פורום אוצר החכמה

ואחרי ככלות הכל עוד לא הבנת את טעותך, וכך אתה ממשיך לתלות את התרעומת שעוררו דבריך בכל מיני דברים חיצוניים. חבל.
אם רצונך להבא שלא למעוד לבורות כאלו, למד לשונך לומר איני יודע והשבת קולמסך במקום בו אין בכליך מאום.
הכל יודעים שהשו"מ לא כתוב בסגנון האחיעזר, ואם זה כל מה שהיה לך, לא היה לך, וטובה היתה לך השתיקה. כט"ס.

מחקתי.

עפר אני תחת רגלי הכותבים וכו' וכו' וכו'

אבל האם מותר לי להעלות חשש שמא חלק מהכותבים מעולם לא ראו את הספר שואל ומשיב?

ראשית, כי מי שהכיר את הספר במהדורתו הישנה גדול הממדים, וראה מה עשו המצלמים לאחרונה שהקטינוהו עד שאי אפשר כלל לעיין בו (ללא זכוכית מגדלת), בוודאי הי' יוצא בריקוד בראותו את המהדורה החדשה המפוארה (עדיין לא זכיתי לראותו מלבד העמודים לעיל).

שנית, אלו שהציגו פה את השו"מ כאילו ספרו הגדול והנורא הוא כולו מדרשות פליאות, והוא מתאים מקסימום עבור כמה שרידים מיוצאי גאליציא, מובטחני שלא עיין בהספר.

שלישית, מהנימה היוצאה מהכותבים, שכאילו כל ספרי גאוני גאליציא הם ספרי פלפול ומעשי חידוד בעלמא, ולא בירורים עמוקים בש"ס ובראשונים שנכתבו ביגיעה ובעיון רב ודורשים לימוד ביגיעה ובעיון רב, כנראה שמעולם לא למד ואף לא הביט בספרי גאוני גאליציא, ואף לא בהמפורסמים כהשו"מ, הבית יצחק, המהרש"ק והמהרש"ם, הגר"מ אריק, ועוד.

סלחו לי על הפגיעה האישית.

.

י. אברהם כתב:

גם זו לטובה כתב:אנו לא מתייחסים לשו"מ כמו שאחרים קבלו אותו כפוסק הדור וכד'.

ולמי "אנו" מתייחסים כפוסק הדור ?

וכיצד "מתייחסים" אל "פוסק הדור"?

ל א. חיים
אולי במקום הויכוח מה כן אמרת ומה לא אמרת ומה היית צריך לומר. נהפוך את הדיון לד"ת.

במקום להגיד דברים גורפים על המגן גבורים, תביא מספר דוגמאות לדבריך ונראה מה חושבים אחרים. האם גם הם תמהים על דברי השו"מ בזה, או שיתברר שלא רק השו"מ חשב אחרת ממך אלא גם בין חברי הפורום יש כאלה שחושבים אחרת. ובעיקר, יתפתח דיון בדברי תורה שזה וודאי לכבודו של השו"מ הן לקבל והן לדחות ומעין מה שאמר ר' יוחנן על ריש לקיש.

רק עכשיו התוודעתי לאשכול זה. דברי פי החכם אי"ס חן.
מקצת מפרשת גדולת השו"מ נדרשה יפה באשכול מרתק במיוחד מהימים היפים של הפורום דנן.
viewtopic.php?f=19&t=4114&p=31137#p31137

האם מישהו ראה את הספר החדש? האם נמצא למכירה בחניות? בחו"ל? האם עשו עבודה טובה ומקפת, בציוני המראה מקומות ובציונים לשאר התשובות של המחבר על אותו נושא? האם הביאו הרקע של השאלות הנידונות מתשובות אחרות על הנושא? האם תיקנו את הטעיות או הוסיפו טעיות אחרות?

ליטוואק פון בודאפעסט כתב:האם מישהו ראה את הספר החדש? האם נמצא למכירה בחניות? בחו"ל? האם עשו עבודה טובה ומקפת, בציוני המראה מקומות ובציונים לשאר התשובות של המחבר על אותו נושא? האם הביאו הרקע של השאלות הנידונות מתשובות אחרות על הנושא? האם תיקנו את הטעיות או הוסיפו טעיות אחרות?

יש דוגמה בתחילת האשכול, http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=20458#p291821

אוצר החכמה כתב:ל א. חיים
אולי במקום הויכוח מה כן אמרת ומה לא אמרת ומה היית צריך לומר. נהפוך את הדיון לד"ת.

במקום להגיד דברים גורפים על המגן גבורים, תביא מספר דוגמאות לדבריך ונראה מה חושבים אחרים. האם גם הם תמהים על דברי השו"מ בזה, או שיתברר שלא רק השו"מ חשב אחרת ממך אלא גם בין חברי הפורום יש כאלה שחושבים אחרת. ובעיקר, יתפתח דיון בדברי תורה שזה וודאי לכבודו של השו"מ הן לקבל והן לדחות ומעין מה שאמר ר' יוחנן על ריש לקיש.

אין היתר פיקו"נ באיסורא סירוס
שו"ת שואל ומשיב מהדורה תניינא חלק ג סימן מד - לפע"ד אף באם היה חולה שיש בו סכנה אסור לרפאותו בזה דאף פ"נ כל שיש השחתת העולם אסור וגדולה מזו מצינו בשיטה מקובצת בבא קמא דף פ' במעשה דחסיד שהיה יונק מבהמה דקה שכתב דכל שיש הפסד קצת להעולם אסור לעשות אף בפ"נ והארכתי בזה וה"ה כאן

טעה בספירתו, יכול להמשיך לספור בשאר לילות בברכה, דגם בספרה בטעות יש זכר למקדש.
שו"מ מהדו"ד ח"ג ס' קכז.

גם זו לטובה כתב:טעה בספירתו, יכול להמשיך לספור בשאר לילות בברכה, דגם בספרה בטעות יש זכר למקדש.
שו"מ מהדו"ד ח"ג ס' קכז.

ליתר דיוק:
השו"מ סובר שגם הבה"ג מודה שמצד עצם מצות הספירה כל יום הוא מצוה בפ"ע, ומה שאם דלג יום אחד אינו סופר עוד הוא משום שהספירה צריכה להיות גם זכר למקדש, וס"ל שבזמן המקדש היה תמימות לעיכובא (ראה בבה"ל ר"ס תפט בשם העיטור). וע"ז כתב השו"מ, כיון שתמימות כיום הוא רק תנאי במצוה ולא דין מהותי, אפשר להחשיב גם ספירה בטעות כזכר לענין זה שיוכל לספור למחרת, כי מצד עצם המצוה כל יום הוא בפ"ע.
ודאי הדברים מחודשים ואפשר לדון עליהם, ובכלל, לא חסרים דברים תמוהים באחרונים, אבל מה כ"כ מוזר?

לדוגמא הראשונה - נא למצוא קודם את המקום שהאריך בזה.

כדאי שיקום מישהו ויאסוף את הסכמותיו הנפלאות, השו"מ היה 'שר המסכים' בדורו ועשרות או מאות ספרים שהודפסו בימיו בלבוב בבית הדפוס המפורסם של רבי זאב וואלף סאלאט התעטרו בהסכמותיו הנפלאות בהן ידיעות יחודיות.

מחולת המחנים כתב:כדאי שיקום מישהו ויאסוף את הסכמותיו הנפלאות, השו"מ היה 'שר המסכים' בדורו ועשרות או מאות ספרים שהודפסו בימיו בלבוב בבית הדפוס המפורסם של רבי זאב וואלף סאלאט התעטרו בהסכמותיו הנפלאות בהן ידיעות יחודיות.

יש להוסיף (ואולי לזה נתכוין מר "ידיעות יחודיות") שפעמים רבות הגאון מעיר הערות על הספר המוסכם. (התחלתי לעשות בעבר רשימה אקראית, אבל לא כיליתי מלאכתי.)

באנציק' לחכמי גליצי' כתב שמצויות ממנו יותר משלש מאות הסכמות.

כדאי שיקום מישהו ויאסוף את הסכמותיו הנפלאות, השו"מ היה 'שר המסכים' בדורו ועשרות או מאות ספרים שהודפסו בימיו בלבוב בבית הדפוס המפורסם של רבי זאב וואלף סאלאט התעטרו בהסכמותיו הנפלאות בהן ידיעות יחודיות.

לפני כעשר שנים (או יותר) שנים נדפס חלק חדש של שואל ומשיב הכולל בעיקרו את ההסכמות עם הערות ועוד כמה תשובות שפורסמו בשעתו. נדמה לי שהמו"ל היה אחד הרשקוביץ מנתניה

תולעת-ספרים כתב:

כדאי שיקום מישהו ויאסוף את הסכמותיו הנפלאות, השו"מ היה 'שר המסכים' בדורו ועשרות או מאות ספרים שהודפסו בימיו בלבוב בבית הדפוס המפורסם של רבי זאב וואלף סאלאט התעטרו בהסכמותיו הנפלאות בהן ידיעות יחודיות.

לפני כעשר שנים (או יותר) שנים נדפס חלק חדש של שואל ומשיב הכולל בעיקרו את ההסכמות עם הערות ועוד כמה תשובות שפורסמו בשעתו. נדמה לי שהמו"ל היה אחד הרשקוביץ מנתניה

נמצא באוצר. נקרא שו"מ מהדורה שביעאה.
המו"ל הוא הגאון ר' יצחק הרשקוביץ בן הגאון ר' פישל הרשקוביץ מנ"י. (בנו של ר' יצחק גר בנתניה)
הוציא גם שו"מ על ברכות ועל שבת מלוקט מכל כתביו.

א. חיים כתב מה שכתב, וראה בשו"ת כוכב מיעקב מהגאון רבי יעקב ויידענפעלד מהירמילוב, מהדורת ניו יארק תשי"ח [נמצא באוצר], בתחילת הספר הובאו עובדות מבנו הגאון מטשעבין זצ"ל שאמר בחיים חייותו, וכך סיפר על אביו:

בהיותו סמוך עוד על שלחן חותנו, עבר אז הגאון רשכבה"ג רבי יוסף שאול נטנזון בעל שואל ומשיב את טארנא, ויצא הבעל כוכב מיעקב לקבל פניו, והיו אז במחיצת בעל שואל ומשיב הרבה לומדים שהתוכחו והתפלפלו בתורה. ויהי כאשר דרך בעל כוכב מיעקב על מפתן הבית, אמר הגאון רבי יוסף שאול לסובבים אותו, עתה נפסיק את הפלפולים, ונחזור עם הגאון רבי יעקב על מסכת עירובין, ואז התחילו לחזור בעל פה על המסכת, זה אמר תוספות אחד, והשני אמר את התוספות הסמוך לו, וכך עברו על כל מסכת עירובין להפתעתם הגדולה של כל הנוכחים ע"כ.

גם בכרכי ספר שיח זקנים הנדפס בארה"ב יש הרבה עובדות מפליאות על הגאון הנורא השואל ומשיב זצ"ל, מי יכול להעלותם לכאן, וראה גם בהקדמת ספר כוכבי יצחק.

מחולת המחנים כתב:כדאי שיקום מישהו ויאסוף את הסכמותיו הנפלאות, השו"מ היה 'שר המסכים' בדורו ועשרות או מאות ספרים שהודפסו בימיו בלבוב בבית הדפוס המפורסם של רבי זאב וואלף סאלאט התעטרו בהסכמותיו הנפלאות בהן ידיעות יחודיות.

אאל"ט הי' באחד מקובצי "נחלת צבי" הראשונים ליקוט מהסכמותיו לספרי חסידות.

מי שיודע יעלה בבקשה.

מה שנכון נכון כתב:

גם זו לטובה כתב:טעה בספירתו, יכול להמשיך לספור בשאר לילות בברכה, דגם בספרה בטעות יש זכר למקדש.
שו"מ מהדו"ד ח"ג ס' קכז.

ליתר דיוק:
השו"מ סובר שגם הבה"ג מודה שמצד עצם מצות הספירה כל יום הוא מצוה בפ"ע, ומה שאם דלג יום אחד אינו סופר עוד הוא משום שהספירה צריכה להיות גם זכר למקדש, וס"ל שבזמן המקדש היה תמימות לעיכובא (ראה בבה"ל ר"ס תפט בשם העיטור). וע"ז כתב השו"מ, כיון שתמימות כיום הוא רק תנאי במצוה ולא דין מהותי, אפשר להחשיב גם ספירה בטעות כזכר לענין זה שיוכל לספור למחרת, כי מצד עצם המצוה כל יום הוא בפ"ע.

כשאני אומר היום שלש לעומר בזמן שהיום הוא שנים לעומר. איזה זכר למקדש יש כאן ? הרי במקדש הוא היום שנים לעומר ואם הייתי אומר בזמן המקדש שלש ביום זה, הספירה לא היתה שווה כלום ואם לא הייתי נזכר באותו יום לא הייתי מקיים את מצות הספירה באותה שנה (תמימות לעיכובא, זוכר ?). וגם אצלנו בזמן הזה, הספירה בטעות היא לא שווה כלום. ואני צריך לספור שוב בברכה. אבל אתה מחדש, שהספירה בטעות היא שווה לענין שיש גם בה זכר למקדש. בזמן שרגע לפני כן אמרנו שבזמן המקדש היא לא היתה שווה כלום.
עכשיו אני צריך להחליט, האם ספירה בטעות היא שווה או לא שווה. אז אתה אומר מצד אחד היא לא שווה כלום אבל באמת יש בה משהו. ואני שואל האם יש לך דוגמא מהמשנה ברורה באיזה מקום לפסק הלכה דומה ?
וסתם שאלה: אם לא ספרתי כלל, רק אמרתי הרחמן הוא יחזיר לנו כו', האם גם בזה יש זכר למקדש שמספיק לתמימות ?
ועוד ועיקר: לחידוש הלכתי צריך איזה מקור. האם הובא כאן איזה קמצוץ של מקור לקביעה שספירה בטעות יש בה זכר למקדש ? (וחייבים מקור לכך. כי כל מי שלומד את ההלכות יודע שספירה בטעות היא אפס גמור).

א. חיים כתב:

מה שנכון נכון כתב:

גם זו לטובה כתב:טעה בספירתו, יכול להמשיך לספור בשאר לילות בברכה, דגם בספרה בטעות יש זכר למקדש.
שו"מ מהדו"ד ח"ג ס' קכז.

ליתר דיוק:
השו"מ סובר שגם הבה"ג מודה שמצד עצם מצות הספירה כל יום הוא מצוה בפ"ע, ומה שאם דלג יום אחד אינו סופר עוד הוא משום שהספירה צריכה להיות גם זכר למקדש, וס"ל שבזמן המקדש היה תמימות לעיכובא (ראה בבה"ל ר"ס תפט בשם העיטור). וע"ז כתב השו"מ, כיון שתמימות כיום הוא רק תנאי במצוה ולא דין מהותי, אפשר להחשיב גם ספירה בטעות כזכר לענין זה שיוכל לספור למחרת, כי מצד עצם המצוה כל יום הוא בפ"ע.

כשאני אומר היום שלש לעומר בזמן שהיום הוא שנים לעומר. איזה זכר למקדש יש כאן ? הרי במקדש הוא היום שנים לעומר ואם הייתי אומר בזמן המקדש שלש ביום זה, הספירה לא היתה שווה כלום ואם לא הייתי נזכר באותו יום לא הייתי מקיים את מצות הספירה באותה שנה (תמימות לעיכובא, זוכר ?). וגם אצלנו בזמן הזה, הספירה בטעות היא לא שווה כלום. ואני צריך לספור שוב בברכה. אבל אתה מחדש, שהספירה בטעות היא שווה לענין שיש גם בה זכר למקדש. בזמן שרגע לפני כן אמרנו שבזמן המקדש היא לא היתה שווה כלום.
עכשיו אני צריך להחליט, האם ספירה בטעות היא שווה או לא שווה. אז אתה אומר מצד אחד היא לא שווה כלום אבל באמת יש בה משהו. ואני שואל האם יש לך דוגמא מהמשנה ברורה באיזה מקום לפסק הלכה דומה ?
וסתם שאלה: אם לא ספרתי כלל, רק אמרתי הרחמן הוא יחזיר לנו כו', האם גם בזה יש זכר למקדש שמספיק לתמימות ?
ועוד ועיקר: לחידוש הלכתי צריך איזה מקור. האם הובא כאן איזה קמצוץ של מקור לקביעה שספירה בטעות יש בה זכר למקדש ? (וחייבים מקור לכך. כי כל מי שלומד את ההלכות יודע שספירה בטעות היא אפס גמור).

אם השו"מ היה מחדש שבזה"ז מספיק לספור הימים ולא השבועות כיון שהוא רק זכר למקדש, היית מגיב באופן דומה?

זו דוגמה טובה למה שכתבתי.
הרב מש"נ הסביר הסבר בדברי השו"מ (לא ראיתי בפנים ואולי זה כתוב שם בפירוש). שהשו"מ ס"ל שיש שני דינים בספירה, עצם מצוות הספירה ומצד זה היה ראוי להמשיך לספור ודין תמימות. ודין תמימות אינו מעכב בעצם בזמן הזה, דהיינו כמו הצד שהיה למ"ב שבזמן הזה אין תמימות ולא כמו הצד השני שתקון רבנן כעין דאורייתא ותיקנו תמימות. רק ס"ל שיש חומרא בדבר שאם לא ספר כלל חסר בצורת הספירה שלו ולעניין זה החמירו רבנן שלא להחשיבו זכר למקדש, אבל אם עשה מעשה ספירה אע"פ שלא היה כדין לא החמירו.

נכון שאתה ואני לא היינו אומרים סברא כזו, אבל מצאנו הרבה סברות באחרונים שלא היינו אומרים אותם כעין זו.

אם היה מחלק בין מזיד לשוגג מה היית אומר? אני משער שגם אז לך לא היו נראים דבריו אבל זה היה קצת יותר קרוב. לא?

ימים ולא שבועות זה יותר קרוב להבנתינו.

אוצר החכמה כתב:זו דוגמה למה ששאלתי.
הרב מש"נ הסביר הסבר בדברי השו"מ (לא ראיתי בפנים ואולי זה כתוב שם בפירוש). שהשו"מ ס"ל שיש שני דינים בספירה, עצם מצוות הספירה ומצד זה היה ראוי להמשיך לספור ודין תמימות. ודין תמימות אינו מעכב בעצם בזמן הזה, דהיינו כמו הצד שכתב המ"ב שבזמן הזה אין תמימות ולא כמו הצד השני שתקון רבנן כעין דאורייתא ותיקנו תמימות. רק ס"ל שיש חומרא בדבר שאם לא ספר כלל חסר בצורת הספירה שלו ולעניין זה החמירו רבנן שלא להחשיבו כעין דאורייתא, אבל אם עשה מעשה ספירה אע"פ שלא היה כדין לא החמירו.

נכון שאתה ואני לא היינו אומרים סברא כזו, אבל מצאנו הרבה סברות באחרונים שלא היינו אומרים אותם כעין זו.

ימים ולא שבועות זה יותר קרוב להבנתינו.

יש שני מהלכים בעיכובא דתמימות,
א' שכל יום הוא הוספת נדבך על של אתמול ול"ש יום כ"ח בלי שקדמתו יום כ"ז (וא"כ זה מעכב רק על להבא אבל הספירות של הימים שעברו לא היו לבטלה).
ב' שהספירות של כל יום (אם כי כ"א היא מעשה מצוה בפנ"ע) מעכבות זא"ז.

למהלך א' לכאו' אין מקום לחידושו של השו"מ, וכפה"נ נקט כמהלך ב' (וכן מסתבר בלא"ה,) וא"כ הרי"ז דומה ממש לימים בלי שבועות (להשיטות דתרווייהו מצוה א').

אוצר החכמה כתב:.רק ס"ל שיש חומרא בדבר שאם לא ספר כלל חסר בצורת הספירה שלו ולעניין זה החמירו רבנן שלא להחשיבו זכר למקדש, אבל אם עשה מעשה ספירה אע"פ שלא היה כדין לא החמירו.

אבל לא התייחסתם כולכם לכל מה שכתבתי. מאיפה מגיע מעשה ספירה לספירה בטעות ??? הרי זה נקודת החידוש שלו. והוא היפך כל מה שאנחנו יודעים. וגם אין לזה כל דוגמא בזמן המקדש שזה יהיה שווה משהו. ופתאום אנחנו אומרים שיש בזה זכר למקדש. איך אני אמור להבין כזה דבר ?
שוגג ומזיד זה משהו אחר. פה אנחנו נאמר שבשוגג לא מנעו ספירה שאינה זכר למקדש או משהו כזה. אני לא בענין. וכיו"ב ימים בלא שבועות.

הסברנו. אבל אתה כל כך לא מוכן לשמוע מה שהיפך דעתך שנראה לך שלא הסברנו.
ההסבר הוא שכיוון שמדובר רק בחומרא ולא בקולא, החומרא שהחמירו חז"ל היא רק כשלא ניסה לעשות מעשה ספירה בכלל. כמו שהיה יכול להיות הבדל בין שוגג למזיד, אבל מי שעשה מעשה ספירה אע"פ שלא עלה בידו מיקרי שעשה זכר. כאמור גם לי הסברא לא נראית. אבל מכאן ולמה שכתבת יש מרחק גדול.

אוצר החכמה כתב:הסברנו. אבל אתה כל כך לא מוכן לשמוע מה שהיפך דעתך שנראה לך שלא הסברנו.
ההסבר הוא שכיוון שמדובר רק בחומרא ולא בקולא, החומרא שהחמירו חז"ל היא רק כשלא ניסה לעשות מעשה ספירה בכלל. כמו שהיה יכול להיות הבדל בין שוגג למזיד, אבל מי שעשה מעשה ספירה אע"פ שלא עלה בידו מיקרי שעשה זכר. כאמור גם לי הסברא לא נראית. אבל מכאן ולמה שכתבת יש מרחק גדול.

אז מה הולך פה ? אני חשבתי שלעולם לא אחזור לנושא הזה. אבל אתה הזמנת אותי בוא נדבר בלימוד. חשבתי לתומי שאתה מעוניין באמת לשמוע דעות ולהתרשם. הציעו פה רעיון לדיון אודות הספירה. אני כתבתי את הטענה שלי. אתה מצהיר מיד שלא היית אומר כזו סברא כמו שכתב השו"מ. כך בפשטות. וכל זה על דין שמישהו בחר במקרה עבורנו. ואני משער שאתה הבנת נכון את החילוק: בשוגג היינו אומרים שלא חייבו אותו בזכר. ואילו כאן השו"מ מחדש, שלספירה בטעות (שהיא אפס לפי כל מה שאנחנו יודעים) יש לה דין זכר לספירת מקדש ויש תמימות. ואנחנו לא מבינים מדוע. אבל אתה מסיים "כאמור גם לי הסברא לא נראית. אבל מכאן ולמה שכתבת יש מרחק גדול".
אני רואה סיום זה כבריונות לשמה. עשיתי טעות שנכנסתי עמך לויכוח. זו כבר לא פעם ראשונה שאתה עושה לי א"ז. אולי אני צריך לעזוב את הפורום לגמרי ולחפש מתדיינים הוגנים יותר.

תסלח לי מאד אבל אתה ממש חצוף.
להסכים איתך שאני לא הייתי אומר סברא מסויימת שאומר השו"מ אבל לטעון שהמרחק בין זה לבין הציטוט הבא הוא גדול זה בריונות?

אז אתה מגיע למגן גבורים, ומגלה שמה שאצל כולם הוא קושיא - לו זה לא היה קשה, ומקור שאצל כולם הוא הוכחה לפטור - אצלו הוא הוכחה לחיוב.
בצעירותי, חזרתי על השיטות, אחרונים אלו מדייקים מכאן לכיוון זה ואלו מדייקים מאותו מקור לכיוון הפוך, והייתי מבולבל. כשהתבגרתי, הרי מה שלא יעשה השכל יעשה הזמן, והבנתי שצריך לדעת לסנן את מה שאתה לומד, ולהחליט מהי דרך החשיבה שלך, ואם לא תעשה זאת - תשאר טמבל כל ימי חייך. ואז בחרתי בדרך הלימוד שבחרתי, שהיא דרך הרוב, ואני גאה בכך.
נ.ב. הדברים שכתבתי כאן ידועים לרבים שמבינים בלימוד, שמעתי זאת מכמה וכמה, וגם ידועים לי מגדולי ישראל שהתבטאו ע"ז. אלא שכמובן לא תמצאו א"ז בעתונות החרדית.
ועכשיו תביאו לי מגדולי ישראל שכתבו דברים גדולים אודותו - אותי זה מצחיק, הרי מספריהם למדתי כיצד לא ללמוד בשיטה שלו.

אתה הוא זה שהתבטאת כאן באופן שאחרים, ולא אני, הזדעזעו ממנו, ואני הצעתי שבמקום להזדעזע מדבריך ולהתנפל עליך, תביא את הדברים ונדון בהם. וכאשר מישהו מעיז לא להסכים עם הבטויים החריפים שאתה כותב נגד השו"מ, ואני לא התנפלתי רק ציינתי שיש הבדל גדול בין דעותינו ואתה מתנפל עלי?

אוצר החכמה כתב:במקום להגיד דברים גורפים על המגן גבורים, תביא מספר דוגמאות לדבריך ונראה מה חושבים אחרים. האם גם הם תמהים על דברי השו"מ בזה, או שיתברר שלא רק השו"מ חשב אחרת ממך אלא גם בין חברי הפורום יש כאלה שחושבים אחרת

אבל המדד שלך היה שנראה האם אנו חושבים כמו השו"מ או תמהים עליו ? אז מי כאן סובב את הסיפור ?
כי היה פשוט בעיניך, שאם דבריו תמוהים כבר בהשקפה ראשונה, א"כ מובן למה התכוונתי (לא חשבתי שתחזור אתה על דבריי, אבל הם יתקבלו עכ"פ במה שנוגע אלי באור אחר). ועכשיו אתה מתכחש למה שכתבת.

לא. המדד שלי היה האם אנחנו חושבים 1. שזו סברא מתקבלת 2. שהסברא אפשרית אבל אנחנו לא סוברים כמוה, או 3. שאנו תמהים על הסברא הזו אבל יודעים שזה דבר מצוי שמישהו אומר סברא שקשה לנו לקבל, או 4. שאנחנו אומרים שמי שאומר סברות מסוג כזה אין לנו יכולת להבין מה הוא רוצה בכלל.
ומה שקרה כאן זה שלפחות חלק מהכותבים ראו בזה סברא אפשרית, אולי אפילו הסכימו עמה (1 או 2), אני חושב שזו סברא שקשה לי לקבל אותה (כרגע, אולי יסבירו לי יותר ואשתכנע, גברא רבא אמר מילתא..) (3) ואתה סובר את 4.

אני מבקש שתנתקו אותי לאלתר מהפורום.

במחילה פספסו כאן נקודה אחת חשובה: השו"מ לא הכריע את הדין לפי חידוש פלאי זה, אלא עשה אותו סניף לצד עוד שלש דרכים !
וכידוע לכל, דרך המשיבים לעשות סניף משיטות דחויות ולעיתים גם מסברות רחוקות. אני חושב שידיעה זו משנה את כל התמונה.
אגב בכה"ח ציין לדבריו (רק שציין גם לד' הט"ז בסי' תפ"ט ס"ק י שספירה בטעות לאו כלום היא)

א. חיים כתב:אני מבקש שתנתקו אותי לאלתר מהפורום.

אל תתחבר, וממילא אתה מנותק.

חבצלת כתב:עפר אני תחת רגלי הכותבים וכו' וכו' וכו'

אבל האם מותר לי להעלות חשש שמא חלק מהכותבים מעולם לא ראו את הספר שואל ומשיב?

ראשית, כי מי שהכיר את הספר במהדורתו הישנה גדול הממדים, וראה מה עשו המצלמים לאחרונה שהקטינוהו עד שאי אפשר כלל לעיין בו (ללא זכוכית מגדלת), בוודאי הי' יוצא בריקוד בראותו את המהדורה החדשה המפוארה (עדיין לא זכיתי לראותו מלבד העמודים לעיל).

שנית, אלו שהציגו פה את השו"מ כאילו ספרו הגדול והנורא הוא כולו מדרשות פליאות, והוא מתאים מקסימום עבור כמה שרידים מיוצאי גאליציא, מובטחני שלא עיין בהספר.

שלישית, מהנימה היוצאה מהכותבים, שכאילו כל ספרי גאוני גאליציא הם ספרי פלפול ומעשי חידוד בעלמא, ולא בירורים עמוקים בש"ס ובראשונים שנכתבו ביגיעה ובעיון רב ודורשים לימוד ביגיעה ובעיון רב, כנראה שמעולם לא למד ואף לא הביט בספרי גאוני גאליציא, ואף לא בהמפורסמים כהשו"מ, הבית יצחק, המהרש"ק והמהרש"ם, הגר"מ אריק, ועוד.

סלחו לי על הפגיעה האישית.

צריך קצת להבהיר את הדברים העולים כאן בפורום.
כמה עובדות בנושא:
רבי יהושע פאלק חידש שיטת לימוד שנקרית שיטת 'החילוקים' דבר זה נדרש יפה יפה ואכמ"ל, לאחר דורותיים בטלה כמעט לגמרי שיטה זו מחמת טענות שהיו לגדולי ישראל כלפי שיטה זו ובראשם לשל"ה הק', אמנם, כמה מהלכים בשיטה הנ"ל עוד נשארו ביניהם 'רגנשבורג' 'נירנברג' ועוד כמה, כל אלו שנשארו הם נשארו מכיון שגדו"י הסכימו עליהם.
רבי יהושע פאלק היה דר בפולין, וממילא היתה שיטה זו נפוצה בעיקר שם, ולאחר שביטלו את רוב החלוקים היא בטלה בשאר מקומות לגמרי ושרידים ממנה נשארו במקומו של רבי יהושע פאלק [המהר"ם מלובלין למשל היה הרבה מחדש בשיטה זו.]
לאחר כמה מאות שנים [יותר מ-200] הרימה ראש מחדש חלקים משיטה זו, דהיינו חילוקים, אבל לא כ"כ רחוק כפי שהלכו בזמן הסמ"ע אלא בעיקר בדרך פלפול, ושיטה זו נקטו בעיקר חכמי גאליצייה, שבמקומם מעולם לא פסקה מהלך לימוד זה לגמרי, אמנם זה לא דומה לגמרי, אך מהלך הפלפולים הוא דומה מאוד לחילוקים.

לאחר שנתפשטה מהלך ראשי ישיבות ליטא בלימוד הגמרא כבר היה די קשה להבין את שיטת גאוני גאליצייה ולכן היא לא נתפשטה בציבור כ"כ, מה גם שהם כמעט ולא החזיקו ישיבות לתלמידים (וספריהם הגם שהיו מפורסמים מ"מ לא היו כמעט להשגה [וזה היה לאחר המלחמה]) כך שנתפשטה בעיקר הלימוד ע"פ דרך ליטא.

רבי שבתי ליפשיץ שהוא יוצא גאליצייה החליט להוציא לאור את ספרי גאוני גאליצייה להחזיר עטרה לראשם, וכיום הוא הדפיס חלק ניכר מספרי רבי שלמה קלוגר ובראשם החיבור הענק 'חכמת התורה' שי"ל ברובו.

[חלק גדול מהדברים שמעתי בשיעור הרה"ג רבי מנשה ישראל רייזמאן בשיעורו על פרשת השבוע = ביו"ד של רבי יהושע פאלק האי שתא.]

ברי היזיקא כתב:מכון ירושלים ומכון חכמת שלמה מוציאים לאור כעת מחדש את כל שו"ת שואל ומשיב בהשקעה עצומה ובמהדורה מתוקנת ומחודשת!!

שניהם יחד או כל אחד לחוד ?

[זה שי"ל עכשיו הוא רק ממכון ירושלים או שהוא ג"כ ממכון חכמת שלמה ?]

הבינה והברכה כתב:

ברי היזיקא כתב:מכון ירושלים ומכון חכמת שלמה מוציאים לאור כעת מחדש את כל שו"ת שואל ומשיב בהשקעה עצומה ובמהדורה מתוקנת ומחודשת!!

שניהם יחד או כל אחד לחוד ?

[זה שי"ל עכשיו הוא רק ממכון ירושלים או שהוא ג"כ ממכון חכמת שלמה ?]

שניהם יחד. עי' בהקדמה שמשהו העלה כאן בפורום.

איש_ספר כתב:במחילה פספסו כאן נקודה אחת חשובה: השו"מ לא הכריע את הדין לפי חידוש פלאי זה, אלא עשה אותו סניף לצד עוד שלש דרכים !
וכידוע לכל, דרך המשיבים לעשות סניף משיטות דחויות ולעיתים גם מסברות רחוקות. אני חושב שידיעה זו משנה את כל התמונה.
אגב בכה"ח ציין לדבריו (רק שציין גם לד' הט"ז בסי' תפ"ט ס"ק י שספירה בטעות לאו כלום היא)

יש"כ, ואכן לא עיינתי כעת בדבריו.

המעניין הוא, שחברי הפורום הסכימו לקבל את הסניף המשונה הזה כפסק הלכה, בעוד שאפילו השו"מ לא כתב זאת אלא כסניף בעלמא.-
וא"כ אין טעם להביא עוד דוגמאות.

השו"מ אינו כותב את דבריו "כסניף בעלמא", אלא כנימוק שווה לנימוקים אחרים, וכראשון מבין הנימוקים. (וכן בסו"ד הוא חוזר ומונה כל הנימוקים).
נכון שיש נידון במקרה שפוסק כותב כמה טעמים, אם אפשר ללמוד מדבריו שכל טעם עומד לגופו, או שרק כתבם לצירוף, והאריכו בזה ספרי הכללים. וכמובן אין כאן כלל הפוך, שמי שכותב כמה טעמים בהכרח שגם לדעתו אין לסמוך על אף אחד מהם לבד.

הגריש"א ז"ל נשאל אם ניתן לסמוך על היתרו של השו"מ ללוות בהיתר עיסקא שלא למטרת השקעה, (אשר השו"מ בעצמו מסיים התשובה "הנח להם לישראל כו'" וילה"ס בכוונתו,) וענה שהשו"מ היה גדול בישראל וניתן לסמוך עליו. ע"כ המעשה...

זיכני ה' בהמהדורא החדשה של השו"מ, כלו ממתקים וחכו מחמדים, קילורין לעינים ומשמחים לב.

מידי עברי בין בתרי התשובות והגהות המציונות מתחת להקו, מצאתי ראיתי דבר שלכאורה טעות הוא בידי המולי"ם ואמרתי להעלותה פה לפני קהל הלומדים, ואולי מפה יועבר להמדפיסים לתקנו במהדורא הבאה.

בסי' נ"ה מתחיל השו"מ את התשובה כדרכו "והנה ביום א' בא תרט"ו ב' שבט ביא"צ של זקני הגאון מהרמ"ז ז"ל הגיעני תשובה" וכו'

והמעירים ציינו שכוונתו ליארצייט של "רבי משולם זוסיא ליפמן מאניפולי" (הרבי רבי זושא שאכן יודה"ל דיליה הוא ביום ב' שבט), אבל לא שמו על לב שהשו"מ לא היה נכד הרבי רבי זושא מאניפאלי, ופשוט שהכוונה הוא לזקנו רבי מרדכי זאב לבוב-אורנשטיין אב"ד לבוב אבי הישועות יעקב זצ"ל, שאביו של השו"מ היה חתנו של רבי בעריש היילפרין חתנו של רמ"ז הנ"ל.

השואל מרבו כתב:

מחולת המחנים כתב:כדאי שיקום מישהו ויאסוף את הסכמותיו הנפלאות, השו"מ היה 'שר המסכים' בדורו ועשרות או מאות ספרים שהודפסו בימיו בלבוב בבית הדפוס המפורסם של רבי זאב וואלף סאלאט התעטרו בהסכמותיו הנפלאות בהן ידיעות יחודיות.

יש להוסיף (ואולי לזה נתכוין מר "ידיעות יחודיות") שפעמים רבות הגאון מעיר הערות על הספר המוסכם. (התחלתי לעשות בעבר רשימה אקראית, אבל לא כיליתי מלאכתי.)

וכדאי להוסיף דבריו ז"ל ומליצתו בענין ההסכמות (בתשובה בענין זכיות היוצרים וזכות המחבר לאסור הדפסת ספרו) שכ' שיש כאלו שמתפארים עצמם הנתינת הסכמות וקורא עליהם "אשרינו שאנו מסכימי"ם ומחריבי"ם" וכו'

מיללער כתב:ופשוט שהכוונה הוא לזקנו רבי מרדכי זאב לבוב-אורנשטיין אב"ד לבוב אבי הישועות יעקב זצ"ל, שאביו של השו"מ היה חתנו של רבי בעריש היילפרין חתנו של רמ"ז הנ"ל.

ברור כדבריך, אבל האם יש מקור נוסף שאז יו"ד של הג"מ מרדכי זאב?