וזה לשון תלמיד הרמ"ע מפאנו:
ולא נצחה הרוח את עמוד העשן. שהיה מתמר ועולה (ראה מפרשים שם) ומוליך עמו כוונת הבעלים וכוונת העובד, והיה לריח ניחוח לפניו יתברך, ואחר שעלה עד המקום הצריך לכך, היה מתעקם כמו כן כמקל דרך מקום מיוחד ויוצא חוץ לגבול ארץ ישראל לתת חיות לחיצונים ההולכים סביבותיה (*). לפי שאין להם רשות ליכנס לפנים, כדכתיב (תהלים יב, ט) סביב רשעים יתהלכון (*), ואלו היה הרוח מפזר העשן לא היה יכול לילך לזון הכפירים ההם השואגים לטרף
[סמנתי באדום הדברים שאני מחפש להם מקורות כעת]