ברש"י פר' יתרו (שמות יט, יב): והגבלת - קבע להם תחומין לסימן, שלא יקרבו מן הגבול והלאה: לאמר - הגבול אומר להם, השמרו מעלות מכאן והלאה, ואתה תזהירם על כך.
בפשוטו כוונת רש"י במה שכתב 'הגבול אומר להם' היינו שכיון שמשה קבע תחומין לסימן שלא יתקרבו מן הגבול והלאה, נמצא כאילו הגבול מודיע ומזהיר אותם שלא יעלו מכאן ולהבא.
אולם ראיתי דבר מופלא בשם הגה"ק בעל דברי יואל מסאטמאר זי"ע (הובא ע"י משמשו הרה"ח ר' סנדר דייטש ז"ל) שביאר ע"פ מה דאיתא ברש"י להלן (פס' יז), בתחתית ההר - לפי פשוטו ברגלי ההר. ומדרשו שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם כגיגית. ומקורו בדברי חז"ל (עי' שבת פח, א ומפורש יותר במדרש שהש"ר פרשה ח). ומעתה כיון שנתלש ההר מקומו, נאבדו התחומין שקבע משה בעליה להר, ולכך הוצרכו לנס גדול שיוצא כמין בת קול של הגבול עצמו שמודיע ומזהיר עד להיכן ניתן לעלות.
ומספר הרה"ח ר' סנדר הנ"ל, שהביע פליאת ת"ח אחד ששמע הדברים בפני האדמו"ר זצ"ל, מהיכי תיתי לו לפרש את דברי רש"י כך, באופן שהיה נס גדול כזה, שלא נמצא לזה זכר בדברי חז"ל, והגיב האדמו"ר כי יש לזה מקור במפרשים הקדמונים שהבינו כך ברש"י. והר"ר סנדר הנ"ל יגע ומצא שעולה בעליל מדברי המפרש 'צדה לדרך' שפירש כך את דברי רש"י.
והנה זה מצאתי בספר תפארת שלמה (רדומסק, שבועות), וז"ל, יש להבין פרש"י וכוונתו בזה כי למה צורך היה לנס הזה אחרי ההזהרה הגדולה שהזהירם כל הנוגע בהר מות יומת, ויעו"ש באריכות.