איש_ספר כתב:עין יעקב בתרגום לאנגלית מאת הרב שמואל צבי גליק (מתלמידי וואלאז'ין, רב בשיקגו, עלה לארץ ונפטר כאן בתרפ"ט או בתר"ץ). הסדרה מצויה באוצר. במפעל הביבי' רשום: המתרגם השמיט מאמרים רבים שלא נראו בעיניו.
זאב ערבות כתב:בליקוואד יוצאת לאור מהדורת משנה ברורה בשם תפארת עם ליקוט פסקי גדולי ספרד (כך כתוב על הכריכה, אך בדף השער כתוב גדולי הפוסקים לדורותיהם) - נלקט ע"י צוות ת"ח... שע"י מפעל ארזי הלבנון. כרך ב' נדפס כעת ויש בו הסכמה ארוכה מהגר"י יוסף ובין השאר כותב שם על ברכת הבמבה שהיא בורא פרי האדמה. מסיבות שונות לאחר שכבר נדפס הספר ביקשו מהמו"ל להסיר את הקטע עם הבמבה ואכן בכל העותקים נחתך הדף ע"י סכין גילוח ואין אף מספור דפים.
היום נשלחה לי ההסכמה ע"י אחד מחברי הפורום עם הדף החסר שהוא יקר המציאות עד למאוד בתוספת הערה: האם מותר לשים זאת בפורום? זאת לאחר שאמש נשלחה לי כתבה בענין והעליתי אותה אך לא הפעלתי שיקול דעת נכון וההנהלה בתבונה הסירה אותה.
וזה מה ששירטט אלי ש״ב הגאון רבי יעקב ששון: הנה אנא עבדא הוינא באידרוניה דרבי דוד יוסף, כד אתא מאתרא דעבדו לבמבה, ואייתי קדרה רבתא, ובמבה לבר מציפוי הבוטנים בגווה. והאי קדרה נפישא טובא מליא בהאי במבה. אזיל אייתי להאי קדרה קמיה דמרן זצ״ל, ומרן זקן מאד ושמע את כל אשר יעשה. אתא נסב מן האי במבה ואכלה, ולא חלי ולא מרגיש מידי בטעמה, דנפישא זקנותיה טובא, והאיש בן תשעים שנה בעת ההיא. ומנא אמינא לה דמחמת זקנה הוה? משום דלאחר מכן אזל רבי דוד ואייתי להאי קדרה ואותבה באידרוניה אפתוריה. ויתקבצו אליו כמו עשרה אברכים מביה מדרשיה, וכולהו אכול ולא שבקו מינה מידי. אמר להו רבי דוד, שפיר קא אמרית, דלית ביה טעמא כללי וכולהו אברכי יתבו כעגלי חוורי, ענו ואמרו קושטא דלית ביה טעמא כלל? ועודה בכפם יבלעוה לגיונות. והגע בעצמך, אי לית בה טעמא כלל, מפני מה לא הותירו ממנה שריד ופליט? ואני טעמתי ממנה והיה טעמה בדיוק כטעם פופקורן בלי מלח. וגם בסברא כן הוא טעמה. וחבל על הזמן להתווכח ע״ז בכלל. ואין לומר שמאחר והוא זצ״ל היה ת״ח עפ״י דין אמת, א״כ טעמו יקבע אם יש בו טעם אם לאו, ככהן שהיה מבחין במראות ודעתו מכרעת משום דלבו זך ומצוחצח להבחין היטב, ועל דעתו ניתנה תורה. אין לומר כן, משום דיותר יש לתלות שמחמת זקנה לא הרגיש הטעם, בפרט שהוא דבר המוכחש ממילא, והרי גם בגמרא נדה כ. רבי חנינא משבח ליה לבר קפרא דלביה כשמעתתיה, שהיה מטהר כד אדיהו ליה כו׳, משמע ששאר חכמים לא היו גדולים כ״כ להבחין בזה, ומוכח דשייך שת״ח אפי׳ בזמן הש״ס ישגה בענין הטבע, כמבואר שם בנדה כ״פ. וכמ״ש הרמב״ן בחי׳ נדה יט. על רבינו שמואל ״ולא ידע מר בטבעא כלום״. ולכן מברכים על הבמבה ב״פ האדמה, שכן הוא האמת ע״פ התורה שאין בה משוא פנים. ע״כ דברי הרב ששון שליט״א.
דין זה של קלב"מ שייך בזמנינו, באחד שלע"ע אינו שותומ"צ שפגע ברכבו בנסיעתו בשבת, שפטור לשלם על ההיזק מדין קלבדר"מ....
חיים סגל כתב:בספר משפט המזיק כתב:דין זה של קלב"מ שייך בזמנינו, באחד שלע"ע אינו שותומ"צ שפגע ברכבו בנסיעתו בשבת, שפטור לשלם על ההיזק מדין קלבדר"מ....
ולאחרונה יצא ספר ממחבר אחד ששייך לחוגי הקנאים, וסבר שאין זה מן הראוי לדבר מ'חילוני', ולכן כשהביא הלכה זו בשם משפט המזיק, שיפץ את הסיפור וכתב שמדובר במי שנסע לצורך פיקוח נפש....
כמובן שזו טעות גמורה, כי אז הוא לא חילל שבת כלל, ולא שייך פטור קלב"מ!
בלא"ה יש חיוב לצאת ידי שמים, ובפרט ב'שוגגין'.אוצר החכמה כתב:אז יש לדון שיאמר הניזק הרי לשיטתך אין בזה קלב"מ ולמה לא תשלם.
עושה חדשות כתב:ובפרט ב'שוגגין'.
עושה חדשות כתב:ומה הדין מי שקנה או עשה חמץ אחרי פסח, קודם זמן ר"ת, כי הוא נוהג כהגאונים.
האם זה נאסר על מי שנוהג כשי' ר"ת לגמרי? עי' מנחת יצחק ח"י סי' מג.
(ומתי באמת קונים מן הנכרי בחזרה, רק אחרי ר"ת?)
עושה חדשות כתב: (וצ"ע בהחומרא המפורסמת לא להזדקק לחמץ שנמכר, אף שהמוכר ודאי עושה כדין להסתמך על מכירת בד"צים מהודרים).
בברכה המשולשת כתב:עושה חדשות כתב: (וצ"ע בהחומרא המפורסמת לא להזדקק לחמץ שנמכר, אף שהמוכר ודאי עושה כדין להסתמך על מכירת בד"צים מהודרים).
נכב"ב
עושה חדשות כתב:האם מישהו יכול למצוא היכן נידון כאן בעבר?
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:ומה הדין מי שקנה או עשה חמץ אחרי פסח, קודם זמן ר"ת, כי הוא נוהג כהגאונים.
האם זה נאסר על מי שנוהג כשי' ר"ת לגמרי? עי' מנחת יצחק ח"י סי' מג.
(ומתי באמת קונים מן הנכרי בחזרה, רק אחרי ר"ת?)
ראיתי פרסומת של מאפיה אחת, שהקמח לא ניתן במים עד זמן ר"ת!
והוקשה לי דהשתא הרי איסרו חג חל בשבת, ומאי נפק"מ בזמן ר"ת של מוצ"ש.
ושמא נפק"מ לבני חו"ל מצד יום טוב שני דידהו, וצ"ע.
(ושמא כוונתם מצד מעשה שבת, וה"ה בשאר שבתות השנה. וג"ז צ"ע).
עכ"פ לכאו' אם יש לו על מי לסמוך, ודאי אין בו את הקנס של עעה"פ.
(וצ"ע בהחומרא המפורסמת לא להזדקק לחמץ שנמכר, אף שהמוכר ודאי עושה כדין להסתמך על מכירת בד"צים מהודרים).
רון כתב: מעניין לעשות סקר, כמה מהמחמירים שחוששים לדברי הגר"א במכירת חמץ, האם הם חוששים גם לשיטת כל הראשונים בענין צאת הכוכבים...... שהוא גם דעת השו"ע כידוע...., והאם חוששים לזמן ק"ש של המג"א......
יש מצוות שיש להם מזל כד' מינים וכדומה.....
בברכה המשולשת כתב:רון כתב: מעניין לעשות סקר, כמה מהמחמירים שחוששים לדברי הגר"א במכירת חמץ, האם הם חוששים גם לשיטת כל הראשונים בענין צאת הכוכבים...... שהוא גם דעת השו"ע כידוע...., והאם חוששים לזמן ק"ש של המג"א......
יש מצוות שיש להם מזל כד' מינים וכדומה.....
רבים מהחוששים לדעת אדוננו הגר"א בעניין חמץ שנמכר נוהגים כשיטתו בעניין סוזק"ש (דהיינו- שזה בהנץ החמה)
שיבר כתב:ספר ויכוח מים חיים מר' חיים אחיו של המהר"ל נגד פסקי הרמ"א - נאסרה ההקדמה להדפסה על ידי ה'שואל ומשיב'.
נמצא במהדורה שבאוצר.
אוהב עמו כתב:ידידנו ר' זאב העלה כאן viewtopic.php?p=597557#p597557 לכאורה צינזור דברי הרב נבנצל על דעת רבו הגרשז"א בענין פאה נכרית ועוד
ידוע הוא מנהגם של מהדירי ספרים חרדים ואחרים לערוך צנזורה בחומר שנמצא בידיהם, ולהשמיט מתוכו עניינים שעלולים לפגוע במחבר או באנשים אחרים. לעיתים הם משאירים במקום המושמט רווח וכמה נקודות, ולפעמים מעלימים לחלוטין את קיום ההשמטה. התופעה הזאת תוארה בהרחבה בספרו של מלך שפירא – Changing the immutable : how Orthodox Judaism rewrites its history. הפרקטיקה הזאת נובעת לפעמים מתוך רצון לשרת את אידיאל השלום, ועל מנת למנוע פגיעה ברגשות הקהל או בתדמיתן של דמויות נערצות. לעיתים נדמה שהעוסקים במלאכה רואים עצמם כמאדירים את שם גדולי ישראל, ולא רק כמהדירים של הטקסטים. בפרסומים שבעולם האקדמי לעומת זאת הנוהג הזה אינו מקובל, והוא עומד בניגוד לשאיפה לדיוק מרבי הרווחת שם. מה שמנחה את העולם האקדמי היא האמת בכל מחיר, ובעת הצורך אף ייקוב הדין את ההר. לא באתי ברשימה זו להכריע בין ערכי השלום והאמת, אלא רק להדגים את תופעת ההסתרה בממצא חדש.
בקובץ התורני עץ חיים (באבוב), יט (תשע"ג), עמוד נה, מצוטט קטע מיומן אישי בכתב ידו של האדר"ת, וכך לשונו (בפתיחת ראשי התיבות):
אמר לי הרב ר' זעליג דוב מרגלית נ"י האבד"ק דאנקרע ששאל להרב ר' מאיר שמחה הכהן נ"י הגאבד"ק דינאבורג על דעת החתם סופר שהוי' ע"י טהרה היא גם הסרת מניעה ע"ש, והשיב שבשעת הדחק יש להקל. והרב ר' …… אמר שדברי החתם סופר הם דברי שטות. ונבהלתי לשמוע קלות הדעת ממי שהוא רב יושב כסאות למשפט הוראה לדבר דברים כאלה על אור עולם הח"ס ז"ל, אשר בצדקתו ורוחב לבבו כפתחו של אולם הוא כאחד הראשונים […] ובעוונותינו הרבים רבו הקופצים בראש שלא למדו כל צרכן ולא שימשו כל עיקר שימוש תלמידי חכמים, אשר לחד מאן דאמר עדיין הוא עם הארץ. ואני השבתיו שכדאי הח"ס לסמוך עליו גם שלא בשעת הדחק. ומה זו שאלה לרבנים שבדורינו שלא שימשו לת"ח וכל אחד מולך מעצמו ומעודם לא עסקו בהוראות.
האדר"ת הרי הוא הרב אליהו דוד רבינוביץ-תאומים, מחשובי הרבנים בליטא, שעלה בסוף ימיו לירושלים ונפטר בה בשנת 1905. חתנו המפורסם היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל. ביומנו המצוטט לעיל הוא מתבטא בחריפות נגד רב אחד שאת שמו מחליפות בטקסט כמה נקודות. הוא מכנה אותו קופץ בראש שלא למד כל צרכו, ומחשיב אותו עם הארץ משום שלא שימש תלמידי חכמים. איננו יודעים במי מדובר ונותר לנו רק לנחש אם מדובר ברב שולי וזניח, ואם גם במקור לא מוזכר שמו.
לאחרונה הגיעו לספרייה הלאומית צילומים של כתבי היד של האדר"ת, ואחד מהם הוא היומן שממנו נלקחו הדברים. ליומן הזה קרא האדר"ת 'שמע אליהו', ובעמוד רעט נמצא הקטע שצוטט. וכך כתוב שם: "והרב ר' יוסף ראזין נ"י הנקרא הרא[ג]צאווער מדינאבורג אמר שדברי הח"ס הם דברי שטות".
שמו של ר' יוסף רוזין, הידוע בכינויו 'הרוגצ'ובר' על שם עיר הולדתו, יצא בעולם כעילוי חריף במיוחד. הוא היה רבה של הקהילה החסידית בעיר דווינסק (Daugavpils) שבלטביה, ונפטר בשנת 1936. הדברים שיוחסו לו בקשר לפסיקת החתם סופר מתאימים מאוד למנהגו הבוטה ולתפיסת עולמו העצמאית. הרב יחיאל יעקב וינברג שהיה עימו בדין ודברים הלכתי, סיכם את החוויה באומרו כי "הגאון גער בי בנזיפה גדולה, וחרף וגדף אותי כאחד הריקים". כשהציג בפניו הרב וינברג את דברי הפוסקים שתומכים בדעתו, כמו הרמ"א והחתם סופר, אמר לו הרוגצ'ובר ש"הוא הולך אחרי הנמושות". את גישתו של הרב רוזין סיכם הרב וינברג וכתב: "שהיה גאון נורא ונפלא, אבל הוא לא רצה להיכנע לשום גדול שבגדולים של הדורות הקודמים מלבד להרמב"ם" (שרידי אש, חלק ב', סימן לא), ואת עמדתו העצמאית הוא תלה בכך ש"כל גדולי הדור בעיניו כקליפת השום" (שרידי אש, חלק ג, סימן מה). עורכי הקובץ עץ חיים החליטו מתוך הגנה על שמו הטוב של מי מהאישים (הרוגצ'ובר? האדר"ת?) להשמיט את השם הרלוונטי, ולתת לקורא לנחש במי מדובר. החלטה כזאת נובעת משיקולים פנים חברתיים, וחושבני שאם היה הרב הנדון שייך לחוגי הציוניים וכדומה לא היו העורכים מגוננים עליו ומסתירים את שמו.
מהשוואת הטקסט שפורסם בקובץ עץ חיים עם היומן המקורי מתברר שיש בו השמטה נוספת, שדבר קיומה כלל לא צוין. בהמשך לקביעתו כי מי שלא שימש תלמידי חכמים נחשב לעם הארץ, כותב האדר"ת: "חבל על דאית ליה דרתא ותרעא לדרתא לא עביד, ואף למאן דלית ליה גם דרתא". תרגום המשפט לעברית: חבל על מי שיש לו בית ולא התקין בו דלת, ובוודאי מי שגם בית אין לו. זוהי פרפראזה על הנאמר במסכת שבת לא ע"ב: "חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד" [=חבל על מי שמתקין דלת בבית שאין לו]. המקור התלמודי מדבר על חוסר התועלת במי שיש לו יראת שמים שנמשלה לדלת, אבל אין לו חכמה – בית. האדר"ת מנסח מחדש את המשפט הזה ואומר: חבל על מי שיש לו חכמה אבל אין לו יראת שמים, ובוודאי חבל עליו אם גם חכמה אין לו. האדר"ת כועס על דברי הרוגצ'ובר, והוא מאשים אותו בחוסר יראת שמים וחכמה. אולי הכעיסה אותו העובדה שרב צעיר, ר' יוסף רוזין היה אז לכל היותר בן 38, מתבטא בחוסר כבוד כלפי אחד מגדולי הדור הקודם – החתם סופר.
שמו של ר' יוסף רוזין מוזכר במקומות נוספים ביומן, ולפחות באחד מהם אפשר לחוש שוב את יחסו הצונן של האדר"ת אליו. בעמוד רצג כתוב: "הרב ר' יודא ליב דמשק נ"י אב"ד דטראשקין סיפר לי שהרב ר' יוסף ראזין נ"י מדינאבורג נשאל על ספר תורה שנחסר תיבה א', וכתב אחד ביני שיטי בכתב משיטא, והכשיר. והוא טעות, ואינו כדאי לטפל להראות ולהשיב".
להבהרת העניין יש להדגיש ששני האישים הללו נחשבים מהשורה הראשונה של רבני הדורות האחרונים, ושמם ידוע מאוד בעולם הדתי. משום כך אפשר להבין את אי הנוחות שחשים כמה מן הקוראים נוכח ביטוייו החריפים של האדר"ת, אבל יש לשאול האם יש בכך כדי להצדיק פרסום לקוי של הדברים? מחלוקות חריפות בין גדולי ישראל היו ויהיו, והניסיון להציג תדמית שווא של אחווה ושלום מיותר וסופו לכישלון. כפי שכתבתי בתחילה איני רוצה להכריע כאן בסוגיה הזאת, אבל כדאי לומר באופן ברור שהחופש שנוטלים לעצמם מהדירי הספרים פוגע קשות באמינותם ובאמינות הטקסטים המתפרסמים. "כדאי החתם סופר לסמוך עליו גם שלא בשעת הדחק" כתב האדר"ת בקטע הנדון, דומני שראוי גם הוא שנסמוך עליו ולא נצנזר את דבריו.
ברוז כתב:ידוע הוא מנהגם של מהדירי ספרים חרדים ואחרים לערוך צנזורה בחומר שנמצא בידיהם, ולהשמיט מתוכו עניינים שעלולים לפגוע במחבר או באנשים אחרים. לעיתים הם משאירים במקום המושמט רווח וכמה נקודות, ולפעמים מעלימים לחלוטין את קיום ההשמטה. התופעה הזאת תוארה בהרחבה בספרו של מלך שפירא – Changing the immutable : how Orthodox Judaism rewrites its history. הפרקטיקה הזאת נובעת לפעמים מתוך רצון לשרת את אידיאל השלום, ועל מנת למנוע פגיעה ברגשות הקהל או בתדמיתן של דמויות נערצות. לעיתים נדמה שהעוסקים במלאכה רואים עצמם כמאדירים את שם גדולי ישראל, ולא רק כמהדירים של הטקסטים. בפרסומים שבעולם האקדמי לעומת זאת הנוהג הזה אינו מקובל, והוא עומד בניגוד לשאיפה לדיוק מרבי הרווחת שם. מה שמנחה את העולם האקדמי היא האמת בכל מחיר, ובעת הצורך אף ייקוב הדין את ההר. לא באתי ברשימה זו להכריע בין ערכי השלום והאמת, אלא רק להדגים את תופעת ההסתרה בממצא חדש.
בקובץ התורני עץ חיים (באבוב), יט (תשע"ג), עמוד נה, מצוטט קטע מיומן אישי בכתב ידו של האדר"ת, וכך לשונו (בפתיחת ראשי התיבות):
אמר לי הרב ר' זעליג דוב מרגלית נ"י האבד"ק דאנקרע ששאל להרב ר' מאיר שמחה הכהן נ"י הגאבד"ק דינאבורג על דעת החתם סופר שהוי' ע"י טהרה היא גם הסרת מניעה ע"ש, והשיב שבשעת הדחק יש להקל. והרב ר' …… אמר שדברי החתם סופר הם דברי שטות. ונבהלתי לשמוע קלות הדעת ממי שהוא רב יושב כסאות למשפט הוראה לדבר דברים כאלה על אור עולם הח"ס ז"ל, אשר בצדקתו ורוחב לבבו כפתחו של אולם הוא כאחד הראשונים […] ובעוונותינו הרבים רבו הקופצים בראש שלא למדו כל צרכן ולא שימשו כל עיקר שימוש תלמידי חכמים, אשר לחד מאן דאמר עדיין הוא עם הארץ. ואני השבתיו שכדאי הח"ס לסמוך עליו גם שלא בשעת הדחק. ומה זו שאלה לרבנים שבדורינו שלא שימשו לת"ח וכל אחד מולך מעצמו ומעודם לא עסקו בהוראות.
https://blog.nli.org.il/sodot-censored/
וראו את דברי אי"ס כאן: viewtopic.php?f=7&t=16808&hilit=%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3+%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%99%D7%9F#p73283
גביר כתב:'בפרסומים שבעולם האקדמי לעומת זאת הנוהג הזה אינו מקובל, והוא עומד בניגוד לשאיפה לדיוק מרבי הרווחת שם. מה שמנחה את העולם האקדמי היא האמת בכל מחיר, ובעת הצורך אף ייקוב הדין את ההר'.
דומני, על סמך הכרות יום יומית עם העולם האקדמי, שמדויק יותר לומר שבעולם האקדמי יש נראות של שאיפה לדיוק מרבי ולאמת בכל מחיר בעוד בעולם התורני הצנזורה נעשית כמעט בגלוי ובמוצהר
ברוז כתב:ידוע הוא מנהגם של מהדירי ספרים חרדים ואחרים לערוך צנזורה בחומר שנמצא בידיהם, ולהשמיט מתוכו עניינים שעלולים לפגוע במחבר או באנשים אחרים. לעיתים הם משאירים במקום המושמט רווח וכמה נקודות, ולפעמים מעלימים לחלוטין את קיום ההשמטה. התופעה הזאת תוארה בהרחבה בספרו של מלך שפירא – Changing the immutable : how Orthodox Judaism rewrites its history. הפרקטיקה הזאת נובעת לפעמים מתוך רצון לשרת את אידיאל השלום, ועל מנת למנוע פגיעה ברגשות הקהל או בתדמיתן של דמויות נערצות. לעיתים נדמה שהעוסקים במלאכה רואים עצמם כמאדירים את שם גדולי ישראל, ולא רק כמהדירים של הטקסטים. בפרסומים שבעולם האקדמי לעומת זאת הנוהג הזה אינו מקובל, והוא עומד בניגוד לשאיפה לדיוק מרבי הרווחת שם. מה שמנחה את העולם האקדמי היא האמת בכל מחיר, ובעת הצורך אף ייקוב הדין את ההר. לא באתי ברשימה זו להכריע בין ערכי השלום והאמת, אלא רק להדגים את תופעת ההסתרה בממצא חדש.
בקובץ התורני עץ חיים (באבוב), יט (תשע"ג), עמוד נה, מצוטט קטע מיומן אישי בכתב ידו של האדר"ת, וכך לשונו (בפתיחת ראשי התיבות):
אמר לי הרב ר' זעליג דוב מרגלית נ"י האבד"ק דאנקרע ששאל להרב ר' מאיר שמחה הכהן נ"י הגאבד"ק דינאבורג על דעת החתם סופר שהוי' ע"י טהרה היא גם הסרת מניעה ע"ש, והשיב שבשעת הדחק יש להקל. והרב ר' …… אמר שדברי החתם סופר הם דברי שטות. ונבהלתי לשמוע קלות הדעת ממי שהוא רב יושב כסאות למשפט הוראה לדבר דברים כאלה על אור עולם הח"ס ז"ל, אשר בצדקתו ורוחב לבבו כפתחו של אולם הוא כאחד הראשונים […] ובעוונותינו הרבים רבו הקופצים בראש שלא למדו כל צרכן ולא שימשו כל עיקר שימוש תלמידי חכמים, אשר לחד מאן דאמר עדיין הוא עם הארץ. ואני השבתיו שכדאי הח"ס לסמוך עליו גם שלא בשעת הדחק. ומה זו שאלה לרבנים שבדורינו שלא שימשו לת"ח וכל אחד מולך מעצמו ומעודם לא עסקו בהוראות.
האדר"ת הרי הוא הרב אליהו דוד רבינוביץ-תאומים, מחשובי הרבנים בליטא, שעלה בסוף ימיו לירושלים ונפטר בה בשנת 1905. חתנו המפורסם היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל. ביומנו המצוטט לעיל הוא מתבטא בחריפות נגד רב אחד שאת שמו מחליפות בטקסט כמה נקודות. הוא מכנה אותו קופץ בראש שלא למד כל צרכו, ומחשיב אותו עם הארץ משום שלא שימש תלמידי חכמים. איננו יודעים במי מדובר ונותר לנו רק לנחש אם מדובר ברב שולי וזניח, ואם גם במקור לא מוזכר שמו.
לאחרונה הגיעו לספרייה הלאומית צילומים של כתבי היד של האדר"ת, ואחד מהם הוא היומן שממנו נלקחו הדברים. ליומן הזה קרא האדר"ת 'שמע אליהו', ובעמוד רעט נמצא הקטע שצוטט. וכך כתוב שם: "והרב ר' יוסף ראזין נ"י הנקרא הרא[ג]צאווער מדינאבורג אמר שדברי הח"ס הם דברי שטות".
שמו של ר' יוסף רוזין, הידוע בכינויו 'הרוגצ'ובר' על שם עיר הולדתו, יצא בעולם כעילוי חריף במיוחד. הוא היה רבה של הקהילה החסידית בעיר דווינסק (Daugavpils) שבלטביה, ונפטר בשנת 1936. הדברים שיוחסו לו בקשר לפסיקת החתם סופר מתאימים מאוד למנהגו הבוטה ולתפיסת עולמו העצמאית. הרב יחיאל יעקב וינברג שהיה עימו בדין ודברים הלכתי, סיכם את החוויה באומרו כי "הגאון גער בי בנזיפה גדולה, וחרף וגדף אותי כאחד הריקים". כשהציג בפניו הרב וינברג את דברי הפוסקים שתומכים בדעתו, כמו הרמ"א והחתם סופר, אמר לו הרוגצ'ובר ש"הוא הולך אחרי הנמושות". את גישתו של הרב רוזין סיכם הרב וינברג וכתב: "שהיה גאון נורא ונפלא, אבל הוא לא רצה להיכנע לשום גדול שבגדולים של הדורות הקודמים מלבד להרמב"ם" (שרידי אש, חלק ב', סימן לא), ואת עמדתו העצמאית הוא תלה בכך ש"כל גדולי הדור בעיניו כקליפת השום" (שרידי אש, חלק ג, סימן מה). עורכי הקובץ עץ חיים החליטו מתוך הגנה על שמו הטוב של מי מהאישים (הרוגצ'ובר? האדר"ת?) להשמיט את השם הרלוונטי, ולתת לקורא לנחש במי מדובר. החלטה כזאת נובעת משיקולים פנים חברתיים,וחושבני שאם היה הרב הנדון שייך לחוגי הציוניים וכדומה לא היו העורכים מגוננים עליו ומסתירים את שמו.
מהשוואת הטקסט שפורסם בקובץ עץ חיים עם היומן המקורי מתברר שיש בו השמטה נוספת, שדבר קיומה כלל לא צוין. בהמשך לקביעתו כי מי שלא שימש תלמידי חכמים נחשב לעם הארץ, כותב האדר"ת: "חבל על דאית ליה דרתא ותרעא לדרתא לא עביד, ואף למאן דלית ליה גם דרתא". תרגום המשפט לעברית: חבל על מי שיש לו בית ולא התקין בו דלת, ובוודאי מי שגם בית אין לו. זוהי פרפראזה על הנאמר במסכת שבת לא ע"ב: "חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד" [=חבל על מי שמתקין דלת בבית שאין לו]. המקור התלמודי מדבר על חוסר התועלת במי שיש לו יראת שמים שנמשלה לדלת, אבל אין לו חכמה – בית. האדר"ת מנסח מחדש את המשפט הזה ואומר: חבל על מי שיש לו חכמה אבל אין לו יראת שמים, ובוודאי חבל עליו אם גם חכמה אין לו. האדר"ת כועס על דברי הרוגצ'ובר, והוא מאשים אותו בחוסר יראת שמים וחכמה. אולי הכעיסה אותו העובדה שרב צעיר, ר' יוסף רוזין היה אז לכל היותר בן 38, מתבטא בחוסר כבוד כלפי אחד מגדולי הדור הקודם – החתם סופר.
שמו של ר' יוסף רוזין מוזכר במקומות נוספים ביומן, ולפחות באחד מהם אפשר לחוש שוב את יחסו הצונן של האדר"ת אליו. בעמוד רצג כתוב: "הרב ר' יודא ליב דמשק נ"י אב"ד דטראשקין סיפר לי שהרב ר' יוסף ראזין נ"י מדינאבורג נשאל על ספר תורה שנחסר תיבה א', וכתב אחד ביני שיטי בכתב משיטא, והכשיר. והוא טעות, ואינו כדאי לטפל להראות ולהשיב".
להבהרת העניין יש להדגיש ששני האישים הללו נחשבים מהשורה הראשונה של רבני הדורות האחרונים, ושמם ידוע מאוד בעולם הדתי. משום כך אפשר להבין את אי הנוחות שחשים כמה מן הקוראים נוכח ביטוייו החריפים של האדר"ת, אבל יש לשאול האם יש בכך כדי להצדיק פרסום לקוי של הדברים? מחלוקות חריפות בין גדולי ישראל היו ויהיו, והניסיון להציג תדמית שווא של אחווה ושלום מיותר וסופו לכישלון. כפי שכתבתי בתחילה איני רוצה להכריע כאן בסוגיה הזאת, אבל כדאי לומר באופן ברור שהחופש שנוטלים לעצמם מהדירי הספרים פוגע קשות באמינותם ובאמינות הטקסטים המתפרסמים. "כדאי החתם סופר לסמוך עליו גם שלא בשעת הדחק" כתב האדר"ת בקטע הנדון, דומני שראוי גם הוא שנסמוך עליו ולא נצנזר את דבריו.
https://blog.nli.org.il/sodot-censored/
וראו את דברי אי"ס כאן: viewtopic.php?f=7&t=16808&hilit=%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3+%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%99%D7%9F#p73283
נפלא...וחושבני שאם היה הרב הנדון שייך לחוגי הציוניים וכדומה לא היו העורכים מגוננים עליו ומסתירים את שמו.
ברוז כתב:מהשוואת הטקסט שפורסם בקובץ עץ חיים עם היומן המקורי מתברר שיש בו השמטה נוספת, שדבר קיומה כלל לא צוין. בהמשך לקביעתו כי מי שלא שימש תלמידי חכמים נחשב לעם הארץ, כותב האדר"ת: "חבל על דאית ליה דרתא ותרעא לדרתא לא עביד, ואף למאן דלית ליה גם דרתא". תרגום המשפט לעברית: חבל על מי שיש לו בית ולא התקין בו דלת, ובוודאי מי שגם בית אין לו. זוהי פרפראזה על הנאמר במסכת שבת לא ע"ב: "חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד" [=חבל על מי שמתקין דלת בבית שאין לו]. המקור התלמודי מדבר על חוסר התועלת במי שיש לו יראת שמים שנמשלה לדלת, אבל אין לו חכמה – בית. האדר"ת מנסח מחדש את המשפט הזה ואומר: חבל על מי שיש לו חכמה אבל אין לו יראת שמים, ובוודאי חבל עליו אם גם חכמה אין לו. האדר"ת כועס על דברי הרוגצ'ובר, והוא מאשים אותו בחוסר יראת שמים וחכמה. אולי הכעיסה אותו העובדה שרב צעיר, ר' יוסף רוזין היה אז לכל היותר בן 38, מתבטא בחוסר כבוד כלפי אחד מגדולי הדור הקודם – החתם סופר.
איש_ספר כתב:
הרב זאב, במחילה במקום להרבות במלל לא מדויק, מוטב שתעיין בקישורים שנתנו כאן ותראה שהכל כבר נידון וחזר ונידון.
קראקובער כתב:הסטייפלר כותב במכתב להרב יונה מרצבך שהוא פנה אל האוניברסיטה בנושא השיעורים, ובקריינא דאיגרתא השמיטו את זה.
והדברים מבהילים, שכן העולה מהם הוא שיש לספרדים לבטא את שם השם Adonoy, ובאמת אין לתיבה זו כל משמעות בלשון הקודש, והנוהג לבטא כך את שם השם לא קיים מצות קריאת שמע ותפלה וברכה מימיו.בדבר הזכרת השמות הקדושים, שכפי הברתם נדמה כלשון רבים ח"ו, נראה ודאי שאפי' הספרדים צריכים לקרוא כקמץ של האשכנזים. ואין לומר, שא"כ לפי קריאתם אינם קוראים כאן בקמץ אלא בחולם, דזה אינו, שגם הספרדים קורין לפעמים את הקמץ כהאשכנזים, כגון תיבת 'כל'. וכבר מלפני הרבה שנים הרעישו בענין זה, וכמדומה שבכמה מקומות הנהיגו גם הספרדים לקרוא השם הק' כהאשכנזים.
מן הרשום במחברתי:צופה_ומביט כתב:איזה הבדל יש בין משמעות אדונַי בפתח לאדונָי בקמץ?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 245 אורחים
