פורום אוצר החכמה

געצל אזולאי כתב:

געצל אזולאי כתב:

שמר כתב:"יש לו שני בנים מנשה ואפרים".
ישנם מקורות לכל הנ"ל?

קראתי בעבר ספר "אבותינו" לאחד בשם ר' אהרן ווקסלשטיין מרמת שלמה, ואאל"ט שם הוזכר שספרה ליעקב על מנשה ואפרים (אינו באוצר).
דרך אגב: ספר יפה עם מקורות רבים (אמנם כותב שם שיהודה בדבריו ליוסף (בתחילת הפרשה דסלקינן מינה) זעק: "געוואלד" ולזה אין מקור...).

כעת הזדמן לידי הספר ומציין שם למדרש הגדול מה.‏

פייביש אופטובסקי כתב:'ותשלח את אמתה ותקחה', בציור שאני ראיתי, גם השרוול של בגדה נתארך. ולכאורה אינו כן.

אישצפת כתב:

פייביש אופטובסקי כתב:'ותשלח את אמתה ותקחה', בציור שאני ראיתי, גם השרוול של בגדה נתארך. ולכאורה אינו כן.

אולי ציירו כך מטעמי צניעות

שמר כתב:אגב התארכות היד, האם ידה נשתרבבה בעודה על שפת היאור ומימלא שכך שלחה את ידה הארוכה, או שמא בשעה ששלחה את ידה עדין קצרה היתה ואז התרחש הנס (ולפי"ז ק' מאי ס"ד ששלחה את ידה הקצרה), לענ"ד שהאפשרות השנייה היא "המסורה לנו מדור דור", האמנם אכן כן?.

קול מבשר פשיסחא
א. ותשלח את אמתה (שמות ב' ה). בשם כבוד הרה"ג מוהרש"ב מפרשיסחא זצ"ל שאמר, פירש רש"י, ורבותינו דרשו לשון יד, שנשתרבבה אמתה אמות הרבה. ע"ש. וצריך עיון, אם באמת היה מקום רחוק כל כך, איך עלה על דעתה מתחילה לשלוח ידה לשם? ומנא ידעה שיעשה לה נס גדול כזה! אלא יש ללמוד מכאן תועלת גדולה בעבודת ה'. שלא למנוע אדם את עצמו בשום מעשה הישר והטוב. אף שיראה מראש שלא יעלה בידו להגיע עדי תכליתו. דאם באמת יכוון האדם במעשהו בכל לבו ונפשו, אין שום דבר שבעולם עומד לנגדו. וה' ב"ה יעזרהו על דבר כבוד שמו לברך על 'המוגמר'. וכמו שאמרו ז"ל, המתחיל במצוה אומרים לו גמור. וכן כאן, היא עשתה את שלה לשלוח ידה, על כל פנים אמה אחת, ונעשה לה נס שנשתרבבה אמות הרבה. [דבש וחלב]

שפתי צדיק פילץ
יד) ותרא את התיבה וגו' ותשלח את אמתה. ברש"י את ידה שנשתרבבה אמתה אמות הרבה. אף שלא ידעה בתחילה שיהי' מעשה נס פלא כזה, מכל מקום עשתה מה שבאפשרות לה לעשות ועל ידי זה בא הנס, שכן שמעתי מפ"ק זקיני מו"ר ז"ל [החידושי הרי"מ] על המדרש חזית [וגו'] (מובא בריש שיר השירים ובריש קהלת) בר' חנינא בן דוסא שראה הכל מעלין עולות ושלמים אמר הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה כלום, יצא למדברה של עירו מצא שם אבן אחת סיתתה וכרכמה כו' אמרו לו דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים, אמר, אף שעל פי דרך הטבע לא הי' לו מבוא איך יעלה, מכל מקום בגודל התלהבות התשוקה עשה מה שבאפשרות לו לעשות, והשאר מסייעין משמים, וכן לכל הרוצה באמת לעבוד השי"ת אחר שמייגע בכל יכולתו מסייעים משמים, ובכן אינו מחזיק טובה לעצמו שזוכר מצבו טרם נושע משמים.

שיח שרפי קודש
ותשלח את אמתה ותקחה. בשם הר"י מווארקי זי"ע מה שדרשו חז"ל (סוטה די"ב ע"ב) עה"פ ותשלח אמתה הנאמר אצל בת פרעה שנשתרבב אמתה היינו זרועה אמות הרבה, הנה באמת קשה הנס שנעשה לה נס כדי שתקח את תיבת משה מן השמים, אבל האיך עלתה על דעתה לשלוח זרועה למקום רחוק שאין יד האדם שולטת שם, ואמר דאם אדם חושק בדבר לעשותו אפי' הוא דבר רחוק ממנו, מחמת גודל החשקות בדבר זה נראה בעיניו שקרוב הוא אצלו והבן שהוא לימוד גדול.

בקרו טלה כתב:

שמר כתב:אגב התארכות היד, האם ידה נשתרבבה בעודה על שפת היאור ומימלא שכך שלחה את ידה הארוכה, או שמא בשעה ששלחה את ידה עדין קצרה היתה ואז התרחש הנס (ולפי"ז ק' מאי ס"ד ששלחה את ידה הקצרה), לענ"ד שהאפשרות השנייה היא "המסורה לנו מדור דור", האמנם אכן כן?.

קול מבשר פשיסחא
א. ותשלח את אמתה (שמות ב' ה). בשם כבוד הרה"ג מוהרש"ב מפרשיסחא זצ"ל שאמר, פירש רש"י, ורבותינו דרשו לשון יד, שנשתרבבה אמתה אמות הרבה. ע"ש. וצריך עיון, אם באמת היה מקום רחוק כל כך, איך עלה על דעתה מתחילה לשלוח ידה לשם? ומנא ידעה שיעשה לה נס גדול כזה! אלא יש ללמוד מכאן תועלת גדולה בעבודת ה'. שלא למנוע אדם את עצמו בשום מעשה הישר והטוב. אף שיראה מראש שלא יעלה בידו להגיע עדי תכליתו. דאם באמת יכוון האדם במעשהו בכל לבו ונפשו, אין שום דבר שבעולם עומד לנגדו. וה' ב"ה יעזרהו על דבר כבוד שמו לברך על 'המוגמר'. וכמו שאמרו ז"ל, המתחיל במצוה אומרים לו גמור. וכן כאן, היא עשתה את שלה לשלוח ידה, על כל פנים אמה אחת, ונעשה לה נס שנשתרבבה אמות הרבה. [דבש וחלב]

שפתי צדיק פילץ
יד) ותרא את התיבה וגו' ותשלח את אמתה. ברש"י את ידה שנשתרבבה אמתה אמות הרבה. אף שלא ידעה בתחילה שיהי' מעשה נס פלא כזה, מכל מקום עשתה מה שבאפשרות לה לעשות ועל ידי זה בא הנס, שכן שמעתי מפ"ק זקיני מו"ר ז"ל [החידושי הרי"מ] על המדרש חזית [וגו'] (מובא בריש שיר השירים ובריש קהלת) בר' חנינא בן דוסא שראה הכל מעלין עולות ושלמים אמר הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה כלום, יצא למדברה של עירו מצא שם אבן אחת סיתתה וכרכמה כו' אמרו לו דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים, אמר, אף שעל פי דרך הטבע לא הי' לו מבוא איך יעלה, מכל מקום בגודל התלהבות התשוקה עשה מה שבאפשרות לו לעשות, והשאר מסייעין משמים, וכן לכל הרוצה באמת לעבוד השי"ת אחר שמייגע בכל יכולתו מסייעים משמים, ובכן אינו מחזיק טובה לעצמו שזוכר מצבו טרם נושע משמים.

שיח שרפי קודש
ותשלח את אמתה ותקחה. בשם הר"י מווארקי זי"ע מה שדרשו חז"ל (סוטה די"ב ע"ב) עה"פ ותשלח אמתה הנאמר אצל בת פרעה שנשתרבב אמתה היינו זרועה אמות הרבה, הנה באמת קשה הנס שנעשה לה נס כדי שתקח את תיבת משה מן השמים, אבל האיך עלתה על דעתה לשלוח זרועה למקום רחוק שאין יד האדם שולטת שם, ואמר דאם אדם חושק בדבר לעשותו אפי' הוא דבר רחוק ממנו, מחמת גודל החשקות בדבר זה נראה בעיניו שקרוב הוא אצלו והבן שהוא לימוד גדול.

פייביש אופטובסקי כתב:'ותשלח את אמתה ותקחה', בציור שאני ראיתי, גם השרוול של בגדה נתארך. ולכאורה אינו כן.

מעט דבש כתב:

עבד הזמן כתב:כיוון שהיו כמה סתירות אצל הילדים שיחיו איש על מחנהו ואיש על דגלו אבקש מקורות מהציבור הקדוש:
מה בדיוק עשו יהודה ומנשה (ולגי' אחת זה היה אפרים) כדי להראות את כוחם
בעטו בקירות הבית שנזדעזעו או לקחו אבן וריסקוה לחול?

בראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש פרשה צג , ו-ז

אמר רבי חנין בשעה שהיה יהודה מעלה חמה היו שערות לבו בוקעות כליו ויוצאות והיה נותן עששיות של ברזל לתוך פיו ומוציאן כאבק, כי כמוך כפרעה, מה פרעה גוזר ואינו מקיים אף את גוזר ואינך מקיים, מה פרעה להוט אחר הזכרים אף אתה כן, מה פרעה מלך ואתה שני לו בארץ מצרים, כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו, ואם שולף אני את חרבי ממך אני מתחיל, ובפרעה רבך אני מסיים, אלו אמר מפרעה אני מתחיל היה מניחו, כיון שאמר ממך אני מתחיל רמז למנשה ורפש חד רפש וזעת כל פלטין, אמר דין רפש מן בית אבא כיון דחמי מיליה כן שרי משתעי מילין רכיכין אדוני שאל.

ד"א ויגש אליו יהודה, זו היא שנאמר ברוח הקודש על ידי שלמה (קהלת ז) החכמה תעוז לחכם וגו', כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה לא אמרו אלא כנגד יוסף הצדיק, אמר רבי יוחנן בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין ואמר להם לאחיו האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד אמר לו יהודה בנימין את תפוס ושלום בבית אבא, מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ד' מאות פרסה עד ששמע חושים בן דן וקפץ מארץ כנען ובא אצל יהודה ושאגו שניהם ובקשה ארץ מצרים ליהפך, עליהם אמר איוב (איוב ד) שאגת אריה וקול שחל, שאגת אריה, זה יהודה, שכתוב בו גור אריה יהודה, וקול שחל, זה חושים בן דן, ששניהם נמשלו כארי, שנאמר (דברים לג) ולדן אמר דן גור אריה, שיני כפירים נתעו, אלו גבוריו של יוסף שכיון שכעס יהודה נשרו שיניהם של כולם, אמר רבי יהושע בן לוי אף אחיו כיון שראו יהודה שכעס אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים, שנאמר (איוב ד) ליש אובד מבלי טרף, זה יהודה שמסר עצמו על בנימין אמר שמא ימחול הקדוש ברוך הוא על אותו עון שהטעיתי את אבא ואמרתי לו אני מביאו לך, באותה שעה נתמלא חמה על יוסף כיון שראה יוסף סימנין של יהודה מיד נזדעזע ונבהל אמר אוי לי שמא יהרגני, ומה הן סימנין שהיו בו ביהודה של בית שילו אמרו שני שילטונין זולגות דם, ויש אומרים כמין שליטי הגבורים וחמשה לבושים היה לובש, נימה אחת היתה לו בלבו כיון שהיה כועס קורע את כולם, מה עשה יוסף באותה שעה אותו עמוד של אבן שהיה יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות, מיד תמה יהודה ואמר זה גבור ממני באותה שעה אחז יהודה חרבו לשולפה מתערה ואינה נשלפת לו אמר יהודה ודאי זה ירא שמים הוא, לכך נאמר (קהלת ז) החכמה תעוז לחכם.

שמר כתב:אגב התארכות היד, האם ידה נשתרבבה בעודה על שפת היאור ומימלא שכך שלחה את ידה הארוכה, או שמא בשעה ששלחה את ידה עדין קצרה היתה ואז התרחש הנס (ולפי"ז ק' מאי ס"ד ששלחה את ידה הקצרה), לענ"ד שהאפשרות השנייה היא "המסורה לנו מדור דור", האמנם אכן כן?.

אוצר החכמה כתב:אם עלה שוב הנושא ראיתי היום בשמו"ר שמביא שהקב"ה אמר למשה שלא יהפוך את המים לדם כי המים הצילוהו ושואל העץ יוסף הלא היה על שפת היאור ולא במים (כנראה כן הוא שיטת השמו"ר) ומתרץ שהיה נס שלא שטפו המים מן היאור את התיבה שהיתה בסוף.

ר"א אמר ים סוף שים סוף מגיע עד נילוס, ר' שמואל בר נחמן אמר אגם כמה דתימא (ישעיה יט) קנה וסוף קמלו.

קרית מלך כתב:בציור של יוני לפרשת מצורע שבני שיחי' הביא מהת"ת נראה הכהן המזה על המצורע לבוש בבגדי כהונה, כמדומה שטעות הוא, הרי ההזאה אינה בעזרה אלא בכל מקום ומה שייך כאן בגדי כהונה?

פרי יהושע כתב:ברור שהוא טעות שאינה עבודה ולא במקדש, וממילא אסור ללבוש בגדי כהונה שלא בעידן עבודה משום כלאים, אבל איך היה מצייר שהוא כהן?, (אבל ברור שאסור לצייר דבר שלא נכון).

בקרו טלה כתב:

פרי יהושע כתב:ברור שהוא טעות שאינה עבודה ולא במקדש, וממילא אסור ללבוש בגדי כהונה שלא בעידן עבודה משום כלאים, אבל איך היה מצייר שהוא כהן?, (אבל ברור שאסור לצייר דבר שלא נכון).

התפא"י כותב בהקדמתו לסדר קדשים - חומר בקודש (ד, כו) שהי' בבגד"כ [אמנם כבר העיר שם בתפארת יעקב ועוד באחרונים בזה ואכמ"ל]

עזריאל ברגר כתב:

פרי יהושע כתב:מעשר בהמה נותנים לכהן.

בהשגחה פרטית - היום שמעתי בשיעור (מוקלט) של הרב חיים סבתו שיש דעה (כמדומני רס"ג) שמעשר בהמה נאכל לכהנים (אולי חלק ממנו?).

אגב, הרמב"ם כותב שהפסוק "את דמם תזרוק" כולל בכור ומעשר. אם כך - לכאורה צ"ל שגם המשך הפסוק מדבר גם על מעשר, ושם נאמר "ובשרם יהיה לך" - לאהרן הכהן!

עזריאל ברגר כתב:

פרי יהושע כתב:מעשר בהמה נותנים לכהן.

בהשגחה פרטית - היום שמעתי בשיעור (מוקלט) של הרב חיים סבתו שיש דעה (כמדומני רס"ג) שמעשר בהמה נאכל לכהנים.

שייף נפיק כתב:הגננת תחי' חדשה ב' דברים מענינים.
א. עשיו נולד עם זקן ושינים. (מי אמר לה? צ"ל, ככה היא למדה פשט ב'עשוי')

שייף נפיק כתב:הגננת תחי' חדשה ב' דברים מענינים.
א. עשיו נולד עם זקן ושינים. (מי אמר לה? צ"ל, ככה היא למדה פשט ב'עשוי')
ב. יצחק ורבקה הלכו שניהם לרב לשאול. (מנ"ל? צ"ל, דק"ל למה הלכה לדרוש את ה' בבית שם ועבר ולא שאלה את יצחק, לכן פירשה ששניהם הלכו. בבחינת 'הבטן של אשתי כואבת לנו'.. אמנם התחלתי להאמין לה בעצמי, ולשאול שמא כן הלכו שניהם, רק ההליכה מתייחסת אליה כי היא לא ספרה ליצחק שלא רצתה לצערו, וגם הנבואה היתה בגללה?)

כרמי שלי כתב:ספור זה ידוע לא רק בקרב הגננות. ראיתי מציינים לס' מאיר עיני ישראל ח"א ע' 154, ואינו תח"י.

שייף נפיק כתב:הגננת תחי' חדשה ב' דברים מענינים.
א. עשיו נולד עם זקן ושינים. (מי אמר לה? צ"ל, ככה היא למדה פשט ב'עשוי')
ב. יצחק ורבקה הלכו שניהם לרב לשאול. (מנ"ל? צ"ל, דק"ל למה הלכה לדרוש את ה' בבית שם ועבר ולא שאלה את יצחק, לכן פירשה ששניהם הלכו. בבחינת 'הבטן של אשתי כואבת לנו'.. אמנם התחלתי להאמין לה בעצמי, ולשאול שמא כן הלכו שניהם, רק ההליכה מתייחסת אליה כי היא לא ספרה ליצחק שלא רצתה לצערו, וגם הנבואה היתה בגללה?)

מקדש מלך כתב:לא קראתי את כל האשכול הנחמד שלא ידעתי על קיומו.

אבל מישהו כאן עורר על השקר שאומרים לילדים בליל הסדר כביכול אליהו הנביא שותה מכוס של אליהו?
וזה עוד ביום שבו מנחילים לילדים את יסודות האמונה, ו'אין אדם מנחיל שקר לבניו'?

מעט דבש כתב:

אוצר החכמה כתב:אם עלה שוב הנושא ראיתי היום בשמו"ר שמביא שהקב"ה אמר למשה שלא יהפוך את המים לדם כי המים הצילוהו ושואל העץ יוסף הלא היה על שפת היאור ולא במים (כנראה כן הוא שיטת השמו"ר) ומתרץ שהיה נס שלא שטפו המים מן היאור את התיבה שהיתה בסוף.

רק להעיר, שבשמו"ר (א, ד) ג"כ מובאת מחלוקת דומה למחלוקת שבגמרא (סוטה יב.):

שמות רבה (וילנא) א, ד

ר"א אמר ים סוף שים סוף מגיע עד נילוס, ר' שמואל בר נחמן אמר אגם כמה דתימא (ישעיה יט) קנה וסוף קמלו.

מקדש מלך כתב:לא קראתי את כל האשכול הנחמד שלא ידעתי על קיומו.

אבל מישהו כאן עורר על השקר שאומרים לילדים בליל הסדר כביכול אליהו הנביא שותה מכוס של אליהו?
וזה עוד ביום שבו מנחילים לילדים את יסודות האמונה, ו'אין אדם מנחיל שקר לבניו'?

קראקובער כתב:לפי ההגיון של רש"נ לגבי התכלת אם עם ישראל יתחילו להאמין שאליהו הנביא באמת שותה זה יהפוך למציאות..

ישא ברכה כתב:

מקדש מלך כתב:לא קראתי את כל האשכול הנחמד שלא ידעתי על קיומו.

אבל מישהו כאן עורר על השקר שאומרים לילדים בליל הסדר כביכול אליהו הנביא שותה מכוס של אליהו?
וזה עוד ביום שבו מנחילים לילדים את יסודות האמונה, ו'אין אדם מנחיל שקר לבניו'?

נראה לי שאתה מגזים. אין אבא שאומר לילדיו ברצינות שאליהו הנביא שותה. אולי זה נאמר על דרך הלצה.