שימוש לשון נקייה בספרור וגמטריות

מצפה לרחמי שמים

הדבר נהוג כמה מאות שנים. כבר בעל שלטי גיבורים ציין כן (בשבת דף י"ב ע"ב מדפי הגמ'). וכן הנוב"י ועוד.
מצד שני ברור שלא כולם הקפידו בזה. והדברים ניכרים בדברי הפוסקים.

חכם באשי · הודעהעל ידי **חכם באשי** » ד' יוני 19, 2013 9:57 pm

מצפה לרחמי שמים כתב:הדבר נהוג כמה מאות שנים. כבר בעל שלטי גיבורים ציין כן (בשבת דף י"ב ע"ב מדפי הגמ'). וכן הנוב"י ועוד.
מצד שני ברור שלא כולם הקפידו בזה. והדברים ניכרים בדברי הפוסקים.

בדקת בדפוסים הראשונים?

הסרפד · הודעהעל ידי **הסרפד** » ד' יוני 19, 2013 10:03 pm

כרם כתב:לענ"ד הדברים האלה שייכים לתחום האסטטיקה, ולא לתחום ההלכתי-מנהגי.
במקום שנוהגים לבטא את סימן ר"ע באותיות רי"ש עי"ן, גם הכותב חושב כך, ואין לו שום מניעה לכתוב, עיין סי' ר"ע. אך במקום שנוהגים לבטא את הסימן כמלה, והכותב אף הוא חושב בצורה כזו, לא נעים לכתוב "עיין סימן רע", ואז הוא כותב "עיין סי' ע"ר".
יש ספרים שכל סימן י"ז מצויין בהם "עיין סימן טו"ב", וזה מאוד אסטטי ונעים, וגם "ראה סימן ח"י", נשמע מאוד טוב.
לא נראה לי מנהג, ולא קפידא, אלא פשוט אסטטיקה.

אך יש להעיר שבימינו שמעתי מקפידים אפילו על אמירת "סימן עי"ן רי"ש" או "שי"ן דל"ת מ"ם".

עוד יש להעיר, שבמשנ"ב, כנראה על פי קפידת מרן הח"ח עצמו זצ"ל, רשום סימן "טש" ולא ש"ט, ואינני יודע על מה ולמה.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ד' יוני 19, 2013 10:59 pm

הסרפד כתב:עוד יש להעיר, שבמשנ"ב, כנראה על פי קפידת מרן הח"ח עצמו זצ"ל, רשום סימן "טש" ולא ש"ט, ואינני יודע על מה ולמה.

viewtopic.php?f=7&t=2537&p=18147&hilit=%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F+%D7%A9%D7%98+%D7%A9%D7%98%D7%9F#p18147

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ד' יוני 19, 2013 11:28 pm

לייטנר כתב:
הסרפד כתב:עוד יש להעיר, שבמשנ"ב, כנראה על פי קפידת מרן הח"ח עצמו זצ"ל, רשום סימן "טש" ולא ש"ט, ואינני יודע על מה ולמה.

viewtopic.php?f=7&t=2537&p=18147&hilit=%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F+%D7%A9%D7%98+%D7%A9%D7%98%D7%9F#p18147

viewtopic.php?f=7&t=2537

יאיר · הודעהעל ידי **יאיר** » ד' יוני 19, 2013 11:43 pm

וכן כאן:
viewtopic.php?f=7&t=4424

שעם · הודעהעל ידי **שעם** » א' מרץ 29, 2015 7:43 pm

נהוג בספרי קודש שלא לכתוב מספרי עמודים שיש בהם משמעות שלילית. לדוגמא: רע רעה רצח שמד שד וכו' ומחליפים את סדר האותיות ערה מדש
האם יש מקור לזה בספה"ק או בספרי מנהגים וכו' או שזה המצאה של מדפיסים למיניהם

מה שנכון נכון

יש שהביאו מהרמב"ם פי"ד מקדה"ח ה"ב "סימן להם שד"ם", אך כנראה הוא תקון המדפיסים, כי בכתה"י ובכמה דפוסים "שמ"ד".

יעקובי · הודעהעל ידי **יעקובי** » א' מרץ 29, 2015 8:57 pm

מענין שבשו"ע דפו"ר (ויניציאה שכ"ה-שכ"ו) כל הסימנים צויינו כרגיל (רע, רצח, שמד וכו') ללא שפה נקיה. וזה נעשה מסתמא ע"י המחבר עצמו (שכידוע ניסח גם את הכותרות לסימנים). זולת בחלק יורה דעה, שם צויין באופן יוצא מן הכלל - שדמ.

מה שנכון נכון

יעקובי כתב: זולת בחלק יורה דעה, שם צויין באופן יוצא מן הכלל - שדמ.

אמנם בלוח המפתחות שם צויין שמד. וכן בב"י דפו"ר יו"ד ונציה שיא בכותרת הטור והב"י וברמזים.

מה שנכון נכון

יש לעיין עוד בספרו של שפיגל עמודים בתהסה"ע בשערי הדפוס פרק ט. ראה כאן בתוכן.

עם_הארץ · הודעהעל ידי **עם_הארץ** » ב' מרץ 30, 2015 11:07 am

מסברא הייתי אומר, כי כל זה מתחיל מהחלוקה ל"סימנים".
רבים הכותבים בסימן י"ז "סימן טו"ב", כי זה נשמע יפה,
לעומת זאת, כמה לא נעים לכתוב "סימן ר"ע", ח"ו.
ומזה נשתרבבו הדברים.

יוסף שמעוני · הודעהעל ידי **יוסף שמעוני** » ב' מרץ 30, 2015 3:46 pm

לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו. שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות וכו'

שעם · הודעהעל ידי **שעם** » ב' מרץ 30, 2015 6:53 pm

לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו. שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות וכו

יש"כ גדול משום מה פרח מזכרוני מחז"ל זה

שעם · הודעהעל ידי **שעם** » ב' מרץ 30, 2015 6:54 pm

לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו. שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות וכו

יש"כ גדול משום מה נעלם ממני חז"ל זה

מה שנכון נכון

יתכן שהשינוי [של המדפיסים] ברמב"ם ובשו"ע הנ"ל התיבת שמד נבע מפחד הגויים שלא להזכיר שם שמד, וכידוע שהצנזורים לא התעמקו כ"כ בהקשר המילים החשודות בעיניהם.

בן_אליעזר · הודעהעל ידי **בן_אליעזר** » ב' מרץ 30, 2015 9:12 pm

מענין לענין:

המצורף -- כתי"ק אדמו"ר זי"ע מליובאוויטש -- מובא בהוספות לס' "היום יום.." [שערך האדמו"ר, ע"פ רוב מפתגמין קדישין והנהגותיו בק' של חמיו אדהריי"צ זי"ע בשנת תש"ג (עוד בחיי חמיו)].

לקוח מגליון דף השער שבעותק שלו (ולא נדפס כך בהספרים) - ופענוח הדברים כדלהלן:
על צורת השנה כ"תד"ש" - ציין, וכתב בצידי העמוד: ולא תש"ד ע"פ ציווי כ"ק מו"ח אד"ש "אז עס וועט קומען די צייט -- וועלן אלע פארשטייען". [=כשיבוא הזמן, כולם יבינו]

אני איני עוסק בנשגבות וכו' - אבל הנראה לפענ"ד הקלושה, שעל-אף שנת הדפסתו (תחילת תש"ג) הי' גם הי' בעיצומו של השואה האיומה רח"ל - אבל אולי בא בזה לרמז שיש ליזהר בכתיבת השנה בפרט בימים כה גורליים כאז, [ואכן תש"ד נראה כש-ד וכיו"ב], ואמנם לא זכינו ושנה ההיא נמנה עוד בשנות הזעם, ואף יותר דברים קרו אז במחנות הריכוז..

שוב, איני יודע הכוונה האמיתית ואי"ז אלא השערה בעלמא [ואולי יעמידני א' הקוראים על האמת]. אבל ידוע לכל הזהירות שצ"ל בדיבור וגם בכתיבה בכל הענינים דחיי היהודי, ובפרט בעיסוק של ספרי קודש.

טוב להודות · הודעהעל ידי **טוב להודות** » ד' אפריל 01, 2015 9:59 pm

מה שנכון נכון כתב:יש לעיין עוד בספרו של שפיגל עמודים בתהסה"ע בשערי הדפוס פרק ט. ראה כאן בתוכן.

מישהו יכול להעלות את הקטע הנ"ל העוסק בנושא
תודה

מגיה · הודעהעל ידי **מגיה** » ג' מאי 24, 2016 3:51 pm

ישנו הסבר למה במשנ"ב כך כתוב בהלכות שבת, והרבה הרבה מהמצטטים מקפידים לכתוב כן (עד כדי שגם בשונה הלכות כך היא הכותרת)?

במשנ"ב איש מצליח כתב הנאמ"ן טעם עי"ש. והוא לכאורה טעם כללי לאו דווקא בהלכות שבת וכדו'. ואולי בעקבות זה הקפידו בירחון אור המאיר גליון 103 לכתוב סימן טש עי"ש. (ולא מצאתי להם חבר).

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' מאי 24, 2016 4:03 pm

viewtopic.php?f=7&t=4424

שברי לוחות · הודעהעל ידי **שברי לוחות** » ג' מאי 24, 2016 5:23 pm

ואצלי היה פשוט מעולם שהוא משום שש"ט שהוא ראשי תיבות שחיק טמיא

מגיה · הודעהעל ידי **מגיה** » ג' מאי 24, 2016 8:04 pm

שו"ר שבשו"ת כתב סופר מצטט כמה פעמים מתשובת אביו בסי' ט"ש. (וכן יש עוד ספרים - לא רבים - שנהגו כך גם שלא בהקשר למשנ"ב)

ד"א, הח"ח עצמו במשנ"ב ובביה"ל מציין בכמה מקומות לסי' ש"ט.

הולשטיין · הודעהעל ידי **הולשטיין** » ג' מאי 24, 2016 9:31 pm

שנת שט''ו מוזכרת בכמה מקומות כשנת קרי''ה

הבטחתי · הודעהעל ידי **הבטחתי** » ג' מאי 24, 2016 10:24 pm

זקן ששכח כתב:
הבן הרביעי כתב:לא נעים, אבל אולי זה קשור למילה מסויימת וגסה הנפוצה אצל הציבור החילוני. השאלה היא מה מקורה וממתי היא בשימוש.

הבן הרביעי הוא זה שאינו יודע לשאול?!
צל צילם של צל הרים אתה רואה כהרים. אין כל קשר וברור מילה זו שבסלנג הגס והרווי לא היה ידוע אז. מקור התיבה כנראה הוא בכתוב 'חשופי שת' וכאהבתם הגדולה להשתמש במלים מקוריות לכל תועבותם.
ומכל מקום, לומר שמשום כך היפכו הסימן.

ואגב גררא, ישנם חכמים כהיום הקוראים לאות השביעית 'זיין' ומנקדים בקמץ, מכיון שגם תיבה זו הורגלה בפיות הבהמות כמילה גסה, ומוזר ורע הדבר: וכי נאבד שפתינו משום השוטים (דאין אדם חוטא אא"כ נכנסה בו רוח שטות)? נמשיך ונהגה כפי שלמדונו רבותינו ואבות אבותינו שהיו חיים בטרם נוצרה השפה הדלוחה, וכל הרוצה להסתאב - יסתאב, אך לא בבית מדרשינו.

ראיתי זה עתה את האשכול, גם לי היה פשוט כמש"כ שברי לוחות שזה משום 'שחיק טמיא'
ולמה שכתב 'זקן ששכח', יש מעין זה במנחת שי, על המילה 'פי', בפסוק 'על מוצא פי ה' יחיה וכו', שגם אז היו אלו שחששו, והמנ"ש דחאם, ע"ש.

רציני · הודעהעל ידי **רציני** » ד' מאי 25, 2016 12:16 am

בזכרוני שעיין בערוך ואינו תחת ידי כעת

הבטחתי · הודעהעל ידי **הבטחתי** » ד' מאי 25, 2016 12:31 am

זה לשון המנחת שי
מוצא פי ה': כל בג"ד <כפ"ת> דסמיך ליהו"א רפי, בר מן המבטלים, והרבה מהן שהן דגש להוגן קריה כזה, כי לא יתכן לומר פי ברפה קודם לשם, כי לשון גנאי הוא בלשון צרפת, וחלילה לשם יתברך, ע"כ מצאתי. ושמעתי שבלשון צרפת פי ר"ל אין ואפס. ובכל הספרי' הפ"א רפה כדינה, ואין לנו לחוש ללשון צרפת, שאין מבטלין דרכי לשון הקדש מפני שאר לשונות. ומצאנו עוד במיכה (<ד'>) כי־פי ה' צבאות דבר, שהוא רפה. [פי].

אבא יודן · הודעהעל ידי **אבא יודן** » ד' מאי 25, 2016 2:52 pm

זקן ששכח כתב:ואגב גררא, ישנם חכמים כהיום הקוראים לאות השביעית 'זיין' ומנקדים בקמץ, מכיון ...

לא כן.
שמעתי ממלמדים שלאחר השואה שזה עשו בכוונה תחלה עקב חילוף עיין עם ה-זיין שהיה אצל הרבה תנוקות.

פרשת_דרכים · הודעהעל ידי **פרשת_דרכים** » ה' יוני 09, 2016 10:32 pm

לפום ריהטא נראה כי קיימים שלשה סוגים של שיכולי אותיות בציוני עמודים וסימנים. בנוסף, ניתן להבחין בהתפתחות ושכלול של השימוש בהם.

א. בסוג הראשון הסיבה היא הימנעות משימוש בשם ה' - ולכן השימוש ב'טו' לציון הערך 15. עיון בדפוסי-ערש מגלה כי לא היתה בזה הקפדה אלא בעמ' / סימן 15 עצמו, ולא בנגזרות שלו. ולכן ניתן למצוא סימן "קיה" וכדומה.

שימוש ב'קיה' לציון סימן. סמ"ג, רומא, לפני ר"מ.
תמונה

נקודה מעניינת: השתמשתי במנוע החיפוש של "הכי גרסינן" וגליתי כי השימוש ב'טו' כקיצור לחמשה עשר כמעט ולא קיים בכ"י. (ולאידך, נפוץ ביותר בדפוס ווילנא.) אם תרצה אמור: עם התפתחות הדפוס והספרור והצורך להמציא מקבילה גימטרית שמישה עבור הערך הספרתי 15 - החל 'טו' להיות נפוץ גם כקיצור עבור התיבות "חמשה עשר".

ומט"ו לט"ז: מתי הוחל השימוש ב'טז' לרוב על פני הארץ? מה מטרתו? בדפוסים הראשונים מצינו את השימוש 'יו' כצירוף קביל, ולא קיימת הימנעות משימוש בו.

שימוש ב'טו' כקיצור עבור חמשה עשר. שימוש ב'יו' כקיצור עבור ששה עשר. תלמוד בבלי, דפוס ונציה הראשון, ר"פ.
תמונה

ב. בסוג השני מצינו לשון נקיה במובן של אי-הזכרת דבר מגונה. ולכן ער, עדר, ערה, דש ואידך זיל גמור. מהי העדות העתיקה ביותר לתופעה? האם גם היא החלה עם המצאת הדפוס והצורך בספרור שיטתי?

שימוש לשון נקייה עבור 'ער'. ולעומת-זאת, שימוש ב'רעב', 'רעד', וכו'. סמ"ג, רומא, לפני ר"מ.
תמונה

ג. בסוג השלישי יש להכניס את השיכולים שהם לשון נקיה 'פוזיטיביים'. כלומר, שימוש בתיבות וגימטריות שיש בהם רמזי ברכה אפילו במקום שאינם באים לשלילת המגונה. בספרי חיד"א מצאתי: כז-זך. לט-טל (ויהיו שיעירו מן הארמית). רעז-זרע.

האם קיים דיון הלכתי ושו"ת על תופעות אלו, או שהינן בגדר זיל חזי מאי עמא דבר? האם קיימת סקירה מקפת של הנושא?

איש בער · הודעהעל ידי **איש בער** » ה' יוני 09, 2016 10:54 pm

נסה לראות בספר של י"ש שפיגל 'עמודים בתולדות הספר העברי', דומני שיש שם דיון בזה.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ה' יוני 09, 2016 10:58 pm

ובנושאים כאלו, כמו תמיד, אין לנו אלא לציין לדברי שפיגל בסוגיה זו בעמודים, ג: בשערי הדפוס, פ"ט, עמ' 378-392.

שטייגעניסט · הודעהעל ידי **שטייגעניסט** » ה' יוני 09, 2016 11:02 pm

יצוין לשם של הוי"ה במילוי שהגימטריא שלו נ"ב המכונה בכל ספרי המקובלים 'שם ב"ן'.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ה' יוני 09, 2016 11:08 pm

שטייגעניסט כתב:יצוין לשם של הוי"ה במילוי שהגימטריא שלו נ"ב המכונה בכל ספרי המקובלים 'שם ב"ן'.

מה זה קשור לנושא הזה? וכי אומרים ב"ן ולא נ"ב משום שיש איזה חשש במילה נ"ב?!
[כמדומני שיש פשט על זה מהגר"א בילדותו].

עיניו כיונים

פרשת_דרכים כתב:נקודה מעניינת: השתמשתי במנוע החיפוש של "הכי גרסינן" וגליתי כי השימוש ב'טו' כקיצור לחמשה עשר כמעט ולא קיים בכ"י. (ולאידך, נפוץ ביותר בדפוס ווילנא.) אם תרצה אמור: עם התפתחות הדפוס והספרור והצורך להמציא מקבילה גימטרית שמישה עבור הערך הספרתי 15 - החל 'טו' להיות נפוץ גם כקיצור עבור התיבות "חמשה עשר".

ומט"ו לט"ז: מתי הוחל השימוש ב'טז' לרוב על פני הארץ? מה מטרתו? בדפוסים הראשונים מצינו את השימוש 'יו' כצירוף קביל, ולא קיימת הימנעות משימוש בו.

לפי שעה, רוב המידע באתר הכי גרסינן מתייחס לקטעי הגניזה (וקטעי כריכות) של התלמוד הבבלי ורק מיעוטו לכתבי היד השלמים של התלמוד (שרק מעטים מהם אוחזרו בו לעת עתה). לשם קבלת הנתונים בכתבי היד של התלמוד ראוי לבדוק במאגר עדי הנוסח של מכון ליברמן.
במאגר המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון עברית מתקבלת תמונה ברורה יותר: 213 פעמים באה צורת המספר ט'ו (טו, ו'ט) בספרות הקדומה, כשהמאוחר הוא מדרש במדבר רבה (כמעט כל המקורות מכתבי יד טובים ועתיקים, ומיעוטם מדפוסים ראשונים). 13 פעמים בלבד באה הצורה י'ה או ה'י (מתוכן מחצית בספרות קראית).
אמנם לגבי המספר ט'ז נראה שמסקנתך נכונה: מכל הספרות הקדומה, רק 4 פעמים באה הצורה ט'ז - כולן בקטע אחד מנוסח ברייתא דמזלות שהו"ל ורטהיימר ע"פ קטע גניזה שאינו ידוע כיום, לעומת 72 פעמים שבאה הצורה י'ו. מסתבר שגם בקטע שהיה בידי ורטהיימר היה כתוב י'ו, והמו"ל שינה לצורה המקובלת בימינו.

שטייגעניסט · הודעהעל ידי **שטייגעניסט** » ה' יוני 09, 2016 11:40 pm

פלגינן כתב:
שטייגעניסט כתב:יצוין לשם של הוי"ה במילוי שהגימטריא שלו נ"ב המכונה בכל ספרי המקובלים 'שם ב"ן'.

מה זה קשור לנושא הזה? וכי אומרים ב"ן ולא נ"ב משום שיש איזה חשש במילה נ"ב?!
[כמדומני שיש פשט על זה מהגר"א בילדותו].

בפשטות השימוש הוא בגלל הנימוק השלישי שמנה 'פרשת דרכים', ל'נ"ב' אין שום משמעות, לכן שיכלו אותה ל'ב"ן'.

פרשת_דרכים · הודעהעל ידי **פרשת_דרכים** » ה' יוני 09, 2016 11:57 pm

עיניו כיונים כתב:אתר הכי גרסינן מהווה אינדיקציה בעיקר לקטעי הגניזה (וקטעי כריכות) של התלמוד הבבלי, כל זמן שלא הושלם בו איחזור כתבי היד האחרים של התלמוד (כמדומה שרק מיעוט כתבי יד אלו כלולים בו לעת עתה). לשם קבלת הנתונים בכתבי היד ראוי לבדוק במאגר עדי הנוסח של מכון ליברמן.
במאגר המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון עברית מתקבלת תמונה ברורה יותר: 213 פעמים באה צורת המספר ט'ו (טו, ו'ט) בספרות הקדומה, כשהמאוחר הוא מדרש במדבר רבה (כמעט כל המקורות מכתבי יד טובים ועתיקים, ומיעוטם מדפוסים ראשונים). 13 פעמים בלבד באה הצורה י'ה או ה'י (מתוכן מחצית בספרות קראית).
אמנם לגבי המספר ט'ז נראה שמסקנתך נכונה: מכל הספרות הקדומה, רק 4 פעמים באה הצורה ט'ז - כולן בקטע אחד מנוסח ברייתא דמזלות שהו"ל ורטהיימר ע"פ קטע גניזה שאינו ידוע כיום, לעומת 72 פעמים שבאה הצורה י'ו. מסתבר שגם בקטע שהיה בידי ורטהיימר היה כתוב י'ו, והמו"ל שינה לצורה המקובלת בימינו.

תודה. נתונים מעניינים. (אפשר להרחיב את הדיון לגבי שימוש בט"ו בלשון המדוברת, כגון: ט"ו בשבט, ט"ו באב, שהוא לכאורה חידוש לשוני מאוחר, ובימי קדם היה מקובל לקרותם בשמם המלא חמשה עשר באב וכו').
לגבי ברייתא דמזלות, אם קטע הגניזה אינו ידוע מניין לנו מה שינה המו"ל? עיון בהוצאה הראשונה, אוצר מדרשים כתבי יד תרע"ג, מעלה את שתי הצורות.

עיניו כיונים

פרשת_דרכים כתב:
עיניו כיונים כתב:אתר הכי גרסינן מהווה אינדיקציה בעיקר לקטעי הגניזה (וקטעי כריכות) של התלמוד הבבלי, כל זמן שלא הושלם בו איחזור כתבי היד האחרים של התלמוד (כמדומה שרק מיעוט כתבי יד אלו כלולים בו לעת עתה). לשם קבלת הנתונים בכתבי היד ראוי לבדוק במאגר עדי הנוסח של מכון ליברמן.
במאגר המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון עברית מתקבלת תמונה ברורה יותר: 213 פעמים באה צורת המספר ט'ו (טו, ו'ט) בספרות הקדומה, כשהמאוחר הוא מדרש במדבר רבה (כמעט כל המקורות מכתבי יד טובים ועתיקים, ומיעוטם מדפוסים ראשונים). 13 פעמים בלבד באה הצורה י'ה או ה'י (מתוכן מחצית בספרות קראית).
אמנם לגבי המספר ט'ז נראה שמסקנתך נכונה: מכל הספרות הקדומה, רק 4 פעמים באה הצורה ט'ז - כולן בקטע אחד מנוסח ברייתא דמזלות שהו"ל ורטהיימר ע"פ קטע גניזה שאינו ידוע כיום, לעומת 72 פעמים שבאה הצורה י'ו. מסתבר שגם בקטע שהיה בידי ורטהיימר היה כתוב י'ו, והמו"ל שינה לצורה המקובלת בימינו.

תודה. נתונים מעניינים. (אפשר להרחיב את הדיון לגבי שימוש בט"ו בלשון המדוברת, כגון: ט"ו בשבט, ט"ו באב, שהוא לכאורה חידוש לשוני מאוחר, ובימי קדם היה מקובל לקרותם בשמם המלא חמשה עשר באב וכו').
לגבי ברייתא דמזלות, אם קטע הגניזה אינו ידוע מניין לנו מה שינה המו"ל? עיון בהוצאה הראשונה, אוצר מדרשים כתבי יד תרע"ג, מעלה את שתי הצורות.

לפי הרשום באתר המילון, רוב החיבור (עד אמצע פרק י"ד) ישנו בידינו בכתב יד נ"י, רק חציו השני של פרק י"ד ופרק ט"ו ישנם במהדורת ורטהיימר ואינם באותו כ"י. וכיון שבכה"י באה הצורה י'ו, וכן אצל ורטהיימר בחלק שישנו לפנינו בכה"י, יש מקום לשער שהצורה החריגה ט'ז היא מיד מאוחרת (ואני מסכים שלא היה זה מנהגו של המו"ל לשנות בענין זה, אלא אפשר יד מעתיק אחר באמצע, או טעות). וצ"ע.

גימפעל · הודעהעל ידי **גימפעל** » ו' יוני 10, 2016 11:45 am

שטייגעניסט כתב:
פלגינן כתב:
שטייגעניסט כתב:יצוין לשם של הוי"ה במילוי שהגימטריא שלו נ"ב המכונה בכל ספרי המקובלים 'שם ב"ן'.

מה זה קשור לנושא הזה? וכי אומרים ב"ן ולא נ"ב משום שיש איזה חשש במילה נ"ב?!
[כמדומני שיש פשט על זה מהגר"א בילדותו].

בפשטות השימוש הוא בגלל הנימוק השלישי שמנה 'פרשת דרכים', ל'נ"ב' אין שום משמעות, לכן שיכלו אותה ל'ב"ן'.

ולשם 'ע"ב' או 'ס"ג' יש משמעות ?

בברכה המשולשת

ע"ב וגם ס"ג הן מילים (ובאמת יש דרוש על משמעותן בהקשר של השמות הק')

זקן ששכח · הודעהעל ידי **זקן ששכח** » א' יוני 12, 2016 11:36 pm

גימפעל כתב:בפשטות השימוש הוא בגלל הנימוק השלישי שמנה 'פרשת דרכים', ל'נ"ב' אין שום משמעות, לכן שיכלו אותה ל'ב"ן'.

ולשם 'ע"ב' או 'ס"ג' יש משמעות ?[/quote]
כנראה אין משמעות, אבל כשנשנה סדר האותיות גם לא תהיה לכך שום משמעות [ותיבת סג בשינוי תיהפך ל'גס' ואז בודאי המשמעות איננה רצויה], לכן אין משנים. משא"כ כאשר על ידי השיכול מתקבלת מלה בעלת משמעות, יש סיבה לשיכול ולשינוי.

פלגינן · הודעהעל ידי **פלגינן** » ב' יוני 13, 2016 12:13 am

האם באמת אינכם מכירים את המילים 'עב' ו'סג' מהתנ"ך?

פורום אוצר החכמה

מי מחובר