פורום אוצר החכמה

מתוך ספר לקט שיחות מוסר מהגרי"א שר זצ"ל ח"ב עמ' תצד, (כרך זה משום מה אינו מצוי באוצר)
בסוף קונטרס דברי זכרון –שיחות והערות מאת מהסבא מסלבודקה זצ"ל, שנמצאו בכתבי חתנו הנ"ל.

ברכת כהנים בלשון הקודש

שמעתי מהגר"מ טיקוצ'ינסקי (שליט"א) {זצ"ל} שאדמו"ח זצ"ל קרא לכל הכהנים, ולימד אותם לומר 'ברכת כהנים', בדקדוק הקריאה הנכונה מלעיל ומלרע כהוגן, וטעמו ונימוקו עמו, משום שאינה דומה ברכת כהנים לתפילה כי תפילה נאמרת בכל לשון (סוטה לב,א), ע"כ אפשר לאומרה בלשון הקודש, גם בלא דקדוק מוחלט, כיון שגם אם הלשון אינה מדוקדקת ואין זה נחשב לשון הקודש, מ"מ לא גרע זה מלשון אחרת, וגם זה עכ"פ נחשב לשון. משא"כ ברכת כהנים שאינה נאמרת אלא בלה"ק דווקא, הרי אם אינו אומרה כהוגן בדקדוק נכון, אין זה נחשב ללה"ק, והוא כמי שקורא ברכת כהנים בלשון אחרת שאינו יוצא בה ידי חובתו.

למדנו מכאן ענין הדקדוק ע"פ 'לומדות' של הלכה, שיש לכהנים לדקדק לומר הברכה כהוגן. וחתני הגאון ר"מ שולמן (שליט"א) {זצ"ל} השיג על הדברים ואמר שלדין יש תשובה מדברי התוס' בברכות (יג,א ד"ה וחכמים) שמשמע מדבריהם שלא משמע להו שאם לא יאמר בדקדוק הלשון כהוגן נחשב כמי שאומר בלשון אחרת, שכן התוס' מוכיחים שם בראיות שונות שהלכה כחכמים הסוברים שק"ש נאמרת בכל לשון, ולא הוכיחו כן מן ההלכה המובאת להלן (טו,א) במשנה שקרא ולא דקדק באותיותיה יצא, אשר מזה מוכח בראיה ברורה שק"ש נאמרת בכל לשון, לפי היסוד שהניח אדמו"ח זצ"ל שבלא דקדוק נכון הרי זה נחשב כלשון אחרת ולא כלה"ק, וע"כ משמע שתוס' סוברים שאפילו לשיטת רבי החולקת על חכמים וסוברת שק"ש נאמרת דווקא בלה"ק, מ"מ גם אם לא דקדק באותיותיה יצא, שעדיין זה נחשב ללה"ק ולא כלשון אחרת. .

לענ"ד יש להעיר ולהפך בחידוש נפלא זה מעוד כמה פנים, נשמח לחוו"ד החברים שיחי', להארה בלתי ידועה זו.

קבל ברכת כהן הדיוט..יישר כח!

הערת כהן הדיוט..לכאורה אחרי כל הלומד'ס והפלפול הרי הדבר אינו מוזכר בשום מקום בהלכה שהכהנים צריכים לדקדק..
(אם היה מוזכר היה הסבא מביאו).

חידוש בעיני שמלעיל ומלרע ג"כ מעכבים. האם יש מקור לזה?

קצ"ע מהגמ' במגילה כ"ד ע"ב דחיפני לא ישא כפיו ועי"ש ברש"י שאינו אלא משום לשון קללה, וע"ע בירושלמי שאם היה רוב מקומן כן ישא.
אמנם עי"ש בפי' ר"א מן ההר שכתב דהירושלמי אינו כהלכתא וביאר עפי"ז שיטת הרמב"ם פט"ו ה"א, ולפי"ז א"ש.
[אלא שלכאו' דברי הסבא עולין יותר לשיטת הראב"ד דבשאר לשונות אין דין דקדוק כלל, דלדעת הרמב"ם דגם בזה יש דין דקדוק הרי דלשון עלגים אינו לשון כלל ועצ"ע].

שו"ר בתשו' דברי חן כאן שכתב ג"כ כהסבא מסלבודקא בדעת הרמב"ם.
http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?10 ... KS&page=44

ואגב, ידוע שהסבא מסלבודקא היה בקי מופלא באורח חיים ורוב מנהגי התפילה בישיבות הקדושות הוא ממנו.
[והערה היסטורית. מענין שהגרי"א שר עצמו לא ראה זאת רק שמע מהגר"מ טיקוצינסקי, ואולי התחדש לסבא רק בארץ הקודש שנושאים כפים כל יום].

תשואות חן חן לך רבינו אליהוא.

אנכי באמצע כתיבת בירור מקיף בענין, שלע"ע כלל גם את נידון דברי הרמב"ם והראב"ד הנ"ל. אבל התוספת מהגמ' במגילה והמסתעף מזה, היא חשובה עד למאוד.

אקוה לעת השלמת כתיבתי אי"ה להעלות זאת כקובץ לעיון החברים.

הרי פרי עמלי לפניכם, כמדובר.

אודה להערות והארות.

נפש עמל עמלה לו ולחבריו. יש"כ עבור הבירור הנפלא.
ולמען מי שלא הסכין בקריאה ארוכה שכזו אציין שבסו"ד הביא מרגניתא טבא מדברי ההפלאה שכתב ככל דברי רנ"צ הנזכרים: דכיון דברכת כהנים אינה נאמרת אלא בלשה"ק, ולפי שאין אנו בקיאים בדקדוק המילות, לכן לא נהגו בחו"ל לישא כפיים בכל יום. וזה טעם חדש שלא שמענו בלתי היום במנהג הפלאי של נשיאת כפים בחו"ל.

יש להסמיך לכאן מש"כ בספר והאיש משה, מתורת ר"מ סאלאלוויציק מציריך: פעם שהה עם מקורבו בבית כנסת שהבעל קורא קרא במבטא פלוני שיש ואינו מבדיל בין לשון זכר לנקבה, ור"מ טען שכיון שקרה"ת נאמרת בכל לשון, א"כ גם זו לשון מן הלשונות.

ראשית כל אתנצל על שאני מעיר על אף שעדיין לא קראתי את מאמרו של הרב הנוטר בנידון. ולכשאפנה אקרא. ושמא לא אתפנה. וה"י.
אני בעוניי איני מבין כלל את כל הנידון, והרי ודאי שבכלל כל שפה אף את הצורה שמדברים אותה בשיבוש, ואף זה בכלל השפה, וכ"א יבין שבזו השפה דיבר, וכן הוא בלה"ק שאף שבושי הלשון מכלל לשה"ק הוא אם אפשר להבין שהוא מדבר לשה"ק. [וכעין שכתב לסת"ם כשר אף אם אינו מדוייק כל זמן שתנוק יכול לקרוא בו, ואין אומרים שאין לשה"ק אלא הכתב המדוייק, כן אין לשה"ק אלא הדבור המדוייק וכל שאפשר להבין הלשון ודאי מכלל לשה"ק הוא].
{וידועים דברי התו' ישנים ריש נדרים שכ' דכנויי נדרים שהם שיבוש של לשה"ק הרי הם חלים אף אם הנודר לא הבין את המילה, משא"כ בכנויי נדרים שבלע"ז אינו נדר אלא אי מבין הלשון, ןויש להאריך בביאור דבריו בעניין החילוק בין לה"ק לשאר לשונות. מ"מ הא חזינן דאף שיבושי לה"ק יש להם מעלת לה"ק.}
וכל זמן שלא שמענו דין דקדוק בברכת כהנים ודאי יוצא אף בלא דקדוק, ואף אי יהא דין דקדוק ודאי לא גרע מק"ש דיצא בלא דקדוק [ולאו משום כל לשון נגעו בה]. ואי"ז פלא שלא נמצאה המצאה זו בפוסקים המקובלים כהמ"ב ושו"ע הרב וח"א.
ומעניין לעניין באותו עניין. זכורני ויכוח שהיה לי, האם רק אחת מההברות של לה"ק נכונה או האשכנזית או הספרדית או החסידית או התימנית (או אחרת) והשאר אינם לה"ק, וה"ז מחלוקת בין כל הנ"ל מה היא לה"ק. או"ד שכל ההברות של לשה"ק מכלל לשה"ק. ולי נראה עיקר שכולם לשה"ק הם, שכמו שבכל שפה יש כמה ניבים וצורות להגיד את זה ועדיין זה נקרא אותו שפה (כעין אידיש פולנית הונגרית וליטאית וגרמנית), כן בלשה"ק יש כמה ניבים וכולם מכלל לשה"ק הם, שהרי כולם נקראים שפה א'. [ואף שלה"ק היא שפה אלוקית, מ"מ כל העניינים האלוקיים נתנו להתפרש ע"י בנ"א, ומעיקרא כשהוריד הקב"ה שפה זו לעולם, תכנן שבאירופה יגידו אותה בצורה זו ובמזרח בצורה אחרת, וכולם הם צורות לבנ"א לבטא העניין האלוקי].
וזכורני שבעובדות והנהגות להרב מבריסק איתא ששמע קריאת התורה בהברה חסידית. {אמנם עוד זכורני שמסופר על ר' איצלה מולאז'ין שהיה קורא כל יום ק"ש בהברה אשכנזית ובהברה ספרדית, והוא מחודש מאוד, ויחידאה ממש. ולולי מה שכתבנו ודאי היו כל המחמירים קורים ק"ש ג' או ד' פעמים בבוקר ובערב.}
סוף דבר: נראה לי פשוט שכל שמוגדר בכלל שפה זו הרי זו לה"ק בין לעניין ההברות למיניהם בין לעניין חוסר דקדוק.

כן..אבל השאלה היא באיזו הברה "דיבר" הקב"ה (ואדה"ר,האבות ומשה רבינו)..

הקב"ה בהברה שהבינו היהודים שיצאו ממצרים [מסתבר שזו הברה מצרית]. ומשה בהברה מצרית-מדינית, ואברהם בהברה חרנית-כנענית וכו'...
ובעיקר העניין אף אם הקב"ה אמר את י' הדברות בהברה א', הוא משום שבזה השתמשו היהודים בפועל, אבל ודאי שבכח היה את כל האופציות, וודאי שישנם עוד אופציות שלא ממומשו עדיין.

גם בזה אני חולק עליך..
כשהיתה לשון אחת לה"ק דברו כולם שפה אחת..ורק משום שה' בלל שפתם נתרבו ל-70 לשון..
אך כיצד פתאום נהיו הברות שונות?..הרי אדה"ר דיבר בהברה מסויימת ובלה"ק ומדוע שמשה רבינו ישנה מלשון והברה זו כשנמצא במקום אחר?..
מי הכריחו לכך ומדוע שלא יבינו אותו אם ידבר כמו שדיבר אדה"ר?..איך פתאום נהיו הברות שונות?..אלא שיבושי לשון שנשתרשו יש כאן..
(אגב..יש אשכול הברות שנשאל על כך: viewtopic.php?f=7&t=755&start=0&st=0&sk=t&sd=a )

אליחי כתב:הקב"ה בהברה שהבינו היהודים שיצאו ממצרים [מסתבר שזו הברה מצרית]. ומשה בהברה מצרית-מדינית, ואברהם בהברה חרנית-כנענית וכו'...

השווה למדרש (רבה ותנחומא ועוד) על עשרת הדברות, שהקב"ה פתח ב'אנכי', כי זו מהשפה המצרית!

יאיר כתב:גם בזה אני חולק עליך..
כשהיתה לשון אחת לה"ק דברו כולם שפה אחת..ורק משום שה' בלל שפתם נתרבו ל-70 לשון..
אך כיצד פתאום נהיו הברות שונות?..הרי אדה"ר דיבר בהברה מסויימת ובלה"ק ומדוע שמשה רבינו ישנה מלשון והברה זו כשנמצא במקום אחר?..
מי הכריחו לכך ומדוע שלא יבינו אותו אם ידבר כמו שדיבר אדה"ר?..איך פתאום נהיו הברות שונות?..אלא שיבושי לשון שנשתרשו יש כאן..
(אגב..יש אשכול הברות שנשאל על כך: viewtopic.php?f=7&t=755&start=0&st=0&sk=t&sd=a )

ההברות לא נהיו במכוון אלא טבע המקום גורם לשנוי ההברה [וכשם שהליטאים הקדומים אף אם ינסו לא להכניס בין כל אות ואות כמה הברות צרויות, לא יצליחו. עי' ע' הרב שך ], וכל זה בכלל האופציות המתוכננות ללשון הקודש.

חכם באשי. אשמח אם תוכל להרחיב דבריך. בעוניי עדנה לא הבנתים [ואין המדרש לפני]

לא אתייחס בזה לדברי אליח, אף כי באופן כללי דברי טעם הם, מאחר שכבר דנתי ביסודם בהרחבה במאמרי, וחבל שלא נפנה לעיין בהם.

זכות הבכורה ניתנת לדברים מבוססים ממקורותיהם על פני סברות כרסיות, ולו האומרם 'מר בר רב אשי'.

רק אציין כמה דבר שמשום מה נשמטו בעת הכתיבה.

הכרעת המשנ"ב סי' קכח,קכ בשם האחרונים דבזמנינו שרוב בני עמינו אין יודעים להבחין בין הברת העי"ן לאל"ף ממילא מותר לישא כפיו. ויעו"ש עוד דעת י"א שבמדינת רוסיא שרגילין הרבה לקרוא שבולת סבולת אף דכלל אנשי המדינה יודעים ההפרש שבין שי"ן ימנית לשמאלית מ"מ מותר לישא כפיו, זו דעת הט"ז וא"ר. אבל בשעה"צ הביא שהפמ"ג והגר"ז מפקפקים בזה

כיצד ניתן לומר "דבזמנינו שרוב בני עמינו אין יודעים להבחין בין הברת העי"ן לאל"ף"? פוק חזי מאי עמא דבר, שההבדל נשמע לאוזן!

ר' גרונם יקום פורקן כתב:כיצד ניתן לומר "דבזמנינו שרוב בני עמינו אין יודעים להבחין בין הברת העי"ן לאל"ף"? פוק חזי מאי עמא דבר, שההבדל נשמע לאוזן!

האחרונים דברו על תקופתם. שאל נא לימים ראשונים.

מה שנותר לתהות אם המשנ"ב רק ציטט את דבריהם, או שהדברים הלמו גם את תקופתו, ומסתברא דתפוס לשון אחרון עדיף.

אליחי, הנה בשבילך לשונות המדרשים:
פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יב, כד:
א"ר נחמיה מהו אנכי, לשון מצרי הוא. למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנישבה בנו ועשה ימים הרבה אצל השבויין, לבש נקמה אביו והלך אצלו והביאו ובא להשיח עמו בלשונן של שבויין. כך הב"ה, עשו ישראל במצרים כל אותן השנים ולמדו שיחתן של מצרים, כשגאלן הב"ה ובא ליתן להם את התורה ולא היו יודעים לשמוע, אמ' הקב"ה הרי אני משיח להם בלשון מצרי, אמ' הקב"ה אנכי, אנוך, כך פתח להם הקב"ה בלשונם, אנכי י"י אלהיך (שם /שמות כ'/).
וכך בפסיקתא רבתי, פיסקא כא; תנחומא-בובר, יתרו, טז, ועוד.
ולזכרוני, בתורה שלמה (יש באוצר) על הפסוק (או במילואים לשם) דן בזה, והוא מביא שאכן 'אנכי' היא מילה מצרית-קופטית עתיקה. אני כותב את הדברים מזכרון ישן.

כמובן, שהענין לא שייך ממש לנושא המדובר כאן.

כמדומה שהשיפור בענין העיי"ן הוא תוצאה ארצישראלית מבורכת של מיזוג גלויות. ועדן לא היה בזמן המ"ב.
כבר בזמן השופטים היה חילוק הברות לבני אפרים וכו' וצ"ע אימתי התחיל.
["ראית" אליחי ממה שלא הוזכר במ"ב וכדומה איננה ממין הטענה לתלמידי חכמים. כמדומה שהסבא מסלבודקא היה בן גילו של הח"ח בערך, מה גם שכבר הובאו מקורות קדומים לענין].

לעניין דברי הרב הנוטר. איני חושב שיש בעיה לכתוב עפ"י סברות עצמיות ושצריך לכתוב רק עפ"י מקורות . ולא נשתבחו וכו'. ואם יעזרני ה' אשתדל להפנות למאמרו.
ולעניין דברי הרב אליהוא. כמובן שאין הראיה ממה שהמ"ב לא הביא דין זה. אלא הראיה היא ממה שלא נמצא כן בכל הפוסקים ולא במ"ב המקבצם ואף אם המ"ב היה כותב דין זה מעצמו הוא תמוה שלא נזכר דין זה לפני זה, והוא ודאי נושא שהיו אמורים לדוש בו, וזה ודאי ראיה ממה שלא נכתב דבר זה, על אף שההכשלות בו שכיחה. וודאי יש לסבא מסלבודקא זכות לחלוק על האחרונים, אבל צריך לזכור שמשתיקת האחרונים הוכחה ברורה שזו דעת יחידאה.
וכמובן שכל זה לאחר דברי שהוסברו היטב, ואי"ז טענה עצמית.

לענין אם יש ענין לדקדק בתפילה גם כמו בק"ש, ראה מש"כ בזה בשו"ת עטרת יעקב (לרש"ש זאהן, ה' יאריך ימיו ושנותיו) עמ' לט שממעשה רב ברבינו הח"ח הבין שבתפילה שהיא עבודה שבלב אין ענין של קריאה בדקדוק, ואדרבה זה גורע מהרגשת הלב, יעו"ש.

רבי נוטר,
קראתי הקונטרס, והדברים נעימים מאד.

ולהעיר, דבקונטרס הוספות להגדת בית הלוי (עמ' עו) כתב שהבית הלוי היה מדקדק בקריאת ההגדה כמו בקריאת שמע. והוא פלאי לכאו'.
אמנם, הנה באור שמח כתב דמקור דברי הרמב"ם שצריך להאריך בדרש פרשת מקרא ביכורים בסיפור יציאת מצרים, הוא מדכתיב לחם עוני ולשון ענייה מצינו אצל מקרא ביכורים 'וענית ואמרת', ומזה שמענו שצריך לקיים לחם עוני ע"י אותה עניה דביכורים.
והנה, בסוטה ל"ג איתא דלשון ענייה היינו דוקא בלשון הקדש, כדכתיב וענו הלויים, יעו"ש, הרי דעיקר צורת העניה במקרא ביכורים הוא בלשון הקדש, וא"כ ה"ה העניה על הלחם בספור יציאת מצרים צריכה להיות בלשון הקדש דוקא. [ובאמת מצינו בפוסקים שקוראים בלשון הקדש דייקא ואח"כ מתרגמים ללע"ז].

וא"כ לדבריך מבואר למה דקדק הבית הלוי באותיותיה כדי לקיים בו דין לשון הקדש.

ודאי שאליחי צודק מעיקר הדין שסתימת הפוסקים ראיה וקשה לומר שכל ישראל לא יוצאים בברכת כהנים כדינם ואין פוצה פה
וגם הסבא מסלבודקה ודאי היתה כוונתו בדך חסידות וכמו שמבואר במס"י שאחד מעיקרי החסידות להחמיר כדעת יחיד
ובכלל זה יש לכלול שמי שנראה לו שיש דבר המעכב מן הדין אע"פ שהפוסקים לא כתבוהו או אפילו התירוהו בפירוש משום מידת חסידות ראוי להחמיר בזה

על רבינו הגר"א מובא במעשה רב מכת"י: הלל כמו קריאת שמע בדקדוק, ומאריך מאוד בזמן.

ומעניין הדבר, שהרי מיירי רק במצוה דרבנן, וגם נאמרת בכל לשון, (ראה תוס' סוטה לב,א ד"ה קרית שמע דשייר לה תנא).

וכנראה להידור מצוה בעלמא.

הדמיון בין הלל לקרי"ש היא שבשניהם חסרון תיבה אחת מעכבת (משא"כ בתפילה וכדו'). ולכן דקדק הגר"א שמא ע"י איזה שיבוש יפסיד התיבה חלילה.

חכם באשי כתב:

אליחי כתב:הקב"ה בהברה שהבינו היהודים שיצאו ממצרים [מסתבר שזו הברה מצרית]. ומשה בהברה מצרית-מדינית, ואברהם בהברה חרנית-כנענית וכו'...

השווה למדרש (רבה ותנחומא ועוד) על עשרת הדברות, שהקב"ה פתח ב'אנכי', כי זו מהשפה המצרית!

-------------------------------------------
מצרית מדיינית והנה גם צרפתית ואיטלקית -
קטע מאתגר הם דבריו של הרמ"ד וואלי בקטע הבא:
אמור היינו לאמרו באהבה שכן אמור =אהבה בצרפתית.
וזה בברכת כוהנים שנאמר בה :כה תאמר " ורק בלשון הקודש.