הנה אין עתותיי בידי לחפש בספרי הכללים (כ'יד מלאכי' והמלקטים של דורנו בכללי הגמ' וכיו"ב), וע"כ אשאל בזה כאן להפניות ומ"מ בעניין דלהלן.
כאשר הגמ' מקשה סתירה מב' משניות אהדדי (ובכל כיו"ב), ואז מתרץ - לדוג' - "הא בלילה, הא ביום" (וכל כיו"ב) -- האם יש בזה כלל או קביעות שהתירוץ אזיל אליבא דהסדר שהובאו שניהם בהמקשן (=דהיינו, ש"הא" הראשון אזיל על המשנה שהובא בראשונה, וה"הא" שלאחריו - על המשנה שהובאה אחריו כסתירה)? או שאיפכא; או שאין כללים בזה?
באם זכרוני אינו מטעני, במעורפל שיש איזה רש"י או תוס' המתייחסים לדבר וקובעים באופן מסויים. אמנם אודה לכל המ"מ שיהי' בזה (גם בספרים מאוחרים הדנים בזה, ולא רק מספרי קדמונינו).
כעת הערני חכ"א, שבקדושין כט ע"ב 'הא לן והא להו' ישנו מחלוקת רש"י ור"ת בפירוש הדברים על מה קאי כל א' מהם. -- ואולי יש להבין מזה שאין מסמרות קבועין בדבר לכל אורך הש"ס, אך בכל-אופן ייתכן שלשיטות מסויימים - מהם ובכלל - ינקטו באופן כך או כך (שה'רישא' שבמקשן יהי' ה'רישא' שבתרצן, או איפכא).
ותודה מראש למסייעים בהפניות בנושא!