שורש ופי' מילת מלוגמא - תמי' בפי' הרמב"ם והרע"ב

[מיללער]

מרגלא בפומיהו דעלמא דברי רבי חנינא במס' שבת (קיט:) "חמין במוצ"ש מלוגמא פת חמה במוצ"ש מלוגמא" ודורשי רשומות אף מצאו רמז לזה בר"ת של מחב"ש לעצבותם ח'מין ב'מוצאי ש'בת מ'לוגמא.

והנה לפירוש מילת "מלוגמא" כתב רש"י על אתר בקיצור: רפואה, וכן הוא בערוך ערך "מלגמה" אחרי שהביא ד' מקומות בש"ס כתב "פירוש רפואה" ולא האריך במקור ושורש התיבה (ובדרך אגב משום מה השמיט את דברי הגמ' בשבת שהבאנו והביא רק 1. שביעית פ"ח מ"א 2. כלים פכ"ח מ"ג 3. סוכה דף מ' ו4. ב"ק דף קא)

מה שהביא לי לעיין במקורן של דברים הוא דבריו של הרע"ב על המשנה שביעית ח-א וכן בכלים כח-ג בקיצור שכתב בזה"ל מלוגמא: תחבושת ורטיה - ופירוש מלוגמא, מלא-לוגמא, שדרך אדם ללעוס מלא לוגמיו חטים או תאנים ונותן ע"ג מכתו. עכ"ל והם עפ"י דבריו של הרמב"ם בפי' המשניות שכתב "והיא מלה מורכבת מלוא-לוגמא"

מה שיש לתמוה על דבריו מלבד מה שנראה כפירוש מוזר שהרי הלוגמא ולגימה אינם מורים על הלעיסה בכלל ונמצא שעשו מן הטפל עיקר ועוד איך יפרנסו פירוש של חמין במוצ"ש מלוגמא שפירושו רפואה ואין לה עם לעיסה או תחבושת ולא כלום (אה"נ שיכולין לדחוק שאחרי שחידשו את מילת מלוגמא נעשה ממנו שם כולל לעניני רפואה אבל זה דוחק)

ומן הערוך שהעריך ערך נפרד על "לגם" ו"מלגמה" נראה ברור שראה בהם שני שרשים נפרדים, עפ"י דרכו לשלב כל הפעלים והמסתעפים משורש אחד בערך אחד.

והנה החכם ר' בנימין הרופא הוסיף במוסף הערוך שבלשון יוני ורומי יש תיבה "מלגמה" שפירושה "רטיה ומזור" ועל ערך לגם כתב שבלשון יוני מילת לגם פי' "לחיכה" ולפי"ז הן המה שורשי המלות.

האם נוכל להסיק שהרמב"ם ואחריו הרע"ב כתבו את זה רק בדרך רמז ופרפראות לחכמה? כמו דברי חז"ל על אפותיקי - פה-תהא-קאי או אפיקטוזין - אפיק-טפי-זן וכדו'

[שש משזר]

אין ולאו ורפיא בידי.

אעתיק קצת מתוך דברי החכם קוהוט ב'ערוך השלם', ותמצא נחת:

ובבבלי ב"ק ק"ב. איתא לאכלה ולא למלוגמא, ופי' רה"ג בסד"ט לכלים פכ"ז מ"ג וז"ל, מלוגמא: פי' רב נחשון ב"ק לענין שביעית 'לאכלה ולא לעשות ממנה מלוגמא', מלא לוגמיו, דמחוור פומיה בגוויה, ע"כ. ובעל מתנות כהונה בויק"ר פי"ב פי' מוליגא: מלוגמא, משקה מל' מלוגמא הנמצא בתלמוד, ע"כ אמת כי גי' מוטעת מוליגא צ"ל מלוגמא, אבל אין הוראתה משקה כ"א תחבושת ורטייה, והושאל לרפואה כאמור.

[הוגה ומעיין]

ורבי תנחום הירושלמי ב"המדריך המספיק" כתב:

מלוגמא לזקה ממצ'וגה והי לפט'ה מרכבה מלוא לוגמיו כמא בינא פי חרף אללאם אן לוגמא הו אלשדק.
וד'לך קמח או פול או לבאב כ'בז ימצ'ג וילזק עלי ג'רח או ורם. ויסמו בה סאיר אלצ'מאדאת אלתי תתכ'ד' מן דקיק או
נשא או קמח או גיר ד'לך. פשרח מלוגמא צ'מאד.
ובשורש לוגמא:
לגם מלא לוגמיו מלו שדקה ורכבו מנה כלמה וג'עלוה אסם אללזקה אלד'י תמצ'ג ותוצ'ע עלי אלורם או אלג'רח
והו מלוגמא מרכבה מן מלא ומן לוגמיו. כאנה יקול מצ'גה פם.

ועל דרכם של חז"ל לפרש מילים יווניות כבר האריכו רבים.

[שש משזר]

ורבי תנחום הירושלמי ב"המדריך המספיק" כתב:

מלוגמא לזקה ממצ'וגה והי לפט'ה מרכבה מלוא לוגמיו כמא בינא פי חרף אללאם אן לוגמא הו אלשדק.
וד'לך קמח או פול או לבאב כ'בז ימצ'ג וילזק עלי ג'רח או ורם. ויסמו בה סאיר אלצ'מאדאת אלתי תתכ'ד' מן דקיק או
נשא או קמח או גיר ד'לך. פשרח מלוגמא צ'מאד.
ובשורש לוגמא:
לגם מלא לוגמיו מלו שדקה ורכבו מנה כלמה וג'עלוה אסם אללזקה אלד'י תמצ'ג ותוצ'ע עלי אלורם או אלג'רח
והו מלוגמא מרכבה מן מלא ומן לוגמיו. כאנה יקול מצ'גה פם.

ועל דרכם של חז"ל לפרש מילים יווניות כבר האריכו רבים.

הואיל והעתקת כל דבריו [תחת מלכתוב 'לגם: מלא לוגמיו], אולי תואיל נא באר את התורה הזאת: לזקה ממצ'וגה והי לפט'ה וכו' וכו' וכו'...

[הוגה ומעיין]

מלוגמא: דבוקה לעוסה. והיא מילה מורכבת: מלא לוגמיו, כאשר ביארנו באות הלמ"ד שלוגמא הוא שם צד הפה.
והוא קמח או פול או מבחר הלחם, יילעס ויודבק על פצע או נפיחות. ויקראו בה שאר התחבושות אשר יילקחו מהקמח הדק או עמילן או חיטה או אחרים; פירוש מלוגמא: תחבושת.
ובשורש לגם:
לגם מלא לוגמיו מלא צד פיו. והרכיבו ממנו הדיבור והניחוהו שם הדיבוק אשר יילעס ויונח על המכה או הנפיחות. והוא מלוגמא, מורכב ממלא ומלוגמיו. כאילו יאמר לעוסת פה.

[מיללער]

ועל דרכם של חז"ל לפרש מילים יווניות כבר האריכו רבים.

אשמח לקבל מראה מקומות בזה

על של עכשיו באתי מילת 'אנפוריא' שבמשנה ב"מ ריש פרק אלו מציאות שהתפאר"י פי' בה [קראם וואארע = כלי סחורה] בל' לאטינא, שאין בו סימן ומדניכר שהוא חדש לא שבעתן העין עדיין שיכירה בטביעות העין. עכ"ל. וכן משמע ממוסף הערוך שכתב (בערך אנפוריא) פירוש בל' יוני 'סחורה' והם כלים חדשים.

ואולם כבר הביא הרע"ב מרש"י (ב"מ כג: ד"ה שלא שבעתן) שהלשון אנפוריא נוטריקון אין פה ראיה (והתפאר"י שם כתב וחז"ל בחרו מלה זאת מדהוא נוטריקון אין פה ראיה - האם זה אכן נמצא בדברי חז"ל או שמקורה הוא רק ברש"י?)

והנה בגמ' שם כד. הובאה ברייתא תניא מודה רשב"א בכלים חדשים ששבעתן העין שחייב להכריז ואלו הן כלים חדשים שלא שבעתן העין, כגון בדי מחטין וצינורות ומחרוזות של קרדומות וכו'

וכבר תמהו הראשונים (עי' בשיטמ"ק) שני תמיהות על הברייתא א. מאי קמ"ל דמודה רשב"א בכלים ששבעתן העין הלא אמר שכלי אנפוריא א"ח להכריז ואנפוריא פירשו חז"ל שהם כלים חדשים שלא שבעתן העין (ולדברי רש"י: אין פה ראיה) וממילא שאם שבעתן העין שחייב להכריז.
ב. מהו הדבר המיוחד בבדי מחטין וצינוריות ומחרוזות של קרדומות שנמנו בברייתא לדוגמא לכלי אנפוריא?

אולם לדבריהם של המוסף הערוך והתפאר"י כמדומה שב' הדיוקים מתורצים בחדא מחתא, שבעצם הפירוש של כלי אנפוריא הוא רק שהם כלים שהם לסחורה, ולאו דוקא שהם חדשים ולזה בא הפירוש בדברי ר"י אמר שמואל שכוונת רשב"א הם דוקא על כלי אנפוריא שלא שבעתן העין והן הן דברי הברייתא שמודה רשב"א בכלים חדשים ששבעתן העין אף שהם כלי אנפוריא שחייב להכריז.

ואח"כ מביא הברייתא דוגמאות של כלי אנפוריא היינו בדי מחטין וצינורות ומחרוזות של קרדומות, דנראה שהיו ביד הבעלים לעשות בהן סחורה ולא לצורך עצמן, ולהכי עדיין תלוין על הבדין ועל המחרוזות.