ופסק הלבוש כחכמים - ט"ס באליה רבה

[איש רגיל]

אליה רבה סימן יא סק"ו: י''ב גודלין וכו' בלבוש הטעם משום נוי ציצית ודקדק עולת תמיד סק''ד מינה דס''ל ללבוש דחיוב המצוה אינה אלא ד' גודלין ולענ''ד ליתא דאם כן האיך לא הזכיר הלבוש דעת הפוסקים דסגי בארבע והש''ע הביאם גם לשון שנתנו חז''ל לא אתי שפיר לפי זה אלא ודאי דסבירא ליה דחיוב המצוה הוא י''ב והא דכתב הטעם משום נוי ציצית היינו משום דסבירא ליה דבתורה לא מצינו שיעור לאורך החוטין כמבואר לקמן ריש סימן י''ב דמדאורייתא בכל שהו אלא דחכמים נתנו שיעור למר י''ב ולמר ד' גודלין ולתרווייהו טעמא דחכמים משום נוי ציצית אלא למר בד' הוי נוי ציצית ולמר בי''ב ופסק הלבוש כחכמים ואם כן דוקא י''ב הוא חיוב מצוה וזה ברור.

והוא טעות מוכח, שהרי הא"ר מסביר בדעת הלבוש שחכמים תיקנו אורך לציציות משום נוי ציצית, אלא שיש מחלוקת כמה הוא האורך, לרמב"ם ולרא"ש הוא ד' גודלין, ולר"ת הוא י"ב גודלין. ומה שייך כאן 'ופסק הלבוש כחכמים'? לכאו' צ"ל: ופסק הלבוש כרבינו תם.

[י. אברהם]

נתבקשתי מידיד להכניס:

סי' תלח
בלבוש סי' תלח מדובר על תינוק או עכבר שנכנסו לבית בדוק מחמץ וכיכר בפיהם, דיש נפק"מ ביניהם דאם נכנס אחריהם ומצא פירורים, אז בתינוק יש לתלות שזהו הכיכר (שתינוק דרכו לפרר) ושוב א"צ בדיקה, אבל בעכבר שאין דרכו בכנ"ל, צריך בדיקה.

ועל זה כתב האליה רבה:

image (1).png (29.46 KiB) נצפה 129 פעמים

מה שכתב בשם הב"ח "דבדיעבד" צריך לבדוק, אין לו מובן לכאורה.

ופשוט שבמקום "בדיעבד" צ"ל "דבעכבר" (וכנראה הי' כתוב דבע'=דבעכבר, ומ-דבע' עשו 'דבדיעבד'), וכן מפורש גם בב"ח עצמו ואף באליה זוטא כאן, ופשוט.