הודעהעל ידי דודי צח » א' נובמבר 14, 2021 4:48 pm
מכל הררי המלל, שחלקם הגדול ניכר בהם, שהם טענות חדשות הנוצרות לשם החייאת ה'בעיה' בספר הנידון. בבחינת הצלת המערכה.
ואחר שכבר הפך ל'מערכה', הטיעונים ההגיונים כבר לא נאמרים ולא נשמעים באובייקטיביות ובענייניות ממילא, וכבר הופך העניין לחסידות המפלגה והמגזר והעיתון המשוייך.
ועל כן לחינם לבוא להליץ יושר או להוסיף תבערה במערכה שכבר מזינה את עצמה מטבע הדברים.
והעדות על כך, כי הטענות הראשוניות, כבר הופרכו בבירור, ועתה כל הטוענים הפכו להתעסק בטענות חדשות, חלקן קוסמטיות, וחלקן טענות שכבר מזמן מזמן, לא נחשבות טענות בקרב עם הספר ובשדה הספר.
א. הכרעה בין המפרשים
כך למשל - הוציאו מתהום הנשייה את המכתב של שנת תשמ"ט-תש"נ, המדבר כנגד עריכת ספר מתוך 'הכרעה בין המפרשים'.
וכל אחד יודע בינו לבין עצמו, שהנושא הזה כבר ירד מעל השולחן של מלכי דרבנן - אם משום ירידת הדורות אם משום עליית הדורות, אם בזדון אם בשגגה.
מדפי הספרים החדשים הערוכים בידי צוותות העוסקים בדיוק בנקודה זו, בהכרעה בין מפרשים קדמונים ראשונים ועד אחרונים. מבית היוצר של מכונים ידועי שם, ממלאים את בתינו ואת בתי מדרשנו בכל אתר ואתר. זה בכחול וזה בבורדו...
בשלושים השנה האחרונות, זרמו ועברו הרבה מים בכנרת, ומה שאולי לא שערום אבותינו ורבותינו, הלוא הדור העכשווי שלנו, כבר מזמן שקוע בתוך זה, ואין פוצה פה. אלה העובדות ולא משנים ההסברים.
אף שולחנו המפורסם (המצולם והמתועד) של רשכבה"ג מרן הגריש"א, התעטר כנודע בדרך קבע בספר גמרא 'כחול', שהיה הוגה בו כסדר (בענוותנותו, שאף מוסברת לפי זכרוני בספר 'השקדן' ואכ"מ), כשהוא עצמו היה אומר בבת שחוק (שמעתי מכלי-ראשון שליט"א!), כי מהדורה זו 'זכתה' להתקיים רק מכיון שהגדולים המתנגדים לו, כבר לא בין החיים.
ואנן מה נעני אבתריה.
ומי מדבר על הספרים המנוקדים ושינויי צורת הדף וכדומה. אבוי להם למתאוננים. ואין כאן איפוא כל 'חדש' תחת השמש. שמצדיק מערכה..
-
ב. מפרשים רק כרש"י.
כך מצטטים את מרן הגרי"ז. בציטוט שנכון חלקית.
וכל רואה משתומם כשדווקא אנשי בית מדרש בריסק מכירים והוגים בכל מפרשי המקרא, הרבה יותר ממקביליהם בחוגים אחרים (כגון חסידים שמרניים). ולא שמענו כי משלחים את מהדורות 'מקראות גדולות' מבתי תלמידי בריסק - -
אך פשוט וברור, כפי אשר ידוע לנו מזקני חכמים, כי דברי הגרי"ז כוונו ל'תלמידים' (כנהוג בבימ"ד זה, כל הגיג של הגרי"ז בא עם סיפור ומעשה, שאכן כאן אירע עם מלמד ותלמידים), לומר שמלמד דרדקי חייב להיצמד בראש ובראשונה בפירוש פרשנדתא רש"י הקדוש.
אבל לא אמר שזו דרך מחוייבת למבוגרים בשנים, אברכים ותלמידי חכמים. הס מלהזכיר.
הגרי"ז לא פסל כלל וכלל את המפרשים האחרים, וגם בספר חידושי מרן רי"ז הלוי מצוטט מהם כמדומני.
אלא שהתכווין כלפי תלמידי תשב"ר. וזה לאו דוקא מפני שרש"י הוא הפשט הראשוני והכי נכון, אלא כנראה מפני שיסודות אמונה והרבה 'פירושים רוחניים' כדברי הרב בהפלס, שזורים לאורך פירוש רש"י על התורה, ולפיכך אין למלמד לדלג עליהם, כי כל תלמיד וילד חייב לדעת אותם, ולהשתית את יסודות החיים על מאמרי חז"ל, ועל פירושיהם והוספותיהם במעשי המקרא, איך היו ולמה היו וכדומה. וכך אכן נוהגים רוב תלמודי התורה הוותיקים (אם כי קיימים תתי"ם בדרך אחרת, אבל הם מצהירים להדיא שאינם צועדים בזה בעקבות הגרי"ז. ולא זהו הנדון כאן)
אבל מכאן ועד להסיק מכך, כי אך ורק רש"י הוא הפשטן. לא עלתה על דעת חכמים.
זאת ועוד, כולם מביאים כי רש"י ייסד את פירושו על 'פשוטו של מקרא', זאת בעקבות דבריו בפרשת בראשית "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", אבל בד בבד מפספסים את המשך דבריו 'ולאגדה המיישבת את המקרא, דבר דיבור על אופנו'. כלומר לא רק 'פשוטו' בא לומר, אלא גם 'אגדה' המיישבת את המקרא. כלומר דברי אגדה (שאינם 'פשוטו של מקרא') שיש בהם תרומה ליישב את עניין המקרא, כאשר דבר בנוי ומיוסד יפה על דבר. כשהם מגלים התעלומות מה שקרו.
כי בלי רש"י, לא נדע למשל עד כמה גדולה רשעותם של אנשי סדום, ורשעותו של עשו, וקלקולו של הבן סורר ומורה, וכדומה. כי המקרא מקצר בהם. ועל כן ראשית הנחלת הלימוד לצעירי הצאן אכן ראוי ונכון (ולדעת הגרי"ז - חייב) להיות מושתת על פירוש רש"י. שכמדומה החפץ חיים הגדיר זאת, כי פירוש רש"י על התורה הוא פירוש 'חז"ל על התורה'. שהוא ידע איך לתמצת את כל המדרשים והאריכויות של דברי חכמינו ז"ל, כמה לקחת מהם כפירוש המקרא.
-
ג. מהו 'פשט' ומהו דרש.
רבים - גם מן המבקרים והכותבים לעיל - מתחבטים מהו פשט, כפי שהגדיר מישהו לעיל האם יש לעורך מסויים בן דורנו 'פשטומטור' לדעת מהו פשט ומהו דרש.
וכיון שאין בזה לכאורה כלל מוסד, יוצא שכל עורך אברך בן תשחורת מחליט על דעת עצמו, ועל דעתו האישית, שהיא לא תמיד הכי טהורה וזכה, הכי עמוקה ומקיפה, מה לדחות ומה לקרב.
הנקודה הרגישה נכונה מאוד, ואין מן הצורך להאריך בכך, והעד לכך הוא ריבוי הגישות והדרכים שאנו רואים בעניין זה בין האסכולות השונות, גם בקרב האסכולות המהדרות עצמן כ'בעלי פשט'. הפערים גדולים מכדי לקבוע מסמרות שיש דרך ידועה ופשוטה.
אך דומה, שבזה הפריזו המבקרים, ברוב ככל הדוגמאות שניתנו במאמר 'אחד הרבנים שליט"א' בהפלס, כשהם חותרים לומר במרומז או במפורש כי איזו רוח חיצונה או אפילו אפיקורסית נושבת אצל העורכים ובעלי הפשט, וזה מביא אותם חלילה לבחור מפרשים אחרים על רש"י.
זו הוצאת שם רע במיטבה על רבים וטובים. (ובעיקרה נועדה כאמור, להצדיק את המערכה שיסודותיה התבררו כשגויים)
ומי אנחנו לנהוג כפתיים ולומר שיש בכל זאת כמה כללים.
אך פטור בלא כלום אי אפשר, לכן אומר דבר אחד פשוט ויסודי, שהנני בוש להבין כי נסתמו ועורפלו דברים פשוטים גם אצל תופסי ישיבה.
ההגדרה התמציתית הברורה היא: ה'פשט' הוא מה שנמצא 'בתוך המילים' של המקרא; כל מה שנמצא מחוץ למילים, כל מה שאינו מוכרח בתוך המילים - לדרש ולאגדה ייחשב!!
ולכן מי שבא (אולי ביומרנות) לפרש 'פשוטו של מקרא', עליו לבחור ולעיין בביאור ובמהלך שמתלבש ואף מוכרח בתוך תיבות החומש.
כך, שאף שדברי רש"י נחוצים לנו, כדי לבנות את יסודות האמונה וכו' כדלעיל, וכדי לדעת את המעשה 'האמיתי' אשר אירע בכל מאורע ומאורע שבתורה, כי דבריו אמת שכן הם לקוחים מקבלת אמת מחז"ל הקדושים, ולפיכך נכון לדעת את דברי רש"י מצד עצמם, כי תורת אמת היתה בפיהו, אולם כל אשר דבריו באים מצד 'אגדה המיישבת את המקרא', הרי זה שחותר לדעת 'פשוטו של מקרא' (ויש רבים כאלה היום, אם תרצו או לא) - עליו לתור ולחקור בשאר מפרשים, האם אפשר להגיע לביאור 'הפשוט והמילולי' בדרך שונה. באופן שהתיבות והאותיות של התורה, אכן מתפרשות באופן זה.
ופוק חזי, כי (כמעט) כל המצוטט בגיליונות המבקרים, הם בגדר זה - כאשר דברי רש"י כשלעצמם אינם משתלבים בתוך המילים, אלא הם מוסיפים על מה שכתוב בתורה. 'ואנוכי פיניתי הבית' אין כאן שום אמירה בהקשר לפינוי עבודה זרה. זה כבר ידיעה (אמיתית ונכונה) שבאה כ'תוספת' על עצם המילים של התורה. פינוי הבית לפי הפשט מדבר על פינוי הבית, ותו לא. כל דבר נוסף כל טעם אחר הוא כבר פירוש שצריך להיות בקבלה וברוח הקודש, אבל היא לא מונחת בתוך תיבות החומש.
ולכן זה לא נקרא 'פשט'.
כמה פשוט.
ואף רש"י עצמו נוהג כמה פעמים בדרך זו, כמו שמתכוין במאמרו בוויכוח של קין והבל (בראשית ד, ח): 'ויאמר קין אל הבל - נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתגולל עליו להרגו, ויש בזה מדרשי אגדה אך זה ישובו של מקרא'. וידועים בזה דברי המדרש רבה, על מה נסבו הוויכוחים של קין והבל, אולם מכיון שלכל זה אין עדות ותימוכין בלשון המקרא, הרי זה בגדר 'מדרשי אגדה' ואין בכך 'ישובו של מקרא'. כי בשביל 'ישובו של מקרא' מספיק לדעת כי 'נכנס עמו בדברי ריב ומצה' ותו לא מידי, כל השאר יודעים אנו רק כדרש, הנובע ממעייני רוח הקודש, וקבלת המסורה של חז"ל הקדושים, אבל אינם חבויים בתוך תיבות הפסוק.
וזהו היסוד שלכן נחלקו המפרשים רבות גם על דברי רש"י עצמם, כי לפעמים הוא בחר את האגדה כי יש כאן בכל זאת יישוב המקרא - 'אגדה המיישבת את המקרא דבר דיבור על אופנו' כלשון עצמו, אכן בעלי הפשט יתאמצו ביתר שאת לסלק את הקשיים הקיימים בתיבות המקרא, ולהבין את הפשט מיניה וביה, בהתעלם כביכול מן האגדה שגילה רש"י. כי סוף סוף כל מה שיותר מפורש 'בתוך לשון המקרא' הוא אשר ייקרא פשט טהור.
-
כמה פשוט? עיינו בהמשך (דברי המגיבים)..
