פורום אוצר החכמה

כתב בספר משנת רבי אהרן (ח"ג), וז"ל,

בשבת (קיט, ב), אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. אמר ליה רב פפא לאביי דידי ודידך מאי, אמר ליה אינו דומה הבל שיש בו חטא, להבל שאין בו חטא.

\והדברים תמוהים מאוד, דהרי קיי"ל במשנה ריש פאה דת"ת כנגד כולם, ואם לא בריתי כו' חוקות שמים וארץ לא שמתי, דיסוד העולם הוא תלמוד תורה, והרי קטנים בלימודם אינם מקיימים מצות ת"ת, לא מיבעיא למ"ד מצוות צריכות כוונה, דאינם בכוונה, ואפילו גדול עומד על גבם לא מהני, לשיטת הרשב"א בשם הרמב"ן בחולין (יג) דכל מילתא דליתא בשליחות לא מהני גדול עומד ע"ג, והרי מצות ת"ת הוא מצוה שבגופו, ואינו מועיל ע"ז שליחות, וגם למ"ד מצוות א"צ כוונה, לא הוי קטנים אלא בגדר אינו מצווה ועושה, והאיך יתכן שלימוד התינוקות עדיף מלימודם של אביי ור"פ גדולי האמוראים.

ואמר הגר"א שבת"ת איכא ב' דברים, א' עצם הת"ת, ב' מצות לימוד תורה. ויסוד העולם שאינו מתקיים אלא בזכות התורה, היינו עצם לימוד התורה, ואינו שייך למצוות ת"ת, ואף שקטנים אינם במצות לימוד התורה, אמנם על לימודם חל שם לימוד תורה, ובשביל קיום העולם צריך לימוד תורה נקי בלי חטא, ולכך אינו דומה הבל פיהם ללימוד תורה של גדולי האמוראים, אף שאצל האמוראים יש גם מצות ת"ת, אמנם בנוגע לקיום העולם – אם לא בריתי כו' חוקות שמים וארץ לא שמתי, א"צ מצות ת"ת, אלא צריך לימוד התורה בפועל, וע"ז יש מעליותא להבל תורה בלא חטא, ודוק היטב בזה.

והנה בדברי הגר"א קוטלר זצ"ל לא נזכר בדבריו היכן אמר רבינו הגר"א דברים אלו, אמנם בפי' איפה שלמה מהגה"צ רבי שלמה ברעוודה זצ"ל על פי' הגר"א לשה"ש הרחיב באופן נפלא את היריעה, וזה תורף הדברים.

איתא במדרש שיר השירים רבה (פרשה א),

א"ר מאיר בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה אמר להם הקדוש ברוך הוא אלעיקי אני נותן לכם את התורה, אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם אמרו אבותינו עורבים אותנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא אבותיכם יש לי עליה... אמרו הרי בנינו עורבים אותנו, אמר הקדוש ברוך הוא הא ודאי ערבים טובים על ידיהם אתננה לכם, הה"ד (תהלים ח) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ואין עוז אלא תורה, שנאמר ה' עוז לעמו יתן וכו'.

ביאור הדברים למדנו בדברי הגר"א בביאורו לאגדות דסבי דבי אתונא (בכורות ח, ב), וז"ל,

והענין כי א"א להיות ערב אא"כ הוא אינו חייב בשביל עצמו, ובטוח בשלו, וז"ש ערביך ערבי כו', משא"כ קטנים, שאין חייבין עדיין במצוות כו'... וז"ש אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תשב"ר, שהם הערבות, והם משלימים ביטול תורה שלהם, שאלמלא כן היה העולם חרב, כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה.

וז"ש מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, למען צורריך להשבית אויב ומתנקם, שלא יהיה להם שום קטרוג עלינו בשביל התורה, וז"ש (קידושין כט, ב) הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו, כי אין נפרעין מערב תחילה עד דלית ליה ללוה (ב"ב קעג, ב) ולכן הוא קודם.

ונמצא עולה מדברי הגר"א מקור ברור ליסוד זה, שישנו מושג של לימוד תורה בלי קיום מצות ת"ת, וזו הערבות של הבל פי תשב"ר המקיים את העולם.

והנה ידועים המה דברי הגר"ח מוואלאז'ין בספר נפש החיים (שער ד פי"א)

'והאמת בלי ספק כלל שאם היה העולם כולו מקצה ועד קצהו פנוי ח"ו אף רגע אחת מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים והיו לאפס ותוהו ח"ו'.

ונחלקו בביאור דבריו גדולי דורינו, יש שנקטו שאין המכוון דווקא למצות לימוד התורה, אלא הוא הדין במי שעסוק במצוה כזאת שהיא פיקו"נ או שאינה יכולה להעשות ע"י אחרים שבכה"ג תלמוד תורה נדחית מחמתה, (עי' בספר מפקודיך אתבונן עמ' פו, משנת פיקוח נפש (רי"א לורינץ) עמ' רד, ממדבר מתנה (רי"פ גולדווסר) עמ' שנב, הארת דרך (ר"א וייסבלום) עמ' קצד).

אולם יש שהאריכו בדברים להעמיד דברי הגר"ח כפי פשטות משמעותן, יעויין בהרחבה גדולה בספר משמר הלוי עמ"ס ברכות סי' צד).

ואני מעודי תמהתי, שאף כי פשטות הדברים מורה לכאורה שהגר"ח מיירי דווקא במצוות ת"ת, ובא להדגיש היחוד של ת"ת, מ"מ מנין המקור לומר כך, הרי בעצם מצות תלמוד תורה אינה דוחה את כל המצוות בפועל, ואף אם על חשיבותה אמרו 'תלמוד תורה כנגד כולם', מ"מ ניתנו תנאים וגדרים למעשה בסדר העדיפויות, ובפועל היא נדחית מפני מצוות שאי אפשר לעשותן ע"י אחרים, או מצוה עוברת, ובודאי במקום פיקו"נ, ומפני מה בכה"ג לא יגנו זכויות מצוות אלו על העולם שלא יחרב.

ברם, באו דברי רבינו הגר"א זי"ע הללו וגילו ביאור חדש ובהיר בדברי הגר"ח הללו, כי אמנם זכות לימוד התורה בלא קיום מצוה היא המקיימת את העולם, והערה מקורו טהור מדברי הגמ' בשבת הנ"ל, והכל בא על מקומו בשלום, באשר מקובל לנו מאבותינו שמשנתו קב ונקי מתרומות מידותיו של רבינו הגר"א ולמעלה בקודש, יעויין בכיוצא בזה בלשון מרן החזו"א בספר 'אמונה ובטחון' כת"י 'וכמו שהאריך הגר"ח ז"ל בקבלתו מהגר"א ומדור דור עד משה רבינו ע"ה' (נתיבות האיש עמ' קפא; גנזים ושו"ת חזו"א ח"א עמ' קי), וכן בספר אור יחזקאל (אמונה עמ' קסב) 'ויסוד זה כאילו שמענוהו מפי הקב"ה שדברי הגר"ח מבוססים על יסודות הגר"א'.

[כמובן לא באתי להכניס ראשי וכו', רק לדון ולפלפל בכיוון חדש שלא ראיתי עד כה בדברי הדנים בדבר].

בעיני היה חידוש גדול שר' אהרן קוטלר הבין שגם לעניין הלשמה של קיום המצוות אין לקטנים לשמה ואין זה מעשה מצווה. אני הייתי מבין שזה דווקא במקומות שצריך חלות של לשמה אבל במקום שכל הצורך שיעשה את זה לשם הדבר יש להם כוונה לשמה. ובאמת איך יפרנס את עניין אתי דרבנן ומפיק דרבנן אם המעשה מצווה שלו בכלל אינו מעשה מצווה כי חסר בלשמה.

קצת תימה מה שכתב שערב צריך להיות מי שאינו חייב עצמו, שהרי זה סותר לכל יסוד ערבות, שידוע שמי שאינו בר חיובא אינו יכול להיות ערב, וכדרך שקטנים ונשים אינם מוציאים יד"ח את הגברים במצוותיהם, וצ"ע.

אוצר החכמה כתב:בעיני היה חידוש גדול שר' אהרן קוטלר הבין שגם לעניין הלשמה של קיום המצוות אין לקטנים לשמה ואין זה מעשה מצווה. אני הייתי מבין שזה דווקא במקומות שצריך חלות של לשמה אבל במקום שכל הצורך שיעשה את זה לשם הדבר יש להם כוונה לשמה. ובאמת איך יפרנס את עניין אתי דרבנן ומפיק דרבנן אם המעשה מצווה שלו בכלל אינו מעשה מצווה כי חסר בלשמה.

מסתמא רבי אהרן מדבר על קטני קטנים היות וכשהגיעו לכלל דעת אע"פ שפטורים מהמצות הרי"ז בכלל הבל פה שיש בו חטא וכש"כ הפוס' שקטן שיש לו דעת צריך כפרה

אפרקסתא דעניא כתב:קצת תימה מה שכתב שערב צריך להיות מי שאינו חייב עצמו, שהרי זה סותר לכל יסוד ערבות, שידוע שמי שאינו בר חיובא אינו יכול להיות ערב, וכדרך שקטנים ונשים אינם מוציאים יד"ח את הגברים במצוותיהם, וצ"ע.

אין כאן צורך בבר חיובא שהערבות כאן היא בתורת ביטחון דהיינו שהדבר שיבטיח את קיום העולם הוא התינוקות שאין בהם ביטול תורה

מסתמא רבי אהרן מדבר על קטני קטנים היות וכשהגיעו לכלל דעת אע"פ שפטורים מהמצות הרי"ז בכלל הבל פה שיש בו חטא וכש"כ הפוס' שקטן שיש לו דעת צריך כפרה

כן אבל מי אמר לו שכוונת הגמרא בהבל פיהם של תשב"ר הכוונה בקטני קטנים ויש קושיה?

נוטר הכרמים כתב:והנה בדברי הגר"א קוטלר זצ"ל לא נזכר בדבריו היכן אמר רבינו הגר"א דברים אלו, אמנם בפי' איפה שלמה מהגה"צ רבי שלמה ברעוודה זצ"ל על פי' הגר"א לשה"ש הרחיב באופן נפלא את היריעה, וזה תורף הדברים.

ביאור הדברים למדנו בדברי הגר"א בביאורו לאגדות דסבי דבי אתונא (בכורות ח, ב), וז"ל,

והענין כי א"א להיות ערב אא"כ הוא אינו חייב בשביל עצמו, ובטוח בשלו, וז"ש ערביך ערבי כו', משא"כ קטנים, שאין חייבין עדיין במצוות כו'... וז"ש אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תשב"ר, שהם הערבות, והם משלימים ביטול תורה שלהם, שאלמלא כן היה העולם חרב, כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה.
וז"ש מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, למען צורריך להשבית אויב ומתנקם, שלא יהיה להם שום קטרוג עלינו בשביל התורה, וז"ש (קידושין כט, ב) הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו, כי אין נפרעין מערב תחילה עד דלית ליה ללוה (ב"ב קעג, ב) ולכן הוא קודם.

ונמצא עולה מדברי הגר"א מקור ברור ליסוד זה, שישנו מושג של לימוד תורה בלי קיום מצות ת"ת, וזו הערבות של הבל פי תשב"ר המקיים את העולם.

זה שאלמלא תורה אין העולם מתקיים שנאמר אם לא בריתי וגו, הוא גמרא בפסחים סח: נדרים לב.
זה שאין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, דהוא הבל שאי"ב חטא הוא גמרא בשבת קיט:
יש שפירשו את הגמרא שעצם לימוד התורה הוא המקיים באותו זמן את העולם, וה"ה בלמודם של תשב"ר ואדרבה עדיף שא"ב חטא.

מהגר"א משמע שמפרש שמש"א הבל שאי"ב חטא אינו מעלה בעצם תורתם שעל כן קדושה ונקיה יותר [כמו שפירשו הרבה את הגמרא], אלא בגברא, ר"ל לפרש מדוע יכולים להיות ערבים עלינו, ועז"א שכיון שאינן חיבים במצוות ואינם נענשים בעבור עצמם, ליכא למימר ערבך ערבא צריך.

ועל כן לא הבנתי מה מוכח מהגר"א יותר מאשר הגמרא.

עיקר הא דמצוה שמקיים קטן שהגיע לחינוך שם מעשה מצוה עלה אף שאין בו דעת, לענ"ד הוא פשוט.

ולדברי רא"ק האם ה"ה בגוי שלומד תורה שבכתב?

[אגב נפלה ט"ס בהעתקת דברי הגר"א וצ"ל בטול תורה שלנו].

אוצר החכמה כתב:

מסתמא רבי אהרן מדבר על קטני קטנים היות וכשהגיעו לכלל דעת אע"פ שפטורים מהמצות הרי"ז בכלל הבל פה שיש בו חטא וכש"כ הפוס' שקטן שיש לו דעת צריך כפרה

כן אבל מי אמר לו שכוונת הגמרא בהבל פיהם של תשב"ר הכוונה בקטני קטנים ויש קושיה?

עניתי ע"ז שכשגדלים הרי"ז הבל פה שיש בו חטא

מה שנכון נכון כתב:

נוטר הכרמים כתב:והנה בדברי הגר"א קוטלר זצ"ל לא נזכר בדבריו היכן אמר רבינו הגר"א דברים אלו, אמנם בפי' איפה שלמה מהגה"צ רבי שלמה ברעוודה זצ"ל על פי' הגר"א לשה"ש הרחיב באופן נפלא את היריעה, וזה תורף הדברים.

ביאור הדברים למדנו בדברי הגר"א בביאורו לאגדות דסבי דבי אתונא (בכורות ח, ב), וז"ל,

והענין כי א"א להיות ערב אא"כ הוא אינו חייב בשביל עצמו, ובטוח בשלו, וז"ש ערביך ערבי כו', משא"כ קטנים, שאין חייבין עדיין במצוות כו'... וז"ש אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תשב"ר, שהם הערבות, והם משלימים ביטול תורה שלהם, שאלמלא כן היה העולם חרב, כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה.
וז"ש מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, למען צורריך להשבית אויב ומתנקם, שלא יהיה להם שום קטרוג עלינו בשביל התורה, וז"ש (קידושין כט, ב) הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו, כי אין נפרעין מערב תחילה עד דלית ליה ללוה (ב"ב קעג, ב) ולכן הוא קודם.

ונמצא עולה מדברי הגר"א מקור ברור ליסוד זה, שישנו מושג של לימוד תורה בלי קיום מצות ת"ת, וזו הערבות של הבל פי תשב"ר המקיים את העולם.

זה שאלמלא תורה אין העולם מתקיים שנאמר אם לא בריתי וגו, הוא גמרא בפסחים סח: נדרים לב.
זה שאין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן, דהוא הבל שאי"ב חטא הוא גמרא בשבת קיט:
יש שפירשו את הגמרא שעצם לימוד התורה הוא המקיים באותו זמן את העולם, וה"ה בלמודם של תשב"ר ואדרבה עדיף שא"ב חטא.

מהגר"א משמע שמפרש שמש"א הבל שאי"ב חטא אינו מעלה בעצם תורתם שעל כן קדושה ונקיה יותר [כמו שפירשו הרבה את הגמרא], אלא בגברא, ר"ל לפרש מדוע יכולים להיות ערבים עלינו, ועז"א שכיון שאינן חיבים במצוות ואינם נענשים בעבור עצמם, ליכא למימר ערבך ערבא צריך.

ועל כן לא הבנתי מה מוכח מהגר"א יותר מאשר הגמרא.

עיקר הא דמצוה שמקיים קטן שהגיע לחינוך שם מעשה מצוה עלה אף שאין בו דעת, לענ"ד הוא פשוט.

ולדברי רא"ק האם ה"ה בגוי שלומד תורה שבכתב?

[אגב נפלה ט"ס בהעתקת דברי הגר"א וצ"ל בטול תורה שלנו].

א) התיקון נכון, ייש"כ.

ב) עיקר החידוש שהוצאנו מדברי הגר"א הוא שלימוד תורה בעצם מקיים את העולם ולא מצוות תלמוד תורה.

ג) הפי' שלך בדעת הגר"א בהבל פיהם שאי"ב חטא אינו מוזכר ומוכרח כלל בדברי הגר"א, הוא לא בא לבאר את המושג אי"ב חטא.

נוטר הכרמים כתב:ב) עיקר החידוש שהוצאנו מדברי הגר"א הוא שלימוד תורה בעצם מקיים את העולם ולא מצוות תלמוד תורה.

את זה הבנתי, אך שאלתי היתה שיסוד זה יוצא מעצם דברי הגמרא [למי שמפרש כן ענין קיום העולם ע"י ת"ת], ואין כל תוספת בדברי הגר"א, כי מש"כ שאינם חיבים במצוות הוא המשך המשפט שבא להסביר מדוע אינם חיבים בשביל עצמם ואין כאן ערבך ערבא צריך.

אה"נ, מי שמפרש כן (הגר"א) הוציא זאת מדברי הגמ', כמבואר בדברינו, אלא שכל הביאור הזה בדברי הגמ' הוא מחודש ונפלא, ואמנם, מחמת התפעלותי מן הדברים שנתגלו לי היום בס"ד, חזרתי עליהם בפני כמה ת"ח ואף הם השתוממו מהם.

אביא כאן את דברי הגר"א בשלמותם, יעינו הלומדים ויחוו דעתם.

בענין זה יצוין לדברי הגרי"ז ז"ל מסריסק [או הגר"ח ז"ל?] שברכות התורה הן על התורה עצמה ולא על המצוה.

עתה ראיתי בשיחות 'דרכי שמואל' פרשת תולדות שבאמצע דבריו שם, האיר לנו כמקור לדברי הנפש החיים האלה כפשוטם את דברי הזוה"ק בתחילת הפרשה (קלד ב), וז"ל, אמר קודשא בריך הוא לעלמא בשעתא דעבד ליה וברא לאדם א"ל עלמא עלמא, אנת ונימוסך לא קיימין אלא על אורייתא, ובגין כך בראתי ליה לאדם בך, בגין דיתעסק בה, ואי לאו הא אנא אהדר לך לתהו ובהו, יעו"ש.