א) בקובץ הערות לתו"כ מאת מרן ה"פחד יצחק" זצ"ל עמ' כ"ד הקשה על שיטת רבינו הלל ששתי חצאי פרוטות מאותו הקדש מצטרפים למעילה אפילו ע"י שני מועלים, והקשה ממעילה כ"א ע"א נתן לו פרוטה וכו' אבל אמר הבא לי וכו', דלא הוי מעילה מאחר שכל אחד נהנה ואכל מחצי פרוטה ואע"פ שהם מהקדש אחד.
ב) יתכן לומר שדברי ר"ה הם רק בקדשי מזבח, שמעצם הקדשם יש עליהם שם הבעלים המקדיש, כמ"ש בב"ק מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן. ובחולין מ"א כיון דקניא ליה לכפרה כדידיה דמי. ושם הבעלות שיש על השו"פ מקדשי המזבח עושה את מה שהוקדש כאחד בדיבור המקדיש, לסוג הקדש מסויים, שיש לו שם הקדש בפנ"ע. ושם ההקדש שמייחד את כל מה שהוקדש כאחד, מצרף אותו לאיסור מעילה אפילו ע"י שני אנשים. משא"כ בקדשי בדה"ב שלאחר שהוקדשו אין מעצם ההקדש שם בעלים עליהם, וגם למ"ד בירושלמי שאפילו הקדיש לבדה"ב אי"ז כמכירה משום דלא יצא ידי הבעלים, התם הוא משום שיש לו זכות ממונית מסויימת בהקדש, אבל חלק ההקדש אין בו שם הבעלים מצד עצם דין ההקדש, ואין לו שם הקדש בפנ"ע, ולכן אין שייכות של כל חלק מההקדש לחלק שהוקדש עמו דוקא, ואין צירוף של המעילה באותה פרוטה אע"פ שהוקדשה כאחד.
ג) עוד יתכן, שדברי ר"ה הם רק כשהמעילה בחצי פרוטה היא ע"י המועל עצמו אבל לא כשהיא ע"י שליח, שלחידוש זה של צירוף שתי מעשי מעילה, שבעצם כל אחד רק גרם שתהא מעילה בשו"פ, לא התרבה אלא רק כשיש עכ"פ מעשה גמור של מעילה ע"י שניהם ולא כשיש יד אחרת מעורבת בו, דהיינו שליח, ואין לך בו אלא חידושו ולא החידוש הנוסף במעילה שגם ע"י שליח חייב.
ד) ובפרט שי"ל שכל חיוב המשלח במעילה הוא כעין מעטן של זתים, עי' בדף כ"א, כי צ"ב איך מרבינן גם גרמא כזו להחשב כשליחות, עיי"ש בתוס', ויתכן שכל דין שליח למעילה אינו כתרומה לגמרי, דהתם בעינן שלוחו ממש מגזה"כ, כמוש"כ הרשב"א בנדרים לו ע"ב, אבל לא יתכן גדר כזה במעילה, משום שגדרי שליחות אינם שייכים במעילה גם בלא דין אשלד"ע, כי אין כאן מסירת זכות וגם אין השליח עומד במקומו, כי אין כאן אלא עשיה בעלמא בחפץ של הקדש. אלא בע"כ שהילפותא מתרומה היא רק שיהא נחשב למעשה המשלח בלבד. ולכן למדו מכאן שגם ע"י חש"ו הנשלחים יש מעילה, כי עכ"פ נעשית שליחותו. ובחידוש המיוחד הזה ודאי די"ל שלא התרבה לגבי שני מועלים בפרוטה אחת.
ה [ולפי"ז י"ל קושיית המהרש"א בקידושין למה לא נילף דאשלד"ע בכל התורה מדאצטריך קרא שמועילה שליחות בגירושין וקדשים, ולהנ"ל י"ל שממעילה אין ללמוד למקום שצריך דין שליחות ממש או עכ"פ זכיה (וגם מטו"מ אין ללמוד כמבואר באחרונים עי' קצוה"ח סי' רצב).
ו) וי"ל עוד לפי"ז שלכן אין ללמוד ממעילה לתרומה שאם תרם בעבירה יש שליחות לחייב המשלח, - עי' בראבי"ה בתשובות (תתקכב) ובהגהות אמרי ברוך לטו"א חגיגה (י ע"ב) - כי גדר שליחות במעילה אינו מועיל לתרומה דבעינן שליח התורם מדעת.]
ז) ולפי"ז י"ל גם לפירוש השני של ר"ה, וכ"ה שיטת שאר הראשונים, שהכונה למאכיל ומהנה חבירו מההקדש, שמצטרף לאכילתו והנאתו, שכ"ז הוא רק כשמאכילו בעצמו ולא ע"י שליח, כי אין לך בו אלא חידושו כנ"ל. וא"ש מ"ש הר"מ בפ"ה ה"ג אכל והאכיל את חבירו וכו' כולן מצטרפין למעילה, והעיר ע"ז בדובב מישרים ח"ג עמ' קכז (אות ח) שמשמע דוקא בהאכיל בעצמו, והרי שיטת הרמב"ם שגם בהנאה יש שלד"ע במעילה. ועי' במהר"י קורקוס. ולהנ"ל א"ש, שרק בשולח למעול בשו"פ מועל ולא בצריך לצרף שתי חצאי פרוטות משתי אכילות.