קבלתי מאחד המיוחד מחכמי המקום אלופינו הרב מתעמק שליט"א תרגום האמור שם:
In real¬ity, this encounter was a classic example of the different scholarly meth¬ods of these two leading scholars. This was the verbatim description by the Rav of this discussion as I published it in my work on my mentor:
במציאות, פגישה זו היתה דוגמא קלסית להשינוי בדרך לימודם והשכלתם של שני חכמים הגדולים האלו. כך היתה תיאור המדוייק של הרב על דו שיח זו, כפי שפרסמתי אותה בעבודתי על המשפיע שלי.
Tumat ha-met [...] is something unique and singular. It is not to be classified with other defilements. That is the reason the Torah did not mention tumat ha-met when it spoke about other tumot. It is something singular and strange.
I will give you an example. A kohen is permitted to defile himself by contact with a sheretz […], a zav […], or a mezorah […]. The kohen has been enjoined from con¬tracting tumat ha-met, that is all. The same is true of a nazir […].
I remind myself, I had an encounter quite a number of years ago with a representative of the so-called Hokhmat Yisrael […]. He was a very outstanding scholar. He told me that lately they have discovered a parchment, a megillah […] in which it was stated unequivocally that a kohen is enjoined from defiling himself with a sheretz.
So I said to him,"Do you take it seriously?"
"Of course," he answered, "very seriously." You know, they [the devotees of Hokhmat Yisrael] have the answer right away. It is a differ¬ent kabbalah, a different tradition. They operate with a "traditions" in the plural.
טומאת המת זה משהו מיוחד ויחודי. אין להכלילו בשאר המטמאים. זהו הסיבה שהתורה לא הזכירה את טומאת המת כשדיבר על שאר טומאות. זהו [טומאת המת] משהו יחודי ומוזר.
אתן דוגמא. כהן מותר לטמא עצמו בגיעת שרץ, זב ומצורע. הכהן מוזהר מלקבל טומאת מת. כל זה נכון גם על הנזיר.
נזכרתי שלפני מספר שנים היה לי פגישה עם נציג של מה שמכונה חכמת ישראל. הוא היה חכם מופלג. אמר לי שלאחרונה הם מצאו מגילת קלף, בה מפורש בברירות שכהן אסור להיטמא לשרץ.
אמרתי לי, "האם אתה לקוח דבר זה ברצינות?"
"בוודאי" ענה, "ברצינות גבוה". אתם יודעים, הם [שהתמסרו לחכמת ישראל] יש להם הפתרון תיכף. זהו קבלה שונה, מסורה שונה. הם עובדים ב"מסורות" בלשון רבים.
So I mentioned a name to him. This name was known to him, and I knew that he did not like the person. I asked him: "Do you know him?"
"Yes," he answered.
"Is he a scholar?" I asked.
"No, he is a boor and an am ha-aretz mide-oraita […]," he answered.
***
I said to him: "So only we have a monopoly on boors and amei ha¬aretz mide-oraita? Fifteen hundred years ago there were also boors and amei ha-aretz. Since there was no paper, the boor had to write on parch¬ment. So you found nice hiddushei Torah […], so what!"
This is a true story.
אז הזכרתי לו שם אדם. שם זה היה מוכר לו, וידעתי שהוא לא אוהב בן-אדם הזה. שאלתי אותו, "האם אתה מכיר אותו".
"כן" ענה.
"האם הוא חכם?" שאלתי.
"לא, הוא בור ועם הארץ מדאורייתא", ענה.
***
אמרתי לו: "אזי רק לנו יש מונופול על בורים ועמי הארץ מדאורייתא? לפני אלף וחמש מאות שנה היו גם כן בורים ועמי הארץ. ומאחר שלא היה אז נייר, הבור הוצרך לכתוב על קלף. אז מצאתי חידושי תורה יפים, אז מה!"
זהו סיפור אמיתי.
Some of these sects that flourishes during the Second commonwealth were probably not far removed either from the Essenes or from the Pharissees They were extremists with respect to certain parts of the Law, while they may have slighted other parts of it. It is to one of these sects that the origin of the scrolls of the cave is to be traced.
כמה מכתות אלו שהתרבו בתקופת בית שני, לא היו מן הסתם מרוחקים הרבה או מהאיסיים או מהפרושים. הם היו קיצוניים לגבי פרטים שונים מהתורה, בשעה שהם יכלו להקל ולחתוך פרטים אחרים ממנה. זה אחד מכתות אלו שמהם מקור מגילות אלו של המערה.
Jewish Palestine of the first century swarmed with different sects. Every sect probably had its divisions and subdivisions. Even the Pharisees themselves were reported to have been divided into seven categories.
שבעה פרושין הן
It is therefore precarious to ascribe our documents definitely to any of the known three major Jewish sects.
ארץ ישאל של המאה הראשונה (לספה"נ) התמלאה בכתות שונות. מן הסתם כל כת היתה לה מחלקות ותת מחלקות. אפילו הפרושים עצמם מדווח עליהם שהיו מחולקים לשבעה סוגים - שבעה פרושים הן. משום כך לא בטוח לייחס הממצאים שלנו בוודאות לאחד מהשלש כתות היהודיות הידועות לנו.
All who have laboured in the various fields of Jewish learning know from personal experience what an arduous task Talmudic research is. The difficulty is due, in the first place, to the fact that the Talmud touches upon every manifestation of human life and culture known to the ancient world and that therefore Talmudic research often entails a close acquaintance with so many and different branches of ancient knowledge and lore outside the confines of the Talmud itself.
But infinitely more formidable is the difficulty due to the immense distance which separates us at this hour of the day from the mode of thinking and the art of reasoning peculiar to the sages of the Talmud…
Furthermore, it is sometimes even necessary to have an adequate acquaintance with outside non-Jewish literary and historic sources which have a bearing upon the matter embodied in the Talmudic sources. Oriental, Greek and Roman culture and, in some instances, a fusion of these three currents of gentile cultural elements found their way here and there and now and again into the creations of the Jewish genius…
כל אלו שעבדו קשות בנושאים השונים שבלימוד יהודי, ידועים מנסיון אישי עד כמה משימה משוקעת היא חקר התלמוד. סיבת הקושי היא בראשונה מחמת שהתלמוד נוגעת בכל נקודת-ראוה של חיי אנוש וקולטורה שהיתה ידועה בעולם העתיק, ובגלל זה חקר התלמוד מחייבת בהרבה מקרים ידיעה מקרוב על כל כך ענפים שונים של ידע העתיק שמחוץ לגבולי התלמוד עצמה.
אבל בסופו של דבר יותר מפחיד ומרחיק היא הקושי בשביל המרחק העצום המפריד אותנו בתקופה זו מדרך חשיבתם וההגיון המיוחד לחכמי התלמוד.
The results of these co-ordinated labours will prove of immense value to Judaism and to culture in general.
התוצאה של עבודה המשותפת הזו יוכיח את עצמו להיות שוה בערך גבוה ליהדות ולקולטורה בכלליות