מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מעשה מבעל הלבוש שלא ענה אמן ונידהו הרב אבוהב

מילתא דתמיהא, בשורת ספרים חדשים, עיטורי סופרים ומטפחת ספרים.
יעקובי
הודעות: 1041
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

מעשה מבעל הלבוש שלא ענה אמן ונידהו הרב אבוהב

הודעהעל ידי יעקובי » ב' נובמבר 24, 2014 11:31 pm

המעשה סופר לראשונה בספר 'דרך משה' [אמשטרדם תנ"ט] פרק "ליום י"א". (במהדורות מאוחרות צורפו שני ספרים כאחד בתוך 'ספר הגן ודרך משה').

המחבר היה נשוי לנכדת נכדתו של הלבוש, והסיפור שמעו מפי "חמי זקני"...

אבל בעניי תמהתי שלש תמיהות:

1) הרי הרב אבוהב אמר לו שהוא מוחל לו על הנידוי "רק בתנאי זה שכל מקום ובכל קהלה אשר תדרוך כף רגלך תדרוש ברבים ותודיע להם את החטא והפגם הגדול של מי שאינו עונה אמן... וגם תצוה לבניך ולבני בניך עד סוף כל הדורות שיספרו זה המעשה הגדול והנורא..." אך לפלא, שעל אף אזהרה גדולה שכזו, הרי שבספרי הלבוש גופיה לא נזכר מאומה מכל זה, ועד שנת תנ"ט (כתשעים שנה לאחר פטירת הלבוש) לא נודע מכל זה דבר.

2) הרי הרב אבוהב סיפר לו המעשה (מהריגת החסיד שלא ענה אמן וגירוש כל היהודים) שאירע במדינת שפניא מ"קהלות קדושות קודם גזירת תתנ"ו". היינו לפחות 450 שנה קודם זמנו של הלבוש (שחי בשנות השי"ן לאלף השישי). וא"כ קצת מפליא שקודם לכן לא נמצא עד נוסף למאורע מסעיר זה, עד שנודע מפיו של הרב אבוהב כפי המקובל בידו ע"פ מסורת בת מאות שנים?

3) העולה על כולנה, שהלבוש עצמו בהקדמתו מספר על סיבת בואו לויניציאה, והיא מטעם ש"יצא הקצף מלפני ה' בגזירת גירוש בארץ מולדתי... והלכתי לארץ איטלייא באתי לק"ק ויניציאה". ודלא כמו בסיפור צאצאי הלבוש בספר הנ"ל, שהלך לויניציאה על מנת ללמוד חכמת העיבור אצל החכם אבוהב, בטרם יקבל את מינוי הרבנות. ועוד מספר הלבוש, שבהיותו בויניציאה "ליקטתי וכתבתי לי ביאורים יפים על שלשה ספרים ראשיים... השני, הוא הלכות קדוש החודש אשר בספר היד הגדולה להרמב"ם..." ולא מזכיר כלל את החכם אבוהב ושקיבל ממנו חכמה זו, וק"ו שאין שום זכר למעשה הנידוי ההוא.

שאלתי ובקשתי, האם נידונו הדברים באיזה מקום? והאם יש למישהו להאיר או להעיר על הנ"ל?
נערך לאחרונה על ידי יעקובי ב ג' נובמבר 25, 2014 12:27 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

הרועה
הודעות: 100
הצטרף: ב' מאי 05, 2014 5:25 pm

Re: מעשה מבעל הלבוש שלא ענה אמן ונידהו ר"י אבוהב

הודעהעל ידי הרועה » ג' נובמבר 25, 2014 12:04 am


תוכן
הודעות: 5522
הצטרף: ה' פברואר 02, 2012 10:27 pm

Re: מעשה מבעל הלבוש שלא ענה אמן ונידהו ר"י אבוהב

הודעהעל ידי תוכן » ג' נובמבר 25, 2014 12:09 am

זה מה שמצאתי באמתחתי ובהערות הוספתי לתמוה על סיפור זה:

כאן המקום להציג סיפור אחד מחיי הלבוש שנובע ממקור נאמן מצוואת בנו של ‏הלבוש אלא דבהצעת הדברים נמצא כמה מבוכות כמו שנבאר בציונים. וז"ל בעל דרך ‏משה(29) ולאהבת אחי ורעי בני ישראל אציע לפניכם מעשה רב ונורא שנעשה בזמן ‏הגאון רבי מרדכי יפה בעל לבושים אשר מימיו אנו שותים, כמו שסיפר לי חמי זקיני ‏כמהור"ר אברהם ווארטיר(30) ז"ל מק"ק ליסא באשר שאשתי נכד נכדו של הגאון ‏הנ"ל, וכך היה המעשה שהגאון ר' מרדכי יפה הנ"ל היה אב"ד בק"ק קטנה(31), וה' ‏הרים והגדיל כסאו למעלה שבאו שלוחים מק"ק פוזנא לקבלו עליהם לאב"ד ור"מ ‏והביאו לו שטר רבנות כנהוג והשיב הגאון הנ"ל להמשולחי' אקבל השטר רבנות מכם ‏אמנם אין אני יכול ליסע עמכם תכף ומיד מפני שעדין לא למדתי חכמת עבור החודש ‏והמולדות(32) ואין שום אדם בכל המדינה שאוכל ללמוד ממנו(33), על כן אלך תחלה ‏למדינת איטליא לוויניציאה לחכמי הספרדים שהם בקיאין בחכמה זו ושם אלמוד ‏החכמה הזאת(34), ונסע תכף הגאון הנ"ל ולמד אצל חכם אבוהב הספרדי(35) לערך ‏רביעית שנה ולמד ממנו כל החכמה הנ"ל באר הטיב כאשר נראה חכמתו בספרו לבוש ‏בהלכות ראש חודש. ויהי מקץ הימים הנ"ל ויקר מקרה שהיה שם תינוק אחד בן הרב ‏החכם לערך בן ה' שנים, ואכל פרי וברך בורא פ"ה בקול רם וענו כל בני הבית אמן על ‏ברכת התנוק, והגאון הנ"ל לא ענה אמן שלא במתכווין, כאשר עדיין הסדר בעו"ה ‏ברוב העולם שאינן נזהרין בכך, והחכם רבו של הגאון הנ"ל כאשר ראה שלא ענה אמן ‏על הברכה של התינוק כעס עליו כעס גדול והיה מנדה להגאון הנ"ל וגער בו בנזיפה, ‏והמתין הגאון הנ"ל עד אחר שלש' ימים כפי הדין כשרבי מחרים לתלמידו, ואח"כ בא ‏הגאון הנ"ל ורצה לפייס את רבו ולא היה רוצה למחול לו, ואמר לרבו רבינו ימחול ‏אדוני ויאמר לי מה פשעי ומה חטאתי נגדו ומה חרי האף הגדול הזה, והשיב לו החכם ‏הנ"ל ידוע תדע שאהבה גדולה ושלימה שאינו תלויה בדבר אהבתיך יותר מבני, אבל ‏תדע נאמנה שהיית חייב מיתה בשע' שלא ענית אמן על הברכה של התינוק, אמנם ‏באמת ובתמים אני מוחל לך רק בתנאי זה שכל מקום וקהלה אשר תדרוך כף רגליך ‏תדרוש ברבי ותודיע להם את החטא והפגם הגדול של מי שאינו עונה אמן על כל ברכה ‏ששומע מישראל. וגם תצוה לבניך ולבני בניך עד סוף כל הדורות שיספרו את המעשה ‏הגדול והנורא מה שאספר לך. ‏
וכך היה המעשה שבמדינת שפניא היו מקדם קהלות קדושות קודם גזירות תתנ"ו ‏והיתה שם עיר גדולה לאלהים עיר ואם בישראל, והיה שם מלך אחד והיה רוצה ‏לגרש אותם כמה פעמים, והיה שם אב"ד חסיד ועניו גדול ועושר גדול והיה נושא חן ‏בעיני מלך, ובכל פעם שהיה דעתו לגרש היהודים היה החסיד הנ"ל מפיר עצתם ‏ומבטל דעתם, ויהי היום ויכעס המלך על היהודים וצוה לגרש אותם, ובאו כל בני ‏הקהילה להחסיד הנ"ל שילך למלך להמליץ בעדם לבטל הגזירה כפעם בפעם והצליח ‏מעשה השטן בעו"ה ובאו לעת מנחת ערב להחסיד, והשיב להם החסיד הנ"ל שילך ‏עמהם רק שיתפלל תחלה תפלת מנחה ראשית חכמה יראת אלהים, ויפצרו בו ויאמרו ‏לו זו ג"כ מצוה רבה להציל כלל ישראל, ועתה הוא עת רצון לפני המלך ואח"כ תתפלל, ‏ויעש כן החסיד והלך עמהם לחצר המלך, ויהי כאשר ראה אותו המלך נשא חן בעיניו ‏וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק את החסיד הנ"ל, וסבר החסיד בדעתו שבודאי יבטל ‏הגירוש, והיה מסבב בדברים אחרים עם המלך ובתוך כך בא כומר אחד ממדינות ‏המלך ממרחקים לפני המלך ויפול על רגליו של מלך ויברך את המלך ברכה ארוכה ‏חשובה בלשון לע"ז, והחסיד הנ"ל לא הבין דבריו וכשראה החסיד שיעבור הזמן ‏מנחה הלך לקרן זוית אחת להתפלל מנחה, ודעת החסיד היה שיש לו שהות להתפלל ‏קודם שיפסוק הכומר הנ"ל מלברך את המלך, ובתוך תפלת החסיד קם הכומר ההוא ‏מעל רגליו וצוה לכל ב"ב העומדים שם לענות אמן על הברכה בעבור שתקוי' ברכתו ‏ויענו כלם יחדיו אמן, והחסיד לא הבין לשונם ולא ענה אמן, ולא היה רוצה להפסיק ‏בתוך התפלה, ושאל הכומר הנ"ל שאם ענו כל ב"ב אמן השיבו כן, ושאל אם ענה ‏היהודי אמן, והשיבו לא בעבור שמתפלל שם, ויהי כאשר שמע הכומר שלא ענה ‏היהודי אמן תלש את שערות ראשו ויצעק צעקה גדולה ומרה ואמר הוי על מעשה הרע ‏הזה שבעבור היהודי הזה לא תתקיים הברכה שלא ענה אמן על ברכתי, ויהי כאשר ‏שמע המלך את דברי הכומר ויקצוף המלך מאד ויהפך לאכזר ויצו את עבדיו להרוג ‏את החסיד ולנתחו לנתחי', ויעשו כן והמיתו אותו ביסורין קשים וינתחוהו וישימו ‏את הנתחים בתוך שמלה וישאום לביתו, ואחר זאת גרש המלך את כל היהודים.‏
היה שם עוד חסיד אחד, חבירו של החסיד הנהרג, והוא היה יודע מחסידות של אותו ‏חסיד הנ"ל, ויהי כמתרעם על מידותיו של הקב"ה כביכו"ל, וישפוט אותו החסיד ‏בדעתו שבודאי עבר איזה עבירה בצנעה כי מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא, ‏והיה אותו החסיד מתענה ובוכה ומתפלל שיודיעו לו מן השמים על איזה חטא נהרג ‏החסיד הנ"ל במיתה משונה, ויתבודד החסיד ההוא בחדר אחד יושב ומשתומם על ‏החסיד הנהרג, ובא החסיד הנהרג אליו בעצם היום בחדרו אשר הוא יושב בו לבדו ‏ומשתומם, ויחרד החסיד חרדה גדולה, ויאמר לו החסיד הנהרג אל תירא ואל תחת ‏ויאמר אליו החסיד יודע אני שחסיד גדול היית רק אמור לי על מה עשה ה' לך ככה ‏ומה חרי האף הגדול הזה, והשיב החסיד הנהרג אני אומר לך באמת מימי לא עשיתי ‏שום עבירה רק הקב"ה כביכו"ל מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, ורוב העולם ‏אינם נזהרים בעו"ה בזה החטא, שפעם אחת עשה בני הקטן המוציא לחם וכו' ‏ושמעתי ולא עניתי אמן על הברכה והאריך לי הקב"ה כביכו"ל אפו עד המעשה שנעשה ‏לי בעמדי לפני מלך בשר ודם שלא עניתי אמן על ברכת המלך ויחר המלך מאד, באותה ‏שעה דנו אותי על שלא עניתי אמן על ברכת בני. לכן אתה חברי תספר באזני בנך ובן ‏בנך ולכל באי העולם את המעשה הזה ותזהירם על עניית אמן, ופרח לו איש האמת ‏והחסיד. ואחר שסיפר חכם הספרדי הנ"ל את המעשה הזה לר' מרדכי יפה הנ"ל אמר ‏לו אל תתרעם עלי שנדיתי אותך כי עשיתי זאת למען תהיה הבושה ההיא כפרה על ‏עונך, ואני מוחל לך אבל בתנאי שתדרוש ברבים להזהירם על עניית אמן. כל הנ"ל ‏הראה לי חמי זקני הנ"ל בשטר צוואת אביו עכ"ל(36).‏


‏(29) לר' משה ב"ר מאיר כהנא נדפס לראשונה באמשטרדם שנת תנ"ט ואנו העתקנו ‏מדפוס זה [דף ט ע"א] ונדפס שנית בדיהרנפורט בשינויים רבים בשנת תצ"ד. ‏במהדורות הבאות נספח ספר זה לספר הגן עם חילוק לימות השבוע ובדפוסים אלו ‏סיפור זה הוא בפרק השייך ליום י"א: (30) אולי הוא האלוף התורני שר וגדול ‏בישראל אברהם אברלי בן ר' פרץ נכדו של הרב הגדול רבי מרדכי יפה זצ"ל ונפטר ‏בניקולשברג בשנת תי"ג עיין ‏Gedenkbuch zur Erinnerungan David Kaufmann ‎Breslau 1900 Epitaphien Mahrischer Landes- und Localrabinner von ‎Nikolsburg von Rabbi Dr. D. Feuchtwand P. 372 note 1‎‏: (31) לפני היותו ‏בפוזן היה אב"ד פראג קהילה גדולה ומפוארת: (32) חיבור לבוש אדר היקר פירוש על הלכות קדוש החדש השלים זמן הרבה ‏לפני רבנות פוזן וכן כבר נדפס חיבור לבוש החור בו ג"כ מביא לחכמה זו: (33) גדולים ‏ושלמים היו במדינות פולין בקיאים בחכמה זו כמפורסם: (34) ז"ל ‏בלא"ה פי"ב אות כ"ז ובאמת כי גם אנכי לא קבלתי בזה שום דבר ממלמד רק כו' ‏יגעתי ומצאתי עכ"ל: (35) מי הוא אותו חכם אבוהב שהיה בויניציא בתקופה ההיא ‏האם כוונתו לר' עמנואל אבוהב עיין עליו ‏Encyclopaedia Judaica‏ ערך ‏Immanuel ‎Aboab‏: (36) עוד סיפור בחשיבות חכמת הדקדוק עם החסיד ר' עזרא נמצא בכת"י ר' ‏מרדכי יפה הובא בספר שם יעקב לר' יעקב ב"ר יחזקאל סג"ל [נדפס בשנת תע"ו] בדף ‏כ"ט ע"ב:‏

המתלמד לפני רבו
הודעות: 165
הצטרף: ג' אוקטובר 28, 2014 6:21 am

Re: מעשה מבעל הלבוש שלא ענה אמן ונידהו הרב אבוהב

הודעהעל ידי המתלמד לפני רבו » ג' נובמבר 25, 2014 1:22 am

[quo
נערך לאחרונה על ידי המתלמד לפני רבו ב ב' יולי 13, 2015 8:40 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

שש משזר
הודעות: 310
הצטרף: ה' פברואר 27, 2014 5:34 am

Re: מעשה מבעל הלבוש שלא ענה אמן ונידהו הרב אבוהב

הודעהעל ידי שש משזר » ג' נובמבר 25, 2014 7:02 am

מה שלא מסתדר אצלי הוא, שהגר"י אבוהב ממגורשי ספרד, כבר נסתלק ברנ"ג.
ואת"ל שהכונה לגר"י אבוהב [דה פנסיקו] שחי באמשטרדם, הרי היה ילד קטן כשהלבוש נסתלק.
וע"כ שיש כאן איזה ט"ס.

ושו"ר בויקיפדיה על הלבוש, שהובא אגדה זו על רבי מתתיהו דלקרט - רבו בתורת הקבלה. ולא ידעתי מקורו.
והחכם תוכן כתב:
תוכן כתב:(35) מי הוא אותו חכם אבוהב שהיה בויניציא בתקופה ההיא ‏האם כוונתו לר' עמנואל אבוהב עיין עליו ‏Encyclopaedia Judaica‏ ערך ‏Immanuel ‎Aboab‏:‏

וכל מה שיש להוסיף, שאכן שניהם חיו באותה תקופה, ור' עמנואל חי באיטליה [כולל בונציה], והיה מפורסם להוגה דעות.
אך לא שמעתי שהיה מפורסם כחסיד גדול שיקפיד על הלבוש על כגון דא, וכמו"כ לא ראינו שהיה בקי ביותר בחכמת העיבור וכו'.

לייטנר
הודעות: 5464
הצטרף: א' אוגוסט 14, 2011 9:42 pm

Re: מעשה מבעל הלבוש שלא ענה אמן ונידהו הרב אבוהב

הודעהעל ידי לייטנר » ג' נובמבר 25, 2014 9:52 am

זכורני שהרב עבדיה התייחס לסיפור זה, כשדן באמירת אמן לברכת קטן.

בקרו טלה
הודעות: 3564
הצטרף: ה' יוני 26, 2014 5:23 pm

Re: מעשה מבעל הלבוש שלא ענה אמן ונידהו הרב אבוהב

הודעהעל ידי בקרו טלה » ג' נובמבר 25, 2014 1:13 pm

לייטנר כתב:זכורני שהרב עבדיה התייחס לסיפור זה, כשדן באמירת אמן לברכת קטן.


יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן כה
ט) והן עתה ראיתי בספר טהרת המים (מע' ח אות לה) שכתב, שמצות חינוך שייכת גם בקטן בן ארבע וחמש שנים, ואם מברך ברכה לפטור עצמו יש לענות אמן אחריו, שמצות חינוך לקטן אינה תלויה בשנים, אלא בידיעת המצוה שעושה אותה. ומיהו הט"ז (ס"ס תרנז) כתב, שאפי' קטן שלא הגיע לעונת הפעוטות מברך על הלולב, כדמשמע בסי' תרנח ס"ו, והיינו שלא מצד חיוב לחנכו, אלא אם רצה לעשות כן. גם המאמר מרדכי (סי' רפד סק"ד) לענין הפטרה וזימון, כתב, שאפי' קטן שהוא חריף ויודע למי מברכים ויודע לבטא האותיות כראוי, ואפי' נכנס לשנה הששית, כל שלא הגיע לעונת הפעוטות אינו יכול להפטיר ואין מזמנים עליו וכו'. ע"ש. אך לא ידעתי אם דעתו להשוות שאר חינוך מצוה של קטן להפטרה ולזימון, או דילמא דוקא הני דחמירי טפי, ומסתברא שיש לענות אמן אחר קטן כזה, כי מצינו בעובדא דהרב הלבוש שנידהו מהר"י אבוהב על שלא ענה אמן אחר ברכת קטן בן חמש שנים שהוא פחות מעונת הפעוטות, כמ"ש בספר דרך ישרה, ולפ"ז מה לי בן חמש או בן ארבע, אם יודע למי מברכים. עכת"ד. ועמו הסליחה, שאין לסמוך על מספרי מעשיות לבנות עליהם יסוד להלכה ולמעשה, ועל גדולה מזאת אמרו חז"ל (בבבא בתרא קל ב) אין למדים הלכה מפי מעשה, וכל שכן בכיוצא בזה, דאימור דלא דייקי במספר השנים, ואף על פי שגם בספר זכר דוד (דף קפד ע"ב) כ' שהתינוק במעשה הנ"ל היה בן חמש, וכ"כ בספר קרנות צדיק. כבר כתבתי בתשו' יביע אומר (ס"ס יג) שאין לסמוך ע"ז למעשה. וע' בש"ע אה"ע (סי' פב ס"ז) בהא דפסקינן שהתינוק אצל האם עד שש שנים, ואין להפרישו מהאם המגורשת. וזה כדעת הרמב"ם (בפרק כא מהל' אישות הלכה יז). ואף שהראב"ד כתב ע"ז בהשגותיו שם, שאין הדעת סובלת לכוף את האב להפריש בנו ממנו עד שיהיה בן שש, והלא הוא חייב לחנכו בתורה בן ארבע ובן חמש, ואיך יחנכנו והוא גדל בין הנשים. ע"כ. אולם כבר השיב עליו המגיד משנה שם: ואני לא מצאתי חיוב חינוך בארבע וחמש שנים, שאינו חייב להכניסו למלמד כשהוא פחות מבן שש שנים, כדאיתא בב"ב (כא א) ובכתובות (נ א), ואם נתכוון למה שאמרו יודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו וכו', חינוך זה יכול לחנכו גם בהיותו אצל האם לכשיבא אצלו לפעמים. ע"כ. [והנה בספרים שהובאה מעשיה זו, כתוב, שהלבוש היה אז עוסק בד"ת, ולכן לא ענה אמן, ואם הדבר כן, מה הרעש הגדול שהרעיש עליו מהר"י אבוהב, והרי י"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה, וכמ"ש האשל אברהם מבוטשאטש (סי' רטו ס"ב), כי מה שהחמירו בזהר על מי שאינו עונה אמן אחר ברכה, לא שייך זה במי שטרוד בעיון או בשיחה בדברי תורה, שהגם שרשאי לענות אמן, מ"מ הרי שייך בזה העוסק במצוה פטור מהמצוה, וטרדא כזאת פוטרת אף מחיוב מצוה דאורייתא, וכ"ש עניית אמן דרבנן. ע"ש. וע"ע בשו"ת בית שערים (חאו"ח ס"ס יט) ובמש"כ בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאו"ח סי' יג אות ה והלאה). ודו"ק]

הרועה
הודעות: 100
הצטרף: ב' מאי 05, 2014 5:25 pm

Re: מעשה מבעל הלבוש שלא ענה אמן ונידהו הרב אבוהב

הודעהעל ידי הרועה » ג' נובמבר 25, 2014 1:54 pm

גלגוליה של אגדה אחרת המיוחסת ללבוש:
viewtopic.php?f=7&t=763

בקרו טלה
הודעות: 3564
הצטרף: ה' יוני 26, 2014 5:23 pm

Re: מעשה מבעל הלבוש שלא ענה אמן ונידהו הרב אבוהב

הודעהעל ידי בקרו טלה » ג' נובמבר 25, 2014 5:03 pm

אף זמר מה יפית התייחס אליו ואינו נכון כידוע

יעקובי
הודעות: 1041
הצטרף: ו' אוגוסט 01, 2014 12:46 pm

Re: מעשה מבעל הלבוש שלא ענה אמן ונידהו הרב אבוהב

הודעהעל ידי יעקובי » ש' נובמבר 29, 2014 9:24 pm

ראשית, תודה רבה לכל המאירים בדברי חכמה.

שנית, לענין הציטוט למעלה מספר יבי"א
והנה בספרים שהובאה מעשיה זו, כתוב, שהלבוש היה אז עוסק בד"ת, ולכן לא ענה אמן, ואם הדבר כן, מה הרעש הגדול שהרעיש עליו מהר"י אבוהב, והרי י"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה.

אמנם זהו רק לפי גירסאות מאוחרות של הסיפור, וכמופיע בספרים להם ציין היבי"א, אולם במקורו הראשון בספר 'דרך משה' מובא: "והגאון הנ"ל לא ענה אמן שלא במתכווין, כאשר עדיין הסדר בעו"ה ‏ברוב העולם שאינן נזהרין בכך". וכמופיע ג"כ בהודעתו של הרב תוכן למעלה. ולפ"ז נחה הקושיא הנ"ל.


חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 100 אורחים