ה"כלי יקר" ושמירת הלשון
פורסם: א' אפריל 19, 2015 10:50 pm
הרגשה שהיתה לי השבת. אני משתף אותכם בה ואולי תוכלו אף לאששה.
החפץ חיים זיע"א הקדיש חלקים נכבדים מחייו לנושא שמירת הלשון מלשון הרע וחטאי הדיבור. נראה כי עוד חכם מחכמי ישראל עשה כן מאות שנים לפניו היה זה רבי שלמה אפרים מלונטשיץ ה"כלי יקר".
בפרשת מצורע הדפיס בספרו את דרשת שבת הגדול שלו משנת שס"ב אותה הקדיש בעיקר לשמירת הלשון אשר נושא זה היה לדעתו פרוץ ביותר בתקופתו (כמו בזמן חורבן בית שני).
ז"ל בסוף דבריו: "ויצאתי מגדרי להאריך קצת בדבר שאינו מענין פשוטו של פרשה יען כי ראיתי דור זה פרוץ מאד מאד בחטא הלשון וצרעת נושנת היא כי גם בגלות מצרים היו בעבור שהיו בהם דלטורין (תנחומא שמות י) ונגאלו בזכות ארבעה דברים ואחד מהם בזכות שלא היה בהם לשון הרע וכו' (ילקוט רמז תרנז), ובבית שני חזרו לסורם, ועוד היום בגלות החל הזה חטא הלשון הולך וגדל עד עלות חמת ה' לאין מרפא, לכן ראיתי לדבר קצת בהתעוררות זה לאמר אולי ישמעו העורים שבמחנה העברים ויתנו אל לבם לתקן פירצה זו. וזה דרשתי בקהילת קודש לובלין בפרשת זכור שס"ב לפ"ק בהתאסף ראשי עם וחכמי כל הקהילות ונוסף עליהם דברים כהנה וכהנה".
בחיפוש קצר ב'אוצר' בספרי ה'כלי יקר' על המילים לשון הרע נמצאו עשרות רבות של תוצאות.
ביורגפיה מפרוייקט השו"ת : רבי שלמה אפרים מלונטשיץ (או: 'איש לונטשיץ') נולד בלונטשיץ שבפולניה בערך בשנת ש' (1540). רבו המובהק היה המהרש"ל. תקופה מסויימת שהה בלבוב (למברג) ושימש שם כראש ישיבה, ומשנת שס"ד (1604) כיהן כעוזרו של המהר"ל ברבנות העיר פראג וכראש הישיבה בה, ולאחר פטירת המהר"ל בשנת שס"ט (1609) מונה לרב העיר. היה ידוע כדרשן מופלג. חיבר חיבורים רבים בענייני מוסר ויראת שמים, אך התפרסם בזכות ספר דרשותיו 'עוללות אפרים', ובעיקר בזכות פירושו 'כלי יקר' על התורה, שנוסף לפרשנות מעמיקה של הכתוב יש בו התייחסות רבה לענייני מוסר; על שמו הוא מכונה 'בעל הכלי יקר'. היה פעיל בעסקי ציבור, וחבר 'ועד ארבע הארצות'. העמיד תלמידים רבים, הידועים שבהם ר' יום טוב ליפמן הלר (בעל 'תוספות יום טוב') ור' שבתי הלוי הורוביץ בן השל"ה (בעל 'ווי העמודים'). חיבר עוד ספרים רבים, ביניהם ספר הדרשות 'עיר גבורים', 'עמודי שש' - דרשות בענייני מוסר ותלמוד תורה, 'שפתי דעת' על התורה ו'אורח חיים' על המועדים. נפטר בשנת שע"ט (1619).
החפץ חיים זיע"א הקדיש חלקים נכבדים מחייו לנושא שמירת הלשון מלשון הרע וחטאי הדיבור. נראה כי עוד חכם מחכמי ישראל עשה כן מאות שנים לפניו היה זה רבי שלמה אפרים מלונטשיץ ה"כלי יקר".
בפרשת מצורע הדפיס בספרו את דרשת שבת הגדול שלו משנת שס"ב אותה הקדיש בעיקר לשמירת הלשון אשר נושא זה היה לדעתו פרוץ ביותר בתקופתו (כמו בזמן חורבן בית שני).
ז"ל בסוף דבריו: "ויצאתי מגדרי להאריך קצת בדבר שאינו מענין פשוטו של פרשה יען כי ראיתי דור זה פרוץ מאד מאד בחטא הלשון וצרעת נושנת היא כי גם בגלות מצרים היו בעבור שהיו בהם דלטורין (תנחומא שמות י) ונגאלו בזכות ארבעה דברים ואחד מהם בזכות שלא היה בהם לשון הרע וכו' (ילקוט רמז תרנז), ובבית שני חזרו לסורם, ועוד היום בגלות החל הזה חטא הלשון הולך וגדל עד עלות חמת ה' לאין מרפא, לכן ראיתי לדבר קצת בהתעוררות זה לאמר אולי ישמעו העורים שבמחנה העברים ויתנו אל לבם לתקן פירצה זו. וזה דרשתי בקהילת קודש לובלין בפרשת זכור שס"ב לפ"ק בהתאסף ראשי עם וחכמי כל הקהילות ונוסף עליהם דברים כהנה וכהנה".
בחיפוש קצר ב'אוצר' בספרי ה'כלי יקר' על המילים לשון הרע נמצאו עשרות רבות של תוצאות.
ביורגפיה מפרוייקט השו"ת : רבי שלמה אפרים מלונטשיץ (או: 'איש לונטשיץ') נולד בלונטשיץ שבפולניה בערך בשנת ש' (1540). רבו המובהק היה המהרש"ל. תקופה מסויימת שהה בלבוב (למברג) ושימש שם כראש ישיבה, ומשנת שס"ד (1604) כיהן כעוזרו של המהר"ל ברבנות העיר פראג וכראש הישיבה בה, ולאחר פטירת המהר"ל בשנת שס"ט (1609) מונה לרב העיר. היה ידוע כדרשן מופלג. חיבר חיבורים רבים בענייני מוסר ויראת שמים, אך התפרסם בזכות ספר דרשותיו 'עוללות אפרים', ובעיקר בזכות פירושו 'כלי יקר' על התורה, שנוסף לפרשנות מעמיקה של הכתוב יש בו התייחסות רבה לענייני מוסר; על שמו הוא מכונה 'בעל הכלי יקר'. היה פעיל בעסקי ציבור, וחבר 'ועד ארבע הארצות'. העמיד תלמידים רבים, הידועים שבהם ר' יום טוב ליפמן הלר (בעל 'תוספות יום טוב') ור' שבתי הלוי הורוביץ בן השל"ה (בעל 'ווי העמודים'). חיבר עוד ספרים רבים, ביניהם ספר הדרשות 'עיר גבורים', 'עמודי שש' - דרשות בענייני מוסר ותלמוד תורה, 'שפתי דעת' על התורה ו'אורח חיים' על המועדים. נפטר בשנת שע"ט (1619).