פורום אוצר החכמה

כד הוינא טליא שמעתי קלטת ובה הסיפור המפורסם על אותו צדיק שנסע עם שיירה במדבר, וכשהגיע יום השבת לא הסכים להמשיך ליסע אף שהשיירה המשיכה בדרכה. בליל שבת בא לו אריה סמוך לו ושמר עליו כל השבת, ובמוצ"ש רכב הצדיק על האריה ופגש שוב את השיירה, ומאז נקרא שמו הרב אריאל.
לפני מספר שנים ביקשתי מקור לסיפור, ובחיפוש מועט מצאתי שאברהם יערי כותב בספרו 'שלוחי ארץ ישראל' שמשנות הת' לערך (כך זכור לי כעת) נפוצו סיפורים מעין אלו על שלוחי א"י.
כ"י אוקספורד 1567 (וכן כ"י אוק' 1566 שהועתק מממנו) מכיל חלק גדול מספר הכבוד של ריה"ח ואת 'סודי רזי סמוכים' של תלמידו הרוקח. בנוסף מצויים בכ"י זה עוד כו"כ חיבורים קטנים (ספר מלאכים, ספר הקולות, ספר תגי, ספר פסק ועוד) שהיש"ר מקנדייא ייחסם לרוקח, ויש הטוענים שהם משל ריה"ח. אחד החיבורים נקרא 'ספר הנעלם' ובו דורשים חסידי אשכנז פסוקים או פרשיות או תפילות שנמצאים בהם כל האותיות מלבד אות אחת או כמה אותיות בודדות ש'נעלמות' מהם, והם מבארים רמזים שונים בהקשר לאותיות אלו. והנה ראיתי בספר הנעלם (כ"י אוקספורד 1566 דף 187 עמ' ב): "הרי היה מעשה, שני יהודים היה בדרך, אחד שומר שבת ולא זז ממקומו, והיה האריה שומר אותו, ואחד הלך בשבת עם חבורה שלו. במוצאי שבת הביאו האריה עליו, עד החבורה, והמית אותו שלא שמר שבת. ולכך מזמור יושב בסתר עליון נעלם ז', כי סמך לו [מזמור שיר ל]יום השבת, כי [כ]ששומרים יום ז', וז' ימים כהלכה, יתקיים על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין. ויתקיימו בו ח': כי בי חשק א', ואפלטהו ב', אשגבהו ג', כי ידע שמי ד', יקראני ואענהו ה', עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו ו', אורך ימים אשביעהו ז', ואראהו בישועתי ח' ".
מצ"ב צילום מכ"י אוק' 1567 שבו מופיעים הדברים. מחמת הדיו המרוח קשה לקרוא היטב, ולכן ציטטתי מכ"י אוק' 1566.
(אגב, יש ללמוד מזה על ענינים נוספים המתועדים רק בתקופה מאוחרת, ובאמת הם היו ידועים זמן רב מאוד קודם לכן.)

אגב דאיירינן ב'נעלם' אכתוב כאן בס"ד ביאור הגון לדברי הרוקח בפירושו לברכת אהבת עולם (פירושי סידור התפילה לרוקח מהדו' ר"מ ורי"א הרשלר עמוד תנא):
"כל א"ב בברכה זו, ונעלם ז', כנגד ז' אהבות שצריך לאהוב הקדוש ברוך הוא יותר מהם, ואלו הן: אהבת אשה א', אהבת בניו ובנותיו ב', אהבת ממון ג', אהבת ימים ד', אהבת מטעמים ה', אהבת רעהו ו', אהבת ממון ז', או בניו ובנותיו חשוב ב' הרי ז', לכך אין ז' באהבה רבה ובאהבת עולם. כל הירא את דבר ה' אינו חושש לא באהבת אשתו ולא בשעשועי ילדיו, כי אם ברשפי אש שלהבת שמים, והוא ילונו בעמלו מתת אלהים הוא".
בהערה 36 העיר שם המהדיר על 'אהבת ממון ז'': "צ"ב דכבר מנה אותו, וראה בסודות התפילה: בהמון, ובסידור ר' הירץ: אהבת המון ממון". אודות קונטרסי סודות התפילה ויחסם לפירוש הסידור של הרוקח יש להאריך (החוקרים נתבלבלו מאוד בזה, ור' שמחה עמנואל בירר את הדברים כשמלה), ובכל אופן לעניינו נוגע שהגירסא 'אהבת בהמון' נכונה, וכ"כ בפירוש הרוקח שבכ"י מוסקבה 511 (שר"מ ורי"א הרשלר לא הכירוהו בכלל, ויש לתקן ולהשלים הרבה מאוד על פיו [הרב אהרן אייזנבך השקיע בזה הרבה מאוד, וכבר נערכה מהדורה חדשה עד סוף תפילת ערבית של חול, אך לדאבון לב זה למעלה משנה הפרוייקט תקוע היות ש'תם הכסף']). יתכן שגם בכ"י מוסקבה 614 כתוב 'בהמון' אך אינני זוכר כעת (כ"י זה מכונה אצל הר' הרשלר 'כ"י פילדפיא' וברשותו היה צילום רק עד לאחר שמו"ע של שחרית, אך ב"ה לפנינו עומד גם המשך הכ"י ובו רוב רובו של הפירוש).
מעתיק כ"י מוס' 511 כבר נתקשה בהבנת 'אהבת בהמון' וכתב בזה"ל: "נלע"ד בהמתו, אבל נראה יותר אהבת אביו ואמו. חיים ב"ר ברכיה ישראל זלה"ה ז"ל הסופר". והדברים דחוקים ותמוהים, האם דיבר הרוקח על אהבת חיית מחמד? (גם ר' הירץ ש"ץ הרגיש בקושי, ולא עלתה ארוכה.)
אך באמת צריך להבין גם מדוע מנה הרוקח ז' אהבות אלו? הרי ניתן להזכיר את כל עניני העוה"ז והאהבה אליהם? ונראה שכוונת הרוקח היא למנות רק אהבות גשמיות שנזכרו בתנ"ך:
אהבת אשה - 'נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים', 'ראה חיים עם אשה אשר אהבת'.
אהבת בניו ובנותיו - 'חושך שבטו שונא בו ואוהבו שחרו מוסר'.
אהבת ממון - 'אוהב כסף לא ישבע כסף'.
אהבת ימים - 'אוהב ימים לראות טוב'.
אהבת מטעמים - 'ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי'.
אהבת רעהו - 'ואהבת לרעך כמוך', 'איש רעים להתרועע ויש אוהב דבק מאח'.
ומעתה יתברר לנו שב'אהבת בהמון' הכוונה ל'ומי אוהב בהמון לו תבואה', וכביאור הראב"ע: "קנות עבדים ושפחות ושמשים רבים, והענין שיאהב להיות המון לפניו". (לפי רש"י הכוונה לאהבת ממון, ואפשר שמחמת פירש"י כתב הרוקח 'או בניו ובנותיו חשוב ב''.)
ואכן שאר לשונות אהבה שבתנ"ך מכוונות רק אל הקב"ה, ואהבות גשמיות לא נזכרו אלא ז' אלו בלבד (ואין להקשות מ'אהבתי את אדוני', כיון שאין אהבה זו מצויה כלל, וגם אין דין עבד עברי נוהג בזמנינו, ולא היה לרוקח צורך להזהיר על ביטול אהבה זו).

בנוגע לסיפור 'הרב אריאל' שמצאת אותו בכת"י אוקספורד המפורסם, ראוי לציין שכיוצא בכך מצאנו בנוגע לסיפור אחר.
ידוע המעשה על עני שלא היו לו להכניס את חג הפסח, והוא כתב אגרת להקב"ה, הניחה ביער עד שמצאו איזה מלך ששלח אליו את כל הוצאות החג. מעשה זה מסופר על בעל 'אור החיים' ועל עוד מגדולי ישראל בדורות האחרונים, אך הוא כבר מופיע ב'סדר טעמים' לר' שלמה בר' שמואל מווירצבורג בשם ר' שמואל החסיד!

ראה זה מצאתי עתה בנספחים למדרש עשרת הדברות מהדורת שפירא

חלק מהרשום אצלי בקיצור נמרץ עם מי היה הסיפור של הרב אריאל:
בספר אהבת חיים פרשת בשלח ע' קח מביא שזה היה עם הרה"ג רבי מסעוד רפאל אלפאסי בעל משחא דרבוותא, והסיפור שם הוא בגירסא אחרת לגמרי באריכות יתירה כדרכו הנודע. וכן בכמה ספרים מייחסים הסיפור אליו. ובספר למען אספרה עמ' קל שחובר שיר על סיפור זה וכו', ושם בעמ' קמ מביא השיר, ועיין במבוא לספר מדות הרחמים.
בספר אוצרות יוסף טוב רא"י אות ע"ג משער שהוא הגאון רבי אברהם אריה מירושלים שהיה שד"ר בשנת תקמ"ה, ושם הביא נוסח אחר לסיפור עם עכבר ומטבעות זהב, וכ"ה באנצ' לתולדות חכמי א"י עמ' לו בערכו וחזר וכפלו בערך רבי יעקב אריה, וכ"ה בעוד כמה ספרים מייחסים הסיפור אליו. וכן בספר שלוחי א"י. ועיין בזה בספר ירושלים ב עמ' סא
בספר שנות חיים (ונציה תנ"ג) מביא המעשה בחסיד אחד ואמר שנקרא שמו אבן שבת הלוי
בספר שערי ירושלים ריישר מביא הגירסא הידועה ושזה היה לפני ק"כ שנים, וממנו הועתק בהרבה ספרים
גם באלומות יוסף עמ' כא הביאו בשם מדרש
בספר קול ששון ומובא באמרי פי עמ' שמז סיפור בפרוש שהיה רגיל להגיע כל ערב שבת אחה"צ רכוב על ארי
וראה ארשת ג עמ' 40 ואילך, ו"די שבחים פון רבי שמואל און רבי יהודה חסיד" עמ' 44, במקורות שונים לסיפור זה ומעין זה.
בהתוועדיות תשט"ו עמ' 110 מביא שהמעשה היה עם האור החיים, וכן בעוד כמה ספרים
במבוא לספר שער כבוד ה' מביא שהסיפור היה עם רבי אפרים אלנקווה, ועיי"ש.
בלהבות קודש עמ' קסא שהעובדא היה עם הרה"ק רבי שמשון מאוסטרופלי ועי"ש.

חזק מאד. מתאים לסדרת סיפורים וגלגוליהם של מונדשיין ז"ל.
בקשר לייחוס הסיפור לבעל האור החיים. ראה בספר תולדותיו החדש שיצא לאור (שכחתי כעת את שמו, אל מפרסמים אותו בבתי הכנסיות) כמה גירסאות בין האדמורי"ם במה שהיה כביכול עם בעל האור החיים.
ובמאמר המוסגר, לא נראה לכם משונה שאת הסיפורים על רבי חיים בן עטר, יודעים דווקא אדמורי"ם פולנים (או רוסיים)? מהיכן הגיעו אליהם המסורות עליו, הכל בגלל שבהעש"ט העריך אותו?!.

נראה לי באמת שרבים מסיפורי האור החיים הם בעצם סיפורי מעשיות חסידיים.

ח"ב מהרשום אצלי בזה:
עוד מקורות לסיפור: בספר ממזרח שמש עד מבואו עמ' 201, ובספר קו לקו עמ' 96
גם בספר ממעיני הישועה ח"א עמ' רז מיייחס הסיפור לרבי אפרים אלנקווה, וכן בעוד כמה ספרים
בספר מנחת עני (מויאל) עמ' 306 כותב שהסיפור הוא עם רבי יעקב אבוחצירא
בספר מעשה צדיקים מעשה קפ מביא גירסא שהיה המעשה עם רבי אפרים אלנקווה ומביא שם גירסא שהיה המעשה עם אביו של האור החיים הק'
בספר משחת אהרן (פרץ) ח"א עמ' לג מביא ג' גירסאות שהמעשה היה עם רבי מסעוד אלפאסי, רבי שמעון לביא, ורבי אהרן פרץ, ומאריך שם אם מתאימים הדברים או לא. וכן הסיפור שראש הכומרים רצה להתגייר אחר כך.
בספר קו לקו הנ"ל מביא שיש מיחסים הסיפור לרבי יעקב אבן שבת וכפי שהובא בשנות חיים הנ"ל, ובענין מי היה רבי יעקב אבן שבת ועוד מקורות המייחסים אליו ראה בספר שבט יהודה (בן מוייאל) עמ' 8 ושהיה כתוב על מצבתו שנעשו עליו ניסים עבור השבת.
בענין רבי יעקב אריה עיין שלוחי ארץ ישראל עמ' 305

שברי לוחות כתב:חלק מהרשום אצלי בקיצור נמרץ עם מי היה הסיפור של הרב אריאל: ...
במבוא לספר שער כבוד ה' מביא שהסיפור היה עם רבי אפרים אלנקווה, ועיי"ש. ...

שברי לוחות כתב:ח"ב מהרשום אצלי בזה: עוד מקורות לסיפור:
בספר ממזרח שמש עד מבואו עמ' 201, ובספר קו לקו עמ' 96
גם בספר ממעיני הישועה ח"א עמ' רז מיייחס הסיפור לרבי אפרים אלנקווה, וכן בעוד כמה ספרים. ...
בספר מעשה צדיקים מעשה קפ מביא גירסא שהיה המעשה עם רבי אפרים אלנקווה ומביא שם גירסא שהיה המעשה עם אביו של האור החיים הק'. ...

מבדיקה ראשונית של הדברים שציין הר' שברי לוחות, אפשר להתרשם שרבים כתבו אודות רבי אפרים אלנקווה (אנקאווא) זצ"ל, (שהיה בדורו של הריב"ש והרשב"ץ), בעל "שער כבוד ה'", (ובס' שם הגדולים להחיד"א בערכו נזכר שהיה מלומד בנסים ומופלג בחסידות וקדושה), שהוא הגיע לעיר תלמסאן (אלג'יריה) רוכב על אריה ובמקום רסן החזיק בנחש חי (קצת אחרי שנת קנ"ג). ונראה שהיתה מסורת חזקה ומבוססת איש מפי איש קלא דלא פסיק על מעשה זה, ראה מש"כ במבוא לס' שער כבוד ה' עמ' 5. ושם העתיק מספר "מקור ברוך" (לרבי ברוך פייתוסי) ליוורנו תק"נ, דרוש לפרשת בחקותי, דף קע"ד טור ד', שכותב שהעידו בפניו אנשים כשרים ששמעו מאבותיהם שבעיניהם ראו אותו רוכב על אריה וכו'. וראה בס' "אוצר המכתבים" לר' יוסף משאש (רב ראשי בחיפה) חלק ב', סי' תת"פ, שבזמנו נהגו לעשות בתלמסאן הילולא גדולה על קברו ובבית הכנסת הנקרא על שמו, והגיעו לשם מארצות רחוקות. ועל מצבתו חקקו צורת אריה עם רסן נחש בפיו לזכר הנס. וראיתי שמביאים שבכל ספרי תולדות רבני צפון אפריקה מזכירים את הנס של רבי אפרים אנקאווא זצ"ל רוכב על האריה עם נחש בתור רסן.

מענין לענין האוה"ח ואריות
viewtopic.php?f=56&t=26923&p=342395#p336280

בדומה למה שהזכיר פותח האשכול עפ"י חסידי אשכנז, ראיתי השבת בספרו של ע' יסיף, מאה סיפורים חסר אחד [עפ"י כת"י ירושלים 3182*8], עמ' 225:

ובהערות לסיפורים, עמ' 281 כתב, כפי שכבר נזכר כאן לעיל:

שמחתי לראות שדנו בסיפור.
עיינתי קצת בהלכה או''ח רמ''ח, ולאור זה הגירסא הנפוצה של הסיפור לא מובנת לי כ''כ, למעשה אם - כפי שמקובלנו - יש להחמיר בפיקוח נפש, (ואם היה במקום שמצויים אריות זה כבר פיקוח נפש כמדומה...) מה המעלה בכך שנשאר במקומו, ודאי שפיקוח נפש או ספיקו דוחה את השבת, ולהחמיר בשבת בשביל להקל במקום פיקוח נפש למה. ובכלל, אם יצא שלשה ימים קודם השבת הרי היתר גמור ללכת.
אשמח אם יאירו את עיני.

שייף נפיק כתב:שמחתי לראות שדנו בסיפור.
עיינתי קצת בהלכה או''ח רמ''ח, ולאור זה הגירסא הנפוצה של הסיפור לא מובנת לי כ''כ, למעשה אם - כפי שמקובלנו - יש להחמיר בפיקוח נפש, (ואם היה במקום שמצויים אריות זה כבר פיקוח נפש כמדומה...) מה המעלה בכך שנשאר במקומו, ודאי שפיקוח נפש או ספיקו דוחה את השבת, ולהחמיר בשבת בשביל להקל במקום פיקוח נפש למה. ובכלל, אם יצא שלשה ימים קודם השבת הרי היתר גמור ללכת.
אשמח אם יאירו את עיני.

מגירסה שהובאה כאן מהנספח למדרש עשרת הדיברות ומאה סיפורים חסר אחד, עולה שלא היה חשש פיקוח נפש אלא חשש איבוד ממון