יש כזה ירושלמי ? (ר' יענק'ל ראדישקובר)

[פי האתון]

מצאתי כתוב באיזהו מקום...

"אמנם אין מערבין שמחה בשמחה, אך הכרתי בזמנו, איש שהיו בו קוים רבים דומים למר שושני. הוא היה מוכר בכמה ישיבות בארץ (חברון, פוניבז' ומרכז הרב), שבהם היה מזמן לזמן יושב ולומד, לעת זקנתו, בהתמדה גדולה, בש"ס בכרך אחד, בפורמאט הקטן! (אגב, בילדותי עשתה עלי רושם רב העובדה שהגרי"ש אלישיב שליט"א, שהיה כידוע יושב יום ולילה ולומד בהתמדה עצומה בבית כנסת קטן בשכונת מאה שערים (כלילת שאול), ולפניו היתה גמרא קטנה של לוין אפשטיין, מהסוג שהיו ילדי הת"ת והחדרים לומדים בהם, בשעה שכל ילד בישיבה קטנה היה נאבק ללמוד רק בגמרא גדולה עם כל המפרשים ...!)

שמו היה יענק'ל ראדישקובר. הוא היה גאון אדיר, וגדולתו הייתה בעיקר בלמדנותו החריפה והעמוקה, ובשליטתו המדהימה בחדרי התורה. מפעם לפעם היה אומר לכמה מהישיבה שהתקרבו אליו מתורתו. קורותיו היו מסתוריות, וסיפורים התהלכו עליו לפי דמיונם של בני הישיבה. גילה שנאה רבה למוסר ולחסידות. והיה יכול לדרוש שעות בגנותם. ככל הנראה היה בעל דעות מהפכניות וסוציאליסטיות, ואף פרסם בדפוס כמה וכמה חוברות, על אחת מהן אמרו ששמה היה '...', לפי שבה היו חידושים שחידש בשבתו באותו חדר קטן. ההסבר הרווח משמו היה שאם למחבר היה מותר להכנס לשם כ"ש שמותר להכניס לשם גם ספרו! לשאלתי ממנו השיב לי פעם בהראותו לי במפורש בירושלמי על אמוראים שנאמר עליהם ש'כל סבר קשה דהוה להון תמן הווה מסתברין'!)."

מישהו יודע היש כזה ירושלמי?

[פלגינן]

מצאתי כתוב באיזהו מקום...

"אמנם אין מערבין שמחה בשמחה, אך הכרתי בזמנו, איש שהיו בו קוים רבים דומים למר שושני. הוא היה מוכר בכמה ישיבות בארץ (חברון, פוניבז' ומרכז הרב), שבהם היה מזמן לזמן יושב ולומד, לעת זקנתו, בהתמדה גדולה, בש"ס בכרך אחד, בפורמאט הקטן! (אגב, בילדותי עשתה עלי רושם רב העובדה שהגרי"ש אלישיב שליט"א, שהיה כידוע יושב יום ולילה ולומד בהתמדה עצומה בבית כנסת קטן בשכונת מאה שערים (כלילת שאול), ולפניו היתה גמרא קטנה של לוין אפשטיין, מהסוג שהיו ילדי הת"ת והחדרים לומדים בהם, בשעה שכל ילד בישיבה קטנה היה נאבק ללמוד רק בגמרא גדולה עם כל המפרשים ...!)

שמו היה יענק'ל ראדישקובר. הוא היה גאון אדיר, וגדולתו הייתה בעיקר בלמדנותו החריפה והעמוקה, ובשליטתו המדהימה בחדרי התורה. מפעם לפעם היה אומר לכמה מהישיבה שהתקרבו אליו מתורתו. קורותיו היו מסתוריות, וסיפורים התהלכו עליו לפי דמיונם של בני הישיבה. גילה שנאה רבה למוסר ולחסידות. והיה יכול לדרוש שעות בגנותם. ככל הנראה היה בעל דעות מהפכניות וסוציאליסטיות, ואף פרסם בדפוס כמה וכמה חוברות, על אחת מהן אמרו ששמה היה '...', לפי שבה היו חידושים שחידש בשבתו באותו חדר קטן. ההסבר הרווח משמו היה שאם למחבר היה מותר להכנס לשם כ"ש שמותר להכניס לשם גם ספרו! לשאלתי ממנו השיב לי פעם בהראותו לי במפורש בירושלמי על אמוראים שנאמר עליהם ש'כל סבר קשה דהוה להון תמן הווה מסתברין'!)."

מישהו יודע היש כזה ירושלמי?

ברכות פ"ג ה"ד: "מהו להרהר בבית הכסא: חזקיה אמר מותר, רבי יסא אמר אסור, א"ר זעורא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה".

[עקביה]

במקום לכתוב

על אחת מהן אמרו ששמה היה '...',

אפשר לכתוב
על אחת מהן אמרו ששמה היה '...' (עי' דברים לג יג)...

[מיללער]

היה כאן אשכול על ר' יענקל הנ"ל עם חיבוריו ואמרותיו

[מחולת המחנים]

היה כאן אשכול על ר' יענקל הנ"ל עם חיבוריו ואמרותיו

viewtopic.php?p=61112#p61112

[ישבב הסופר]

שם בקונטרס הוא כותב על הכנסת ספר דגל ראובן לבית הכסא, והילדים צעקו והוא אמר שהוא דורש ק"ו שאין עליה תשובה, שהמחבר בעצמו נכנס לשירותים...

[צביב]

בפיקוח נפש מותר...
(וכנ''ל בגמרא שמותר במקום סכנה...)

[לכשיבקע]

מצאתי כתוב באיזהו מקום...

"אמנם אין מערבין שמחה בשמחה, אך הכרתי בזמנו, איש שהיו בו קוים רבים דומים למר שושני. הוא היה מוכר בכמה ישיבות בארץ (חברון, פוניבז' ומרכז הרב), שבהם היה מזמן לזמן יושב ולומד, לעת זקנתו, בהתמדה גדולה, בש"ס בכרך אחד, בפורמאט הקטן! (אגב, בילדותי עשתה עלי רושם רב העובדה שהגרי"ש אלישיב שליט"א, שהיה כידוע יושב יום ולילה ולומד בהתמדה עצומה בבית כנסת קטן בשכונת מאה שערים (כלילת שאול), ולפניו היתה גמרא קטנה של לוין אפשטיין, מהסוג שהיו ילדי הת"ת והחדרים לומדים בהם, בשעה שכל ילד בישיבה קטנה היה נאבק ללמוד רק בגמרא גדולה עם כל המפרשים ...!)

שמו היה יענק'ל ראדישקובר. הוא היה גאון אדיר, וגדולתו הייתה בעיקר בלמדנותו החריפה והעמוקה, ובשליטתו המדהימה בחדרי התורה. מפעם לפעם היה אומר לכמה מהישיבה שהתקרבו אליו מתורתו. קורותיו היו מסתוריות, וסיפורים התהלכו עליו לפי דמיונם של בני הישיבה. גילה שנאה רבה למוסר ולחסידות. והיה יכול לדרוש שעות בגנותם. ככל הנראה היה בעל דעות מהפכניות וסוציאליסטיות, ואף פרסם בדפוס כמה וכמה חוברות, על אחת מהן אמרו ששמה היה '...', לפי שבה היו חידושים שחידש בשבתו באותו חדר קטן. ההסבר הרווח משמו היה שאם למחבר היה מותר להכנס לשם כ"ש שמותר להכניס לשם גם ספרו! לשאלתי ממנו השיב לי פעם בהראותו לי במפורש בירושלמי על אמוראים שנאמר עליהם ש'כל סבר קשה דהוה להון תמן הווה מסתברין'!)."

מישהו יודע היש כזה ירושלמי?

ברכות פ"ג ה"ד: "מהו להרהר בבית הכסא: חזקיה אמר מותר, רבי יסא אמר אסור, א"ר זעורא כל סבר קשי דהוה לי תמן סבירתיה".

ועי' ב''י יו''ד סי' פה דהירושלמי לא פליג אגמרא דידן וז''ל
כתב ה"ר מנוח (פ"ג ה"ד ד"ה ואפילו להרהר) בירושלמי (ברכות פ"ג ה"ד) אמרינן דמותר להרהר בדברי תורה בבית הכסא ולא פליג אגמרא דידן דכי אמרינן אסור להרהר הני מילי לכתחלה כלומר לשום מחשבתו ולבו לחשוב בדברי תורה אבל אם היה תלמודו שגור בפיו והרהר לאנסו מותר עכ"ל ומבואר הוא בגמרא דידן דגרסינן בפרק טבול יום (זבחים קב:) אמר רבא האי דינא מרבי אלעזר ברבי שמעון גמירנא בבית הכסא והיכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ובית הכסא לאנסו שאני ופירש רש"י לאנסו שהיתה שמועתו שגורה בפיו ומהרהר בה על כרחו:

[לכשיבקע]

בעניין רבנו מנוח שאלני חכ''א וז''ל

לא הבנתי לשון רבינו מנוח שכתב מירושלמי שמותר וכל האיסור לכתחילה והלא הוא עצמו כתב בביאור מטעם לאונסו מותר
וכמבואר בזבחים דלאונסו שאני וכדפרש"י ומהרהר בה בעל כרחו, וצ"ע.

[סעדיה]

בעניין רבנו מנוח שאלני חכ''א וז''ל

לא הבנתי לשון רבינו מנוח שכתב מירושלמי שמותר וכל האיסור לכתחילה והלא הוא עצמו כתב בביאור מטעם לאונסו מותר
וכמבואר בזבחים דלאונסו שאני וכדפרש"י ומהרהר בה בעל כרחו, וצ"ע.

כלומר אין כאן 'אונס רחמנא פטריה', אלא דלאונסו אין בזה משום 'כי דבר ה' בזה' כלל.

[לכשיבקע]

בעניין רבנו מנוח שאלני חכ''א וז''ל

לא הבנתי לשון רבינו מנוח שכתב מירושלמי שמותר וכל האיסור לכתחילה והלא הוא עצמו כתב בביאור מטעם לאונסו מותר
וכמבואר בזבחים דלאונסו שאני וכדפרש"י ומהרהר בה בעל כרחו, וצ"ע.

כלומר אין כאן 'אונס רחמנא פטריה', אלא דלאונסו אין בזה משום 'כי דבר ה' בזה' כלל.

ואכתי קשיא לישנא ד'מותר', אחר ובירושלמי לא התיר אלא מיירי כשהרהר בעל כרחו.

והנה לכאורה הקושיא אינה על רבנו מנוח דייקא כיון דבירושלמי מוכח דלרבי זעירא שרי, מדקאמר 'מהו להרהר וכו', רבי יסא אמר אסור, רבי זעירא אמר כל סבר קשי' וכו', אלמא דרבי זעירא לאפלוגי ארבי יסא דקשרי אתא. 
וא''כ י''ל שכוונת רבנו מנוח שתחילת ההרהור הייתה בע''כ, ובזה התירו לו שלא לפסוק מהרהורו.

ברם צ''ע מלשון המשנ''ב, שמדבריו שהדגשתי בתחילה משמע שאי''צ לפסוק, שא''כ מה שייך לומר צד שיכול להוציא בשפתיו, דלכאורה בזה לא אניס כלל, ומאידך קשיא מש''כ בסו''ד.

(ח) ובבית המרחץ כי נפיש זוהמא בתוכו ומאוס והו"ל הצואה ובה"כ וטעם איסור ההרהור בכל אלו המקומות משום דבעינן והיה מחניך קדוש וליכא [שבת קנ"א] כתב ב"י מי שתלמודו שגור בפיו והרהר בבה"כ ובבית המרחץ לאונסו מותר יש אומרים דכיון דאנוס הוא בהרהורו יכול אפילו לבטא בשפתיו וכן משמע מזבחים ק"ב ע"ב אבל בספר ברכי יוסף מסיק דהדבור אסור בכל גווני והראיה מהגמרא יש לדחות כמש"כ שם הרב ברכת הזבח וצאן קדשים עי"ש ומה שכתב דאם הרהר לאונסו מותר היינו ר"ל דאם הרהר לא עבד איסורא מאחר שהיה לאונסו ברם לכתחילה חובת גברא לדחות ההרהור וכ"ש דהדבור אסור וכ"כ בספר ישועות יעקב דהדבור אסור:

ואולי צ''ל דהמכוון בסו''ד המשנ''ב הוא שלא להתחיל להרהר אך אם התחיל שפיר דמי שלא לדחות ההרהור.

[HaimL]

..

[HaimL]

בעניין רבנו מנוח שאלני חכ''א וז''ל

לא הבנתי לשון רבינו מנוח שכתב מירושלמי שמותר וכל האיסור לכתחילה והלא הוא עצמו כתב בביאור מטעם לאונסו מותר
וכמבואר בזבחים דלאונסו שאני וכדפרש"י ומהרהר בה בעל כרחו, וצ"ע.

אפשר לפרש לאונסו שאני, ולא אמרו חכמים שיסיח דעתו מעיון ההלכה, קודם שייכנס, כדרך שאמרו בתפילה

ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה

הלכה פסוקה - שאינה צריכה עיון שלא יהא מהרהר בה בתפלתו:

[לכשיבקע]

ייש''כ רב.