משנה ברורה על הסדר מבלי ללמוד את הסוגיות לעומק

[לומד_בישיבה]

לאחרונה נתבקשתי למסור שיעורים במ"ב, ונפשי בשאלתי, איני מבין דבר וחצי דבר במ"ב מבלי לטחון היטב את הסוגיא בש"ס שעליה קאי המ"ב עם כל הראשונים. ד"מ, עומדים אנו בהלכות סוכה סימן תרל"ד ואיני יודע איך ניתן להבין את השער הציון שם ס"ק ז' מבלי לטחון היטב את הגמ' והראשונים, וגם אז לוקח לי זמן להבין את המהלך של המ"ב בסוגיא – האם זו בעיה שלי, או אפשר שכל אלו הלומדים מ"ב על הסדר עושים שקר בנפשם.
למה הדבר דומה לאחד הלומד פרי מגדים מבלי ללמוד את הראש יוסף ואת הסוגיא כולה.

[משה גרוס]

לכאורה המשנה ברורה כתב את ספרו לאלה שאין להם זמן לעיין בגמרות ראשונים ונו"כ על שו"ע. אלא שיש הבדל בין הבנה להבנה. והלומדים שביקשו שתעביר שיעור ביקשו בעיקר לדעת את פסקי ההלכות. ויש משמעות גם לתורה כזו שאין בה הבנה שלמה ומלאה. וכמובן בבואו להורות בעצמו יידע שכיוון שידיעתו אינה שלמה - עדיף לשאול. וכבר נשאל על כך הר"י מיגש שאלה וענה שעדיף לדעת פסקי הדינים מאשר להורות מסברה. וכמובן שעדיף משניהם הוא מי שלמד המקורות ויודע הסברות.

[לומד_בישיבה]

לכאורה המשנה ברורה כתב את ספרו לאלה שאין להם זמן לעיין בגמרות ראשונים ונו"כ על שו"ע. אלא שיש הבדל בין הבנה להבנה. והלומדים שביקשו שתעביר שיעור ביקשו בעיקר לדעת את פסקי ההלכות. ויש משמעות גם לתורה כזו שאין בה הבנה שלמה ומלאה. וכמובן בבואו להורות בעצמו יידע שכיוון שידיעתו אינה שלמה - עדיף לשאול. וכבר נשאל על כך הר"י מיגש שאלה וענה שעדיף לדעת פסקי הדינים מאשר להורות מסברה. וכמובן שעדיף משניהם הוא מי שלמד המקורות ויודע הסברות.

ר' משה לדעתי לא יתכן שהמ"ב כתב את ספרו לאלו שאין להם פנאי ללמוד את הסוגיות אני רואה במ"ב כעין סיכום של כל השיטות והפוסקים אם כדבריך שהמ"ב נועד להיות למתחילים יצא שכרו בהפסדו ובהמשך אביא לכך כמה וכמה דוגמאות.
ואתחיל בסימן שהזכרתי.
ידוע שהמ"ב אוסר להוציא את השולחן בלילה מהסוכה וחושש הוא לשמא יימשך אחר השולחן בלילה, וכבר צווחו עליו כל האחרונים עיין מועדים וזמנים ועוד, והדברים סתומים וחתומים במ"ב ורק לאחר שלומדים את כל הסוגיא שם ניתן לעמוד על כוונתו.
--
כמו כן ראה בשערי ישר והוא מזכיר את המ"ב ועוד גאוני עולם מה היה לו לרבי שמעון שקאפ ז"ל לחפש במ"ב אילו מדובר למתחילים, והרי רש"ש ז"ל הריץ תשובות בענינים הכי כבדים באבן עזר ושאר ענינים ולשם מה למד את המ"ב ומכאן כמו שכתבתי, המ"ב הוא סיכום שיטות הראשונים והאחרונים והכרעה ולא נועד כלל למתחילים.

[בברכה המשולשת]

המשנ"ב נועד לכולם- מבעלי בתים ועד גדולי הלמדנים, כל אחד ואחד לפום דרגא דיליה

[לומד_בישיבה]

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 32&hilite=
בספר ת"ש הובא בספר משנה ברורה או"ח סימן רמ"ו סקי"ב

[מקורות]

אין ספק שאפשר לטעות בכוונתו אם לא מתמצאים בסוגיא. אבל יש אלטרניטבה ללימוד של הגמרא וראשונים בפנים, והיינו ללמוד טור וב"י, שם מרוכזים כל הגמרות והראשונים שנוגעים להלכה הנדונה. כשאני הייתי בישיבה, לפני קרוב ליובל שנים, שמענו שיעורים במשנה ברורה מפי הרב גאון אחד, ובתחילת כל נושא הוא היה מוסר לנו בע"פ מה שכתוב בטור וב"י, ואחר כך עבר לפרש דברי המשנה ברורה.

[פרטיזן]

גם אני, דווקא משום שאיני לומד משנה ברורה על הסדר אלא רק לאחר שהנני לומד טוש"ע עם כל הראשונים, אינני מבין כיצד יכולים הבעלב'תים להבין מה שכתוב במשנה ברורה, בעיקר משום שמצטט מהפוסקים שקדמו לו והרבה פעמים לא מובן ההקשר.

[משה גרוס]

ר' משה לדעתי לא יתכן שהמ"ב כתב את ספרו לאלו שאין להם פנאי ללמוד את הסוגיות אני רואה במ"ב כעין סיכום של כל השיטות והפוסקים אם כדבריך שהמ"ב נועד להיות למתחילים יצא שכרו בהפסדו ובהמשך אביא לכך כמה וכמה

כתב מרן החפץ חיים בהקדמה למשנה ברורה, והסביר מדוע כתב את ספרו. עיין שם שכתב : "כי עתה כשנצרך האדם לידע איזה דין למעשה שאין מבורר היטב בשו"ע הוא מוכרח לחפש בכמה וכמה מהאחרונים בפמ"ג ודרך החיים וחדושי רעק"א וחיי אדם ומחצית השקל... אשר על כן תעוררתי ונתחזקתי בחסדי השם ית' לתקן כל אלה כי עשיתי בעזר השם ית' ביאור מספיק לדעתי על שו"ע וכו'". עיי"ש גם לעיל. כלומר, לא רק שלא מצפה שיפתח גמ' וראשונים, אלא גם אחרונים לא. אמנם לעיל שם כתב ש'מן הראוי היה וכו'.
משל למה הדבר דומה? למי שלומד דף יומי בשיעור וסבור שיודע הש"ס. אלא שאין בידינו לסרב מללמד אחד כזה, וחובה עלינו ללמדו ולהבליע בין השיטין בכל הזדמנות על חשיבות העיון במקורות וביסודות הדין.

בהצלחה לך ולכל הלומדים, ויה"ר שתעדכן אותנו כאשר השיעור יתרחב ללימוד טושו"ע ומגינים...

[לומד_בישיבה]

ר' משה לדעתי לא יתכן שהמ"ב כתב את ספרו לאלו שאין להם פנאי ללמוד את הסוגיות אני רואה במ"ב כעין סיכום של כל השיטות והפוסקים אם כדבריך שהמ"ב נועד להיות למתחילים יצא שכרו בהפסדו ובהמשך אביא לכך כמה וכמה

כתב מרן החפץ חיים בהקדמה למשנה ברורה, והסביר מדוע כתב את ספרו. עיין שם שכתב : "כי עתה כשנצרך האדם לידע איזה דין למעשה שאין מבורר היטב בשו"ע הוא מוכרח לחפש בכמה וכמה מהאחרונים בפמ"ג ודרך החיים וחדושי רעק"א וחיי אדם ומחצית השקל... אשר על כן תעוררתי ונתחזקתי בחסדי השם ית' לתקן כל אלה כי עשיתי בעזר השם ית' ביאור מספיק לדעתי על שו"ע וכו'". עיי"ש גם לעיל. כלומר, לא רק שלא מצפה שיפתח גמ' וראשונים, אלא גם אחרונים לא. אמנם לעיל שם כתב ש'מן הראוי היה וכו'.
משל למה הדבר דומה? למי שלומד דף יומי בשיעור וסבור שיודע הש"ס. אלא שאין בידינו לסרב מללמד אחד כזה, וחובה עלינו ללמדו ולהבליע בין השיטין בכל הזדמנות על חשיבות העיון במקורות וביסודות הדין.

בהצלחה לך ולכל הלומדים, ויה"ר שתעדכן אותנו כאשר השיעור יתרחב ללימוד טושו"ע ומגינים...

סוף דבר ההוראה המקובלת מפי רבותינו אשר מפיהם אנו חיים, כמו מרן בית יוסף והמגן אברהם והמשנה ברורה, היא הוראה מקוימת כמו מפי סנהדרין בלשכת הגזית קובץ איגרות ח"ב סי' מ"א.

ספר משנה ברורה כולל בקרבו הכל, בקיאות, לומדות, וגם ידע מה כן להביא ומה לא להביא. - מאיר עיני ישראל, ח"ד עמ' 296, בשם רב דוד פרנקל ששמע מהגרי"ז.

וע"ע בס' מאיר עיני ישראל, ח"ד עמוד 263, שהגרי"ז מבריסק זצ"ל והגרא"ז מלצר זצ"ל היו מהלכים יחדיו, והנה למרגלותיהם מטפחת על הארץ, נפק מפומיה דהגרא"ז כי חבל שרבינו ה"חפץ חיים" לא עשה "ליקוט" גם על חושן משפט והלכות השבת אבידה, דבזה היינו מוצאים ידינו ורגלינו בהלכות מסובכות אלו. ועיין שם תגובת הגרי"ז למשמע הכינוי "ליקוט" על ה"משנה ברורה", ודבריו בשם אביו הגר"ח זצ"ל שהוכיחו כאשר תיאר את ה"משנה ברורה" כ"ליקוט יפה", "ליקוט?... האם זהו "ליקוט"?.. הלא זו עבודת ומלאכת הצעה וניתוח של הנושאי כלים למן הראשון שבראשונים ועד לאחרון שבאחרונים"..

-
לימודנו, כפי הנהוג אצלו, היה על פי רוב מהשעה אחת עשרה בבוקר עד השעה התשיעית בערב,, "...והפסיק למודו על פי רוב קרוב לשעה אחת עשרה.. ובאמת לימוד השו"ע אכל את כל זמנינו ולשד עצמותינו כי אי אפשר לתאר גודל עמלו בביאור כל סעיף וסעיף.
קיצור תולדות הח"ח, עמוד מח,מט.
-
שאלו הגר"ח, מנין לו העוז להכריע במשנה ברורה בדברים השנויים במחלוקת בין הראשונים, השיבו רבינו, כי בטרם הוא מכריע באיזה ענין, הוא לומד אותו ביגיעה כשלושים ושש פעמים, ורק אחר כך הוא מרהיב בנפשו לגשת להכרעת הדין, למשמע תשובה זו הגיב רבי חיים בהתפעלות, אם כן, באמת שפיר כוחו להכריע.

מאיר עיני ישראל, ח"ב עמוד 209, בשם רב שלמה בלוך זצ"ל.
--
מכל הנ"ל עולה שהמשנה ברורה הוא ספר עיוני ומצריך דקדוק רב לדעת את המעשה אשר יעשון, ולא הייתה כוונת החפץ חיים בעשותו את המ"ב שיידעו הלכה למעשה בקריאת ספר על המטה, חלילה. וכוונתו, שהוצרך לעשות משנה ברורה מפני רוב המחלוקתים והספרים שיצטרכו לעיין עד שיידעו הלכה מסויימת, אך משם עד קריאת המשנה ברורה ברפרוף המרחק רב.

[משה גרוס]

השאלה היא מה יעשו חבורת הלומדים אם לא תלמד אותם. אם ילמדו בעיון - הרי שלא טוב לעשות שיעור במ"ב. אך אם יתבטלו - אני סבור כי גם החפץ חיים בעצמו היה בא ללמדם...

זאת ועוד, פעמים שאנשים צריכים לדעת עיקרי ההלכות, ואין בידם זמן, אך הם סבורים שהם למדנים גדולים והגיעו למדרגה שיכולים ללמוד מ"ב. על המלמד במקרה כזה, לענ"ד, ללמדם ולא להוכיחם, ותוך כדי הלימוד כבר יבינו טעותם. ואדרבה תדאג שמתוך החבורה יבואו ללמוד נושאים בעיון. או שפעם בכמה זמן יהיה שיעור יותר עיוני על הנושאים.

יש להעיר כי כיום יש כמה מהד' מ"ב עם תוספות, עוז והדר, דרשו ולאחרונה ראיתי מהד' תפארת, מלאה בפוסקים ספרדיים שעין החפץ חיים לא ראתה [כף החיים ובן איש חי]

[ישראל אליהו]

כיון דאתא לידן, נראה מי יצליח לפצח את מה שהביא המשנה ברורה סימן תמז ס"ק לג: "ויש כמה אחרונים שסוברין דאף יבש ביבש דאמרינן דחוזר וניעור אינו אא"כ יאפה או יבשל אותם בפסח דאז חוזר החמץ ונותן טעם בהשאר אבל לאכול כך שרי". ותמוה, הלא הרמ"א אמר בפירוש שביבש חוזר ונעור. ומנין החילוק בזה?

[לומד_בישיבה]

דומני שלא הבינו כוונתי בפתיחת האשכול.

ביקשתי לומר, שהיות וניגשים הישר אל המ"ב מבלי להכיר את הסוגיות והראשונים לכן צצים ועולים כל מיני שאלות מוזרות על המ"ב, וזה גורם לעוד הרבה בעיות.
התעוררתי לזה גם בעקבות דברי המ"ב בסימן תר"מ וסימן תרל"ד שעסקתי בזה ובעקבות השאלות ששואלים על המ"ב. וכל מי שעוסק בסוגיה לעומקה רואה מיד שאין כאן לא קשיא ולא שמץ של קושיא.
--
מכאן מה שמצאתי בענין. לענ"ד פשוט ליצנות!!!
לענין שינה בסוכה בלא שולחן. - אמנם במשנה ברורה סי' תר"מ ס"ק כ"ז כתב וזה לשונו: אף אם אין לו עצה האיך לפשוט רגליו חוץ לסוכה דבפושט רגליו חוץ לסוכה לכו"ע לא מקרי מצטער בכך וחייב לישן שם ואך שצריך ליזהר שיהיה השולחן ג"כ בתוך הסוכה דאל"ה חיישינן שמא ימשך אחר שולחנו ע"כ. אך ר' בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח' סימן כב אות ו' שהאריך לבאר שכוונת המשנה ברורה רק לשעת האכילה ולא לשעת השינה. ובמועדים וזמנים חלק א' סי' פ"ז כתב שיתכן שכוונת המשנה ברורה שיתכן וירצה לאכול באמצע שינתו.
והאריכו רבים מהאחרונים בביאור דברי המ"ב האלו, ובמועדים וזמנים שם ובחלק ח' בהוספות לסימן זה הביא עדות מר' שמואל גריינמן זצ"ל שהחפץ חיים הקפיד על כך ואף אמר לו שכדאי להשאיר השולחן כדי שתהיה סוכה הראויה לאכילה, וכן מובא בארחות רבינו ח"ב עמוד רכ"ט שהסטייפלר ציווה להשאיר שולחן קטן בסוכה בכל מצב, ובאז נדברו חלק י"ד סי' מ"א כתב שראוי להקפיד על כך כיון שיצא מפיו של המשנה ברורה. וראה עוד במקראי קודש סי' ל"ה, ובהררי קודש שם שהאריך לבאר דברי המשנה ברורה הנ"ל.
-
האם אמנם כי ניים ושכיב המ"ב אמר להא שמעתתא, שחיישינן לשמא יימשך אחר שולחנו בלילה, כלומר, שמא יתעורר בלילה וירצה לאכול וייצא לחוץ אל שולחנו לאכול.

[אוצר החכמה]

מה זה? סיפור בהמשכים?
אם יש לך תירוץ על הקושי המפורסם בדברי המ"ב הזה, תביא אותו.

[לומד_בישיבה]

מפני כבודו של הרב אוצה"ח ואין מסרבים לגדול.
הדברים אינם מסודרים כל צרכם.
---
גמ' אמר רב שמואל בר יצחק הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו. אמר ליה רב אבא כמאן כבי"ש אלא כמאן. איכא דאמרי אמר רב אבא מני אמר ליה בית שמאי היא ולא תזוז מינה.
מבואר כאן בגמ' שהלכה היא כב"ש שאם מחזקת ראשו ורובו אך לא את שולחנו הסוכה פסולה. (כלומר, הסוכה צריכה להיות ז' על ז' טפחים) והנה לקמן בגמ' ז' ע"ב קאמר אביי שהטעם של ב"ש הוא משום דסוכה דירת קבע בעינן וששה על ששה אינה קבע, והקשה שם הרי"ף (ג' ע"ב בדפי הרי"ף) הייתכן שפסקו כבי"ש שסוכה דירת קבע בעינן וכפי שאמר כאן שמואל בר יצחק הלכה כבי"ש והרי אין אנו מצריכים דירת קבע ופירש שם הרי"ף שרב שמואל בסוגיין סבר שטעמו של בית שמאי הוא משום שמא יימשך אחר שולחנו ולא משום דבעינן דירת קבע וגם בסוכה קטנה טעמייהו דבי"ש שמא יימשך. – והקשה עליו הבעל המאור הייתכן לומר בסוכה קטנה שטעמייהו דבי"ש משום שמא יימשך אחר שולחנו, והרי אין כאן כלל שולחן, ולא שייך לגזור שמא יימשך אחר שולחנו רק כשיושב בסוכתו אצל השולחן שעומד בחוץ, ובי"ש קא איירי בסוכה קטנה כשאין שם כלל שולחן ומניין לו להרי"ף לחדש שגם בזה אמרינן שמא יימשך, וירדוף אחר שולחנו אשר בבית.
ומשום כך כתב הבעל המאור לחלוק עם הרי"ף, ולדעתו, טעמייהו של בי"ש הוא משום דמצריכים דירת קבע, ולדעתו של הבעל המאור פעמים אנו מצריכים דירת קבע ויש כמה סוגי דירת קבע יעו"ש.
ובמלחמות שם כתב להקשות על הבעל המאור מניין להו שבסוכה קטנה לא אמרינן שמא יימשך, ולדעתו, בסוכה קטנה, כ"ש דאמרינן שמא יימשך, ואם בסוכה גדולה חששו שמא יימשך אחר שולחנו למרות שיש לו אפשרות להכניס את שולחנו בתוך הסוכה כ"ש בסוכה קטנה דאין לו בסוכתו מקום לשולחנו כל שכן דיש לחוש שמא יימשך אחר שולחנו.
ומוסיף המלחמות ואומר שבסוכה קטנה זו שלא ניתן לאכול בה שהרי חששו רבנן שמא יימשך אחר שולחנו אשר בביתו לא ניתן גם לישון בה וגם לא לאכול את פתו בידו כדרך העניים וגם אסור לטייל בה וכו' שכל סוכה שאי אפשר לאכול בה כדרך אנשים מכובדים וכדרך העולם אינה נחשבת כלל לדירה וגם לא לדירת ארעי ונפסלת לכל דבר מן התורה. כללא דמילתא, סוכה שאי אפשר לאכול בה או לישון בה אינה נחשבת לדירה כלל.
ונראה להוסיף בזה, כי לדעתו של המלחמות, סוכה קטנה זו שלא ניתן לאכול בה כדרך העולם, כלומר, אצל השולחן. הרי היא נפסלת מדאורייתא גם לאכול בה כדרך העניים, כלומר, לאכול בה כשפתו בידו. היות ורבנן מונעים בעדו לאכול שם כדרך העולם כשהוא מיסב אצל השולחן, נמצא סוכה זו אינה בכלל סוכה כלל וכנ"ל. וכדרך שאמרנו לגבי שינה, שסוכה זו פסולה מדאורייתא לישון בה, ה"ה סוכה זו אסורה מדאורייתא לאכול בה. ולא איכפת לי כלל מפני מה אסור לו לאכול בה, אם זה משום גזירה דרבנן אם זה משום איסור דאורייתא.
והוצרך המלחמות לכל זה, ולא פירש כפשוטו, שסוכה קטנה זו כיון שאין שם מקום לשולחן לאכול שם כדרך כל העולם הרי היא סוכה פסולה ולשם מה הוצרך המלחמות לפרש שאסורה משום שמא יימשך ורק בעקבות האיסור של שמא יימשך כותב המלחמות שסוכה זו אסורה מדאורייתא גם לשינה וכו' ומדוע לא אמר תיכף ומיד רק את המשך דברו, שסוכה שלא ניתן לאכול בה כדרך כל העולם לאו שמה סוכה. והרי בסוכה קטנה שש על שש לא ניתן לאכול בה כדרך כל העולם.
והנראה בזה דהוקשה לו למלחמות לשון הרי"ף שכתב שסוכה קטנה אסורה משום שמא יימשך, ואילו רק לפי המשך דבריו, שסוכה שאין בה מקום לאכול בה כדרך כל העולם נפסלת לכל דבר ואינה ראויה לדירה כלל, לשם מה כתב הרי"ף שסוכה קטנה זו פסולה משום שמא יימשך, ובעל כרחך, שאילו לא היינו חיישינן לשמא יימשך לא היינו פוסלים את הסוכה, והיינו אומרים שבסוכה זו שפיר ניתן לאכול, על ידי שיעמיד שולחן על יד סוכתו. ורק בעקבות מה שכתב, שסוכה זו אי אפשר לאכול בה משום שמא יימשך, שפיר ניתן להמשיך ולומר שסוכה זו פסולה מדאורייתא לכל דבר שהרי לא ניתן להעמיד על ידה שולחן גזירה שמא יימשך.
ומה שהוצרך הרמב"ן להמשיך ולומר שסוכה קטנה זו פסולה לכל דבר מדאורייתא כיון שלא ניתן לאכול בה כדרך העולם, ולא הסתפק במה שאמר בתחילת דבריו שסוכה זו אי אפשר לאכול בה גזירה שמא יימשך, שהרי בכל מקום בש"ס משמע שסוכה שש על שש טפחים פסולה מדאורייתא ולא רק משום גזירה שמא יימשך. ומובן מדוע המלחמות היה צריך לשתי הסברות, שהתחיל בשמא יימשך והמשיך להסביר שסוכה קטנה זו לאחר שגזרנו בה שמא יימשך הרי היא פסולה מדאורייתא גם לשינה ולכל דבר.
והנה ידועים דברי המ"ב בסימן תר"מ שאין להוציא בלילה את השולחן מן הסוכה דחיישינן שמא יימשך אחר שולחנו. וכבר צווחו כל המפרשים מניין לו למ"ב שגם בזה, כלומר, כאשר אין שם שולחן כלל חששו לשמא יימשך. עוד הקשו, מניין לו למ"ב שאם אסור לאכול בסוכה משום שמא יימשך אסור גם לישון בה.
ולדברינו יונח, ולפי מה שכתבנו, הדברים מפורשים במלחמות שם, שכתב שסוכה קטנה כיון שאמרינן בה שמא יימשך ואי אפשר לאכול שם אצל השולחן ממילא גם אסור לישון בה. והגזירה יימשך על האכילה משליך גם השינה וכדו' ואינה נחשבת כלל לסוכה.
ובאמת שיש לחלק ולומר שלא אמר המלחמות שאין זה נחשב לסוכה אלא בסוכה קטנה ומשום שאין שם מקום לשולחנו ולכן חיישינן לשמא יימשך אחר שולחנו אשר עומד בבית אך מהכ"ת שגם בסוכה גדולה אמרינן שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית, והרי יש לו מקום בסוכה להכניס שם את שולחנו. וצריך לומר שסבר המ"ב בסימן תר"מ הנ"ל שגם אם אין לו מקום בסוכה לשולחנו מפני המטות הרי זה כמו סוכה קטנה שאין בה מקום לשולחן ואמרינן בה שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית. ושפיר מובן שכתב המ"ב שבלילה יש להקפיד להשאיר שם שולחנו, שאם לא ישאיר שם שולחנו, הגם שמודבר בסוכה גדולה חששו שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית כיון שברגע זו אין לו מקום בסוכה עבור השולחן.
ולפי זה נצטרך ליישב את דברי המ"ב באופן שבלילה אין לו מקום בשולחן, מחמת המיטות שהכניס לשם כדי לישון עליהם, אך במידה ויש שם מקום לשולחן והוציאו מחוץ לסוכה ללא טעם ולא משום שאין לו מקום בסוכתו יתכן בהחלט שבאופן כזה סובר המ"ב דלא חיישינן שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית וגם אם נאמר דחיישינן גם בזה שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית מ"מ אי אפשר לכנות סוכה זו שאינה ראויה לאכילה, שהרי יש שם מקום לשולחן בשופי.
ובאמת שהמ"ב בשערי ציון סימן תרל"ד ס"ק ו' כתב לדון אם גם באופן שהשולחן נמצא מחוץ לסוכה אם אמרינן בה שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית וע"ש שתחילה כתב להביא ראיה מדברי המלחמות שהבאנו לעיל. ולכאו' המ"ב סותר את עצמו שבסימן תר"מ כתב שיש להקפיד שהשולחן ישאר תוך הסוכה במשך הלילה ומשום דחיישינן שמא יימשך גם בסוכה גדולה ומאידך בסימן תרל"ד שם כתב להסתפק אם בסוכה גדולה שאין שם סוכה אם חששו בה שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית.
ונראה ליישב שאינו קשיא. והמ"ב בסימן תר"מ תפס שגם בסוכה גדולה אמרינן שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית היות ואין שם מקום לשולחן שהרי הוציא את שולחנו כדי שיהיה לו מקום למיטה וכנ"ל והרי זה לדעת המ"ב כמו סוכה קטנה שאין שם מקום לשולחנו וכנ"ל וכפי שכתב המלחמות. משא"כ בסימן תרל"ד בשער הציון מסתפק המ"ב בסוכה גדולה שיש שם מקום לשולחנו, האם גם בזה חששו לשמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית או אפשר כיון שיש לו מקום בסוכה לשולחנו, אנו נוטים לומר שיכניס את שולחנו לסוכה ולא יימשך אחר שולחנו אשר בבית.
אמנם לשון השער הציון בסימן תרל"ד קצת צריך ביאור שכתב שם להביא ראיה מן המלחמות שגם בסוכה גדולה כאשר הסוכה נמצאית בבית חיישינן שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית והמשיך ודחה דאפשר שהמלחמות איירי דווקא בסוכה קטנה שאין שם מקום לשולחן וסוכה קטנה כזה אסורה מדאורייתא כיון שאינה ראוייה לאכילה כדרך כל העולם. וכאשר נעיין היטב בדברי המלחמות נווכח שלא כתב המלחמות שאין זה נחשב לדירה אלא לאחר שכתב שחיישינן בה שמא יימשך אחר שולחנו וכפי שהארכנו בזה בתחילת דברינו. שהרמב"ן לא ניחא ליה לפסול את הסוכה רק מפני שאין שם מקום לאכול כדרך כל העולם ותרתי בעי. שחיישינן שמא יימשך אחר שולחנו. ובעקבות כך. כתב המלחמות שאין זה נחשב כלל לסוכה אך לולא החשש של שמא יימשך לא היה פוסל המלחמות את הסוכה גם לשינה ולכל דבר. וכפי שמשמע להדיא מדברי הרי"ף והסברנו כל זה לעיל וצריך ביאור.
היוצא מדברינו. שסוכה קטנה אמרינן בה שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית וכן הוא בסוכה שאי אפשר להכניס לתוכה את השולחן מפאת צפיפות המקום כגון, שהכניס לתוכה מטה לישון עליה. וסוכה זו נפסלת מדאורייתא גם לשינה ולכל דבר. ולגבי סוכה גדולה שיש שם מקום לשולחן מסתפק בזה המ"ב אם גם בזה חששו לשמא יימשך, או אפשר דלא חיישינן בה שמא יימשך כיון שיש לו מקום לשולחנו בסוכה ואנו נוטים להאמין שאם ירצה לאכול יכניס את השולחן לסוכתו ולא יימשך אחר שולחנו אשר בבית.
כמו כן יש להקפיד שלא יוציאו את השולחן בלילה וכדברי המ"ב סימן תר"מ ומשום דחיישינן שמא יימשך אחר שולחנו אשר בבית וסוכה זו שחיישינן בה שמא יימשך נפסלת ג"כ לשינה, אמנם כל זה בתנאי שאין לו שם מקום לשולחנו, אך במידה ויש לו מקום בשולחנו. הסתפק בזה המ"ב בשער הציון תרל"ד ונשאר בספק.
ומן התימה על כן הפוסקים שצווחו על דברי המ"ב בסימן תר"מ שכתב שיש להקפיד שלא להוציא את השולחן מן הסוכה בלילה, בשעה שדבריו מגובים היטב בדברי המלחמות הנ"ל שהבאנו. ועיין במו"ז שכתב להביא שכך העיד ח"א שישן אצל החפץ חיים הקדוש זי"ע בסוכה ואכן ראה שהחפץ חיים מקפיד בלילה להשאיר שם את השולחן.

[ישראל אליהו]

כיון דאתא לידן, נראה מי יצליח לפצח את מה שהביא המשנה ברורה סימן תמז ס"ק לג: "ויש כמה אחרונים שסוברין דאף יבש ביבש דאמרינן דחוזר וניעור אינו אא"כ יאפה או יבשל אותם בפסח דאז חוזר החמץ ונותן טעם בהשאר אבל לאכול כך שרי". ותמוה, הלא הרמ"א אמר בפירוש שביבש חוזר ונעור. ומנין החילוק בזה?

הפשט בדעת האחרונים הללו: שדעת הרמ"א שלא חו"נ בין ביבש ובין בלח, וכל מה שעורר תה"ד (שהוא מקור דברי הרמ"א) הוא שדבר יבש הבטל חד בתרי, אף שאינו חו"נ, מ"מ אם יבשלו, יהפך ללח בלח, ואז לא יספיק חד בתרי אלא ס', וכיון שהוא עושה זאת בפסח עצמו, לא מועיל מה שיש ס', כיון שהוא נותן טעם בפסח עצמו, ואפי' באלף לא בטל.
ובאמת דעת הרמ"א שדבר שהתבטל קודם פסח, אינו חו"נ בין בלח ובין ביבש!!!
ובזה מיושב הרמ"א מסימן תמ"ב שכתב שלקמן יתבאר שאינו חו"נ. והקשה המ"ב הלא רק בלח אינו חו"נ, ומדוע הרמ"א כתב בסתם שאינו חו"נ? ולהאמור א"ש. והמשכיל יבין.