עושה חדשות כתב:1. כידוע הסמ"ג עשין מצוה ג' מאריך "לשכנע" בגודל החיוב והמצווה של מצוות תפילין, ושאין זה מצווה לצדיקים ונקיים בלבד אלא לכל אחד ואחד, (והוא מוסיף שם "עוד זאת דרשתי להם כי יותר חפץ הקב"ה באדם רשע שיניח תפילין מאדם צדיק ועיקר תפילין נצטוו להיות זכרון לרשעים ולישרם דרך טובה ויותר הם צריכין זכר וחיזוק מאותם שגדלו ביראת שמים כל ימיהם, והבאתי ראיה גדולה וחזקה כי בתפילין יש ארבע פרשיות ובכל אחת כתוב לטוטפות חוץ מאחת ששינה בה הכתוב וכתוב בה ולזכרון ללמד שעיקר חיוב תפילין לאותם שצריכין יותר זכר". האם יש נפקותא דינית מהעדיפות הזאת?), ומתוך סיפור דבריו על שנת ד"א תתקצ"ו משמע שהיה מנהג רווח שלא הניחו תפילין כלל, עד שאמץ הקב"ה זרועותיו בחלומות היהודים ובחלומות הגוים וחזיונות הככבים ויט עליו חסדו ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלוקים ועשו תשובות גדולות וקבלו אלפים ורבבות מצות תפילין וציצית וכו'. האם יש עוד תיעוד היסטורי למנהג זה שלא להניח וכו', והאם נעשה ע"פ גדולים וכו', (וזכורני שא' הגאונים נשאל האם אסור להניח תפילין מצד יוהרא וכו'), ומה פשר החזיונות שמספר עליהם הסמ"ג, והסיבה שהיתה מאת ה' וכו'.
2. ממתי התחיל החילוק בין ארץ ישראל לחו"ל בענין הנחת תפילין בחול המועד? והאם זה משום שרבי יוסף קארו הוא מרא דאתרא? ומה המנהג כעת בקהילות חו"ל?
3. ממתי התחיל מנהגינו שאין מניחין כל היום אלא רק בשעת התפילה?
4. האחרונים (ואולי גם הראש') נקטו דמנהגינו הוא להניח עכ"פ "פעם ביום", ואילו בשם הגרי"ז ידוע דאם לא הניח שעה היום יניח שעתיים למחר. היכן נכתבו הדברים בשם הגרי"ז? ומה המקור של האחרו' לתת שיעור מינימלי של פעם ביום? והאם במנהג הישן שהיו מניחים כל היום, אז מי שהניח רק חצי יום ה"ה כמי ששם מזוזה בפתח ביתו רק חצי יום, או שיש חילוק?
נא עזרתכם.
ועל אשר דקדקת על מ"ש בסמ"ג במצו' תפילין וירא שמי' משום ברכה לבטלה וכו'. טרם עמדתי על דקדוק לשון הספר בתחלת העיון היה נראה לע"ד לומר דפשיט' ליה לסמ"ג למצא תקנה ע"י שיניח עמה זוג אחר כדברי האחד ואח"כ זוג אחר אלא דקשי' ליה משום ברכה לבטלה אבל בקראי הלשון אמרתי שאין מתיישב כלל ופשיט' שהכוונ' כאשר אתה אומר ועוד דמדמסיים הסמ"ג וז"ל ואם אין יודע לכוון המקום להניח שניהם יחד א"כ יניח כדברי האחד של יד ושל ראש ויסלקם מיד ויניח אחרים כו'. עד זה טוב יותר מלמנוע לגמרי שלא יניח כלל משמע דאי לאו הך תקנת' היה מונע שלא להניח כלל לא כדברי זה ולא כדברי זה כדי שלא לכנוס בספק ברכה ולכשיתיישב זה יתיישב זה ודא ודא אחת היא ונראה לע"ד שהירא דבר ה' יירא יותר בהניחו כאחד מן הגאונים משום חשש ברכה לבטלה שאסו' משום את השם אלקיך תירא ולא תשא את השם אלקיך לשוא מאשר ירא משום עשה דתפילין ואעידה לי עדים נאמנים תו' רבי' יהוד' מפרי"ש רבו של ר' משה מקוצי בעל הסמ"ג שכתבו בפ' במה טומנין וז"ל תימ' האי אמאי סמכו העולם שלא נהגו להניח תפילין ועוד כי אמרי' בפ"ק דר"ה (דף יז) פושעי ישראל בגופן כו' ומיהו ר"ת מפרש התם זה הוא הבועט במצוה כו' עד ומיהו סומכין אנו על הפסיקת' דאומר בה למען תהיה תורת ה' בפיך כל הקור' בתור' כאלו מניח תפילין ואמנם שמעתי שגורס שם איפכ' כל המניח תפילין כאלו קורא בתור' וצריך עיון שם עכ"ל ועוד יש שם בגליון חוץ לעמוד במכילתין גרסינן למען תהי' תור' ה' בפיך כל הקור' בתורה כאלו מניח תפילין עכ"ל. ובענין זה כתב המרדכי פ"ק דר"ה בשם ראב"ן הרי לך בהדי' דחיוב עשה דתפילין קליש טובא לירא שמי' דקרי ותני באוריית' ואם אמר הסמ"ג להא מילת' בשיטת רבו אין כאן תמיה כלל ואע"ג שהוא יסר את הרבים וידים רפות חזק להניח תפילין כאשר האריך מאד בדרשתו כמ"ש במצות ואהבת זה הוא להמון דלא גריס באוריית' אבל ירא השם דגרסין וקרי באוריית' איכ' למימר דמיפטרי בכך וכך רמז גם הוא בסוד דבריו וז"ל עוד דרשתי להם שיותר הקב"ה חפץ באדם רשע שיניח תפילין מאד' צדיק עד ויותר הם צריכים חזוק באותם שגדלו ביראת שמים כל ימיהם כו' עד ללמוד שעיקר תפילין וחייובי' לאותם שצריכי' יותר דבר חזוק וקרוב זה לדברי התו' שהבאתי לעיל וא"כ פשיט' שאפי' ירא שמי' יסמוך על דברי אחד מן הגדולי' אותו שירא' לו יותר או ע"פ מנהג אשר ינהיגו במקומו לענין תפילין ולא יחוש לעשו' כדבר שניהם כיון דקליש חיוב' דידהו כדפי' לעיל ולענין חשש ברכה לבטלה יחוש.
עושה חדשות כתב:4. האחרונים (ואולי גם הראש') נקטו דמנהגינו הוא להניח עכ"פ "פעם ביום", ואילו בשם הגרי"ז ידוע דאם לא הניח שעה היום יניח שעתיים למחר. היכן נכתבו הדברים בשם הגרי"ז? ומה המקור של האחרו' לתת שיעור מינימלי של פעם ביום? והאם במנהג הישן שהיו מניחים כל היום, אז מי שהניח רק חצי יום ה"ה כמי ששם מזוזה בפתח ביתו רק חצי יום, או שיש חילוק?
חכם באשי כתב:על המנהג שלא הניחו תפילין, עי' שו"ת מן השמים, ובהגהותיו של ר"ר מרגליות על ציוניו המרובים.
תופעה זו רווחה כ"כ, עד שלא חששו להוציא בדותא על רבן של ישראל, כמובא בתשובות הגאונים מהדורת ר"ש עמנואל.
חכם באשי כתב:לשאלתך השנייה, ממתי התחיל חילוק המנהג בהנחת תפילין בחוה"מ, כדאי לך לעיין בשני מאמרים מקיפים שנכתבו בנושא.
השני מצורף בזאת, ושם, בהערה 1, תמצא הפנייה למאמר הראשון.
(ידוע לי, שר"מ בניהו תכננן לכתוב ספר מקיף על תולדות המנהג להניח או שלא להניח תפילין בחוה"מ, אך לא אסתייעא מילתא. והשווה מאמרו "וויכוח הקבלה עם ההלכה", דעת, 5, תשמ).
חכם באשי כתב:לא הבנתי חזיונותיך.
ויהי אחר ארבעה אלפים ותשע מאות ותשעים וחמש שנים לבריאת עולם היתה סיבה מן השמים להוכיח ובשנת תתקצ"ו הייתי בספרד להוכיחם ואמץ הקב"ה זרועותי בחלומות היהודים ובחלומות הגוים וחזיונות הככבים ויט עלי חסדו ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלוקים ועשו תשובות גדולות וקבלו אלפים ורבבות מצות תפילין \מזוזות\ וציצית וכן בשאר ארצות הייתי אחר כך ונתקבלו דברי בכל המקומות
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:4. האחרונים (ואולי גם הראש') נקטו דמנהגינו הוא להניח עכ"פ "פעם ביום", ואילו בשם הגרי"ז ידוע דאם לא הניח שעה היום יניח שעתיים למחר. היכן נכתבו הדברים בשם הגרי"ז? ומה המקור של האחרו' לתת שיעור מינימלי של פעם ביום? והאם במנהג הישן שהיו מניחים כל היום, אז מי שהניח רק חצי יום ה"ה כמי ששם מזוזה בפתח ביתו רק חצי יום, או שיש חילוק?
בעיקר הנידון על מצוות ששיעורם הוא פעם ביום עי' כאן - viewtopic.php?f=17&t=24460&hilit#p257346
בענין השמועה המדוברת מהגרי"ז, ולגבי עיקר השאילה האם חיובא דתפילין הוא "כל יום" או "כל הזמן" או כהגרי"ז, עי' במאמרים המצו"ב.
אכן בדעת הר"מ כמדומני שנשמט מקור חשוב, דמדבריו גבי תשעה באב שכתב "ומקצת החכמים נוהגין שלא להניח בו תפילין בראש", ע"כ חזי' דאין חיוב מינימלי מדאו' של "פעם ביום", דא"כ ל"ש להתחסד בזה כהאי חכמים.
עדיאל ברויאר כתב:ככל הזכור לי השיטה של פעם ביום נמצאת בריטב"א, אך אמת נכון הדבר שהעיון ברוב הראשונים מעלה שמן הדין יש חובה כל היום. ועכ"פ מסתבר שהמקור למנהג זה הוא לא הריטב"א, אלא כיוון שהרא"ש ועוד אחריו כתבו שקשה לשמור את התפילין בנקיות אז הייתה ירידה חדה במנהג של ללכת עם תפילין כל היום, וכיוון שכתוב שהקורא ק"ש בלא תפילין הוי כמעיד עדות שקר, נהגו להניח בשחרית...
עושה חדשות כתב:לאיזה ר' שמחה הוא מתכוין? ואת איזה מצוה הוא מתכוין לפטור מכוונה, תפילין או ק"ש? והאם מצינו בראש' שתירצו ונקטו כך?
שבילי דנהרדעא כתב:עדיאל ברויאר כתב:ככל הזכור לי השיטה של פעם ביום נמצאת בריטב"א, אך אמת נכון הדבר שהעיון ברוב הראשונים מעלה שמן הדין יש חובה כל היום. ועכ"פ מסתבר שהמקור למנהג זה הוא לא הריטב"א, אלא כיוון שהרא"ש ועוד אחריו כתבו שקשה לשמור את התפילין בנקיות אז הייתה ירידה חדה במנהג של ללכת עם תפילין כל היום, וכיוון שכתוב שהקורא ק"ש בלא תפילין הוי כמעיד עדות שקר, נהגו להניח בשחרית...
יש לציין שבלקט יושר כתב שהמהרי"ל היה ממהר לחלוץ תפיליו מיד לאחר שמו"ע, שלא רצה ללכת בזה יותר ממה שצריך. ומה נענה אנן.
עושה חדשות כתב:תודה לכולם.
אגב. בשטמ"ק על הדף במנחות לו: כתב "קו"ח מציץ וכו' גיליון והקשה הר"ר שמחה כיון דתפילין בעו כוונה איך יכול להתפלל או לקרוא ק"ש בהם דהא אינהו נמי בעי כוונה ותירץ דהעוסק במצווה פטור מן המצווה כיון דא"א לו לקיים שניהם יחד".
לאיזה ר' שמחה הוא מתכוין? ואת איזה מצוה הוא מתכוין לפטור מכוונה, תפילין או ק"ש? והאם מצינו בראש' שתירצו ונקטו כך?
חיים ושלו' כתב:עושה חדשות כתב:תודה לכולם.
אגב. בשטמ"ק על הדף במנחות לו: כתב "קו"ח מציץ וכו' גיליון והקשה הר"ר שמחה כיון דתפילין בעו כוונה איך יכול להתפלל או לקרוא ק"ש בהם דהא אינהו נמי בעי כוונה ותירץ דהעוסק במצווה פטור מן המצווה כיון דא"א לו לקיים שניהם יחד".
לאיזה ר' שמחה הוא מתכוין? ואת איזה מצוה הוא מתכוין לפטור מכוונה, תפילין או ק"ש? והאם מצינו בראש' שתירצו ונקטו כך?
כוונת השטמ"ק דכיון דאסור היסח הדעת בתפילין כדקאמר שם חיים אדם למשמש, א"כ כשתמתפלל הרי מסיח דעתו, ולכאורה זו שיטה מחמירה מאד שאפילו כוונה כזו הרי הוא בכלל היסח הדעת, האם יש עוד ראשונים הסוברים כן?
ואני תמה מאד דרך כלל מאחר שהיו לפנים כל ההלכות ברורות והיה הבה"מ קיים איך לא ידעו אם מביאין עולות ראיה ביום טוב או לא ואם סומכי' על שלמי חגיגה או לא והוא מילתא דשכיחא בכל רגל ואיך לא קבלו זה יוסי ויוסף נשיא ואב"ד את דיני' הללו מרבם אנטיגנוס שהיה קבלתו משמעון הצדיק שהיה משירי אנשי כה"ג והלא עד תלמידי ב"ש וב"ה שמשו כל צרכם וע"ק שמאי והלל גופייהו ששמשו כל צרכם איך ומה זה שנולד ספק בדין נדה וחלה ופסול מקוה רק באלו י"ל דשכחו קבלתם דאין פרסום בטומאת נדה למפרע ושיעור חלה כי על הרוב לשין עסה גדולה וכ"ש פסול מקוה ואל תתמה שהרי בהבאת סכין בע"פ שחל בשבת אמר שמעתי ושכחתי בפ"ו דפסחים וצ"ל לפי זה שב"ש וב"ה לא נשכח מהם דבר רק בג' דברים שכחו שניהם או לא קבלו שניהם דאם אמר שמאי כך קבלתי משמעי' ואבטליון ודאי לא היה הלל חולק ששניהם היו רבותיו כדמוכח בגמ' דפסחים הנ"ל. וזה תמה גם מוכח שם ששכח הלל קבלתו ע"י שקנטרן בדברים ברום לב כענין לוי בן סיסי בירושלמי דיבמות הביאו בע"י. וכל זה אינו שוה לי ועל קהלא קדישא דבני בתירא והנשיאי' ההם ג"כ צ"ע איך נשכח דבר הנעשה בששי' ריבוא בפרהסיא בזמן קצר שבין הפסחים שחלו בשבת. והנה דעת הרז"ה שיש להתפלל תשע בכל תפילות ר"ה. ושאין לעשות בא"י ר"ה רק יום אחד. ונחלקו בפוסקים אם בטלו הפייסות ביוה"ך בעבודות היום ע' רז"ה ורמב"ן. ובמשנה מדות פ"ה מ"ד אראב"י שכחתי מה היתה משמשת. וע' בתוספת' פי"ז דאהלות ופ"ג דפרה שאמרו ריב"ז והלל מה שעשו ידי וראו עיני שכחתי ומ"מ אמר שם שאמרו זה לחדד התלמידים. גם מה זה היה לתלמידי שמאי והלל שנחלקו במקומות הנזכרים והם מתי מספר בטלים בששים בשאר דינים שנחלקו תנאי ואמוראי ואיך נשכח ולא ידעו דברים הנהוגים תמיד בכל שבת אם מוזגי' את הכוס ואח"כ נוטלין לידים או ההיפך ובדבר הנהוג בכל יום תמיד פעמים עד שבש"א בערב כל אדם יטו ויקראו וסדר הבדלה במ"ש וכן מה שנחלקו ר"ת ור"א הזקן אם מצוה קשירת הקשר של תפילין בכל יום ממש איך היתה כזאת שלא ראו קטנים מן הגדולים ותלמידים מרבותיהם איך נהגו.
בברכה המשולשת כתב: והנוהגים כאדוננו הגר"א לא מניחים, כי כך פסק גם ע"פ נגלה, ושאר האשכנזים מניחים
שבטיישראל כתב:בברכה המשולשת כתב: והנוהגים כאדוננו הגר"א לא מניחים, כי כך פסק גם ע"פ נגלה, ושאר האשכנזים מניחים
אין מושג כזה של "הנוהגים כאדוננו הגר"א" בחו"ל ומעולם לא היה כזה מושג גם בליטא ובווילנא לפני חורבן אירופא
"מנהגי הגר"א" הם סיפור ארצי ישראלי שהונהגו בקהילות הפרושים בא"י ע"י תלמידי הגר"א שעלו לא"י, בחו"ל מעולם לא תפסו "מנהגי הגר"א" מקום כלל גם אצל בני עירו ומקומו של הגר"א וגם לא בישיבות בליטא.
בחו"ל מעולם נהגו כל האשכנזים בארצותיהם השונות (כמובן שאין כוונתי למשפחת "דרייפוס" הוורמייזאי וכדו') להניח תפילין בחוה"מ, ורק אצל החסידים נתקבל המנהג כדעת הזוה"ק שלא להניח תפילין בחוה"מ (אצל זרמים שונים של שושלת חסידי צאנז בחו"ל יש מנהג שהבחורים עד גיל 18 כן מניחים תפילין בחוה"מ), אבל חוץ מהחסידים כל האשכנזים מניחים תפילין.
בברכה המשולשת כתב:שבטיישראל כתב:בברכה המשולשת כתב: והנוהגים כאדוננו הגר"א לא מניחים, כי כך פסק גם ע"פ נגלה, ושאר האשכנזים מניחים
אין מושג כזה של "הנוהגים כאדוננו הגר"א" בחו"ל ומעולם לא היה כזה מושג גם בליטא ובווילנא לפני חורבן אירופא
"מנהגי הגר"א" הם סיפור ארצי ישראלי שהונהגו בקהילות הפרושים בא"י ע"י תלמידי הגר"א שעלו לא"י, בחו"ל מעולם לא תפסו "מנהגי הגר"א" מקום כלל גם אצל בני עירו ומקומו של הגר"א וגם לא בישיבות בליטא.
בחו"ל מעולם נהגו כל האשכנזים בארצותיהם השונות (כמובן שאין כוונתי למשפחת "דרייפוס" הוורמייזאי וכדו') להניח תפילין בחוה"מ, ורק אצל החסידים נתקבל המנהג כדעת הזוה"ק שלא להניח תפילין בחוה"מ (אצל זרמים שונים של שושלת חסידי צאנז בחו"ל יש מנהג שהבחורים עד גיל 18 כן מניחים תפילין בחוה"מ), אבל חוץ מהחסידים כל האשכנזים מניחים תפילין.
א. היו בודדים (לא קהילות- ולא כתבתי קהילות מלכתחילה) שנהגו כאדוננו הגר"א גם בחו"ל
ב. בקלויז של הגר"א נהגו כמנהגי אדוננו הגר"א (לא בכולם) עד לחורבנו.
ג. גם בישיבת וולוז'ין הנהיג מרנא הגר"ח מוולוז'ין כמה ממנהגי אדוננו הגר"א.
ד. לא כתבתי "לא הניחו" (שאז היתה כוונתי על דורות עברו) כי אם "לא מניחים", דהיינו בדור הזה. וזכורני מילדותי בחו"ל שחלק הניחו וחלק לא (ולא היו שם חסידים)
אוצר החכמה כתב:עניין זה היה באמת פלא בעיני.
יוצא שכל תלמידי ר"מ ור"י היו מניחים תפילין בשבת ונשותיהם היו מניחות תפילין. ולכל זה אין בכלל רמז במשנה ובגמרא ורק אגב הדיון לגבי הוצאה הגמרא מעלה את האפשרות הזאת.
היתה לי איזה מסקנה אפשרית מזה אבל מה דעת חכמי הפורום בעניין?
אפילו למ"ד תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות לא היו מניחות משום דלא מצו למיזהר בהו, והיינו דלא אשכחן פלוגתא בהדיא אי נשים חייבות בתפילין אלא דכ"ע דלא מנחי ואפילו מ"ד מדאורייתא מחייבי
עושה חדשות כתב:כידוע הסמ"ג עשין מצוה ג' מאריך "לשכנע" בגודל החיוב והמצווה של מצוות תפילין, ושאין זה מצווה לצדיקים ונקיים בלבד אלא לכל אחד ואחד... ומתוך סיפור דבריו על שנת ד"א תתקצ"ו משמע שהיה מנהג רווח שלא הניחו תפילין כלל... האם יש עוד תיעוד היסטורי למנהג זה שלא להניח וכו', והאם נעשה ע"פ גדולים וכו'
ומזה יש להבין שדעת רבותינו זכרונם לברכה להיות כל אדם מחזיק במצוה זו ורגיל בה כי היא עיקר גדול ושמירה רבה מן העבירות וסולם חזק לעלות עמה להכנס בעבודת הבורא ברוך הוא, והמחמירים בקדושת המצוה ומניאים לב ההמון בדבריהם מהתעסק בה, אולי כוונתם לטובה, אבל באמת יש בזה מניעה לבני אדם בכמה מצוות והיא רעה רבה. ואם ידעתי כי יסמכו הדורשים דרשות אלו על מעשה שנזכר בירושלמי [ברכות פ"ב ה"ג] בחד בר נש דאפקיד גבי חבריה כסא דכספא, ולזמן תבעיה ניהליה וכפר ביה, ואמר ליה בעל הכוס לא לך הימנית אלא לאילין שבראשך, וכוונתם לומר שיש חילול השם להתחסד בקצת מצוות ולהרשיע בקצתן. ולא כן ביתי אני עם האל, כי ידעתי שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ועם כל זה לא נמנעהו מהתעסק במצוה בעת רוח אלהים טובה תלבשהו לעשות טוב, כי מי יודע אם אולי ימשך בדרכו הטובה עד עת מותו והמות פתאום תבוא. וכבר למדונו זכרונם לברכה [אבות פ"ד מ"ב] שמצוה גוררת מצוה, וששכר מצוה מצוה. בכל אלה הדברים ומוסרים טובים קדמונו והורונו זכרונם לברכה, והמתחכמים להוסיף על דבריהם או לגרוע אינה חכמה.
אוצר החכמה כתב:עניין זה היה באמת פלא בעיני.
יוצא שכל תלמידי ר"מ ור"י היו מניחים תפילין בשבת ונשותיהם היו מניחות תפילין. ולכל זה אין בכלל רמז במשנה ובגמרא ורק אגב הדיון לגבי הוצאה הגמרא מעלה את האפשרות הזאת.
היתה לי איזה מסקנה אפשרית מזה אבל מה דעת חכמי הפורום בעניין?
סעדיה כתב:אוצר החכמה כתב:עניין זה היה באמת פלא בעיני.
יוצא שכל תלמידי ר"מ ור"י היו מניחים תפילין בשבת ונשותיהם היו מניחות תפילין. ולכל זה אין בכלל רמז במשנה ובגמרא ורק אגב הדיון לגבי הוצאה הגמרא מעלה את האפשרות הזאת.
היתה לי איזה מסקנה אפשרית מזה אבל מה דעת חכמי הפורום בעניין?
עי' אהל משה (הורוביץ) ח"ב סי' ל"ט שהכריח מזה דלא היו מניחים בשויו"ט לכו"ע, ומזה הוכיח דיש להניח בחוה"מ.
...ונשתבש היום דיעה שאם עובד במלאכות בחוה"מ עליו להניח תפילין, ולמעשה כשהוריתי לכמה בעלי תשובה שאין להם מנהג, שלא להניח בחוה"מ, נוכחתי שהפסיקו לעבוד בחוה"מ שהרגישו שזהו יום טוב עד שאפילו מתבטלים ממצות תפילין, ולכן כשאין מנהג העדפתי כן שלא יניחו וכשיטת הגר"א והמקובל בארץ ישראל
עושה חדשות כתב:חכם באשי כתב:לא הבנתי חזיונותיך.
כוונתי לד' הסמ"ג -ויהי אחר ארבעה אלפים ותשע מאות ותשעים וחמש שנים לבריאת עולם היתה סיבה מן השמים להוכיח ובשנת תתקצ"ו הייתי בספרד להוכיחם ואמץ הקב"ה זרועותי בחלומות היהודים ובחלומות הגוים וחזיונות הככבים ויט עלי חסדו ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלוקים ועשו תשובות גדולות וקבלו אלפים ורבבות מצות תפילין \מזוזות\ וציצית וכן בשאר ארצות הייתי אחר כך ונתקבלו דברי בכל המקומות
...תוכחת הענוה דרשתי לרבים כך אבל לחברה על לאו זה ולמנות זה בלאו לא היה דעתי, גם רבינו משה לא חיברו ולא הזכירו בחשבון הלאוין, וכשהגעתי להשלים עד כאן הלאוין אקרא[ן] בחלום במראית הלילה הנה שכחת את העיקר, השמר לך פן תשכח את ה' (דברים ח, יא). והתבוננתי עליו בבקר והנה יסוד גדול הוא ביראת השם והואלתי לחברו בעזרת יהיב חכמתא לחכימין. אחרי כן עיינתי בספר פרק קמא דסוטה (ה, א) וגרסינן שם בהדיא אזהרה לגסי הרוח מניין רב נחמן ברבי יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת את ה' וכתיב (דברים ח, יא) השמר לך פן תשכח את י"י וכדרבי אבין אמר רבי אלעאי דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא [מצות] לא תעשה
עושה חדשות כתב:...ראוי לציין מש"כ המהרי"ק בסי' קעד -ועל אשר דקדקת על מ"ש בסמ"ג במצו' תפילין וירא שמי' משום ברכה לבטלה וכו'. טרם עמדתי על דקדוק לשון הספר בתחלת העיון היה נראה לע"ד לומר דפשיט' ליה לסמ"ג למצא תקנה ע"י שיניח עמה זוג אחר כדברי האחד ואח"כ זוג אחר אלא דקשי' ליה משום ברכה לבטלה אבל בקראי הלשון אמרתי שאין מתיישב כלל ופשיט' שהכוונ' כאשר אתה אומר ועוד דמדמסיים הסמ"ג וז"ל ואם אין יודע לכוון המקום להניח שניהם יחד א"כ יניח כדברי האחד של יד ושל ראש ויסלקם מיד ויניח אחרים כו'. עד זה טוב יותר מלמנוע לגמרי שלא יניח כלל משמע דאי לאו הך תקנת' היה מונע שלא להניח כלל לא כדברי זה ולא כדברי זה כדי שלא לכנוס בספק ברכה ולכשיתיישב זה יתיישב זה ודא ודא אחת היא ונראה לע"ד שהירא דבר ה' יירא יותר בהניחו כאחד מן הגאונים משום חשש ברכה לבטלה שאסו' משום את השם אלקיך תירא ולא תשא את השם אלקיך לשוא מאשר ירא משום עשה דתפילין ואעידה לי עדים נאמנים תו' רבי' יהוד' מפרי"ש רבו של ר' משה מקוצי בעל הסמ"ג שכתבו בפ' במה טומנין וז"ל תימ' האי אמאי סמכו העולם שלא נהגו להניח תפילין ועוד כי אמרי' בפ"ק דר"ה (דף יז) פושעי ישראל בגופן כו' ומיהו ר"ת מפרש התם זה הוא הבועט במצוה כו' עד ומיהו סומכין אנו על הפסיקת' דאומר בה למען תהיה תורת ה' בפיך כל הקור' בתור' כאלו מניח תפילין ואמנם שמעתי שגורס שם איפכ' כל המניח תפילין כאלו קורא בתור' וצריך עיון שם עכ"ל ועוד יש שם בגליון חוץ לעמוד במכילתין גרסינן למען תהי' תור' ה' בפיך כל הקור' בתורה כאלו מניח תפילין עכ"ל. ובענין זה כתב המרדכי פ"ק דר"ה בשם ראב"ן הרי לך בהדי' דחיוב עשה דתפילין קליש טובא לירא שמי' דקרי ותני באוריית' ואם אמר הסמ"ג להא מילת' בשיטת רבו אין כאן תמיה כלל ואע"ג שהוא יסר את הרבים וידים רפות חזק להניח תפילין כאשר האריך מאד בדרשתו כמ"ש במצות ואהבת זה הוא להמון דלא גריס באוריית' אבל ירא השם דגרסין וקרי באוריית' איכ' למימר דמיפטרי בכך וכך רמז גם הוא בסוד דבריו וז"ל עוד דרשתי להם שיותר הקב"ה חפץ באדם רשע שיניח תפילין מאד' צדיק עד ויותר הם צריכים חזוק באותם שגדלו ביראת שמים כל ימיהם כו' עד ללמוד שעיקר תפילין וחייובי' לאותם שצריכי' יותר דבר חזוק וקרוב זה לדברי התו' שהבאתי לעיל וא"כ פשיט' שאפי' ירא שמי' יסמוך על דברי אחד מן הגדולי' אותו שירא' לו יותר או ע"פ מנהג אשר ינהיגו במקומו לענין תפילין ולא יחוש לעשו' כדבר שניהם כיון דקליש חיוב' דידהו כדפי' לעיל ולענין חשש ברכה לבטלה יחוש.
לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפלה, למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה, כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 162 אורחים