מעשה באותו חסיד ואליהו ז"ל, שהיו מהלכים בדרך, ופגעו בנבילה מסרחת, ושם החסיד ידו על חוטמו ואמר, כמה מסרחת נבילה זו. ואמר לו אליהו, כמה לבנים שניה. ושוב בהיותם הולכים, פגעו באדם אחד, ושם אליהו ז"ל ידו על חוטמו והחזיר פניו ממנו, ושאל החסיד את פי אליהו, מפני מה בעוברנו על הנבילה לא שמת ידך על חוטמך ובאיש הזה שמת ידך על חוטמך. והשיבו, שזה האיש צחנתו ובאשו קשה יותר מהנבילה, להיות בו מדת הגאוה.
מצאתי חצי מן המעשה, רק לגבי הנבלה, כמה לבנים שיניה, בחובות הלבבות ש"ו פ"ו ובפי' רבנו יונה אבות פ"ה מ"כ.
ובדומה לזה באבות דר"נ פי"א.