסאו ושמח שמחה גדולה היאך טלה נלחם בארי. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אל תירא מהם, שאינם יכולין לך ליטול עטרה ממך שאתה לובש. מיד התחיל משה ונלחם עמהם כשור נגח. כשראו מלאכים שמשה מנצח, מיד ברחו. וירד אל העם ממלחמי שמים.

<ובשעה שנתן הקדוש ברוך הוא את התורה>, ונגלה הר תבור ממקומו ורקד כמו איל, וחרמון כאניה בלב ים בלא מפרנס, לבנון וסיני הם השפילו עצמן וכל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו, וכל הגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו, ואין אדם רשאי לעשות דבר בזדון אלא בשפלות כי ה' אוהב שפלים ושונא גאים, דכתיב (תהלים קלח, ו) כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע. ואינו חפץ בזדון כסילים אלא משתעשע בשפלות ענוים שנאמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, וכתיב וענוים ירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום.

בוא וראה ענוותו של משה רבינו, שהיה מלך על ששים ריבוא והיה ראש לחכמים ואב לנביאים, וזילזל במלכותו והלך אצל דתן ואבירם כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל, שנאמר ויקם משה וילך אל דתן ואל אבירם.

למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלהים לשבתו זה סיני ארץ נתמוטטה שמים נטפו כשראו עליון עולה על ברוכים. ה' בצאתך בשעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים, וכתיב ה' בצעדך בישימון סלה ונגלה כבוד לעמו ורעשה הארץ דכתיב הרים כדונג נמסו מלפני ה' אדון כל הארץ. ונתן תורה לבני יעקב בחיריו. ונתן להם משפטים ישרים ותורה אשר בה חיים מאריכין וחטאות ימחו וצדקות יצמיחו, אם יעשה אותם האדם וחי בהם.
ארץ רעשה אדניה ויסודיה שוממו ועמודי הרקיע נזדעזעו דכתיב המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון וכתיב ועמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו וארץ נתמוטטה ביום שהראה הקדוש ברוך הוא עוזו וכבודו לזרע אוהבו. וכל בריה נתרעשה שמים נטו רקיע נתלה שמש הוסיף ביקרו ירח נתן נוגהה וכוכבים גדלו במספרם. ארץ בגן עדן כלולה ימים מלאו גובלם הרים נתפלסו וגבעות יתרוממו הכל היה בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא תורתו לישראל זרע אוהבו.
עד כאן
[יש לציין כי העתקה מכתב היד אינה מוגהת]

[ע. דשא]

הנני להביא כאן נוסח נוסף ואחר של מדרש עשרת הדיברות מתוך כתב יד: [הקטע אינו מוגה]

מדרש ניתנה התורה
יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שלא בחר באדם ליתן תורה על ידו כמשה, ואף על פי שנוח אברהם יצחק ויעקב צדיקים גמורים היו. ולמה בחר במשה מכולם, מפני יראה וענוה שנמצאו בו, שנאמר (שמות ג, ו) כי ירא מהביט. איזה הוא ענוה, בשעת שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ועתה לכה, ה"א של לכה סתומה היא, לפי שאמר לפניו, מי אנכי כי אלך (שם שם, יא), יש במשפחתי גדולים ממני. השיבו הקדוש ברוך הוא, אתה גדול ממנו, (שנאמר גם האיש משה הקב"ה) בעושר בכסף ובזהב, השיבו הקדוש ברוך הוא, נבחר שם מעושר רב. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, הרי אחי גדול ממני. השיבו הקדוש ברוך הוא, אתה גדול ממנו, שנאמר (שמות יא, ג) גם האיש משה גדול מאד. ובך בחרתי מכל ישראל, ועליך ניבא דוד המלך (תהלים פט, כ) אז דברת בחזון לחסידיך ותאמר שויתי עזר על גיבור הרימותי בחור מעם, זה משה. ואף על פי כן השפיל עצמו ועמד לצד אחד. השיבו הקדוש ברוך הוא, למה אתה עומד לצד אחד, אם לא יגאלו על ידך, לא יגאלנו {{אחר}}.

ועוד כשעשה אוהל מועד יצא לו חוץ מרוב ענוה, וקראו הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות כד, טז) ויקרא אל משה. ואמר, לך נאה לשרתני, ואומר (במדבר יב, ג) והאיש משה עניו מאד. וכן אמר ישעיה (ישעיה סא, א) יען משח ה' אותי לבשר ענוים, חסידים לא נאמר אלא לבשר ענוים. מיכאן למדנו, שגדולה ענוה מכל מדות טובות.

רבי יהודה ב"ר סימון אומר, רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה (משלי לא, כט), אדם הראשון ניצטוה על שש מאות מצות, נוח על אבר מן החי, אברהם על המילה, ומל יצחק לשמנה ימים, יעקב על גיד הנשה, יהודה על יבמה, אבל (מתאים) [מאתים] וארבעים ושמונה מאות מצות עשה, ושלש מאות ושישים וחמשה מצות לא תעשה, לא נצטוו אלא למשה, מאתים וארבעים ושמונה מאות מצות עשה כנגד מאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם, שכל אבר ואבר אומר לו לאדם, בבקשה ממך, עשה בי את המצוה הזאת. ושלש מאות ושישים וחמשה מצות לא תעשה כנגד ימות החמה, כל יום ויום אומר לו לאדם, בבקשה ממך, אל תעש בי את העבירה הזאת, ולכך נאמר ואת עלית על כולנה (שם).

ריש לקיש אומר, מלמד שעילהו הקדוש ברוך הוא למשה יותר מכל מידות של מעלה, שנאמר (שם כא, כב) עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה, מלמד שהקדוש ברוך הוא הרכין שמי שמים על הר סיני וקרא למשה לעלות אליו, פתח לו שערי שמים כל רקיע ורקיע גילה לו, ומחנות מלאכים הראה לו, כי (אם) [אין] גיבורים האמור כאן אלא מלאכים, שנאמר (תהלים קג, כ) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח, וציוה להם שלא יזיקוהו בהבל פיהם, ולא עוד אפילו מסייעין אותו משער לשער רקיע.

כשעלה לרקיע הראשון ששמו וילון מצא שם גדודי מלאכים העומדים והאש יוצא מפיהם, שבירייתן הייתה מאש, ודיבורין אש, עליהם ממונים שבעה שומרים על שבעה כסאות של אש, והשר שלהם קְמואֵ"ל. וכשראו את משה תמהו ועמדו בכח גבורתם, שלא היה להם רשות להזיק למשה, והיו מביטין לשר שלהם קְמואֵ"ל מה יצא מפיו ומה יגזור על משה. כיון שראה קְמואֵ"ל את משה, אמר לו, בן עמרם, מי ציוך לעלות כאן. אמר לו משה, רבך. כששמע כך שתק והלך לפניו כתלמיד לפני רבו, עד שהביאו לשער השיני ושמו שמים. ואותו רקיע מלא פחד, כי בתוכו מלאכים אין חקר עשויין צבאות צבאות, ועליהם שרים ושוטרים, ובאותו רקיע שתים עשרה מעלות, ובכל מעלה ומעלה עומדין מלאכים בכבודן, ועליהם גבוה מעל גבוה, והשר שלהם שמו הַדַרְנִיאֵ"ל. אמרו עליו שהוא גבוה מחביריו שישים ריבוא פרסה, וכל דיבור ודיבור שיצא מפיו יוצאין עמו שנים עשר מלאכי אש. באותה שעה מסר השר קְמואֵ"ל את משה להשר הַדַרְנִיאֵ"ל ואמר לו, הזהר בבן עמרם שרבך מסרו אלי ואני מסרתיו אליך. מיד תמה הַדַרְנִיאֵ"ל ואמר, מה לילוד אשה במקום טהורים וקדושים. פתח משה את פיו ואמר לו, אם אתם ניקראים בני אלהים, שנאמר (איוב לח, ז) ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלהים, אף ישראל ניקראו בני אלהים, שנאמר (תהלים פב, ו) (אם) [אני] אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכים. ולא עוד אלא אף אני נקראתי אלהים, שנאמר (שמות ז, א) ראה נתתיך אלהים לפרעה. ואם אתה מלאך אף אני מלאך, שנאמר (במדבר כ, טז) וישלח מלאך, ואף אחי ניקרא מלאך, שנאמר (מלאכי ב, ז) כי מלאך ה' צבאות הוא. מיד שתק הדרניא"ל והלך לפניו כתלמיד לפני רבו, והוליכו עד שער רקיעה שלישי ששמו שחקים, ושם שלשה מלאכים שחקים יושבים על כסאותם, ודמות הכסאות כאש, והן כאש, ומראיהין כלפידים, ולהם ענפים{{צ"ל כנפים}} לעופף, דאים לכל רוח, והשר סַנְדַלְפוֹ"ן עליהן. אמרו עליו שהוא גבוה מכל המלאכים מהלך חמש מאות ריבוא פרסה, ורגליו עד תהום התחתונה וראשו בין השרפים בין החיות הנושאות כסא רם ונישא, ועליהם נאמר (יחזקאל א, יג) ודמות החיות ומראיהן כגחלי אש וגו', והיא מתהלכת בין החיות זה סנדלפו"ן שהוא קושר כתר לקונו מתפילות ישראל, וכשגומר לעשות הכתר משביעו בשם המפורש ועולה הכתר ויושב בראשו של הקדוש ברוך הוא. באותה שעה כל מלאכי השרת וכל שרפי מעלה אוחזתן חלחלה ורתת וזיע, עים כל החיות שבמרכבה, ואומר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

קיבל סנדלפו"ן את משה מהדרניא"ל והוליכו לרקיע הרביעי ששמו זבול, הראוהו כל מה שיש בזבול, וראה שהוא נטוי ברוח סערה, ועומד על עמודי אש, ונישא בכיתרי שלהבת, ומלא גינזי גבורה, ובו אוצרות של טללים. ומלאכים קלים בכל פינותיו מרוצעין, ובו שבעה נהרי אש והמים עומדין עליהם מזה ומזה, מזה מלאכי אש בוערים כשלהבת, ומזה מלאכי קור מוקפין ברד, ולא אלה מכבין את אלה ולא אלה מלהטין את אלה, אלה טובלים בנהרי אש, ואלה טובלין בנהרי מים, ועונין ואומרים שירות ותושבחות לחי העולמים, כי יצרים להדרת חוסנן. ועליהם גליצו"ר השר, אמרו עליו שמיום שחרב בית המקדש לא דיבר אלא על גליצו"ר בלבד. ולמה ניקרא שמו גליצו"ר, שהוא מגלה טעמי צור.

וגליצו"ר קבלו למשה מן סנדלפו"ן והוליכו לרקיע חמישי ששמו מעון, והוא מעולה מאד, ובו ענני הוד, ובו שנים עשר נשיאי הוד יושבים על שנים עשר כיסאות של הדר ודמות מלאכים כסותם כמראה אש מרובעים באמצע רקיע ופונים לארבע רוחות עולם, שלש שלש לכל רוח, ומלאכים רצים בשליחותם, ומשאגתם רועד העולם, מנשמתן יוצאים ברקים. ולהן כנפי אש עטופים עטרות אש, ומזיו פניהם יבהיק רקיע, ושם גדודים של אש לובשין ציבעונין של אש תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר. ושר שלהן חַכְמִיאֵ"ל קיבלו למשה והוליכו לרקיע הששי ששמו מכון, שם מקום מוכן לצדיקים, ואור מוקפין בו, משם ריבותיים אלפי שינאן וצבאות ומחנות עומדין בפחד, וברא כל מלאך כדמות כתר אש. ושר שפטיא"ל עליהם קיבלו למשה והוליכו לרקיע השביעי ששמו ערבות, ושם כסא הכבוד מוכן, החיות הנושאות כסא הכבוד אלף אלפין ישמשוניה, שם יושב על כסא הכבוד לבדו ושופט בצדק לפניו, סיפרי אש פתוחים לפניו, נהרי אש מושכין ועומדין לפניו, ולא שרו דמות פניו כי דמותו מכל נעלמה, ודמות כל ממנו לא נסתרה. מיכא"ל השר לפניו שהוא ראש על כל המחנה. גבריא"ל שהוא גיבור במלחמה. רפא"ל שהוא רופא אמת. ענא"ל שהוא עונה לקוראי הקדוש ברוך הוא בעת צרה. שְׂרָאֵ"ל שהוא מושל על כל שרי מרום. הוֹדִיאֵ"ל שהוא מושל על כל המלאכים הנותנין הודות. מתתיה"ו הוא נותן נועם לאופנים להנעים קדושה.


[הבאתי כאן רק את תחילתו של המדרש, בילקו"מ חלק עשירי יופיע אי"ה המדרש במלואו].

[ע. דשא]

קטע נוסף מתוך מדרש עשרת הדברות כתב יד:

אמר רבי שמלאי, בכבוד גדול היה העולם עד שלא ניתנה התורה, ומכשניתנה התורה כביכול נעשה העולם חול. כיצד, טול קנה של מאזנים ותן שש אונקיאות בכאן, וארבעים בכאן, איזה מהן מכריע אותן, של ארבעים מכריעין את השש, כך כל העולם כולו לששת ימים נברא, שנאמר (שמות כ, י) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגומ'. והתורה ניתנה לארבעים יום, שנאמר (דברים ט, יא) ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן ה' אלי וגומ'.

בוא וראה כמה בין מידות הלוחות למידות העולם, כל העולם כולו אחד מאלף ומאתים ותשעים ותשעה זרתות ושליש זרת במידת הלוחות. ויתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שאין מידותיו כמידת בשר ודם, מידת בשר ודם אינו יכול להניח כלי גדול בכלי קטן, אבל הקדוש ברוך הוא יתברך שמו ויתעלה זכרו ותתהדר מלכותו לעלם ולעלמי עולמים, מניח כלי גדול בכלי קטן, מנין אתה מוציא, ממידות הלוחות. בוא וראה שיעורן של לוחות כמה, שש מאות ושלש עשרה אותיות חקוקות בלוחות, כל אות ואות כמלא אצבע של הקדוש ברוך הוא, ובין אות לאות כמלוא אות, ובעשר שורות היו כתובות, וכל שורה ושורה מן ששים ושתים אותיות, ובין שורה לשורה כמלוא שורה. ורווח של אותיות לאורך הלוחות והשורות לרוחב הלוחות, נמצא אורך הלוחות בששים ושתים אותיות ריוח וארבע אצבעות, וריוח מלמעלה ארבעה אצבעות, וריוח מלמטה ארבעה אצבעות, מקום תפיסת יד, הרי מאה ושלשים וששה אצבע ברוחב. ובאורך יש בו עשר שורות בין שורה לשורה כמלא אצבע של הקדוש ברוך הוא, וכל שורה ושורה כמלוא שורה וארבע אצבעות ריוח מיכאן וארבע אצבעות ריוח מיכאן, הרי עשרים ושמונה אצבעות. נמצא אורך הלוחות מאה ושלשים וששה על עשרים ושמונה אצבעות. נמצאו כל אצבעות שבשני לוחות שבעת אלפים ושש מאות ושש עשרה אצבעות, וזהו כתב וריוח שבפנים, וכנגדן מאחריהן, וכשאתה פושטן לצד אחד עושין חמשה עשר אלף ומאתים ושלשים ושתים אצבעות. והאצבעות מתחשבות שתים עשרה לזרת, נמצאו כל אצבעות כולן של שני לוחות שעושין אלף ומאתים וששים ושנים זרתות ושליש זרת, והזרת מלא כל העולם כולו, שנאמר (ישעיה מ, יב) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תיכן וגו'. נימצא כל העולם כולו אחד מאלף ומאתים וששים ושנים זרתות ושליש זרת במידת הלוחות. וכשאתה מצרף שיעור הלוחות עם ספר תורה עושין ארבעת אלפים וארבע מאות ותשעים ותשעה זרתות ושליש זרת, שנאמר (זכריה ה, ב) ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגילה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה.

[לא מוגה, וראה ילקו"מ ח"י הקטע במלואו, ט"נ].

[ע. דשא]

תחילתו של קטע נוסף ממדרש כתב יד [נוסח אחר]: [ל"מ].

בֹיֹנֹוֹ עֹמֹיֹ עֹשֹוֹ

מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו (תהלים קו, ב). אין אדם בעולם שיוכל להגיד גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, אלא במקצת. ויש לנו לספר מה שהיה ומה שעתיד להיות, יתעלה ויתברך שמו וזכרו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שברא שבעה דברים קודם ברייתו של עולם. והתורה היא אחת מהן, והיא מתוקה מדבש ונופת צופים וחמודה מזהב, שנאמר (שם יט, יא) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים.

ואלו הן השבעה דברים, תורה, תשובה, כסא הכבוד, גן עדן, גיהנם, מקום בית המקדש, ושמו של משיח. תורה מניין, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, ר'וצה ל'ומר קודם שנברא העולם. תשובה מניין, שנאמר בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, וכתיב בתריה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, בטרם ר'וצה ל'ומר קודם שנברא העולם. כסא הכבוד מנין, שנאמר נכון כסאך מאז, ר'וצה ל'ומר מאז מקודם שנברא העולם. גן עדן מנין, שנאמר ויטע אלהים גן בעדן מקדם, ר'וצה ל'ומר קודם שנברא העולם. גיהנם מנין, שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה, ר'וצה ל'ומר קודם שנברא העולם. מקום בית המקדש מניין, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, מראשון קודם שנברא העולם. שמו של משיח מניין, שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו, לפני שמש קודם שנברא העולם.

והקדוש ברוך הוא נתיעץ עם התורה, ואמר לה, תרצי שאברא בני אדם שיהיו משתעשעין ביך ומקימין מצותיך, ואין שבח לבתולה שאין מי לארסה. השיבה התורה ואמרה, רבונו של עולם, טוב הדבר שתברא בני אדם שימליכוך וחיילים וצבאות שיקלסוך וידעו שאתה מלך עליהם. באותה שעה שמע לעצתה וברא הצור את עולמו, ועשה אדם וחוה ומלא מהם את העולם כולו, ומניין שנתיעץ הקדוש ברוך הוא עם התורה לברא את העולם, שנאמר (משלי ח, יד) לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה .

וישמעו האותיות שהקדוש ברוך הוא רוצה לבראת העולם, עלתה קטטה ביניהם, זאת אומרת, בי יתחיל, וזאת אומרת, לא כי בי יתחיל. נכנסו כולם למפרע לפניו, נכנסה התי"ו, התחילה ואמרה, רבונו של עולם, אם רצונך שתברא בי העולם, לפי שבי נקראת תורתך ובי אתה עתיד ליתן תורה לישראל על ידי משה, שנאמר (דברים לג, ד) תורה צוה לנו משה. ענה הקדוש ברוך הוא ואמר, לא אעשה, לפי שאת עתידה להכתב על מצחות בני לאבדן מן העולם, שנאמר (יחזקאל ט, ד) והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים, לפיכך לא נכון לפני לעשות כן, שכל אות של פורענות אינה ראויה שבה אברא העולם. מיד יצאה מלפניו בפחי נפש. ואחר כך נכנסה השי"ן, ואמרה לפניו, רבונו של עולם, אם רצונך שתברא בי העולם, שבי נקרא שמך ושבחך, שנאמר זה שמי לעולם. אמר הקדוש ברוך הוא, לא אעשה, מפני ששוא ושקר אין לו רגלים, ואף את אין לך רגלים, וכל אות שנזכר לפורענות לא אברא בה את העולם. נכנסה הרי"ש וכן אמר לה, של פורענות היא, ששם רשע נקרא בה. וכן אמר לקו"ף שהוא של קללות, וכן צד"י של צרות, פ' פורענות, ע' עונות, וכן אמר לכל האותיות עד הכ"ף. בשעה שירדה הכ"ף מעל כתרו של הקדוש ברוך הוא ונכנסה לפניו, רעשה הכתר וכסא הכבוד וגלגלי מרכבה, אמר להם הקדוש ברוך הוא, מפני מה אתם מתרעשים. אמרו לפניו, רבונו של עולם, מפני שירדה ממנו כ"ף ונכנסה לפניך, שכל כבודנו ויקרנו אינו אלא בכ"ף. אמר לה הקדוש ברוך הוא, מה אתה רוצה. אמרה לפניו, רבונו של עולם, אם רצונך, שתברא בי העולם, שבי נקרא כבודך, כסאך, כתרך. אמר לה הקדוש ברוך הוא, לא אעשה כן, מפני שבך אני עתיד להכות כף על כף בשביל צער בני, שנאמר גם אני אכה כפי על כפי. מיד יצתה מלפניו בפחי נפש. לסוף נכנסה בי"ת, אמרה לו, רבונו של עולם, רצונך שתברא בי עולמך שבי אומרים בכל יום לפניך מלאכי השרת, ברוך ה' לעולם אמן אמן. אמר לה, כן אעשה, שבך עתידין בני לברך בשמי, שנאמר (תהלים עב, יח) ברוך ה' אלהים אלהי ישראל, ואומר (שם קיח, כו) ברוך הבא בשם ה', וכתוב ברוך ה' יום יום, ובך נאה לברא את העולם, שנאמר (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים.

ואמר לאל"ף, למה תשתוק ולא תדברי לפני ככל האותיות. אמרה לפניו, רבונו של עולם, מה אני אומרת לפניך, שכל האותיות שָׁבוּ נִכלמות ואני מתיראה שמא תעשה בי כן, ולא עוד אלא שאני קטנה ומועטת מכולן, שכל האותיות עולות ומגודלות בחשבון, ואני מעוטה ומחוסרת מחשבון, ועוד שכבר ישר בעיניך לבראות העולם בבי"ת, ושׂמתה במכון מושבה ונתת לה מתנתה ועתה תסירנה ממושבה ותתחיל לברא בי את העולם, לא נכון לעשות כן. השיב לה הקדוש ברוך הוא, הואיל ואת מיעטת את עצמך לפני, אני אגדלך ואכין מושבך בראש כל האותיות לקרוא את שמי בך, שנאמר אנכי ה' אלהיך, ואשגבך בחשבון אֶלֶף, וליחד את שמי בשעה שבני ישראל מיחדין וממליכין אותי ערב ובקר, דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ללמדך שכל המשפיל את עצמו, הקדוש ברוך הוא מגביהו.

ומפני מה ידו של אלף זקוף ועומד ויש לו שתי רגלים, מפני שהוא ראש האותיות אמת, ואמת יש לו רגלים, ושקר אין לו רגלים. ומפני מה ידו זוקף מצדו, מפני שהוא מעיד וזוקף להקדוש ברוך הוא שהוא אמת לעולם, שנאמר (תהלים קיז) ואמת ה' לעולם. בי"ת, מפני מה הוא פניו כלפי גימ"ל, וגימ"ל גבו כלפי דל"ת, מפני שבי"ת דומה לבית שהוא פתוח דלתיו לדל, וגימ"ל דומה לגבר שדוחה את העני לפתח ונכנס לביתו להוציא לו מזון. מפני מה ידו של גימ"ל סמוך לדל"ת, מפני שכל גמילות חסדים אינו אלא לדלים. דל"ת מפני מה דומה למקל ופניו כלפי ה"א, מפני שאדם אינו מסתכל לטובו של עולם זה שנברא בה"א, שנאמר בהבראם, בה"א בראם. מפני מה נברא בה"א, שהוא דומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יצא. ומפני מה יש לו שני פתחים אחד גדול ואחד קטון, מפני כשיצא האדם יצא בפתח גדול, וכשיכנס יכנס בפתח קטון. ו"ו מפני <מה הוא> זקוף ועומד פניו כלפי זי"ן והוא דומה למטה, מפני שרמז הקדוש ברוך הוא באותיות שהוא עתיד להכות את הרשעים במטה של אש בדינה של גיהנם עד שמשמיעין קולם ווי ווי. זי"ן מפני מה יש לו שני תגין, אחת כלפי ח"ת ואחת כלפי ו"ו, מפני שכל בעלי זנות כשהוא הולך אצל זונה לבא עליה עין אחת כלפי חטא ועון, ועין אחת כלפי בני אדם שלא יראוהו. ח"ת מפני מה פניו כלפי מטה, שכל בעלי חטא יש להם גנאי ובושת פנים, ואין להם שבח ושם טוב בעולם אלא חרפה וכלימה. ט"ת מפני מה טמון ידו וזקוף ראשו והוא קשור כתר, מפני שכל מי שהוא עושה מעשים טובים וצדקה וגמילות חסדים שלא יעשה בפרהסיא אלא בסתר, שנאמר מתן בסתר יכפה אף (משלי כא). יו"ד מפני מה הוא קטון מכל האותיות, מפני שכל המקטין עצמו בעולם הזה, זוכה ונוחל העולם הבא שנברא ביו"ד, שנאמר כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו), בה' נברא העולם הזה וביו"ד העולם הבא. ומפני מה נברא העולם הבא ביו"ד, מפני שצדיקי עולם מועטין. ומפני מה תגו של יו"ד למטה כלפי פניו, שכך מעשיו של צדיק כפופים למטה.

ויש אומרין טעם אחר לאותיות, אל"ף בי"ת, אַלֵף בינה. גימ"ל דל"ת, גומל דלים. ומאי טעמא פשוטה כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת, שכן דרכן של גומלי חסדים לרוץ אחר דלים. {ומאי טעמא פשוטה כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל, דלימציה ליה נפשיה}. ומאי טעמא מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל, משום דליתן ליה בצינעא, דלא ליכסיף. ה"א וא"ו, שמו של הקדוש ברוך הוא, אם אתה עושה כן, הקדוש ברוך הוא זן אותך, ויחון עליך ומטיב לך, ונותן לך ירושה, וקושר לך כתר לעולם הבא. כ"ף מפני מה דומה לכיס ופניו כלפי למ"ד, מפני שכל כסא מלכות אינו מתוקן אלא למלכי ארץ לישב עליו. מ"ם פתוחה, מ"ם סתומה, מאמר סתום מאמר פתוח. נו"ן כפופה, נו"ן פשוטה, פ"א פתוח, פ"א סתום, צד"י כפופה, צד"י פשוטה, צדיק כפוף צדיק פשוט. היינו נאמן כפוף נאמן פשוט, הוסיף הכתוב כפיפה על כפיפתו, שלא ניתנה תורה אלא באימה ברתת ובזיע. קו"ף, רי"ש, קו"ף קדוש, רי"ש רשע. מאי טעמא מהדר אפיה דקו"ף לאחוריה דרי"ש, אמר הקדוש ברוך הוא, איני יכול להסתכל ברשע. ומאי טעמא מהדר תגיה דקו"ף לגבי רי"ש, אמר הקדוש ברוך הוא, אם חוזר בו אני קושר לו כתר כמותי. ומאי טעמא כרעיה דקו"ף תליא, דאי הדר ביה. שי"ן שקר, תי"ו אמת. ומאי טעמא שקר מקרבא מיליה ואמת מרחקא מיליה, שקרא שכיח, קושטא לא שכיח. ומאי טעמא, שקר אחד כרעיה קאי, ואמת מילבן ליבוני קושטה {קאי}, שקרא לא {קאי}.

מה עשה הקדוש ברוך הוא, פתח בתורה והוציא ממנה שם אחד, והטיף ממנו שלש טיפות של אור, אחד אחד בעולם הזה, ואור אחד לימות המשיח, ואור אחד לתורה. ומנין שהאור יוצא מן התורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו, כג). וחזר ופתח בתורה והוציא ממנה שם אחד והטיף ממנה שלש טיפות של אש, והוא של תורה, חוץ מאש שמשתמשין בו בני אדם, ומנין שהאש יוצא מן התורה, שנאמר מימינו אש דת למו (דברים לג, ב). ומנין שהמים יוצא מן התורה, שנאמר (משלי ח, כד) באין תהומות חוללתי באין מעינות נכבדי מים. והיה העולם אור ואש ומים. מימינו של הקדוש ברוך הוא אש, ומשמאלו אור ומתחתיו מים, בשעה שמסתכל הקדוש ברוך הוא בעולם שהוא מלא אור ואש ומים חזר ועירבן וזיווגן שנים שנים, נטל אור ומים וברא שרפים ואופנים וחיות הקדש. נטל אור ואש וברא בה כסא הכבוד. נטל אש ומים וברא מהם מלאכים והכוכבים והשמים, אל תיקרי שמים אלא אש ומים. אמר לרקיע המתיחו עצמכם. והמתיחו עד {שאמר להם די ונקרא} שמו אל שדי.

[ע. דשא]

עוד נוסח נוסף מכתב יד של מדרש עשרת הדברות [מובא בתוך מחזור ויטרי כתב יד] הבאתי כאן רק את תחילתו של המדרש:

ועל עשרת הדברות יש אגדה על כל פסוק ופסוק וכן שיטתא

אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך (שמות כ), המתרגם אומר עד קדמאה, והדורש אומר, ראשון דברינו ופתחון פינו חייבין ליתן הודאה ושבחה למי שברא את התורה בעשרים ושתים אותיות, ולכל האותיות אלף בראש. אלף, זהו הקדוש ברוך הוא שהוא ראשון והוא אחרון, שנאמר ומבלעדיו אין אלהים. והוא אלוף ברוב אלופי מלך, כשם שאלף הוא ראש לכל האותיות כולן, כך הקדוש ברוך הוא ראש לכל המלכים כולן, ומניין שהוא ראשון והוא אחרון, שנאמר אני ה' ראשון ואת אחרון אני הוא. (אלה) כשהקדוש ברוך הוא מחדש את העולם עומד הוא בעצמו ומסדר סידרי אחרונים של העולם הבא, סידרן של צדיקים, וסידרן של חסידים, סידרן של פרנסי הדור, ומוריד כל נשמה ונשמה, ומוריד חנוך בן ירד ששמו מטט"רון, ואת ארבע החיות מתחת גלגלי המרכ[ב]ה שלו ומעמיד את כסאו לצד אחד, ומעלה את קרח ואת כל עדתו מתהום רבה ומביאן לפני(ו) כל באי העולם הבא, ואומר להם הקדוש ברוך הוא, כלום ראיתם אלוה אחר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת העידו בי ותאמרו אמת, שנאמר ואתם עדיי נאום ה' ואני אל. מיד משיבין מטט"רון וחיות הקודש וקרח וכל עדתו ויענו כולם בפה אחד בבת קול אחד ובדיבור אחד ואומר[ים] בפני כל באי העולם, לא ראינו כמוך בכל העולם כולו, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. העידו בי ותאמרו אמת, שנאמר ואתם עדיי נאם ה' ואני אל. מיד משיבין מטטרו"ן וחיות הקודש וקרח וכל עדתו, אין מלך כמוך ואין עוד בלתך ואין אלהים זולתך, אתה ראשון ואתה אחרון ומבלעדיך אין אלהים, שנאמר אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך. באותה שעה משיב הקדוש ברוך הוא לכל העולם הבא ואומר להם, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי. מהו אני אני שני פעמים, מלמד שאומר להם הקדוש ברוך הוא, אני הוא עד שנברא העולם, ואף אני הוא משנברא העולם, ואין אלהים עמדי בעולם הבא.

ככתוב מי ימלל גבורות ה' מי ישמיע כל תהילותיו, <אין> אדם יכול להגיד ולספר כל גבורותיו של הקדוש ברוך הוא ואפילו המלאכים אין יכולין למלל את גבורותיו אלא מקצת יש לנו לדרוש במה שעתיד לעשות ובמה שעשה.

יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שברא שבעה דברים קודם ברייתו של עולם, והתורה אחד מהם שהיא מתוקה מדבש וחמודה מזהב ומפז רב, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. ואילו הן, תורה, ותשובה, וכסא הכבוד, וגן עדן, וגיהינם, ומקום של בית המקדש, ושמו של משיח. תורה מניין, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. תשובה מניין, שנאמר בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. כסא הכבוד מניין, שנאמר נכון כסאך מאז מעולם אתה. גן עדן מניין, תלמוד לומר ויטע ה' אלהים גן [ב]עדן מקדם. גיהינם מניין, שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה. מקום בית המקדש מניין, שנאמר כסא כבוד מראשון מקום (מקודשו) [מקדשינו]. שמו של משיח מניין, שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו.

ונתייעץ הקדוש ברוך הוא בתורה ששמה חכמה, ואמר לה, אברא בני אדם שיהו משעשעין ביך ומקיימין מצויתיך, איך איזה שבח לבתולה שאין למי לארסה וצבא בלי דגל. השיבה התורה ואמרה לפניו, רבונו של עולם, המלך שאין לו חיילות וצבאות וגדודים ומחנות מי יקלסינו ומי ייחדינו ומי ימליכנו ולמי יוודע שהוא מלך ועל מי ימלוך. באותה שעה שמע בעצתה וייטב לפניו, שכך שבחה התורה ואמרה, בי נתייעץ הצור כשביקש לבראות עולמו, שנאמר לי עצה לי תושיה, ואומר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, אין חכמה האמורה כאן אלא תורה, ותורה זו איזהו דמותה ומה שמה, אמון הוא שמה קודם בריית העולם, ולמה נקרא שמה תורה עד שירדה להר סיני, ועל מניין מצוותיה שהיא נקראת תורה, שכך עולה בגימטריא שש מאות ואחת עשרה מצות, שתים היכן הן, אנכי ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמענום.