מאכלות אסורות / איסורי ביאה

[עושה חדשות]

שמעתי פעם לדקדק ולבאר למה הר"מ כינה את ההלכות בשמות אלו, ולא קרא להם "הלכות איסורי אכילה", או "הלכות ביאות אסורות", ואינני זוכר מה היה ההסבר על דקדוק זה.
אבל עכ"פ כעת ראיתי בר"מ הל' תרומות פ"י שכתב: על דרך שביארנו בהלכות ביאות אסורות ואיסורי מאכלות.
וכן בעוד מקומות (שחיטה פ"ה, תרומות פי"ד פט"ו, מע"ש פ"ב פ"ו פ"י) הרמב"ם מציין לדבריו בהלכות איסורי מאכלות,
וכן (כלאים פ"י קרבן פסח פ"ו שגגות פ"ט אבוה"ט פט"ז) מציין לדבריו בהלכות ביאות אסורות.
ואין צורך לציין כי בהרבה מקומות גם ציין לפי שמם המקובל "כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות / איסורי ביאה".
אז מה נשאר? כנראה שזה לא ענין עקרוני.

[גם זו לטובה]

שמעתי פעם לדקדק ולבאר למה הר"מ כינה את ההלכות בשמות אלו, ולא קרא להם "הלכות איסורי אכילה", או "הלכות ביאות אסורות", ואינני זוכר מה היה ההסבר על דקדוק זה.
אבל עכ"פ כעת ראיתי בר"מ הל' תרומות פ"י שכתב: על דרך שביארנו בהלכות ביאות אסורות ואיסורי מאכלות.
וכן בעוד מקומות (שחיטה פ"ה, תרומות פי"ד פט"ו, מע"ש פ"ב פ"ו פ"י) הרמב"ם מציין לדבריו בהלכות איסורי מאכלות,
וכן (כלאים פ"י קרבן פסח פ"ו שגגות פ"ט אבוה"ט פט"ז) מציין לדבריו בהלכות ביאות אסורות.
ואין צורך לציין כי בהרבה מקומות גם ציין לפי שמם המקובל "כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות / איסורי ביאה".
אז מה נשאר? כנראה שזה לא ענין עקרוני.

לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו....

[י. אברהם]

שמעתי פעם לדקדק ולבאר למה הר"מ כינה את ההלכות בשמות אלו, ולא קרא להם "הלכות איסורי אכילה", או "הלכות ביאות אסורות", ואינני זוכר מה היה ההסבר על דקדוק זה.
אבל עכ"פ כעת ראיתי בר"מ הל' תרומות פ"י שכתב: על דרך שביארנו בהלכות ביאות אסורות ואיסורי מאכלות.
וכן בעוד מקומות (שחיטה פ"ה, תרומות פי"ד פט"ו, מע"ש פ"ב פ"ו פ"י) הרמב"ם מציין לדבריו בהלכות איסורי מאכלות,
וכן (כלאים פ"י קרבן פסח פ"ו שגגות פ"ט אבוה"ט פט"ז) מציין לדבריו בהלכות ביאות אסורות.
ואין צורך לציין כי בהרבה מקומות גם ציין לפי שמם המקובל "כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות / איסורי ביאה".
אז מה נשאר? כנראה שזה לא ענין עקרוני.

כבר הזכיר כל זה בס' אורה ושמחה

אורה ושמחה.PDF

(108.79 KiB) הורד 261 פעמים

[משה גרוס]

זכורני שטברסקי כתב על זה בספר על הרמב"ם, ואם אני זוכר נכון, הוא טוען שהרמב"ם שינה את שמות הספרים.
אגב בהלכות תרומות הזכיר גם 'כמו שכתבתי בהלכות מקח וממכר', ושינה להלכות מכירה

[סגי נהור]

אז מה נשאר? כנראה שזה לא ענין עקרוני.

לא הבנתי איך קפצת למסקנא הזאת. אולי אדרבה, מכאן ראיה שיש עניין עקרוני שבגללו שינה הרמב"ם את שם ההלכות (אך מבלי לשלול לגמרי את השם הקודם, עד שיש למחוק כל מקום שהוזכר)?

ובכל אופן, זה קשור גם לשאלה אם כשמפרשים את דברי הרמב"ם מנסים לקלוע למה ש"הרמב"ם התכוון". הרמב"ם לכאורה לא תמיד התכוון למה שראשי הישיבות מפרשים בדבריו, אבל זה לא אומר בהכרח שדרך הלימוד שלהם לא נכונה. ואכמ"ל.

[עושה חדשות]

אגב,

ז"ל המורה, ח"ג פל"ה:
הכלל התשיעי כולל שאר העבודות הכוללות המעשיות כתפלה וק"ש ושאר מה שספרנום בספר אהבה מלבד המילה, ותועלת זה הכלל היא מבוארת שהוא כלו מעשים שמחזקים הדעות באהבת השם יתעלה ומה שצריך שיאמן בו ושייוחס אליו...
הכלל הארבעה עשר כולל המצות הנתלות באסור קצת הביאות, והם אשר ספרנום בספר נשים ובהלכות איסורי ביאה, וכלאי בהמה מזה הכלל, והכונה באלו גם כן למעט המשגל ולמעט מותר תאות הביאה בכל אשר יוכל ולא יעשה תכלית כמעשה הסכלים, כמו שבארנו בפירוש מסכת אבות, והמילה גם כן בזה הכלל...

א"כ למה באמת כלל את המילה בספר אהבה?

[דרומי]

יתכן וזה שייך להחקירה הידועה בגדר מילה האם זהו ענין חיובי או שלילי, האם המצוה היא להיות נימול או להסיר את הערלה וכו'. ודו"ק.

[ואגב, בענין זה כתב בספר 'יין מלכות':

...תוכנו של כללות ספר אהבה, שכולל (בלשון הרמב"ם ) "המצות שהם תדירות שנצטוינו בהם כדי לאהוב המקום ולזכרו תמיד". ונראה שסדר המצות בספר אהבה הוא (בעיקר) לפי אופן התדירות של עשיית המצוה (ע"ד "כל התדיר מחבירו קודם את חבירו"):
בתחלתו סידר הל' ק"ש והל' תפלה – דחיוב ק"ש הוא פעמיים בכל יום וחיוב תפלה (מה"ת) הוא "להתפלל בכל יום" (אבל לא פעמיים כבק"ש); ולאחרי המצוות שבדיבור שחייבים בהם בכל יום – מונה המצוות שבמעשה, החל מהל' תפילין, שהנחתם היא פעם אחת ביום [ובהמשך לתפילין באות הל' מזוזה וספר תורה מפני שייכותן בתוכנן, ובפרט שכו"כ הלכות משותפות להן ], ואח"כ הל' ציצית שחיוב ציצית אינו כתפילין שהרי אין המצוה אלא רק בכסות בת ד' כנפות ; ואח"כ הל' ברכות שמה"ת חייבים לברך רק "אחר אכילה" ואף גם זאת "אינו חייב מן התורה אלא אם כן שבע" [ויש לומר, בטעם הקדמת ציצית לברכות, כי בציצית מפורש בתורה שכוונת המצוה היא "וזכרתם את כל מצות ה' גו' למען תזכרו גו'" , שזהו תוכן ספר אהבה כנ"ל, "לזכרו תמיד", משא"כ בברכות שלא מצינו כזאת מפורש בתורה , ובפרט שחיוב ברכות מה"ת אינו הכרחי בכל יום כנ"ל]; ומסיים במצות מילה שמעשה המצוה הוא רק פעם אחת בחיים].

[מה שנכון נכון]

הטעם של מיעוט התאוה הוא רק א' מטעמי המילה לרמב"ם, ויש טעם נוסף "אולי חזק יותר" ועל פיו אפשר לשייך את המצוה לספר אהבה (ואולי למדע). ראה פמ"ט. השאלה צריכה להיות לאידך גיסא, למה הדגיש הרמב"ם בפל"ה שהמילה היא לא מהקבוצה הט'.

[דרומי]

[אודה על האמת שאת המו"נ בכלל לא ראיתי, אבל] לגבי קביעת הלכות מילה בספר אהבה - שמתי לב פעם לדבר מעניין, שרובם ככולם של המצוות שבספר אהבה שייכים דוקא לזכרים ולא לנקבות (עכ"פ מעיקר הדין דאורייתא), (ובדרך הרמז ניתן לומר שזה נרמז בלשון הרמב"ם בהקדמתו שבספר זה הוא מביא את המצוות שמטרתם "לזכרו תמיד" - גם מלשון 'זָכָר' (ויש כעין זה בספרים לגבי 'וזכרתם אותו')). ואם כנים הדברים הרי שבוודאי מתאימים הלכות מילה לספר אהבה דוקא.

[דרומי]

ואגב אורחא בענין ספר 'אהבה' - ראיתי דבר נפלא בספר לאחד ממחברי דורנו שכתב בזה הלשון:

הרמב"ם ביד החזקה כלל הלכות תלמוד תורה בספר אהבה. ואולי הטעם על פי מה שכתב בהל' ק"ש פ"א ה"ב: ומקדימין לקרות פרשת שמע מפני שיש בה יחוד השם אהבתו ותלמודו שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו.

[סגי נהור]

ואגב אורחא בענין ספר 'אהבה' - ראיתי דבר נפלא בספר לאחד ממחברי דורנו שכתב בזה הלשון:

הרמב"ם ביד החזקה כלל הלכות תלמוד תורה בספר אהבה. ואולי הטעם על פי מה שכתב בהל' ק"ש פ"א ה"ב: ומקדימין לקרות פרשת שמע מפני שיש בה יחוד השם אהבתו ותלמודו שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו.

אכן דבר נפלא, חוץ מזה שמקומן של הלכות ת"ת בספר המדע ולא בספר אהבה...

[דרומי]

זה מה שנפלא - שאותו מחבר (ז"ל) כל כך אהב את התורה עד שהיה פשוט בעיניו שהלכות תלמוד תורה הם בספר 'אהבה'...

ויש את ההלצה לאידך גיסא על מי שביקשו ממנו להביא הלכות אישות כו'.

[יתר10]

מספר 'משנת יעקב' רוזנטל