פורום אוצר החכמה

הכהן כתב:

גביר כתב:העיר לי בני נ"י שבסביבונים הראשונים לא היו האותיות נגה"פ, שהן ראשי תיבות ' נס גדול היה פה, שהרי לפי מה שסופר לו מקורם של הסביבונים בילדים שלמדו תורה בזמן גזרות הייוונים והשתמשו בו כדי להסוות את העובדה שהם לומדים, היה זה אפוא לפני שהתרחש הנס וממילא לא היה מקום לרישום אותיות אלה, ודפח"ח.

בהנחה שיש אמת בסיפור על הילדים בזמן היונים ואכמ"ל

משולש כתב:ר' הבטחתי.
אם אני מבין טוב לאיזה ספר אתה מתכוין, הרי אין בינו לבין רעדלהיים שום דבר. סידורי רעדלהיים יצאו מאז חיי רוו"ה ועד היום במאות מהדורות וכולם שוות פחות או יותר. ההדפסה האמריקאית הזו היא שונה לגמרי בהרבה דברים מכל סידורי רעדלהיים. ובכלל מה השם רעדלהיים אומר לנו אם רוו"ה (או בער) לא עומד מאחוריו? זה סתם המצאת המדפיסים באותו זמן.

דרך אגב, אני זוכר כילד שפעם ראשונה הלכתי לדודים שלי לשבת ושמעתי שהם אומרים "ברכות יחולו על ראשי" ולא ידעתי מאי קאמרי. כנראה הגננת שלי אמרה בדיוק מה שכתוב בסידור.

הבטחתי כתב:בענין 'ברכות יחולו על ראשי'
הספריה הלאומית רכשה לאחרונה את ספריית קרן הוולמדונה, שם מצאתי דבר זה- כרזת לימוד א-ב משנת 1650, ושם מופיע גם 'ברכות יחולו על ראשי'

פי האתון כתב:השערה פרועה: הנקודותיים אחרי המילה ברכות[:] אומרות משהו?...

תוספת גבורה כתב:מובא בהלכה שבשבת שירה מניחים לפני הציפורים פירורי לחם..
וטעם הדבר ידוע ומפורסם מדברי המדרש שדתן ואבירם פיזרו מן במחנה ישראל בשבת בכדי להכחיש את דברי משה שלא ירד מן בשבת.. ובאו הציפורים ואכלום. ולכך נותנים להם שכרם ומפזרים להם בשבת זו לחם.
המדרש הזה לא נמצא בשום מקום ומקורו מדברי ר' מאיר מפרמישלאן ..

סלקא דעתך כתב:במסורת הגננות תלו את המן על עץ..
אבל בחז"ל נאמר בעשרות מדרשים שצלבו אותו דתלייה של המלכות היא צליבה כלומר שתוקעים האדם במסמרים ללוח חי!.
וכן בסליחות לתענית אסתר: יהודי הוקיע ילדים למטה.. ויותר מפורש הותלו מוצלבים כבחרוזת דגים חורזו תחובים.

סלקא דעתך כתב:במסורת הגננות תלו את המן על עץ..
אבל בחז"ל נאמר בעשרות מדרשים שצלבו אותו דתלייה של המלכות היא צליבה כלומר שתוקעים האדם במסמרים ללוח חי!.
וכן בסליחות לתענית אסתר: יהודי הוקיע ילדים למטה.. ויותר מפורש הותלו מוצלבים כבחרוזת דגים חורזו תחובים.

סלקא דעתך כתב:במסורת הגננות תלו את המן על עץ..
אבל בחז"ל נאמר בעשרות מדרשים שצלבו אותו דתלייה של המלכות היא צליבה כלומר שתוקעים האדם במסמרים ללוח חי!.
וכן בסליחות לתענית אסתר: יהודי הוקיע ילדים למטה.. ויותר מפורש הותלו מוצלבים כבחרוזת דגים חורזו תחובים.

סלקא דעתך כתב:וכן נראה משו"ת הריב"ש סימן רצה
ודאמרינן בתרגום אסתר, גבי בני המן אצטלוב על תלת אמין: חתוכי הראש היו כשנתלו.

טוב לי כתב:מה שאתה מביא זה לגבי צורת התליה, אבל אינך יכול לומר שהגננות טועות כשהן אומרות שתלו את המן, בשעה שבמגילה כתוב כך במפורש.
וגם בפיוט שהבאת כתוב במפורש "הותלו".

סלקא דעתך כתב:במסורת הגננות תלו את המן על עץ..
אבל בחז"ל נאמר בעשרות מדרשים שצלבו אותו דתלייה של המלכות היא צליבה כלומר שתוקעים האדם במסמרים ללוח חי!.
וכן בסליחות לתענית אסתר: יהודי הוקיע ילדים למטה.. ויותר מפורש הותלו מוצלבים כבחרוזת דגים חורזו תחובים.

אבן זועקת כתב:

סלקא דעתך כתב:במסורת הגננות תלו את המן על עץ..
אבל בחז"ל נאמר בעשרות מדרשים שצלבו אותו דתלייה של המלכות היא צליבה כלומר שתוקעים האדם במסמרים ללוח חי!.
וכן בסליחות לתענית אסתר: יהודי הוקיע ילדים למטה.. ויותר מפורש הותלו מוצלבים כבחרוזת דגים חורזו תחובים.

צליבה היא תליה בארמית כידוע לכל מי ששם לב לתרגום אונקלוס שהוא קורא. וכן לשון הוקיע הוא לישנא דקרא והוקע אותם לה' נגד השמש.
הרעיון של נעיצה במסמרים (וכן הביטוי צלב לצורת שתי וערב) ממגיע מסיפורי הנוצרים ואין לי מושג אם יש לו בסיס הסטורי לגבי מלכות רומי אבל ודאי שאין סיבה לשער שנהגו כן בפרס.

סלקא דעתך כתב:התכוונתי לומר שבציורי הגן (ובתודעתינו מן הילדות) תמיד המן תלוי.

אוהב אוצר כתב:יצא לדבר עם אברכים שעדיין היה 'חרוט' להם מהגננות שיעקב התחתן עם רחל אחרי 14 שנות עבודה....

בברכה המשולשת כתב:כמדומני שיש דיון של רשז"ה על צורת ההוצאות להורג של המלכויות במאמרו על תרגום רות

ומש"כ המג"א 'ועפ"ז סומכין עכשיו שמסתכנין בעצמן שלא לחלל שבת' נראה דלא איירי ביש חשש סכנה ממש, שהמחמיר בזה הוא מתחייב בנפשו.
אלא דיש דברים שתלוי בטבע האדם שאיש שטבעו אמיץ לב אין חושב זה לסכנה שאינו ירא להשאר לבדו, אך יש אנשים מוגי הלב וחושבים זה לסכנה ומותרין לחלל אם יצטרכו בכה"ג בשבת שהרי אין יכולין לערב להם שלא יהיה סכנה. ודבר זה תלוי בדעת כל אחד בעצמו.
ולכן מאחר שאסור לילך בשיירא, אם יהיו מוגי הלב ויצטרכו לחלל שבת הם מחליטים בעצמם להבליג על דעתם שלא לחוש לדבר שהרבה אנשים אין חושבין זה לסכנה ולא יצטרכו לחלל שבת ומותרין לילך.
וזהו כוונת המג"א במה שכתב 'שמסתכנין עצמן' שאף שבאם היה מותר לילך בשיירא היה חושב זה מצד טבעו לסכנה והיה מחלל שבת ע"ז אבל מאחר שא"כ יהי אסור לילך מחליט בדעתו שלא להיות מוג לב ולא יחלל שבת ע"ז ויהיה מותר לילך. ובע"כ צריך לומר כן, דאל"כ איך היו מותרין להסתכן בעצמן הא סכנתא חמירא מאיסורא, אלא ודאי כדבארתי.

עושה חדשות כתב:סוג אחר: ידוע הסיפור על הרב והאריה, (בקצרה, הרב שהלך בשיירא לא רצה לחלל שבת ונשאר לבדו במדבר, והגיע אריה וישב לצידו ובמוצ"ש הוליכו אל השיירה). ולכאו' שלא כדין עשה, והכניס עצמו לסכנה בכדי. אלא שכבר כ' בכנה"ג סי' רמח "...ועפ"י זה סומכים עכשיו שמסתכנים בעצמם כדי שלא לחלל השבת", עי"ש.

פי האתון כתב:השבוע חזר בני מהחיידר וסיפר: שהשליח שקרא לבר קמצא במקום לקמצא, שמו: 'שְמָעְיַה'...
כששאלתיו מאין זה? לא ידע להשיב.
וזה פתרון התעלומה...

שמעיה.jpg

פי האתון כתב:השבוע חזר בני מהחיידר וסיפר: שהשליח שקרא לבר קמצא במקום לקמצא, שמו: 'שְמָעְיַה'...
כששאלתיו מאין זה? לא ידע להשיב.
וזה פתרון התעלומה...

שמעיה.jpg

עמקן כתב:האם יש מקור לזה שמלמדים בגנים שקושרים הביכורים בחוט אדום. בביכורים (ג, א) איתא גמי, ולא ידעתי שגמי אודם. ותו בפירוש המשנה לרמב"ם: והכוונה שמסמן אותם באיזה דבר שיהיה כדי שיכירם, וזה שאמר גמי דבר בהוה ע"כ.
אולי נתבלבלו בשעיר המשתלח.

בקרו טלה כתב:

לייבעדיג יענקל כתב:אודות ספר הישר:
במאירת עינים לריד"ע מביא את השגור בפי כל שלביתו של אברהם היו ד' פתחים. חיפשתי מקור קדום לזה, ולא מצאתי מי שכתב כן בבירור אלא ספר הישר.

עי' במתנות כהונה ד"ה מפולש ובעץ יוסף ד"ה ר' יודן