אגב, הזכירו כאן שהגרב"ש הכהן דויטש שליט"א טען שבחומש פשש"מ מפרשים עין תחת עין כפשוטו וכו', והגם שהוכח שלהד"ם לא פרסם התנצלות פומבית.
חיפשתי אחר מקור הדברים, ומצאתי את השיחה שבה הם נאמרו, שיחה במוצאי יו"ט של סוכות. אגב כך אביא גם קטעים מעניינים בהמשך הדברים
וחייבים לצעוק על דבר זה, מה שנעשה כיום, מישהו הוציא בתחילה פירוש על רש"י 'רש"י כפשוטו', וקיבל על כך הסכמות, ועכשיו הוציא ספר 'פשוטו של מקרא', ובספר הזה בכל מקום שלא נראה לו לפרש כפירוש רש"י הוא מפרש בדרכים אחרות, ולהדיא הוא משנה בדברים הכי עיקריים. וכולם יודעים מיהי החבורה הזאת ואינני רוצה להזכיר כאן, וחבורה זו עושים ממש ליצנות מהתורה, ומרשים לעצמם לומר כל מה שרוצים, ועכשיו הדפיסו חומש 'פשוטו של מקרא' [והדפיסו על כך את ההסכמות שקיבלו על ספרם הקודם 'רש"י כפשוטו', ומטעים את הציבור], וצריך לפרסם את חומרת הדברים, מפני שכבר חילקו את זה בחדרים ומשתמשים בספר זה.... ואני יאמר דבר אחד, אומרים שהם אמרו שדין 'עין תחת עין' יתכן שנהג פעם בצורה אחרת, ואינני רוצה להיכנס לזה אבל אני יודע בידיעה על ספר חשוב שאמרו שהחזו"א זרק את הספר מתחת לשולחנו, ותמיד לא ידעתי למה, עד שראיתי את ההקדמה שלו, ששם הוא כותב בתוך דבריו 'מנין לו לרמב"ם (בהקדמה לפיהמ"ש) שלא היתה מחלוקת ב'עין תחת עין", ומזה הבנתי למה החזו"א זרק את ספרו.
והיום יש אנשים שממש 'חכמים להרע' והולכים ומפיצים דברים כאלו. התקשר אלי תלמיד אחד שלא ידע בכלל מכל החבורה הזאת, ואומר לי שהביאו לבן שלו כזה ספר. וצריך לדעת שכיום גם מבפנים יש מהרסים ומחריבים. וכל זה אם היה בזמן הרב שך לא היו מעיזים כלל לעשות כאלו דברים.
ואני אספר עוד מקרה, והוא דוגמא של פירצה כיצד הדברים מתקבלים בציבור לבסוף. לפני הרבה שנים הרב של בית החולים שערי צדק בעבר התקשר אלי וסיפר לי שמחלקים עכשיו עטים בביה"ח בהכשר רב פלוני שיוכלו לכתוב בהם בשבת, ע"י שהמציאו דיו שנמחק אחרי יומיים וממילא זה כתב שאינו מתקיים, ואסור רק מדרבנן, ויש להתיר לצורך חולה וכיו"ב, והוא אמר לי בזה"ל 'אם יהיו כאלו עטים גמרנו עם השבת בשערי צדק', זה יבטל לגמרי את הצורה של השבת, וביקש ממני שאלך למרן הרב שך, ואנו אמרנו לרב שך שיש עצה שאם הגאון רבי יצחק קוליץ רבה של ירושלים יאסור זאת לא יכניסו את העטים האלה לביה"ח, ותיכף ומיד ביקש הרב שך מהר' יחזקאל אסחייק להכין את האוטו לנסוע לרב קוליץ לדבר עמו על הדבר, כיון שראינו שהראש ישיבה רוצה לנסוע, אמרנו לרב קוליץ שהראש ישיבה רוצה לנסוע אליו, והרב קוליץ שלא רצה להטריח את הראש ישיבה אמר מיד שהוא יאסור את זה. ועכ"פ עכשיו אספר את הסוף של הסיפור, היה אצלי אחד מאסירי עולם התורה וסיפר לי שהם היו שם בכלא, ובכלא עושים מסדרים וכותבים את השמות של האסירים, וממילא בשבת לא רצו לענות את שמם במסדר, אומר להם הסוהר 'יש לי עט עם 'הכשר". כך נראית פירצה כשלא גודרים אותה כמו שצריך, כעבור שנים לא רבות הדבר מחלחל ונעשה כהיתר. רואים כאן מה זה פירצה, בתחילה חשבו להתיר בשביל חולים וכדו', וכך אח"כ זה נפרץ. ואנו ידענו שהיחידי שיוכל למנוע זאת זה מרן הרב שך, בבעירתו העצומה לכל דבר שבקדושה. יש לשון שכותב רבי עקיבא איגר ע"כ שבעיר מסוימת יש הרבה יראים ושלמים, אבל אין יראת ה' 'בוערת' בקירבם.
מצד שני, אספר מעשה על גודל האחריות של מרן הרב שך. ראש ישיבה בישיבה מצוינת ספרו לו על בחור מישיבתו שהתחיל להתקלקל, שראו אצלו עיתונים לא כשרים וכדו', והלך עם הבחור לרב שך, הרב שך דיבר איתו על הענין, ואחרי שיצאו החוצה אמר הרב שך שהוא רוצה לראות את הבחור עוד פעם. והראש ישיבה שאל אותי האם הרב שך התכוון ברצינות, אמרתי לו שכן, אבל הוא חשב שזה לא כ"כ רציני, אחר זמן שאלתי אותו אם אכן הלך לרב שך עוד פעם, סיפר לי אותו ראש ישיבה, אני לא נסעתי אליו אלא הרב שך בעצמו טרח ובא פעמיים לראות את הבחור, הרב שך הוציא ממנו את הכתובת וטרח ונסע לדבר עם הבחור. עד היום אני לא יודע לעכל סיפור כזה, גודל האחריות שלקח מרן זצ"ל על עצמו, לדאוג לבחור אחד להשיבו לדרך הישר.
היה פעם אחת תור גדול אצל הרב שך, ובא אדם עם בנו ואמר שהוא רוצה להיכנס רק לרגע, ולאחר כשלושת רבעי שעה יצא ממנו עם עיניים אדומות, והענין היה שאותו אדם בא עם בנו ואמר לו שלבנו אין גישמאק בלימוד, ממילא ישב עמו הרב שך ללמוד דף גמרא, וכך התארך הזמן עד שלושת רבעי שעה, ואמר הרב שך, 'זה היה ממש פיקוח נפש, אתם גם הייתם מחויבים בפיקוח נפש הזה'. קשה להאמין איך שכל דבר הרב שך היה לוקח על עצמו.
גודל מידת הכרת הטוב אצל מרן זצוקללה"ה.
גם בחסד והכרת הטוב, סיפרתי פעם שיום אחד ראינו שהרב שך חוזר מאיזה מקום, ושאלנו אותו היכן היה, וסיפר לנו שהוא היה בגבעתיים, ואותו היום היה חום נורא בחוץ, ושאלנו אותו על הענין ואמר לנו, שכשהייתי בחור צעיר ישנתי בביהמ"ד, ולא היו עצים להסיק את התנור וממילא היה קר בלילות, והיה אדם אחד שנתן לי מעיל, וכך התכרבלתי במעיל ויכולתי לישון, וממילא אני מחויב בהכרת הטוב אליו, ועתה נפטר אותו אדם וממילא הלכתי ללוויה. קשה להאמין למושגים כאלו של הכרת הטוב, לאחר שבעים שנה ללכת ללוויה של אדם שנתן לו מעיל בצעירותו. ואלו דברים שאני ראיתי במו עיני.
ועיקר הנקודה היא, שבזמן הנהגתו של מרן הרב שך ידעו דור שלם, בין אלו שהיו תחתיו, בין אלו שהיו תחת כנפיו, ובין אלו שאפילו את זה לא היו, שישנו אדם אחד שעל כל פירצה שתהיה הוא יעמוד ויתריע וילחום למנוע זאת. וכיום אין דברים כאלו, והפירצות קיימות בכל השטחים, גם בתוך המחנה, ועוברים עליהם בשקט, אומרים אין מה לעשות. וכך דור שלם מדרדר ומדרדר ולא עושים כלום, אומרים מה יהיה עם הקשיים. ומדרדרים ונהיים מכורים לכל הדברים של העוה"ז, עד שא"א בלי זה, ובפרט מה שקורה עם כל פגעי הטכנולוגיה, וכל צורת החיים נהית רקובה מזה. ועל הכל שותקים.
הקשר הדברים ברור. הוא טוען שהפשש"מ שייך לחבורת ביהמ"ד הגר"א, ואח"כ מדבר על החבורה.("אומרים שהם אמרו" - הם בימ"ד הגר"א...). שאלת חלקו של הרב הולצמן, חבר ביהמ"ד, בפרויקט פשש"מ, טרם התבהרה כה"צ.
