מחולת המחנים כתב:ובקשר לנושא האשכול:
האם קהילת זילברמן נוהגים היום לייבם ל"ע, כמו שנהגו בזמן חז"ל.
וכפי שמעורר על כך רבות בשנים ר' יצחק ברנד שצריך לחדש מצות היבום.
כמובן שאנו לא נזוז מדברי רבותינו הראשונים והאחרונים, אבל אם יש כאלו שמבקשים לנהוג כפי שנהגו בזמן חז"ל מדוע לא ללכת עד הסוף כר' יצחק ברנד?
הכתיבה על זילברמן היא קצת לא מדויקת מפני שזילברמן זה שם משפחה וכינוי לקהילה, ולא הכל נכון להציג בשם כולם, אני אכתוב על ר' יצחק שלמה זילברמן.
שמעתי ממנו כמה פעמים עיקרון מאד בסיסי בכל דרך התנהלותו, שהוא לא אוהב לעשות שינויים, ושינוי מהנהוג ברוב עם ישראל נעשה רק במקום הכרח גמור שברור לו שחייבים לשנות (כלשונו). הוא אמר שבכל נושא אמוני השקפתי הילכתי, צריך לבדוק מה כתוב בתנ"ך ומה המסורת של עם ישראל (תורה שבע"פ, הכתובה בתלמוד), מה כותבים חכמי הדורות הראשונים והאחרונים (היה לו כל מיני הבדלים בגדולת הראשונים והאחרונים) וכמובן מה דעת הגר"א, מה המנהג בעם ישראל, מה הסברא וההגיון מורים, ואחרי ליבון כל החלקים הוא הוציא את דעתו בנושא.
שלא כפי שחושבים חלק הוא העריך את המושג שנקרא מנהג ישראל במיוחד אם הוא מנהג קדום, והעריך מאד את המושג שנקרא חכמי ישראל, גם אם חלק עליהם. והיתה לו בקיאות גדולה הן בהיסטוריה יהודית הלכתית, והן בדעות ושיטות חכמי ישראל.
אמנם יש הרבה פרטים הילכתיים שנוהגים שם אחרת מהנהוג ברוב בני ישראל, אבל בדר"כ לא מדובר על שינויים גדולים ומהפכניים, אלא שינויי מנהגים, או הנהגות הלכתיות שאינם בחמורות, וכמובן דעת הגר"א שאז זה לא שינוי מהנהוג אלא פשוט הליכה אחרי הגר"א. ולכן גם הפסיקה שם עפ"י הגמ' לא הובילה למהפכות גדולות מאד כי לרוב לא חולקים על דברי הראשונים אם אין אף חכם קדמון שחולק, ואז זה רק הכרעה בין הראשונים ולא דעה חדשה.
אבל בנושאים חמורים ומשמעותיים, השינוי נעשה מתוך מחשבה מעמיקה ועיון כדי הצורך.
ולכן בנושא לימוד התנ"ך אחרי שהוא היה משוכנע בהחלט שצריך לשנות את צורת הלימוד הוא העיז לשנות מהמנהג ודעת חלק מחכמי ישראל, והיות ומדובר על מצוה יסודית שא"א לוותר על קיומה הנכון בשום אופן אז הוא שינה מרוב עם ישראל. אבל בנושאים שהם לא מצוות אלא ענינים גם אם הוא חשב משהו לא במהרה הוא עשה את זה.
ולכן גם לענין היבום, היות וזה שינוי משמעותי מהנהוג, שינוי שיעורר הדים בכל מיני תחומים, הסוגיא ההילכתית איננה ברורה כדי הצורך לשנות מהנהוג והמקובל בקרב בני ישראל.
אני חושב שהעיקרון הזה הוא גם המוביל בהחלטה שהתקבלה בסוגית הר הבית (שהיתה קצת טעונה שם), מאחר ואין מצוה לעלות להר הבית (ואת המצוה של לשכנו תדרשו אפשר לקיים בעוד אופנים) הרי גם אם לא נבין ונקבל בהחלט את הסיבות למה לא לעלות מ"מ עלינו להיות שותפים לגזירת חכמי הדור וגדר שגדרו רוב בני ישראל. (גם אם מבחינה הילכתית הפסק והגדר אינם מחייבים).
