הגדיל לעשות ר' יצחק ב"ר משה מוינה בספר 'אור זרוע' שהעתיק בחיבורו (הל' פסחים סי' רנו) פירוש שלם ומקיף מאת ה"ר שמואל מפלייש.
בכמה מקומות אנו מוצאים שנתקשה בעל הפירוש ב'דינים העולים' מתוך לשון הפיוט, ומתוך הקושי הוא מסיק שכך נכתב לצורך החריזה בלבד, ואף שאין ההלכה מכוונת.
'ובורמי דגללי שריין בהדחה'. הם כלי אבן גלל וסגי בהדחה. ופליה היא להתירו בהדחה. ונ"ל שהפייט תפס הדחה מפני החרוז שלו. [ועי' בספר המכריע סי' סב ובשיבלי הלקט סדר פסח סי' רז ובספר האגור סי' תשלג].
'גמר מדנטריה עד לבתרא ומיד צריך לבטל השאר באמירה'... באמירה. נראה דלאו דוקא דהא אמרי' בפי' [אין] השבתה אלא בלב, אכן לפי (החרזתכם) [החרוז תפס] לשונו וכן המנהג.
'אחר דשתי משי ידיה לחודיה'. פי' שנוטל ידיו מיהו מה שיסד הפייט לאו דוקא שיסד 'לחודיה', רק תפס לו לשון החרוז, כי מי יאמר שאין היסח הדעת רק למי שעושה הסדר ולא לאחרים (ארבעה) [אדרבה] נשים שיושבות בטילות להן הוי היסח הדעת טפי שידיהן עסקניות.
מאידך גיסא מצינו לכאורה תופעה הפוכה, הוראת תיקון וקלקול בסדר אמירתו של פיוט מחמת דקדוק ההלכה, בתוך הפיוט סדר העבודה 'אמיץ כח' לרבינו משולם בריבי קלונימוס 'מזים עליו מי חטאת לטהרו, זורק מקטיר ומטיב להתרגל בעבודה', לפי סדר האלפ"א בית"א שעליו מיוסד הפיוט צריך להיות 'מקטיר מטיב וזורק וכו', וכ"ה בנוסחאות ישנות, אלא שתקנוהו לפי שדם התמיד קודם לקטורת.
והמהרי"ל (הלכות יום כיפור) כתב, 'מזריק מקטיר ומטיב להתרגל בעבודה. ואין לומר מקטיר מטיב וזורק משום שזריקה קודמת הוא לכ"ע. ומה שהוקדם במחזורים היינו משום האלפ"א בית"א'. וכן הוא בספר המנהגים (טירנא, יוה"כ אות קסח).