חַגים = חָג (סיבוב והיקף)?

[חכם באשי]

'חָג' הוא גם מלשון סיבוב והיקף, כמו: "חֹק חָג עַל פְּנֵי מָיִם" (איוב כו י).
ברצוני לברר, האם המילה 'חַג' במובן של חגים ומועדים היה לה איזו משמעות ראשונית של סיבוב והיקף.

[איש_ספר]

ידועים דברי הנצי"ב


(6) העמק דבר על דברים פרק טז פסוק טו
(טו) תחג לה' אלהיך. קבלת חז"ל שזה אינו אלא להשלמה אבל מכ"מ אין מקרא יוצא מ"פ ג"כ דבכלל לשון תחוג משמע שמחה הבאה בריקודים ומחולות כמש"כ בס' שמות ה' ג' בלשון ויתנו לי דמשמעו שמחת ריקודים לפני ה' היינו וגילו ברעדת קודש. וה"נ משמעות תחוג לה' אלהיך וכדאי' בחגיגה ד"י ב' דחגו חגא הוא. וזהו דאי' ברבה פ' אמור פ"ל עה"פ שובע שמחות אם פניך דבסוכות יש שבע שמחות סוכה וד' מינים וחגיגה ושמחה. ומקשה אם שמחה למה חגיגה ואם חגיגה למה שמחה. ומשני א' ר' אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדין וליה אנן ידעין מאן נצח אלא מאן דנסיב בעיין בידיה אנן ידעין דהוא נצוחיא. כך ישראל ועובדי כוכבים היו באין ומקטרגין לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח אלא במה ישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולבין מאתרוגיהן בידיהן אנו יודעין דישראל אינו נצוחיא. ופי' המפרשים חגיגה היינו קרבן חגיגה. ונתקשו בפי' הקושיא אם חגיגה למה שמחה כו' וגם בפ' הישוב. ולי נראה שאין הפי' קרבן חגיגה. ונתקשו בפי' הקושיא אם חגיגה למה שמחה כו' וגם בפי' הישוב. ולי נראה שאין הפי' קרבן חגיגה דא"כ אמאי לא חשיב ראיה ג"כ. אלא פי' חגיגה היינו ריקודים. וזהו דמקשה למאי נצטוינו על שמחה וחגיגה הרי היינו הך. ומשני דהוא אות על הניצוח כמו לולב שמורה על הניצוח. ומעתה ניחא דכתיב תרי מ"ע. דמצות ריקוד אינו מצד שמחה כדרך השמחה שמביאה לידי ריקוד. אלא ריקוד הוא לאות על הניצוח. וא"כ אפשר דאפילו אינו שמח בלב מכ"מ מצוה לרקד:

[חכם באשי]

ייש"כ גדול!

[כנסת ישראל]

בענין זה יש להעיר על הרב איתם הנקין במאמרו על ט"ו באב הערה 74 שכתב בטעות שהתרגום (אונקלוס) [המיוחס ליונתן] מתרגם 'חג ה'' = 'חינגא', וכך מתרגם גם מחולות, וזה טעות כמובן.

[ברזילי]

כעין זה בפרי- צדיק על סוכות, וקדם לשניהם התוי״ט ראש השנה פ״א על פי הרד״ק

[אחימעץ]

ומה בדבר לשון הרמב"ם ש'חוגגין אליו שלוש פעמים בשנה' [פ"א מהל' בית הבחירה] ? מהי פירושה המדויק של המילה

[בקרו טלה]

דברים מופלאים כותב החת"ס בשם הרמ"ע מפאנו

[חכם באשי]

תודה רבה לכולם.
ועתה מצאתי בספר השרשים לרד"ק, ערך 'חגג':

חג.jpg (84.46 KiB) נצפה 3558 פעמים

[כנסת ישראל]

הכתב והקבלה דברים פרק טז פסוק טז

בחג המצות. דעת רב האי גאון שנקרא היו"ט חג משרש חגג ע"ש התנועה, לפי שמרקדין ומטפחין בשמחת יום טוב, כמו (ש"א למ"ד) אוכלים ושותים וחגגים, כלומר מרקדין מפזזין ומכרכרין בשמחה, ונקרא הקרבן חג ע"ש שקרב בחג, כמו חלב חגי (משפטים כ"ג) וכן אסרו חג (תהלים קי"ח) ולשון תחוג כמו תעשה חג. וכ"כ רד"ק. לדבריהם ששם חג שהונח על יום טוב כלל ענינו שמחה, א"כ מהו זה שאמרו (חגיגה ו') שלש מצות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיי' חגיגה שמחה, היינו חגיגה היינו שמחה. ועוד אם המובן בשם חג שמחת הריקוד וטיפוח איך אמרו (ביצה ל"ו) לא מרקדים ולא מטפחין ביום טוב, הא דבר שהיתירו מפורש בתורה אין כח ביד חכמים לאסור, דאף דבשב וא"ת יש כח ביש חכמים לבטל מטעם ושמרתם משמרת (כביבמות צ') היינו היכא שלא הוזכר בפירוש בקרא, אבל כשהתורה רבתה בפירוש לעשות דבר אין להם כח לבטל (כמ"ש הטו"ז ביו"ד רסי' קי"ז, ובאו"ח רסי' תקפ"ח ובמג"א שם) וכאן לפי גזרתם תיבטל מצות החג לגמרי. לכן נ"ל שהנחת שם חג אינו ע"ש תנועת הריקודין שהיו עושים ביום טוב עצמו, כי אמנם הנחתו הראשונה הוא ע"ש התנועות והטלטולים שהיו הולכים מתנועעים ומתטלטלים בדרך עלייתם מביתם אל המקום הנבחר בשמחה ובטוב לב, מעדות הכתוב (תהלים מ"ב) כי אעבור בסך אדדם אל בית אלהים בקול רנה ותודה המון חגג, וכאמרם במדרש (הובא בילקוט שם) כשעלו ברגלים להראות פני ה' היו עוברים בתודה בשירים בצלצלים ותרועה. כי לא עצבה רוחם בקרבם בעזבם כל אשר להם בבתיהם במקומות ההפקר, לא דאבה נפשותם להתרחק מביתם שישבו בהם במנוחה והשקט, ללכת ולהטלטל בדרכים אשר לרוב ימצאו בית מלון האורחים ריקן מכל אין לחם ואין מים אין בשר ואין יין להשביע נפש שוקקה ולרוות צמאון העיף. וגם בלילה לא ישכבו במנוחת השקט ותענוג כבביתם, ותחת מטות שן אשר יניחו בביתם על ערשותיהם בשמחה ותענוג, במלון האורחים יציעו תחתיהם על הארץ מיני דשאים ותבן, ונגזלה השינה מעיניהם והתנומה מעפעפיהם, וכדומה לאלה מתלאות הרבות הבאות לעוברי דרך, ובכל זאת לא זזה השמחה מעולי הרגלים לעשות רצון קונם, ובכל עמלי הדרך ששון ושמחה מלאו את לבם ובכל טורח נסיעתם חדוה עזה לבשה את רוחם להתנועע ולהתטלטל כדי להתראות פני עליון בבית מקדשו, לטעום שם מטעמי מלך העולם, ולהתענג בנעימות נצח. הנה על תנועת ההליכה בשמחה, וטלטול הנסיעה בששון הונח שם חג, וטעמו תנועת עולי הרגלים בשמחה (וואללפאהרטספעסט) ועל קיום מצות עליית הרגל בשמחה, וגם טלטולם בדרכים וטרחם בנסיעה שהיה בלב ששון, בא הקרבן הנקרא שלמי חגיגה (וואללפאהרטספריידעאָפפער). ובזה מובדל החגיגה משלמי שמחה כי זה האחרון היא על שמחת עצם היו"ט.

[כנסת ישראל]

ראה בספר 'עצרת' פרק שמיני מה שאסף בזה
וראה גם כאן
http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/heb ... 97_314.pdf

[חכם באשי]

הפנתי את שאלתי לתלמיד חכם שיש לו יד בחכמת הלשון, והוא עיין גם בדברי החכמים דלעיל, וכתב כן:

משמח שיש אנשים שיודעים, אך לא כולם דייקו אל הנקודה. חוגגים ורוקדים אבל לא בכל מקום כתוב שבמעגל. ועוד, יש להבדיל בין שורש חגג לבין חוג. ואולי היתה השפעה מזה על זה.
חלק מהפסוקים חשבתי עליהם בחיטוטי דספרי שעשיתי קצת, ועלה בדעתי רעיון [מבריק לדעתי, מופרך לדעת משׂטנַי בוודאי] שחג=חוג=סיבוב והיקף נאמר בתורה באותם חגים שאפשר להחיל עליהם את רעיון ה'סיבוב', אלה שנחגגים שבעת ימים, בדומה לשבוע, והוא מעין הקפה של השבוע, ואפילו חג האסיף לתקופת השנה, סיבוב של עונה, וכן חג הקציר ומה עוד שחל בתום שבעה שבועות, הקפה שלמה שבשלמה, ומכאן בא בהשאלה חג לה' מחר. הרעיון הזה טוב לפרשנים אורתודוקסיים, ואולי אפילו לבעל הכתב והקבלה, שראיותיו הלשוניות אינן עומדות תמיד במבחן הביקורת. בקיצור, אטימולוגיה עממית [עד שנמצא אנשי לשון מובהקים שיאמרו כך].

[לייטנר]

אם יש לו יד בחכמת הלשון, הוא בודאי יודע שיש קשר בין שורשי ע"ו (כמו בשורש חו"ג) לשורשים הכפולים (כמו בשורש חג"ג).

[שי אבי דוד]

אינני יודע אם הביאו. כמדומני שהאלשי"ך מתייחס לכך בענין סוכות. הוא מסביר על פי זאת: מדוע דוקא בסוכות נאמר: 'חג' - כביכול הקב"ה עשה חג לעצמו על שהחזיר את ענני הכבוד - ועתה יש לו מה להשיב לאומות העולם.