כדכד כתב:מלכיאל גרינוולד כתב:כדכד כתב:לא הבנתי בכלל מה הקשר
הגמרא מסיימת את הסוגיה בקשיא, דהיינו שאין לה תירוץ, ומכל מקום מקובל מהגאונים שאנחנו רשאים להמציא תירוצים ואפילו לפעול לפיהם.
עדיין לא ברור הקשר.
מכל מקום, מה שמקובל מהגאונים הוא שהם היו יכולים להמציא תירוצים ולפעול על פיהם, לא שאנחנו
עדיף מזה, אין כאן מקור שהגמ' לא ידעה מהתירוץ שאפשר לתרץ על מה שהניחו בקושיא. אדרבה, מבואר לפי שיטה זו שידעו מהתירוץ וסתמו ולא פירשו אותה, כי לדעת קדשם של בעלי התלמוד, עדיף לפעמים להשאר עם קושיא (ולא להיכנס לדוחק). אלא שניתן רשות לפי קבלה זו לכוון אל מה שידעו שניתן לתרץ, ואף לפעול על פיה. ולכן לדעתי מסוכן מאד לצטט את דברי הקבלה הזאת בהקשר ליישוב קושיית רעק"א.
גם דברי החברותא של כדכד מוקשים מאוד. אין אף אחד שאומר שאין להר"ן תירוץ על קושיית רעק"א, אלא כל הטענה היא שאם נצמד להיושר של רעק"א, לא נחשוב מעצמנו על תירוץ נכון שהוא ז"ל לא חשב עליו. כך עכ"פ לפי הגרח"ע ומהר"י ט"ב. לכן אל יחשוב החברותא שלך שהוא השיג הלמדנות אשר רעק"א לא השיג, ואשר הבין הר"ן.
דורנו (לומדי הישיבות) אכן נתחנכה בעז"ה לישרות ולהבנה בלימוד במידת מה, ואף יש לטעון ש'אכשור דרא' בפן מסויים. אך בל נטעה ונשלה את עצמינו על דרגתנו בהבנת הלימוד. וכמה נואלו אלו שחושבים שהיא יכולה להתחרות עם גדול האחרונים הגרע"א (שורש ומייסד דרכנו, שממנו שאב הגר"ח יסוד שיטתו). חוץ מזה שדעה זו מערערת ומסכנת את שלמות מסורת התורה כפי שקבלנוה, היא גם טיפשי. (דברים אלו מובנים לכל בר דעת, ולא כתבתי אלא להוציא מלבו של החברותא של כדכד, וביותר מטעותם (לכאו' אין זה דעתם, אלא שלא שמו לב למה שהוציאו מידם) של מ"ג, ש"ד, וגביר מעלי.
סיפר הגאון רבי מאיר שמחה, שבהיותו צעיר לימים, ויהי גדול מכל בני גילו מרוב כשרונותיו העילויים, ושקידתו העצומה. ופעם הגיע למקום בו שהה הגאון רבי יהושע ליב דיסקין, והבחין הגאון בבחור (שהיה אז כמדומני כבן שש-עשרה) המוכשר הזה שהוא חושב על עצמו שהוא יודע הכל, ואין לו עוד הרבה לעמול. הרי ידע יותר מכל בני עירו... ושעוד מעט יגיע אל פסגת השגותיו בלימוד, ואחריתו עדי אובד (כאשר יפסיק מלעמול ומלתעמק). החליט הגאון רבי יהושע ליב (ואיזה חסד עשה לכלל ישראל שהציל גאונם ומאורם החביב הזה מרדת שחת!!) לרפאות אותו ממחלתו זו. קרא הגאון להבחור והצביע על גמ'. א"ל "תלמד את הגמ' עד שתבין." וכן עשה. "אתה מבין את הגמ'? עכשיו תקרא את התוס'... הבנת את הקושיא של התוס'? נו, האם תוס' צודקים בקושייתם?" "בודאי." "עכשיו נסתכל במהרש"א", המשיך הגאון. "אתה מבין קושית המהרש"א? המהרש"א צודק בטענתו?" "ודאי" "אז מה הביאור בתוס'?" הבחור לא ידע להשיב. רבי יהושע ליב הסביר מה היתה סברת התוס', ולמה לא למדו כהמהרש"א. אז פנה אל הבחור עוד הפעם, "עכשיו הבנת דברי התוס'? אז התוס' צודקים בקושייתם?" "בטח" (אך כבר לא היה כ"כ בטוח...) "אז נחזור למהרש"א. אתה חושב שהמהרש"א לא עמד על עמקות זו? אלא מאי ס"ל?" כמובן שהבחור כבר לא יכל להשיב, והגאון ביאר סברת המהרש"א בקושייתו על קו' התוס'. וכן חזר הדין, והפך מכאן לשם ומשם לכאן עד שמונה דרגות בעומק הבנת המחלוקת. או אז הפסיק, כי ראה שהבחור הבין את הלקח, ויתן אל לבו כמה רחוק הוא מהבנה פשוטה ועמוקה בכוונת האחרונים. והגאון ר' מאיר שמחה הפטיר שזה מה שריפא אותו והצילו.
את הסיפור הזה שמעתי (בהקלטה) מהגאון ר' גרשון ריבנר שליט"א, ואינני יודע מקורו. (ואפי' אם אין הסיפור אמת, הרי הלקח אמת, שאין לנו שום מושג בדברי האחרונים, ועלינו לנסות להבין עד כמה שידינו מגיעות, אך בהכנעה רבה, שלא בא רק משום שאנחנו יודעים כמה קדושים היו ממנו, אלא משום שאנחנו באמת לא יורדים אף להבנת קצות דרכם. (ואין זה קשור לנידון האם מי שעמל בכל כוחותיו בקדושה ויצא לו הבנה אחרת אם יכול לחלוק עליהם, שזו נידון אחרת וכבר נכב"ב.)
(עוד זאת אבקש מחילה על הסטת האשכול מנושאו המשעשע, ואולי הסיפור הנוקב יכפר.)
