מכתב הח"ח אודות הירושלמי קדשים

[עקביה]

במוסף 'קולמוס' האחרון התפרסם מאמר אודות הירושלמי קדשים המזויף.
מופיע שם צילום של מכתב הח"ח התומך בירושלמי קדשים.
מה שמוזר הוא, שהמכתב משנת תרע"א, בזמן שכבר בתרס"ט היה די מפורסם וברור שמדובר בזיוף.
אמנם הזייפן, שלמה פרידלנדר, היה מוכשר די הצורך כדי לזייף מכתב מאת הח"ח, אבל הח"ח היה אז בחיים חיותו, ולא הייתה זו דרכו של אותו זייפן. מה שנותן מקום לחשוב שמדובר במכתב אמיתי. וצ"ע.

[חובב_ספרים]

הח"ח מביא הירושלמי על קדשים בלקוטי הלכות. [לא מצאתי אותו ע"פ חיפוש באוצה"ח, אבל ראיתי אותו פעם בעיני]. אומרים שהגרי"ז אמר עליו שגילוי הירושלמי על קדשים היה סימן לביאת הגאולה במהרה, וזה היה השוחד הכי גדול אצלו.
אבל שמעתי, דומני בשם אחד מנכדיו, שהוא הסכים שהירושלמי היה מזוייף אלא שהוא חשש שאולי חלקו היה אמיתי והמוציא הגדיל הנפח ע"י זיוף עוד. [היו שחששו כעין זה לגבי בשמים ראש.]

[מתעמק]

דברי רא"ל בנו של החפץ חיים נדפסים בספר מכתבי החפץ חיים, ובמחילת כבוד הכותב ב'קולמוס' לא הבינם כראוי, ובצירוף המקורות שלפנינו מתברר הכל כשמלה.
וזה שיעור דברי רא"ל שם: החפץ חיים לא לבש תפילין דר"ת עד תקופת מלחה"ע העולם הראשונה כששהה בעיירות חסידים. רא"ל סבר שהח"ח שינה אז משום מראית העין (או חומרי מקום שבא לשם וכו'). אך כששאל את הח"ח השיבו, שבירושלמי שנתגלה מחדש על מסכת מנחות מפורש כדעת רבינו תם. רא"ל מוסיף על זה, אך לא השיב דבר זה לאביו כנראה מרהיטת דבריו, שאי משום הא לא איריא שכבר נודע שהירושלמי הנ"ל מזוייף.
ומוסיף עוד רא"ל "וגם מר אבא שלא מיהר להסכים על זיופו נער לבסוף ידיו ממנו כאשר הודעתיו כי המוציא לאור הזה הוא זייפן מפורסם וכו' אז רפו ידיו ולא הזכיר אותו שוב".
כלומר, חוץ מלבישת תדר"ת ידוע שהח"ח לא הסכים לדעת המצדדים שהירושלמי הנ"ל מזוייף, וגם "הזכיר" את הירושלמי הנ"ל באיזה מקום (כלומר לא לענין תדר"ת), אך אחר שרא"ל הודיע לאביו שמדובר בזייפן מפורסם שאין מקום לצדד בזכותו, רפו ידיו מלהחזיק את הירושלמי הנ"ל, וגם לא הזכירו עוד.
כל הנ"ל תואם להפליא עם העובדות שמצטברות לפנינו:
א) החפץ חיים האמין להירושלמי קדשים אף אחר שיצא הערעור, כמו שמפורש בהסכמה הנ"ל (שסגנון הח"ח וצדקותו בולטים ממנה).
ב) החפץ חיים הזכירו אך חזר בו ולא הזכירו שוב. ככל הידוע לי הזכירו רק פעם אחת במסכת בכורות. אך התקיים גם ויכוח בינו לבין הכלי חמדה בנידון, כמו שהזכיר הכלי חמדה בצוואתו שמכתבים אלו היו כלולים בספר 'שאלו שלום ירושלים' חלק ב' שלא נדפס.
ג) החפץ חיים לבש תדר"ת על פי ירושלמי המזוייף מסכת מנחות - מסכת שלא נדפסה כלל ע"י פרידלנדר, אלא שלפי המתבאר במכתב ההסכמה הנ"ל, הסרסור להח"ח היה הר"ר רפאל גורדון בעל נחל עדן, וראה באשכול ישן, שצויין שרר"ג הנ"ל מזכיר בספריו את הירושלמי מנחות הנ"ל, היינו בכת"י אצל שי"ל פרידלנדר. וראה שם בתגובה שלאחריה שצויין שבהיברו יש טופסי ירושלמי בכורות וכן חולין עם הגהות רר"ג בגליון, בהם מתקן את נוסח הירושלמי על פי ה"כתב יד". עכ"פ כנראה שמכתב יד זה על מסכת מנחות שראה רר"ג, והראה להח"ח, הוא שהוציא הח"ח הנהגה זו (אלא שעדיין צ"ע למה לא נהג כן בשנים שבין תרע"א לתרע"ה תקופת המלחמה).

[עקביה]

יישר כח!

א"כ אפילו בפרוץ מלה"ע ה1 (תרע"ד) החזיק הח"ח מהירושלמי קדשים?
האם לא היה מעודכן בסערה שפרצה סביבו, ובספרות שהתפתחה בעקבותיו?
ומה גרם לו שישנה סו"ס את דעתו, משפט אחד שיצא (באיחור רב מאד) מפי בנו?

[מתעמק]

וודאי שהח"ח היה מעודכן בסערה, הרי נטל חלק בה, כמבואר בדברי הכלי חמדה בצוואתו, שהח"ח התווכח אתו בנושא.
סיבת שינוי דעתו, משום הודעת בנו, כדבריו. אך אעתיק לשונו בשלימות (במקום שקצרתי לעיל בוכו'):

וגם מר אבא שלא מיהר להסכים על זיופו נער לבסוף ידיו ממנו, כאשר הודעתיו, כי המוציא לאור הזה, הוא זייפן מפורסם עוד מעשרים שנים לפנים, קודם שהרעיש העולם במציאתו, וכבר נרדף על צוארו אז, במכ"ע המליץ משנות תרנ"ב ותרנ"ג, על זיופיו הרבים, ועל אומנתו הנפלאה, בחיקוי כתבים, אז רפו ידיו, ולא הזכיר אותו שוב.

היוצא מזה, החפץ חיים לא נבהל מכל הראיות נגד הירושלמי קדשים, שכאמור התווכח בזה עם הכל"ח, רק כאשר בנו הוכיח לו שהמו"ל הוא מוחזק לזייפן ולמומחה בזיוף, אז רפו ידי הח"ח מלתמוך בו עוד. אך לציין שמשמע מדבריו שגם אז לא קבל הח"ח הדבר כוודאות, אלא כלישנא בישא דלמיחש מיהא בעי, כי פשוט שהח"ח בצדקתו אם היה משוכנע שהמדובר בזיוף, היה מפרסם הדבר אחר שמכתבו הקודם התומך בירושלמי קדשים התפרסם. אך לא כן עשה, אלא רק "לא הזכיר אותו שוב", כלומר ראה בזה חשש זיוף, ושוא"ת עדיף.
מן הענין לציין גם, שלפי ביבליוגרפיית ספרי הח"ח, יוצא שחלקים זבחים ומנחות הדפיס הח"ח לראשונה לפני פרסום ירושלמי קדשים הנ"ל, ומשום הכי לא היה שייך שיציין שם לירושלמי קדשים. חלקים בכורות וערכין נדפסו בשנות תרע-תרעא, אחר פרסום ירושלמי קדשים, ואכן ציין שם לכה"פ פעם אחת לירושלמי קדשים הנדמ"ח, וכנראה לא הספיק עדיין לעבור על פני כל הספר (כי קשה לומר שלא מצא רק חידוש אחד בכל הספר). אך החלק על מסכת חולין, נדפס במאוחר הרבה, בשנת תרפ"ה, שבוודאי הספיק לו הזמן לעיין בירושלמי החדש, ועכ"ז לא הזכירו כלל, הרי לזה כנראה התכוון רא"ל בנו של הח"ח שאביו לא הזכיר את זה שוב.

[ירח מלא]

אני מאד ממליץ לקרוא בענין את ספרו (קונטרוסו) המיוחד של הרב חנוך טוביאס סופה וסערה כרך א' (מהדורה מחדשה) השופך אור על כל הפרשה המוזרה הזאת, ובמיוחד מתחקה על תולדותיו של פרידלנדר.