שמירת הלשון ח"א - שער התורה - פרק ז
פֶּרֶק ז':
בּוֹ יְבֹאַר גֹּדֶל שְׂכַר הַמַּחֲזִיק בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וּלְהֶפֶךְ, גֹּדֶל עָנְשׁוֹ, חַס וְשָׁלוֹם:
וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים מְרַפִּים יְדֵיהֶם מִן הַתּוֹרָה, וְאֵינָם חוֹשְׁבִים עַל הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל הַמְעֻתָּד לָבוֹא עֲבוּר בִּטּוּל תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִדְרַשׁ מִשְׁלֵי פָּרָשָׁה י', אָמַר ר' יִשְׁמָעֵאל, בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה קָשֶׁה יוֹם הַדִּין, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָדוּן אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וְכוּ'. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִקְרָא וְאֵין בְּיָדוֹ מִשְׁנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹפֵךְ אֶת פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וּמְצֵרֵי גֵּיהִנֹּם מִתְגַּבְּרִין בּוֹ כוּ', וְהֵם נוֹטְלִין אוֹתוֹ וּמַשְׁלִיכִין אוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ ב' סְדָרִים אוֹ ג', הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ, בְּנִי, כָּל הַהֲלָכוֹת - לָמָּה לֹא שָׁנִיתָ אוֹתָם? כוּ'. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ הֲלָכוֹת, אוֹמֵר לוֹ, בְּנִי, תּוֹרַת כֹּהֲנִים - לָמָּה לֹא שָׁנִיתָ? שֶׁיֵּשׁ בּוֹ וְכוּ'. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרַת כֹּהֲנִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ, בְּנִי, חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה - לָמָּה לֹא שָׁנִיתָ? שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קְרִיאַת שְׁמַע תְּפִלִּין וּמְזוּזָה. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָמָּה לֹא לָמַדְתָּ הַגָּדָה? כוּ'. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ הַגָּדָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ, בְּנִי, תַּלְמוּד - לָמָּה לֹא לָמַדְתָּ? וְכוּ'. בָּא מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תַּלְמוּד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ, בְּנִי, הוֹאִיל וְנִתְעַסַּקְתָּ בְּתַלְמוּד, צָפִיתָ בַּמֶּרְכָּבָה כוּ', כִּסֵּא כְּבוֹדִי - אֵיךְ הוּא עוֹמֵד? כוּ' חַשְׁמַל - אֵיךְ הוּא עוֹמֵד? וְכוּ', וּבְכַמָּה פָּנִים הוּא מִתְהַפֵּךְ? כוּ'
חומת הדת - פרק עשירי
וזהו שאמר הכתוב אשת חיל מי ימצא וגו' גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, ולכאורה היה לו לומר כל ימי חייו. אבל האמת, שאשת חיל קאי על התורה, ועל כן אם היה אומר כל ימי חייו היה במשמע שרק בימי חייו של האדם מעוררת זכות עליו אבל לא לאחר פטירתו, ולזה אמר כל ימי חייה של התורה היא גומלת לו טוב, אם כן הוא לעד ולעולמי עולמים. ובכל הטובות שצריך, בין בקבר, ובין לעולם התחיה ובין לעולם הבא, ובין להנצל מיום הדין הגדול והנורא שיהיה לעתיד לבא, [וכדאיתא במדרש (משלי פ"י), אמר ר' ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט, וכיון שתלמיד חכם בא לפניו אומר לו כלום עסקת בתורה, ואומר הן, אומר לו הקב"ה הואיל והודית לי אמור לפני מה שקרית ומה ששנית. מכאן אמרו, כל מה שקרא אדם יהא תפוס בידו, ומה ששנה יהא תפוס בידו, שלא תשגיהו בושה וכלימה ליום הדין. היה ר' ישמעאל אומר אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, ועל זה ביקש דוד מלך ישראל בתפלה ובתחנונים לפני המקום ואמר ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה, היינו שאני אערוך ואסדר בעל פה כל תלמודי, ואצפה שלא אתבייש בבוקר שהוא העולם הבא. בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה הקב"ה הופך פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברין בו והם נוטלין אותו ומשליכין אותו לגיהנם, בא מי שיש בידו שני סדרים או שלשה הקב"ה אומר לו בני כל ההלכות למה לא שנית אותם, אם אומר להם הניחוהו מוטב ואם לאו וכו' עי"ש]: