בקשת עזרה - המרדכי בציצית

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' יולי 01, 2016 4:49 pm

עוסק אני כעת בדברי המרדכי הידועים לגבי מי שנפסקו ציציות טליתו בשבת, דאינו חייב להוריד את הבגד משום שהוא אנוס וכו', וכידוע מצינו עוד מהראש' שדנו בזה, (תורא"ש ביבמות ש"מ במנחות ועוד), וכן האחרו' דנו בזה מהרבה מקומות, (שחיטה בלי אפשרות כיסוי הדם, קרבן בלי אפשרות סמיכה, דרך רחוקה למי שספק אם חייב בקר"פ, ועוד), יש שנקטו כדברי המרדכי לגבי עוד דברים, וחידשו בזה חילוקים, (בין לאו לעשה, בין אונס לפקו"נ, וכו').

אני מחפש איזה מאמר/קונטרס מסכם על הנושא, סברת המרדכי, מקבילות בראש', קו' האחרו', חילוקים ודימויים, איך קי"ל לדינא, וכו',
בבקשה אם תוכלו לעזור לי למצוא מבוקשי.

גבול ים · הודעהעל ידי **גבול ים** » ו' יולי 01, 2016 6:00 pm

שיעורו של הג"ר אריאב עוזר שליט"א

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' יולי 01, 2016 7:09 pm

כנראה שיצאה בת קול שהלכה כמרדכי, שאל"כ לא היו הולכים בטליתות בלי תכלת וכמו שהרגיש בשאג"א.

גבול ים · הודעהעל ידי **גבול ים** » ו' יולי 01, 2016 7:13 pm

יש שחילקו בזה בין מצות התכלת למצות הלבן.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' יולי 01, 2016 7:15 pm

היינו?

גבול ים · הודעהעל ידי **גבול ים** » ו' יולי 01, 2016 7:25 pm

היינו שגם אם נאמר שהלבן מכשיר את הבגד, מצות התכלת היא מצוה נוספת מדיני הלבן, ליתן על הגדיל הלבן פתיל תכלת ולכורכו בו, ולכן אי"ז ממצוות הבגד, ואינה ממכשירי הבגד, אלא מצוה גרידא ובזה מודים למרדכי שאין בעי' להכניס עצמו לאונס ביטול מ"ע.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ש' יולי 02, 2016 10:48 pm

איש_ספר כתב:כנראה שיצאה בת קול שהלכה כמרדכי, שאל"כ לא היו הולכים בטליתות בלי תכלת וכמו שהרגיש בשאג"א.

כבר הערתי בזה במקצת בהודעה זו - viewtopic.php?f=7&t=27699&p=285403#p285402
ובמחשבה שניה, הרי כבר בזמן המרדכי (ר"ש מרדוש ור"י) והשטמ"ק (במנחות) והתורא"ש (ביבמות), לא היה תכלת, וק"ו שבזמן המג"א (שכ' בסי' יג דאף להמרדכי הוי איסור מדרבנן), והט"ז (שכ' שם דלהלכה הוי ספק אי קי"ל כהיתר של המרדכי), לא היה תכלת, וכן הלאה - בזמן האחרו' שחילקו בזה חילוקים (לדוג': שלא התיר המרדכי בחול מחמת אונס אלא רק בשבת דהוי אונס משום ה'דין', וכיו"ב), הרי ג"כ לא היה תכלת.
ואיך לא הוכיח א"א מהם את סברת המרדכי ממנהגינו ללבוש ד' כנפות בהעדר התכלת?
ע"כ, או כדברי הרב גבול ים, דבתכלת כו"ע מודו לד' המרדכי ורק בלבן דנו לחלוק עליו או לאסור מדרבנן או לחלק בין המקרים, או כמו א' מהצדדים האחרים של השאג"א (לדוג': עשה דוחה עשה, וכיו"ב), או ש"גניזת"(?) התכלת כמוה כהפקעת המצוה לגמרי ואין כאן ביטול עשה,
אבל - בת קול, לא יצאה ולא נשמעה...

תודה להרב גבול ים על העלאת שיעורו של הרב עוזר, (תשע"ב או תשע"ו?). אולי מישהו מכיר עוד "חומר" על הנושא?

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' יולי 04, 2016 12:07 am

ובמחשבה נוספת,

לא די לחלק בין תכלת ללבן, הרי רבי ישמעאל ס"ל דד' ציציות אין מעכבין זא"ז, ואם יש לו ג' מטיל ג', ול"א דחייב לפשוט את הבגד. ועכצ"ל דעשה דוחה עשה (כמו שצידד השאג"א, וכמדומני שהקה"י העמיד תירוץ זה), ואין מכאן מקור לחידוש המרדכי וכנ"ל.

===

אולי אוכל להיעזר בכם עוד.
זכורני שהרבה אחרו' מחלקים דד' המרדכי שייכי לגבי מצ"ע בדוקא, אבל לגבי "לא תעשה" הוי איסור להכניס עצמו לחיוב כשהוא אנוס מלקיימו.
ותמיהני, הרי המרדכי סיים את דבריו בהוכחה ממצות מעקה, (אטו ייאסר לגור בבית כשאין אפשרות להתקין בו מעקה?), והתם איכא נמי לאו, "לא תשים דמים", וע"כ דבהא נמי שייך האי היתר.
עמדו בזה?

סעדיה · הודעהעל ידי **סעדיה** » ב' יולי 04, 2016 7:25 am

עושה חדשות כתב:ובמחשבה נוספת,

לא די לחלק בין תכלת ללבן, הרי רבי ישמעאל ס"ל דד' ציציות אין מעכבין זא"ז, ואם יש לו ג' מטיל ג', ול"א דחייב לפשוט את הבגד. ועכצ"ל דעשה דוחה עשה (כמו שצידד השאג"א, וכמדומני שהקה"י העמיד תירוץ זה), ואין מכאן מקור לחידוש המרדכי וכנ"ל.

===

אולי אוכל להיעזר בכם עוד.
זכורני שהרבה אחרו' מחלקים דד' המרדכי שייכי לגבי מצ"ע בדוקא, אבל לגבי "לא תעשה" הוי איסור להכניס עצמו לחיוב כשהוא אנוס מלקיימו.
ותמיהני, הרי המרדכי סיים את דבריו בהוכחה ממצות מעקה, (אטו ייאסר לגור בבית כשאין אפשרות להתקין בו מעקה?), והתם איכא נמי לאו, "לא תשים דמים", וע"כ דבהא נמי שייך האי היתר.
עמדו בזה?

עי' בהעמק שאלה שאילתא קכ"ו אות ז' (לגבי ב' הנידונים).

רון · הודעהעל ידי **רון** » ב' יולי 04, 2016 8:26 am

מסתברא מילתא דיסוד החילוק בין מצ"ע לל"ת היינו, דבמצו"ע שאינו יכול לקיים הרי שרחמנא פטריה מהקיום, ואף שהיה יכול להמנע מ"מ השתא שאנוס רחמנא פטריה, משא"כ בלאו דעובר איסור אלא שאנוס ע"ז [אפשר דתלוי בדברי החמד"ש הידועים], ובזה מיתלא תלי בשם "אונס" ואם יכול לא לבא לידי אונס פקע מיניה שם אונס.
ומעתה נראה דכבר ייסדו האחרונים בכתובות מט' כמדומה דמצות צדקה, גדר של מצות עשה יש בה, אף שיש בזה לאו דלא תקפוץ, אך היכא שהלאו בא לחיזוק העשה נידון כמצו"ע. וא"כ אף מצות מעקה שאמרה התורה לא תשים דמים בביתך היינו לחזק את המצ"ע דמעקה. איברא שיש מקום לחלק שבמצות צדקה המטרה היא העשה, וא"כ הלאו בא לחזק העשה, משא"כ כאן המטרה היא הלאו דלא תשים דמים וי"ל.

גבול ים · הודעהעל ידי **גבול ים** » ב' יולי 04, 2016 8:59 am

עושה חדשות כתב:ובמחשבה נוספת,

לא די לחלק בין תכלת ללבן, הרי רבי ישמעאל ס"ל דד' ציציות אין מעכבין זא"ז, ואם יש לו ג' מטיל ג', ול"א דחייב לפשוט את הבגד. ועכצ"ל דעשה דוחה עשה (כמו שצידד השאג"א, וכמדומני שהקה"י העמיד תירוץ זה), ואין מכאן מקור לחידוש המרדכי וכנ"ל.

משם לכאו' ראיה לסתור, שמפשטות דברי הגמ' נראה שגם לר"י א"א ללבוש בגד שיש לו ג' ציציות, שהרי הגמ' במנחות לז: מחפשת נ"מ בין רבנן לר"י ולא מעמידה נ"מ זו, וכבר עמדו בזה ע"ש בשפ"א, ועי' ישוע"י סי' י"ג סק"ב וחזו"א או"ח ס"ג סקכ"ח, ואמנם יתכן שטעם אחר לזה וכפי שנראה מהחי' שנד' ע"ש הרשב"א שם, ועכ"פ ראיה אין משם.

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ד' יולי 06, 2016 10:02 am

מצורף מאמר שעוסק בשאלה מהו ההבדל בין היכנסות לביטול מצוות ציצית ובין היכנסות לביטול אחד הצבעים (תכלת/לבן) בתוך המצוה

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ד' יולי 06, 2016 10:04 am

והנה הוא בטקסט מלא:

הרב יצחק מאיר יעבץ

ביטול מצות תכלת כאשר התכלת מצויה

האם מותר להטיל לבן בלי תכלת כאשר התכלת מצויה?

מחלוקת ר"י ור"ש בנפסקה הציצית בשבת, ותליית נידוננו בזה

ביאור דעת ר"ש שיש לחלק אם מבטל לצורך או שלא לצורך

חילוק בין מצוה שתכליתה בקיומה למצוה שתכליתה באי-ביטולה

מסקנה

האם מותר להטיל לבן בלי תכלת כאשר התכלת מצויה?

מי שהולך בבגד המחויב בציצית ולא הטיל תכלת בזמן שהתכלת מצויה, האם ביטל מצות עשה?

שנינו 'התכלת אינו מעכב את הלבן'[1], כלומר שמי שמטיל לבן בבגדו אף שלא הטיל תכלת קיים מצוה. אלא שיש לדון האם למרות שקיים מצות לבן ביטל באותו זמן מצות תכלת, שהרי מצוּוֶה הוא להטיל גם פתיל תכלת ולא הטיל, או שמא מצוה אחת של ציצית הוא מקיים, ולא ניתן לומר שקיים וביטל מצות ציצית באותו מעשה.

הרמב"ם בספר המצוות עשה יד כתב "אך אינה נמנית כשתי מצוות, אף על פי שביסוד הוא אצלנו התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת, שכן אמרו בספרי 'יכול שהן שתי מצוות, מצות תכלת ומצות לבן, תלמוד לומר והיה לכם לציצית, מצוה אחת היא ואינה שתי מצוות"[2]. לפי זה נראה לכאורה שאם קיים את המצוה בלבן הרי קיים מצות ציצית, ואי אפשר לומר שבקיום זה ביטל חלק אחר של אותה מצוה. מצד שני, בגמרא מבואר שיש עונש ללבן ועונש לתכלת: "תניא היה רבי מאיר אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת" (מנחות מג, ב); ואם מצוה אחת הן, ומי שהטיל לבן קיים את המצוה, אימתי יש עונש על אי לבישת התכלת?

אמנם דין זה שכשאין תכלת מטיל לבן במחלוקת רבי וחכמים הוא שנוי שם. להלכה פסקו רוב הראשונים כחכמים דרבי שאם אין לו תכלת מטיל לבן, וכך נהגו ישראל להטיל לבן בבגדיהם אף כשאין התכלת מצויה. ויש לעיין מדוע שלא נימנע מללבוש בגד המחויב, כדי שלא להביא את עצמנו לידי ביטול מצות תכלת? מוכח מזה לכאורה שכיון שמתקיימת מצות לבן לא איכפת לן בביטול התכלת.

מחלוקת ר"י ור"ש בנפסקה הציצית בשבת, ותליית נידוננו בזה

נחלקו ר"י ור"ש מדרויש, הובאו דבריהם במרדכי[3], במי שיש לו בגד החייב בציצית, ונפסקה הציצית בשבת, ורוצה ללבוש את הבגד, והרי אינו יכול להטיל בו ציצית כעת: דעת ר"ש מדרויש שאסור ללבוש את הבגד כיון שבכך הוא מבטל מצות ציצית בידיים, ור"י סובר שמותר ללבוש את הבגד, שלא אסרה תורה ללבוש בגד של ארבע כנפות - אלא חיוב יש להטיל בו ציצית, וכיון שאינו יכול להטיל ציצית מחמת השבת הרי הוא אנוס ופטור.

מעתה, לדעת ר"י שמכיון שמצות ציצית בכל אופן לא תתקיים עתה מותר ללבוש את הבגד בלי ציצית, אם כן הוא הדין באין לו תכלת מותר ללבוש את הבגד ולקיים מצות לבן, שכשם שמי שאינו יכול להטיל לבן אינו חייב להימנע מללבוש את הבגד, כך מי שאינו יכול להטיל תכלת[4]. אבל לדעת ר"ש מדרויש, היאך אדם לובש בגד בזמן שאין תכלת? הלא כשם שמי שאינו יכול להטיל לבן אסור לו ללבוש את הבגד, כמו כן מי שאין לו תכלת ייאסר עליו ללובשו! ובהכרח יש לומר לדעתו שכיון שמקיים מצות ציצית בלבן מותר לו ללבוש את הבגד אף שמבטל מצות תכלת, ואינו מבטל מצות עשה.

ולכאורה היה נראה לומר שדבר זה אינו תלוי במחלוקת הנזכרת לגבי שבת, וגם ר"י יודה לדברי ר"ש מדרויש שאין ביטול התכלת נחשב לביטול עשה. שהלא כל מחלוקתם היתה האם יש איסור לבטל בידיים מצות ציצית כאשר אינו יכול לקיימה, אך לגבי השאלה אם עצם ביטול תכלת נחשב ביטול עשה לא נחלקו.

אך יתכן שאפשר בכל זאת לתלות שאלה זו במחלוקתם בענין שבת. שהלא הגמרא בתחילת פרק התכלת דרשה מהפסוק שהתכלת אינו מעכב את הלבן 'וראיתם אותו כל חד לחודיה משמע', כלומר שניתן לקיים מצות לבן לבדה אף בלא מצות תכלת. מעתה, לשיטת ר"ש שמי שאין לו ציצית אסור לו ללבוש בגד המחויב, על כרחך שמותר לבטל מצות תכלת כדי לקיים מצות לבן, שאם לא כן קרא למאי אתי? אבל לשיטת ר"י שמי שאינו יכול להטיל ציצית נחשב אנוס ויכול ללבוש את הבגד לכתחילה, אם כן כאשר אין לו תכלת שפיר יכול ללבוש את הבגד ולקיים מצות לבן לבדה, כשם שאם אין לו ציצית או אינו יכול לקושרה כעת יכול ללבוש את הבגד ללא ציצית כלל; ולא בא הפסוק אלא ללמדנו שיש קיום מצוה בלבן לבדו, שלא נאמר שהרי זה כארבעה מינים שבלולב שאם חסר אחד אין מצוה בשני לבדו.

אם כן, לשיטת ר"י נמצא קולו חומרו. שמתוך שהקלנו לומר שמי שאין לו כלל פטור בין מתכלת ובין מלבן, נמצא שאם יש תכלת אין היתר לקיים מצות לבן לבדה ולבטל מצות תכלת, כשם שאסור ללבוש בגד בלי לבן כאשר אפשר להטיל לבן, שלא מצינו חילוק בין תכלת ללבן. ולדעת ר"ש שהוכחנו שחלוק חיוב לבן מחיוב תכלת, שאם אין לו לבן אסור ללבוש את הבגד אבל אם אין לו תכלת מותר ללבוש את הבגד כדי לקיים מצות לבן, צריך לעיין מה גדר החיוב של תכלת בציצית, והיכן מצינו תוספת מצוה שאינה מעכבת[5].

אמנם יתכן שגם לדעת ר"ש, מה שנלמד מהפסוק הוא רק שכאשר אי אפשר לו לקיים מצות תכלת, ואם נאסור עליו ללבוש את הבגד יפסיד גם מצות לבן, רק אז מותר לו לדחות בידיים מצות תכלת מפני הלבן; אבל מי שיכול לקיים שניהם ואינו רוצה, אף שבלבישת הבגד הוא מקיים מצות לבן, הרי דחה בידיים מצות תכלת בלי סיבה, שהרי הוא יכול לקיים את המצוה כתיקנה.

דעת ר"ש שיש לחלק אם מבטל לצורך או שלא לצורך

ונראה לבאר את דעת ר"ש על פי דיני שעת השמד, שמצינו חילוק בין ביטול מצוה באונס לצורך קיום מצוה ובין ביטולה באונס שלא לצורך; ועל פי זה דווקא בזמן שאין תכלת מותר ללבוש בגד המחויב כדי לקיים מצות לבן, אבל בזמן שיש תכלת אסור ללבוש לבן בלי תכלת.

בסנהדרין (עד, ב) מקשה הגמרא על הדין שבפרהסיה יש למסור נפש על כל עבירות שבתורה, מאסתר שלא מסרה נפשה על ביאת אחשורוש, אף שידעו כולם שהיא מובאת לביתו והדבר נחשב לפרהסיה. ומתרצת הגמרא 'אסתר קרקע עולם היתה', כלומר, אשה הנבעלת באונס אינה עושה מעשה אלא הבועל עושה בה מעשה בעל כורחה, ועל זה אין חיוב למסור את הנפש.

וביאר הנימוקי יוסף, שכיון שהאנס עושה את המעשה בעל כורחה, והוא יכול לעשות את המעשה גם אם היא תבקש למסור את נפשה כדי למנוע את המעשה, למה תאבד נפשה, הלא מעשה האיסור ייעשה בין כך ובין כך. וכתב שזה הביאור גם במעשה אלישע בעל כנפיים (שבת מט, א) שלא מסר נפשו על הנחת תפילין בשעת השמד, שכיון שניתן להסיר את התפילין מראשו בעל כורחו למה ימסור את נפשו[6].

לכאורה דעת הר"י היא כסברה זו. הלא אם לא ילבש את הבגד, לא יזכה במצות ציצית; וכיון שבין כך ובין כך לא יקיים את המצוה, למה ימנע מללבוש את הבגד בשבת גם אם אין בו ציצית?

נאמר בברייתא בבבא בתרא (ס, ב): "אמר רבי ישמעאל בן אלישע וכו' ומיום שפשטה מלכות הרשעה על ישראל ואין מניחים אותם ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו[7] שלא לישא אשה ולא להוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאיליו. אלא הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין". הרי כאן ש'דין הוא' שקיים איסור לגרום לביטול מצות מילה. ואף שגם אם לא יוליד לא תתקיים מצות מילה, עליו לדאוג שלא יבטלנה בידיים. ותוספות שם (ד"ה דין הוא) כתבו שרק אחר שקיים מצות פרו ורבו שייך לאסור להוליד עוד בנים. ומוכרח כדבריהם, שהלא התנאים עצמם בדור החורבן הולידו. ואין לתרץ שכיון שלא גזרו על הציבור הרי נשאר הדבר בהיתרו, שהרי לא נאמר שאין גוזרין - אלא הנח להם לישראל, כלומר שהם עושים באיסור. ואם אכן איסור הוא - היה על התנאים עצמם לנהוג איסור על עצמם! ועל כורחך שעד שקיים מצות פרו ורבו מותר להוליד אף שמתבטלת מצות מילה, משום שגם אם לא יוליד לא תתקיים מצות מילה.

נמצא, שאם לא ניתן לקיים מצוה, ואפשר רק לגרום שלא להתחייב, אזי אם יש הפסד של מצוה אחרת בכך שלא יתחייב - מותר לקיים את המצוה אף שעל ידי כך יתחייב במצוה נוספת שאינו יכול לקיימה והמצוה השניה תתבטל, כיון שבכל מקרה היא לא תתקיים. אבל אם כשלא יתחייב במצוה לא יפסיד מצוה אחרת, הוא מחויב להימנע מלהתחייב במצוה.

לשיטת ר"ש כל זה עולה יפה; כאשר אדם יכול להימנע מללבוש בגד המחוייב בציצית כשאין לו ציצית - הוא חייב להימנע כדי שלא לבטל מצות ציצית, אולם אם בכך שיימנע יפסיד מצוה אחרת אינו צריך להימנע. לכן מותר ללבוש ולקיים מצות לבן אף שבכך נגרם ביטול מצות תכלת.

חילוק בין מצוה שתכליתה בקיומה למצוה שתכליתה באי-ביטולה

לדעת ר"י, שמצוה שלא תתקיים בכל מקרה אין כלל איסור להתחייב בה ולגרום בכך לביטולה, צריך עיון איך עלה על דעתם להימנע מלהוליד בנים משום ביטול מצות מילה. ואולי הכוונה היא, שכיון שלא הניחו אותם לקיים את כל המצוות - נפסדה מטרת הקיום של ישראל, וזה חמור יותר מביטול מצוה אחת.

ויתכן לחלק לפי סברת ר"י בין מצוות שיש מטרה חיובית בקיומן - ובין מצוות שקיומן ואי-ביטולן שווים מצד מטרת המצוה. כאשר התורה מצוה על האדם להשיג עניין מסוים על ידי מעשה פלוני, אזי אם הוא לא ישיג את העניין אין הבדל עקרוני בין אם הוא התחייב ולא קיים, ובין אם הוא לא התחייב, בין כך ובין כך הוא ערום מאותה מצוה. כמובן שאסור לבטל מצוה - משום שהוא עובר על מצות המלך, אך אם הוא אנוס ופטור אין איסור להתחייב גם אם לא יקיים. מה שאין כן במצוות שבאות להסיר מצב שלילי, בהן קיים הבדל בין מי שלא נכנס למצב השלילי, שבעצם אין לגביו צורך במצוה זו, ובין מי שחייב בה ואינו יכול לקיימה, ונמצא שהוא נמצא עתה במצב שהתורה רצתה למנוע ממנו. כך היא סברת הנימוקי יוסף במי שאונסים אותו לעשות דבר איסור. הלא בעילת איסור שווה היא בתוצאה בין אם נעשתה ברצון או באונס; לכן סובר הנימוקי יוסף שכיון שהאיסור ייעשה אין לאבד את הנפש בהתנגדות אליו.

סברתו של ר"י שכיון שאינו יכול לקיים את המצוה אין עליו להימנע מלהחיל את חיובה נכונה במצוות כציצית, מזוזה ומעקה[8] שהוזכרו שם במרדכי, שקיימת מטרה חיובית בעשייתן. מי שלא התחייב במצות ציצית במקרה מסוים שווה הוא מבחינת קיום מטרת המצוה למי שביטלה, ושניהם הפסידו את המצוה בשווה. אבל מילה שעניינה הוא סילוק העורלה, אם לא נולד לו בן אין פגם בביטולה של המצוה, ולא שייך לומר שבין כך תתבטל, שהלא אינו דומה ביטול כאשר אין צורך במצוה, שאין עורלה להסיר, לביטול כאשר יש בה צורך, ומחמת אונס הוא נותר ערל.

מסקנה

לדינא פסק השולחן ערוך כדעת ר"י שמי שנפסקו ציציותיו בשבת רשאי להלך בבגדו. לפיכך אין ראיה ממה שכשאין תכלת הולכים בלבן, לכך שאין ביטול עשה כאשר יש תכלת ואין מטילים אותה. ונפקא מינה לחובת הבירור המוטלת כדי להשיג תכלת. שאם אין עבירה בלבישת בגד בלבן בלבד בלי תכלת, ניתן לדחות ולומר שאנו מקיימים את המצוה גם בלא תכלת, ואין כאן ביטול של מצות התכלת. אבל אם כאשר התכלת מצויה אסור ללבוש בגד המחויב בציצית בלי פתיל תכלת, אזי חובה על כל מי שלובש בגד בעל ארבע כנפות לדרוש ולחקור כפי כוחו אחר התכלת, או שלא ילבש כלל בגד המחויב בציצית. ובפרט כאשר בהישג יד נמצא פתיל תכלת שנראה לעין וניכר בראיות מספיקות שהוא צבוע מדם החלזון כדין, אינו יכול להיפטר כלאחר יד מבלי לחקור בדבר כראוי. ורק מי שבירר ונראה לו שאין ממש בראיות הקיימות היום לקיומו וזיהויו של התכלת, או על כל פנים לדעתו (או לדעת רבותיו) אי אפשר להגיע בהן לבירור, רשאי ללבוש בגדים המחויבים ולקיים מצות ציצית בלבן לבדו, כבזמן שאין התכלת מצויה.

* * *

ציוה במצות ציצית שיזכרו בה המצוות כולן, ולא ישכחו את השבת או זולתה מן המצוות. וטעם הזכרון הזה שיהיה בציצית לכל המצוות - הוא בחוט התכלת, שרומז למידה הכוללת הכל, שהיא בכל, והיא תכלית הכל. ולכן אמר 'וזכרתם את כל' - שהיא מצות השם. וזהו שאמרו מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד. והדמיון בשם, גם הגוון תכלית המראות, כי בריחוקם יֵראו כולם כגוון ההוא, ולפיכך נקרא תכלת. ואמר 'ולא תתורו אחרי לבבכם' - להזהיר ממנה שלא יטעו בה... שלא יהרהרו מן התכלת במינות או בע"ז, אבל יהיה לכם הכל לציצית וראיתם אותו וזכרתם... ובמדרשו של רבי נחוניא בן הקנה בפסוק 'ויתרון ארץ בכל הוא', ומאי ניהו ארץ - דנחצבה ממנו שמים, והוא כסאו של הקדוש ברוך הוא, והיא אבן יקרה, והיא ים החכמה, וכנגדה תכלת בטלית ציצית...
(רמב"ן במדבר פרק טו פס' לח-לט)

[1] מנחות לח, א. אמנם הגמרא ביארה שאפשר להעמיד את המשנה כרבי שמעכבין זה את זה ולא נצרכא אלא לקדם, אך מכל מקום דעת חכמים היא שאין מעכבין זה את זה.

[2] על פי תרגום הרב קאפח.

[3] מרדכי הלכות קטנות הלכות ציצית סימן תתקמד.

[4] הפרי מגדים בפתיחה להלכות ציצית תירץ כך על פי שיטת הר"י, ועיין בשאגת אריה סוף סימן לב.

[5] נראה שרק בקדשים יש מושג של לכתחילה מדאורייתא, שצריך 'שנה עליו הכתוב לעכב'. בשאר מצוות אם נאמר בתורה לקיים מצוה באופן מסוים, הרי שרק באופן זה אפשר לקיימה.

[6] התוספות במסכת שבת שם ד"ה נטלם הקשו על אלישע למה לא מסר את נפשו, ותירצו באופן אחר. נראה שלא רצו לתרץ כמו הנימוקי יוסף, משום שבתפילין אין כל איסור בחליצתן, וכל האיסור הוא בכך שהישראל נכנע לגוי וחולץ אותן מאֵימתו, ואם כך מה שהגוי יחלוץ את תפיליו בעל כורחו אינו איסור כלל ואין לומר שאותו איסור יהיה בין כך ובין כך, ואינו דומה לבעילה, שמעשה האיסור נעשה גם אם הוא בעל כורחה. ונראה עוד לבאר את מעשה אלישע, שחליצתו היתה כדי לשמור על קדושת התפילין מחמת שחשש לגוף שאינו נקי בשעת פחד מיתה, ומיושב בזה המקור לגוף נקי מאלישע (ועיין תוספות שם ד"ה כאלישע ו'שפת אמת' שבת קל, א, ואכ"מ).

[7] נראה שהלשון שמשמעה היא שראוי לגזור, וכל עוד לא גזרו אין איסור מדינא, היא לאו דווקא; שהרי היה לו לומר 'אלא אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכולים לעמוד בה', כמו שנאמר באותה ברייתא בטעם זה שלא גזרו על בשר ויין, ולמה אמרו 'מוטב יהיו שוגגים'? אלא נראה שלשון זה נאמר אגב הדברים על בשר ויין, ובאמת לגבי הולדת בנים זהו דין ולא גזירה.

[8] אמנם במצות מעקה צריך לעיין, שלכאורה הלא מטרתה למנוע סכנה, והרי אם לא יבנה בית לא תהיה סכנה. אלא שבלאו הכי מוכרח שמדובר כאן בבית שאין בו סכנה וחיוב המעקה הוא רק מצד מצות עשה ולא מצד הלאו 'ולא תשים דמים בביתך', שאם לא כן ודאי היה מחויב להרוס את הבית כדי למנוע סכנה ולהימנע מלעבור על לא תעשה. גדרי בית למצות מעקה הלא מוגבלים לבית שיש בו ארבע אמות וגובה עשרה טפחים, וכאשר יש סכנה צריך למונעה בלאו הכי! אלא שכאשר אין סכנה, או שניתן למנוע את הסכנה בלי מעקה, יש מצות עשה לעשות מעקה דווקא. ועיין בתוספות קידושין לד א ד"ה מעקה שיש עוד אופנים שאין חיוב מניעת סכנה אלא רק מצות עשה לעשות מעקה.

חיים שמעון · הודעהעל ידי **חיים שמעון** » ו' יולי 08, 2016 1:44 am

איש_ספר כתב:כנראה שיצאה בת קול שהלכה כמרדכי, שאל"כ לא היו הולכים בטליתות בלי תכלת וכמו שהרגיש בשאג"א.

לא הבנתי דבריו הרי זו משנה ערוכה ר"פ התכלת, התכלת אינו מעכב את הלבן.
ואם כן היה לו להקשות הרי דברי המרדכי מוכרחים מהמשנה וזו באמת הערה חשובה.
אמנם להקשות שלא ילכו בטליתות בלא תכלת אין לו מקום כלל וכאמור שהיא משנה ערוכה.

ועל דרך זה יש לי לתמוה
הנה הרעק"א בשו"ע או"ח סי' י"א כתב שאם לא היה עדל"ת היה הדין ללבוש הבגד בלא ציצית והביא ע"ז את המרדכי שמי שאין לו ציצית אין לו איסור ללבוש הבגד בלא ציצית וע"כ עד כמה שיש איסור בתכלת ממילא שרי ללבוש בלא תכלת, משא"כ בבגד כלאים.
והוא תמוה מה ענין דברי המרדכי לכאן שהרי מפורש במתני' שאין התכלת מעכב את הלבן.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' יולי 25, 2016 8:55 pm

מרדכי בהלק"ט, שטמ"ק במנחות, תורא"ש ביבמות, כעת מצאתי גם רבי ברכיה מניקול ואביו רבי משה מלונדריש.
אולי יש עוד?

: '.png (81.6 KiB) נצפה 8273 פעמים

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ה' מאי 25, 2017 12:13 am

על מה שהק' האחרו' על המרדכי, מהא דאסרי' לשחוט אם לא יוכל לכסות הדם, אני מכיר לע"ע ה' תירוצים.

א. ע"פ המג"א דלהמרדכי נמי יש בזה איסור דרבנן, ואדרבה זה המקור.
ב. אבי עזרי, דמצות הכיסוי היא חלק ממצות השחיטה, ולכן אינו יכול להיכנס לשחיטה בלי כיסוי.
ג. קה"י, דאסור כיון דיכול לשחוט ולכסות מחר, ולא דמי לציצית שהלבישה דהשתא אינה יכולה להיות מחר.
ד. הגר"ח שמואלביץ, דם לא מכוסה זאת בעיה, ואינו דומה לבגד שהוא רק מחוסר ציצית.
ה. הגר"ש רוזובסקי, דהענין של הכיסוי מתחדש רק אחרי השחיטה, משא"כ ציצית שגם בלי שלובש יש את הענין.

אתם מכירים עוד?

אבןטובה · הודעהעל ידי **אבןטובה** » ב' מאי 29, 2017 7:26 am

באיזה עולם אתה פורח?
לא ידעת כי היה לי ויכוח גדול ונורא בזה עם העילוי ישנו ועם הלמדן הפרי יהושע בבית המדרש בנושא סיוע לחבירו בקיום מצוה
ולולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי הם רצו לרוץ גלגלתי
אבל אני הקטן והשפל באתי עם להקת אח' המדברים בזה ועל כל גל וגל נעניתי להם את ראשי
עד ששתקו כולם והודו לדבריי
עיין שם ותמצא נחת במאות אח' שציינתי העוסקים בד' המרדכי ואז תשכיל ותבין את מה שלפניך

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ו' יוני 16, 2017 11:44 am

עושה חדשות כתב:על מה שהק' האחרו' על המרדכי, מהא דאסרי' לשחוט אם לא יוכל לכסות הדם, אני מכיר לע"ע ה' תירוצים.
א. ע"פ המג"א דלהמרדכי נמי יש בזה איסור דרבנן, ואדרבה זה המקור.
ב. אבי עזרי, דמצות הכיסוי היא חלק ממצות השחיטה, ולכן אינו יכול להיכנס לשחיטה בלי כיסוי.
ג. קה"י, דאסור כיון דיכול לשחוט ולכסות מחר, ולא דמי לציצית שהלבישה דהשתא אינה יכולה להיות מחר.
ד. הגר"ח שמואלביץ, דם לא מכוסה זאת בעיה, ואינו דומה לבגד שהוא רק מחוסר ציצית.
ה. הגר"ש רוזובסקי, דהענין של הכיסוי מתחדש רק אחרי השחיטה, משא"כ ציצית שגם בלי שלובש יש את הענין.
אתם מכירים עוד?

הראש' בחולין דנים מה החילוק בין כיסוי הדם שצריך להסמיכו לשחיטה, ובין ברכהמ"ז שלא צריך להסמיכו לאכילה, (מדובר על אופן מסויים, ק' להאריך). אולי הישוב הוא, (ואולי נכלל בתירוציהם), דהחילוק הוא כמו לענין הדין של המרדכי, שהרי מותר לאכול גם כשלא יכול לברך, ואסור לשחוט כשלא יכול לכסות, וכנ"ל.

הרב אב"ט, יש"כ על הפריחה שלך, כאן ובאשכולות נוספים.

ישנו · הודעהעל ידי **ישנו** » ו' יוני 16, 2017 3:52 pm

אבןטובה כתב:באיזה עולם אתה פורח?
לא ידעת כי היה לי ויכוח גדול ונורא בזה עם העילוי ישנו ועם הלמדן הפרי יהושע בבית המדרש בנושא סיוע לחבירו בקיום מצוה
ולולא תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי הם רצו לרוץ גלגלתי
אבל אני הקטן והשפל באתי עם להקת אח' המדברים בזה ועל כל גל וגל נעניתי להם את ראשי
עד ששתקו כולם והודו לדבריי
עיין שם ותמצא נחת במאות אח' שציינתי העוסקים בד' המרדכי ואז תשכיל ותבין את מה שלפניך

מכיוון שאין מ"מ לאשכולות כאן בדבר תורה אבראהאם כנראה פרח מזכרונך דבר האשכולות בעניין הזה, אתה יכול עוד לעיין ולראות כל טעויותיך מנויות שם אחת לאחת.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ב' יוני 19, 2017 8:49 pm

עושה חדשות כתב:
עושה חדשות כתב:על מה שהק' האחרו' על המרדכי, מהא דאסרי' לשחוט אם לא יוכל לכסות הדם, אני מכיר לע"ע ה' תירוצים.
א. ע"פ המג"א דלהמרדכי נמי יש בזה איסור דרבנן, ואדרבה זה המקור.
ב. אבי עזרי, דמצות הכיסוי היא חלק ממצות השחיטה, ולכן אינו יכול להיכנס לשחיטה בלי כיסוי.
ג. קה"י, דאסור כיון דיכול לשחוט ולכסות מחר, ולא דמי לציצית שהלבישה דהשתא אינה יכולה להיות מחר.
ד. הגר"ח שמואלביץ, דם לא מכוסה זאת בעיה, ואינו דומה לבגד שהוא רק מחוסר ציצית.
ה. הגר"ש רוזובסקי, דהענין של הכיסוי מתחדש רק אחרי השחיטה, משא"כ ציצית שגם בלי שלובש יש את הענין.
אתם מכירים עוד?

הראש' בחולין דנים מה החילוק בין כיסוי הדם שצריך להסמיכו לשחיטה, ובין ברכהמ"ז שלא צריך להסמיכו לאכילה, (מדובר על אופן מסויים, ק' להאריך). אולי הישוב הוא, (ואולי נכלל בתירוציהם), דהחילוק הוא כמו לענין הדין של המרדכי, שהרי מותר לאכול גם כשלא יכול לברך, ואסור לשחוט כשלא יכול לכסות, וכנ"ל.

אולי זה כלל גם לגבי עוד נפק"מ,
הנה הרא"ש בחולין באר דשני שחיטות ראויות להיפטר בברכה אחת טפי משני כיסויי הדם, (עי"ש הנפק"מ, ומה שהאחרו' הוסיפו לפ"ז בשח באמצע), כי כיסוי הדם היא מצוה של 'גמר' משא"כ שחיטה, עי"ש. ולכאו' לפ"ז ה"ה ב' מזוזות וב' ציציות. אמנם להכלל הנ"ל יש לחלק, דרק כיסוי הדם הוי גמר, וכמו שאין בזה את ההיתר של המרדכי, משא"כ בציצית ומזוזה.

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ג' יוני 20, 2017 1:50 am

האם מותר להתחייב במצוה כשאין בידו לקיימה - הרב איסר יהודה אונטרמן. שבט מיהודה ג.pdf: (1.38 MiB) הורד 225 פעמים

ישנו · הודעהעל ידי **ישנו** » ג' יוני 20, 2017 8:50 am

עושה חדשות כתב:ה. הגר"ש רוזובסקי, דהענין של הכיסוי מתחדש רק אחרי השחיטה, משא"כ ציצית שגם בלי שלובש יש את הענין.

מה זה מתרץ? וכי בשביל שהעניין מתחדש אח"כ יש לאסור טפי?
(אא"כ כוונתו לומר שבציצית ממילא מבטל עשה כבר עכשיו ואין טעם שלא ילבש את הבגד, ומלבד שבזה עיקר את כל משמעות דברי המרדכי שלפ"ז לא אמר כלום, גם לגופו של דבר אינו נכון שהרי בוודאי ביטול העשה הוא רק מרגע שלובש ד' כנפות)

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ג' יוני 20, 2017 8:38 pm

ישנו כתב:
עושה חדשות כתב:ה. הגר"ש רוזובסקי, דהענין של הכיסוי מתחדש רק אחרי השחיטה, משא"כ ציצית שגם בלי שלובש יש את הענין.

מה זה מתרץ? וכי בשביל שהעניין מתחדש אח"כ יש לאסור טפי?
(אא"כ כוונתו לומר שבציצית ממילא מבטל עשה כבר עכשיו ואין טעם שלא ילבש את הבגד, ומלבד שבזה עיקר את כל משמעות דברי המרדכי שלפ"ז לא אמר כלום, גם לגופו של דבר אינו נכון שהרי בוודאי ביטול העשה הוא רק מרגע שלובש ד' כנפות)

כמדומה שכוונתו כעין מה שכתבת. נמצא ביבמות היכן שהו.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ג' יוני 20, 2017 8:46 pm

פלוריש כתב:
האם מותר להתחייב במצוה כשאין בידו לקיימה - הרב איסר יהודה אונטרמן. שבט מיהודה ג.pdf

יש"כ. אמנם מה שהביא דוג' ממצות מעקה, אינו נכון, כי המרדכי מביא את מעקה ג"כ.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' אפריל 05, 2020 8:45 pm

לפי המצוי כעת לצערינו (בימי הקורונה) שיש מנינים רבים שאין להם ס"ת, האם נכון לומר שצריך להפסיד תפילה בציבור כדי לא להתחייב בקריאה"ת כאשר אינם יכולים לקיים? [וגם בימי החול שאח"כ מכיון שאפשר להשלים קריה"ת של שבת יהיה אסור להצטרף יחדיו].

והנה לפ"ד המרדכי לכאו' מותר להתחייב אף כאשר א"א לקיים, והשאלה היא לפי החולקים. ואף לפי המרדכי יל"ד לשי' המג"א דמ"מ יש בזה איסור דרבנן. אמנם זה תלוי מה התשובה להערה הנ"ל בדבר ביטול מצות התכלת, ודו"ק.

יוצא פוניבז'

עושה חדשות כתב:לפי המצוי כעת לצערינו (בימי הקורונה) שיש מנינים רבים שאין להם ס"ת, האם נכון לומר שצריך להפסיד תפילה בציבור כדי לא להתחייב בקריאה"ת כאשר אינם יכולים לקיים? [וגם בימי החול שאח"כ מכיון שאפשר להשלים קריה"ת של שבת יהיה אסור להצטרף יחדיו].

מי קבע שהחיוב חל מכח התפילה בציבור?
הרי בני הכפרים שלא היה להם מנין היו נכנסים בשני וחמישי לעיירות לשמוע קריה"ת, משמע שהחיוב חל אף קודם שהוקבעו לציבור.
גם ההנחה השניה שניתן להשלים קריה"ת של שבת בימי החול לא הבנתי דבריו ולא שמענו כן.

באר בשדה · הודעהעל ידי **באר בשדה** » א' אפריל 05, 2020 11:10 pm

יוצא פוניבז' כתב:מי קבע שהחיוב חל מכח התפילה בציבור?
הרי בני הכפרים שלא היה להם מנין היו נכנסים בשני וחמישי לעיירות לשמוע קריה"ת, משמע שהחיוב חל אף קודם שהוקבעו לציבור.

ראה שערי אפרים שהביאו בכאן.

גם ההנחה השניה שניתן להשלים קריה"ת של שבת בימי החול לא הבנתי דבריו ולא שמענו כן.

ערוה"ש סי' קלה אות ו:

: ערוה''ש.png (26.91 KiB) נצפה 5682 פעמים

עושה חדשות

אמת, לא בימי החול, אבל עכ"פ במנחה בשבת.

משנה ברורה סימן קלה ס"ק ה -
אם בטלו וכו' - מחמת קטטה וכדומה ומיירי שלא קראו כל היום אבל אם בטלו רק בשחרית הקריאה ובמנחה כבר מצאו מנוחה אם יש פנאי לקרות כל הסדרה יקראו במנחה כל הסדרה ויקראו שבעה גברי כי כל יום השבת הוא זמן הקריאה אבל אם גם במנחה לא היה מנוחה לא יקראו בשני או בחמישי כל הסדרה משבת העבר כי בחול יש בטול מלאכה לעם אלא יקראו רק הפרשה מן הסדר של שבת הבא ולא מן שבת העבר [דגמ"ר ע"ש מילתא בטעמא]:

יוצא פוניבז'

עושה חדשות כתב:אמת, לא בימי החול, אבל עכ"פ במנחה בשבת.

משנה ברורה סימן קלה ס"ק ה -
אם בטלו וכו' - מחמת קטטה וכדומה ומיירי שלא קראו כל היום אבל אם בטלו רק בשחרית הקריאה ובמנחה כבר מצאו מנוחה אם יש פנאי לקרות כל הסדרה יקראו במנחה כל הסדרה ויקראו שבעה גברי כי כל יום השבת הוא זמן הקריאה אבל אם גם במנחה לא היה מנוחה לא יקראו בשני או בחמישי כל הסדרה משבת העבר כי בחול יש בטול מלאכה לעם אלא יקראו רק הפרשה מן הסדר של שבת הבא ולא מן שבת העבר [דגמ"ר ע"ש מילתא בטעמא]:

גם בזה יש חולקים.
ועכ"פ אין נפק"מ בזה כי גם המנחה יש חיוב קריה"ת מצד עצמו.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' מאי 03, 2020 2:31 am

רשום אצלי מכבר -

ידוע שהחזו"א היה לובש את הבגד של הד' כנפות עליו, ואז היה מתחיל לקשור עליו ציצית. ואין הכוונה מצד דברי המרדכי המפו', כי הרי דין זה שנוי בפלוג', ואף להמרדכי דמיקל, הא כ' המג"א דיש בזה איסור דרבנן. אלא טעמו היה משום שזהו עצם קיום מצוות הציצית "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם".

כעת אינני מוצא היכן כ"כ בשם החזו"א. נא עזרתכם.

יוצא פוניבז' · הודעהעל ידי **יוצא פוניבז'** » א' מאי 03, 2020 4:40 pm

עושה חדשות כתב:כעת אינני מוצא היכן כ"כ בשם החזו"א. נא עזרתכם.

: מעשה איש חלק ד עמ' קיח.JPG (46.24 KiB) נצפה 5325 פעמים

וכ"ה פשטות הלשון בגמ' שבת קיח ע"ב

אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך במאי זהיר טפי? אמר ליה: בציצית. יומא חד הוה קא סליק בדרגא, איפסיק ליה חוטא - ולא נחית ואתא כמה דלא רמיה.

מאידך בא"ר סו"ס יב (הו"ד במשנ"ב שם כדבר פשוט)

ודע כשנפסלים הציצית צריך לפושטו, ולא מהני לעמוד על עמדו שלא ילך ד' אמות, דאין דין אמות אלא להולך בלא ציצית כדמוכח סוף (סר"ו) [סימן ח']. גם לא יתקן הציצית בעוד הטלית עליו, אלא פושטו ומתקנו, וכן משמע במגן אברהם סימן (י') [י"ג ס"ק ח']:

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » א' מאי 03, 2020 4:48 pm

יש"כ!

עוד רשום אצלי
שהגר"ד לנדוי שליט"א הוסיף בזה דה"ה בבגד שעטנז, דאינו צריך להסירו ממנו בזמן שהוא קושר בו את הציצית, דחשיב כמקיים המצוה ממש גם לענין דינא דעשה דוחה לא תעשה.

והוקשה לי בזה כעת מד' התוס' בשבת דקל"א דמשמע דקיום מצות ציצית לעולם אין בו חילול שבת כי אם במכשיריו.

יוצא פוניבז' · הודעהעל ידי **יוצא פוניבז'** » א' מאי 03, 2020 5:09 pm

עושה חדשות כתב:יש"כ!

עוד רשום אצלי
שהגר"ד לנדוי שליט"א הוסיף בזה דה"ה בבגד שעטנז, דאינו צריך להסירו ממנו בזמן שהוא קושר בו את הציצית, דחשיב כמקיים המצוה ממש גם לענין דינא דעשה דוחה לא תעשה.

עי' ביצה ח ע"ב

אימר דאמרינן אתי עשה ודחי את לא תעשה כגון מילה בצרעת, אי נמי סדין בציצית, דבעידנא דקא מעקר לאו, קא מוקים לעשה, הכא בעידנא דקא מעקר לאו לא מוקים עשה.

אמנם כבר דנו היכא שעסוק במעשה המצוה, עי' ברוך טעם דין עדל"ת

יוצא פוניבז' · הודעהעל ידי **יוצא פוניבז'** » ב' מאי 04, 2020 12:42 am

הוספות למש"כ בדין תיקון הציצית בעודה עליו,

כדברי הא"ר שצריך לפשוט כ"כ כבר במג"א סי' יט סק"א בתוך דבריו ומציין לגמ' בשבת,

מיהו י"ל דמיד כשנפסק מחויב לפשטו ולתקנו וע' בשבת דף קי"ח

ובביאור דבריו עי' מחה"ש

ועיין בשבת דף קי"ח. רצה להביא קצת משמעות דמיד שנפסק צריך לפושטו. וודאי לילך בטלית שנפסקו בו הציצית מלתא דפשיטא ליה דאסור, אלא רצה להביא קצת משמעות דאפילו עומד במקום א' ועליו טלית שנפסק בו ציצית צריך לפושטו. דאמרינן התם דאמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה, אבוך במאי הוי זהיר טפי, והשיב לו בציצית. וסיפר, יומא חד הוי סליק בדרגא אפסיק ליה ציצית ולא נחית עד שהטיל בו ציצית. וא"כ בשלמא אם הדין בכל אדם שצריך לפשוט הטלית מיד שנפסק, א"כ ודאי רבה ג"כ היה פושטו מיד, וא"כ כיון שלא היה לבוש טלית בת ד' כנפות היה מותר מצד הדין לירד מדרגא, דהא מצד הדין לפי מאי דקיימא לן חובת גברא כשאינו לבוש ציצית פטור, וגם אין צריך לקנות לו טלית להביא את עצמו לידי חיוב, כי אם שהוא טוב ונכון כדאיתא ריש סימן כ"ד, וא"כ לשעה מועטת עד שיתקן בו ציצית, וודאי דאין לחוש. וא"כ היינו רבותא דרבה שהחמיר על עצמו ולא ירד. אבל אי אמרת דמצד הדין אין צריך לפושטו מיד, א"כ ממה נפשך אי רבה לא היה פושטו, א"כ מאי רבותא דלא נחית מדרגא, הא לילך לבוש בטלית שנפסקו הציצית ודאי דאסור לכל אדם, ואי דבאמת רבה פשטו ואפילו הכי לא נחית והיינו רבותיה, א"כ עיקר רבותיה חסר מדברי בנו שהעיד עליו, והוה ליה למימר ופשטו ואף על פי כן לא נחית. אלא על כרחך צריך לומר דכל אדם צריך לפשטו, ולכן לא הוצרך להזכיר הפשיטה כי זהו מצד הדין בכל אדם:

אמנם בפמ"ג שם כתב

ובשבת קי"ח ב' באפסק ציצית דקאי בדרגא, משמע לכאורה שם דרמי בעוד הטלית עליו,

וכ"כ שם בחמד משה, וע"ש באורך.

יוצא פוניבז'

מצאתי כעת גם בהליכות שלמה להגרשז"א דפשיטא ליה להיתר, ואף לא הזכיר מדברי המשנ"ב

: הליכות שלמה תפילה עמ' לו.JPG (33.19 KiB) נצפה 5173 פעמים

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' יוני 03, 2020 7:26 am

וצ"ע בלש' הרמב"ם -
"אם יתכסה בכסות הראוי לציצית יטיל לה ציצית ואח"כ יתכסה בה".

יוצא פוניבז'

בענין הסיפור עם החזו"א, שוב מצאתי אותו במקו"א עם פרט חשוב נוסף - שהיה זה בלילה.
וכידוע, נחלקו הרמב"ם והרא"ש אם יש חיוב בכסות יום בלילה, ובודאי חזי לאיצטרופי להקל כהמרדכי.

: זכור לדוד.JPG (22.64 KiB) נצפה 5128 פעמים

ולפי המתואר עוד שכל הענין היה לתקן שיהיה שליש גדיל, יתכן שאף לא הוצרך להתיר את החוליא הראשונה והקשר שעליה, כך שלא היה כאן ביטול מ"ע מדאורייתא כלל.

עושה חדשות · הודעהעל ידי **עושה חדשות** » ד' יוני 15, 2022 10:57 pm

גם בס' בית הלוי עה"ת כ' -
ובלובש שני בגדים של ציצית אם צריך לבדוק שניהם. דע דבש"ע (סי' ח') איתא בז"ל קודם שיברך על הציצית צריך לבודקם כדי שלא יברך ברכה לבטלה. ועיין בט"ז שהקשה אמאי לא קאמר משום ביטול מצות ציצית. ותירץ דאוקמינהו אחזקתם ורק משום חומר לא תשא החמירו לבודקם. ולפ"ז אם לובש שני בגדים ביחד דסגיא בברכה אחת א"צ לבדוק רק א' מהם. והנראה דהמשך דברי השו"ע כך הוא דביבמות (דף צ) איתא דסדין בציצית הוא שב ואל תעשה וכתבו התוס' דלא מקרי קום ועשה במה שלובש בגד בלא ציצית דלא אסרה התורה ללבוש בגד בלא ציצית רק כשלבוש בגד בת ד' כנפות חייבתו התורה להטיל בו ציצית. וא"כ חיובא דציצית באה אחר הלבישה וא"כ היה סגי ללובשו בלא בדיקה ואחר הלבישה יבדוק אם יש בו ציצית ואז היה עושה ממש כדרך החיוב שחייבתו התורה ורק כיון דע"כ צריך לברך קודם הלבישה שיהיה הברכה עובר לעשייתו וזהו שכתב בשו"ע קודם שיברך צריך לבודקם כדי שלא יברך לבטלה. ובלובש שני בגדים סגי שיבדוק רק אחד קודם הברכה אבל אחר הלבישה יש לומר דצריך לבדוק גם בבגד השני משום חיובא דציצית:

פורום אוצר החכמה

מי מחובר