שאלה בהלכות לשון הרע

[אורח]

מחבר ספר שראה שאחר העתיק מדבריו בלא רשות ובלא להזכירו, האם מותר לו לפרסם זאת, או זה לשון הרע, ואם תמצי לומר דמותר לו לפרסם זאת, האם גם לאחרים מותר לפרסם.

[איש_ספר]

היה על כך אשכול שלם כאן ונשאר ללא הכרע
viewtopic.php?f=7&t=3253&p=24195#p24195

[רוצה ללמוד]

השאלה לא כ"כ מובנת, הרי המדובר הוא בעוולה שמוגדרת "בין אדם לחבירו" וא"כ - אם התקיימו שבעת התנאים של הח"ח (בכלל י' סעיף יד) מותר לפרסם ואם לא כמובן אסור, כל כך קשה השאלה עד שאין לה הכרעה?

[סיפרון]

ראה שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן מה
"ומה שכתב העורך שם בהגהה, לקוח ממה שכתבנו בקול סיני תשרי תשכ"ג סעיף יט, וכן הרבה הגהות של העורך הנ"ל לקוחים הם מאתי".
הרי שפרסם בספר שהעתיקו דבריו.

[טריד בגירסיה]

כתוב שם לראב"ד פסחים יג:

כתוב שם: ויש מקום אחד בגמרא שהוזכר בו טעם כעיקר שלא בדקדוק ופירושו כמו היתר מצטרף לאיסור.
אמר אברהם: גנוב הוא מאתי שכבר כתבתי אותו בהלכות איסור והיתר לפני הרב ר' משולם ז"ל

שו"ת מהרלב"ח קונטרס הסמיכה:

וראשונה אומר שדברו זה בפירוש כונת בן עזאי גנוב הוא אתו ומהחכם כה"ר יצחק אברבניאל לקחו

[נהר שלום]

ראה שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן מה
"ומה שכתב העורך שם בהגהה, לקוח ממה שכתבנו בקול סיני תשרי תשכ"ג סעיף יט, וכן הרבה הגהות של העורך הנ"ל לקוחים הם מאתי".
הרי שפרסם בספר שהעתיקו דבריו.

הגר"י יוסף הזכיר בשיעוריו כמה וכמה פעמים, שעל פי דעת הרמב"ם אין לשון הרע בדבר שיותר משלשה בני אדם יודעים [לכתחילה שלא כדעת הח"ח וכן הלכה לדעת הספרדים]. א"כ אולי אפשר לומר, שוודאי שלשה בני אדם למדו את שני הספרים, וראו שהעתיקו אחד מהשני. ולכן אין איסור לפרסם זאת.

[סיפרון]

בימים אלו יצא לאור ספר שו"ת בית נאמן מהגאון נאמן שליט"א, ושם עמ' מז הערה 13 כתב: וראיתי בספר ילקוט יוסף ובספרו שארית יוסף שהעתיק דברי היפה ללב ע"ש, ובמחכ"ת הוא שבוש גמור ואדרבה מי שאומר כן וכו' זו כפירה ומאמין בקדמות העולם רח"ל, גם ראיתי שבשארית יוסף שם שלקח כמה מקורות ממאמרנו זה, והעלים שם הכותב, וכן לא יעשה, ואל כליך לא תתן כתיב.
ועוד שם עמ' שפב הערה 9 כתב: וכן כתב בספר ילקוט יוסף שביעית כדברינו כמעט מלה במלה ע"ש, וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם עכ"ל, ורצונו לומר שלקח והעתיק דבריו בלא שהזכיר שמו כנ"ל.

[נהר שלום]

.

[רוצה ללמוד]

הגר"י יוסף הזכיר בשיעוריו כמה וכמה פעמים, שעל פי דעת הרמב"ם אין לשון הרע בדבר שיותר משלשה בני אדם יודעים [לכתחילה שלא כדעת הח"ח וכן הלכה לדעת הספרדים]. א"כ אולי אפשר לומר, שוודאי שלשה בני אדם למדו את שני הספרים, וראו שהעתיקו אחד מהשני. ולכן אין איסור לפרסם זאת.

גם לדעת הרמב"ם ההיתר של "אפי תלתא" מותנה בכך - "והוא שלא יתכוון להעביר הקול ולגלותו יותר" (פרק ז' מהל' דעות הל' ה') כך שגם לפוסקים כהרמב"ם, במקרה דנן שברור שהכוונה היא לגלות הדבר ולפרסמו, עדיין אין היתר (אלא בכפוף לתנאיו של הח"ח)

[אורח]

טריד בגריסיה הביא מדברי הראב"ד בספר כתוב שם בהשגות על הרז"ה בעל המאור שכתב אמר אברהם: "גנוב הוא מאתי שכבר כתבתי אותו בהלכות איסור והיתר לפני הרב ר' משולם ז"ל", ושמע מינה דמותר לפרסם שהעתיקו ולקחו ממנו.

ואני מוסיף עוד מדברי הראב"ד בכתוב שם מסכת ראש השנה סימן י"ג: מסכים הייתי שלא ליגע את עצמי בפירושיו, אך מפני מתעטר בפירושי אחרים ופן יאמר מצאתי חכמה", ועיין שם סימן י"ז.

והרז"ה בספר המאור סוכה פ"ג כתב ויש מפרשים וכו', והראב"ד בספר כתוב שם מסכת סוכה סימן כ"ג כתב: ויש מפרשים וכו', בחושך שמו יכוסה, ולמה כיסה מי הוא המפרש, וכבר נודע מכמה שנים שאני הוא המפרש וכו' בחיבור הלכות לולב שחיברתי"

אלא שיש לדון שמכל הנ"ל אין ראיה לנושא שלנו, שהרי כל האיסור לומר פלוני העתיק וגנב מדברי, אינו אלא משום לשון הרע כמושנת"ל, ולדינא אין איסור לדבר לשון הרע על מי שכבר נפטר, ואינו אלא תקנת הקהל וחרם הקדמונים ככתוב במרדכי, ופסק כך המחבר ז"ל בשלחן ערוך או"ח סימן תר"ו ע"ש, והראב"ד היה קודם למרדכי ובזמנו לא היתה תקנה וחרם זה, ולכן כתב מה שכתב.

כי עם שהרז"ה והראב"ד היו מתכתבים זה עם זה בהיותם בחיים, כמו קונטרס סלע המחלוקת, והשגות הרז"ה על בעלי הנפש ועוד, מכל מקום יש לומר שספר כתוב שם כתבו הראב"ד אחרי שהרז"ה נתבקש בישיבה של מעלה, וראיה לדבר שהרז"ה לא ענה והשיב ולא התייחס לדברי הראב"ד בכתוב שם, ושמע מינה דאחר פטירתו הופיע ספר כתוב שם, ולכן אין ראיה משם לשאלה זו.

[חובב_ספרים]

איני מבין השאלה. וכי אסור לנגזל להודיע על הגזילה כשזה דרך היחיד בידו להחזירו לעצמו?
באופן דומה קצת, ר' יוסף ליס סיפר שאדם הרגיש בגנב בביתו ומצא שהוא יהודי זקן בעל הדרת פנים, והגנב אמר לו - שתוק אל תצעוק, אל תעשה חילול ה'.

[אורח]

"סיפרון" הביא ראיה נכונה מספר בית נאמן, ותגובת הכותב "נהר שלום" שכתב על זה: "???" עכ"ל, סתומה ואינה מובנת כלל מה רצה לומר בזה, ומה תועלת יש בתגובה כזו, הרי בספר בית נאמן כותב שהרב י"י העתיק מדבריו, ומהו זה לכתוב ???, אם יש להשיב ולהסביר נא לכתוב ולהסביר, ולא להסתתר אחר סימני שאלה שאין להם שום הבנה והסבר. [וראיתי שהנהר שלום הבין שאין טעם בדבר כזה וכעת מחק תגובתו זו]

ולגופם של דברים, שאלתי שאלה זו לגריח"ס שליט"א, וענה לי ראה בשו"ת זכר יוסף סימן רנ"ג שנשאל מחכ"א שאלה והשיבו תשובה, והזכר יהוסף הביא לו ראיה מדברי הרד"ק ז"ל, ואחר כך אותו חכם הדפיס שאלתו בספרו שלו, והוסיף בדברי שאלתו את דברי הרד"ק שכתב לו הגאון זכר יהוסף, והוסיף שהרב זכר יהוסף לא זכר דברי הרד"ק, ועל זה התמרמר הזכר יהוסף שם וכתב: ולולא ראיתי בעיני לא האמנתי לכתוב כזאת בספר וכו' ואותו חכם הפך הקערה על פיה, והאריך בזה ע"ש, והזכר יהוסף הדפיס דבריו בחיים של אותו חכם, ושמע מינה שדעתו דכל כי האי גוונא לית בה משום לשון הרע ע"ש. עכ"ד שליט"א. (דמיון לדבר המחרף חבירו והשני השיב וחרפו כזאת, לית לן בה, ועיין בספר טהרת המים מערכת ח' אות מ"ג).

[שמואל דוד]

עיין רש״ש ראש השנה דף טו.