פורום אוצר החכמה

האם מי מחו"ר אתרא קדישא הדין, מכיר מקור להקפדה הנ"ל (ספר שמירת הגוף והנפש אין בידי, סליחה)

בברכה המשולשת כתב:האם מי מחו"ר אתרא קדישא הדין, מכיר מקור להקפדה הנ"ל (ספר שמירת הגוף והנפש אין בידי, סליחה)

מחשש הצטננות?

בברכה המשולשת כתב:האם מי מחו"ר אתרא קדישא הדין, מכיר מקור להקפדה הנ"ל (ספר שמירת הגוף והנפש אין בידי, סליחה)

מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף קכט עמוד א

ויקח מנעלים כו'. פירש"י שאין לך בזיון מן המהלך יחף כו' עכ"ל ולפי סוגיין דשמעתין נראה דמשום צינה נגעו בה וכדאמרי' פ' יוה"כ חיה תנעול סנדל כל שלשים יום משום צינה וה"פ ימכור אדם קורות ביתו גם שהוא קשה מחמת השמש דזרחה עליו תמיד כדלקמן מ"מ ימכרם כדי לקנות לו מנעלים שלא ילך יחף דיותר קשה משום צינה ואם אין לו מה יאכל ביום הקזה הוא יותר קשה מהולך יחף וע"כ ימכור מנעליו ויספוק כו' וק"ל:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף עג עמוד ב (משנה שם)

יום הכפורים אסור באכילה, ובשתיה, וברחיצה, ובסיכה, ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה והמלך והכלה ירחצו את פניהם, והחיה תנעול את הסנדל, דברי רבי אליעזר, וחכמים אוסרין. האוכל ככותבת הגסה, כמוה וכגרעינתה, והשותה מלא לוגמיו - חייב. כל האוכלים מצטרפין לככותבת, וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו. האוכל ושותה אין מצטרפין.

רש"י מסכת יומא דף עג עמוד ב

והחיה - יולדת.
תנעול את הסנדל - שהצנה קשה לה.

תודה רבה לרב איתן שליט"א, אבל המקורות נוגעים לחשש בריאותי ואני התכוונתי לקפידא בזה בגלל שדומה לאבילות (ידוע לי על חשש וקפידא כזו, אני רק מחפש מקור)

בספרי חסידות הסבירו, שמפני שהארץ נתקללה בחטאו של אדם הראשון אסור ללכת ללא הפסק בינו לבין רגליו. כדומני, שבספר 'אגרא דפירקא' לבעל בני יששכר דן בכך (ויש לעיין בפירוש 'הצבי והצדק'[?] שעליו, שכנראה הוסיף מקורות).
השאלה היא, אם גרביים נחשבות להפסק (וזה בלא להתייחס למציאות המוכרת שלעיתים שכיחות יש חור רציני בגרב המבטל את ההפסק...)

בברכה המשולשת כתב:תודה רבה לרב איתן שליט"א, אבל המקורות נוגעים לחשש בריאותי ואני התכוונתי לקפידא בזה בגלל שדומה לאבילות (ידוע לי על חשש וקפידא כזו, אני רק מחפש מקור)

גם אני מכיר קפידא זו (כמדומה רק אצל חסידים נוהג). בשמירת הגוף והנפש בהקדמה לספר מביא קפידה זו, בכלל הקפידות שלא מצא להם מקור.

בבית הגרא"י פינקל זצ"ל נהגו בקפידא זו, שלא יראה כאבלים ל"ע.

משמע שדומה לאבל ב"מ.
אלא שנראה שלא אסר אלא ברה"ר. שלא יחשבוהו כאבל, ובפרהסיה אסור..

.

עוד מילדותי היתה קפידא בדבר שלמי שיש הורים חיים לא ילך בגרביים כי זה סימן באבילות. הקפידו על כך מאד למרות שאף אחד לא ידע להסביר מה המקור.
זה היה אצל הורי וכל מי שגדל ברקע חסידי.

בן ירושלים כתב:עוד מילדותי היתה קפידא בדבר שלמי שיש הורים חיים לא ילך בגרביים כי זה סימן באבילות. הקפידו על כך מאד למרות שאף אחד לא ידע להסביר מה המקור.
זה היה אצל הורי וכל מי שגדל ברקע חסידי.

גם סבי ז"ל הקפיד בדבר עד מאוד.

אם הוא מצד אבילות, א"כ גם בנעלי בית וכו' צריך שיהא קפידא, בפרט לפי מנהג הרבה מקומות שאין האבלים הולכים בגרביים, כ"א בנעליים שאינם של עור.

תודה רבה לכל הרבנים המשיבים שליט"א. ממה שהבנתי מדבריהם שליט"א זו הנהגה חסידית (ולכן מובן לי כעת מדוע היא לא היתה מוכרת לי בצעירותי). האם נהגו כך בכל קהילות החסידים?

גם אני חונכתי כן, ואמרו מפני שזה דרך אבילות. ולכאורה הרבה מקורות מובאים בשו"ת משנה הלכות חלק י"א סי' צ"ד (אך מה שהוא מביא בשם האר"י שאסור לישראל לילך יחף - לא מצאתי בינתיים). אך עיין במשנה ברורה סי' קכ"ח ס"ק י"ח שלילך בפוזמקאות לא נחשב יחף (לגבי שלא יהיה דרך גנאי), עיי"ש.

[list=][/list]

בברכה המשולשת כתב:תודה רבה לכל הרבנים המשיבים שליט"א. ממה שהבנתי מדבריהם שליט"א זו הנהגה חסידית (ולכן מובן לי כעת מדוע היא לא היתה מוכרת לי בצעירותי). האם נהגו כך בכל קהילות החסידים?

אני לא שמעתי אף פעם על מנהג כזה, ולא שמענו אינה ראיה.
ההקפדה היא דוקא על הליכה בגרביים או גם על הליכה ביחף?

מקורות כתב:גם אני חונכתי כן, ואמרו מפני שזה דרך אבילות. ולכאורה הרבה מקורות מובאים בשו"ת משנה הלכות חלק י"א סי' צ"ד (אך מה שהוא מביא בשם האר"י שאסור לישראל לילך יחף - לא מצאתי בינתיים). אך עיין במשנה ברורה סי' קכ"ח ס"ק י"ח שלילך בפוזמקאות לא נחשב יחף (לגבי שלא יהיה דרך גנאי), עיי"ש.

אפשר להעלות לכאן את התשובה במשנ"ה, בבקשה?

ברקים רב כתב:[list=][/list]

בברכה המשולשת כתב:תודה רבה לכל הרבנים המשיבים שליט"א. ממה שהבנתי מדבריהם שליט"א זו הנהגה חסידית (ולכן מובן לי כעת מדוע היא לא היתה מוכרת לי בצעירותי). האם נהגו כך בכל קהילות החסידים?

אני לא שמעתי אף פעם על מנהג כזה, ולא שמענו אינה ראיה.
ההקפדה היא דוקא על הליכה בגרביים או גם על הליכה ביחף?

אני חושב שרק על הליכה בגרביים

גם אני הכרתי קפידא זו מסבי ורעייתי מסבתה. ונראה שהמקור אינו חסידי דווקא [סבי גדל בגליציה, באזור שהיו בו הרבה חסידים, אבל חו"ז גדלה בקהילה אשכנזית הונגרית מובהקת]. כנראה שהמקור הוא בכך שאבלים ב"מ מהלכים בגרביים [ואפשר שבעבר עקב העוני לא היו נעלי בית נפוצות כל כך וממילא נשארה הקפידא רק בגרביים]. ואולי הדבר קשור לקפידות נוספות כמו שלא להניח מיטה לכיוון הפתח, כיוון שכך מניחים את הנפטרים ב"מ. ואגב כך אזכיר את ששמעתי מהרב שלמה פישר שליט"א על הקפידא של להניח נעליים הפוכות, שאמר על זה ביטוי ז'ארגוני שכפי שהוסבר לי אחר כך פירושו 'עסקי נשים' ומשמעותו שאין קפידא אמתית בכך.

בברכה המשולשת כתב:אפשר להעלות לכאן את התשובה במשנ"ה, בבקשה?

אסור לבן ישראל לילך יחף

מע"כ הרב הגאון וכו'.
מגיד שיעור בישבתינו הקדושה קרית אונגוואר ירושלים ת"ו
אחדשכ"ת.

ועל דבר אשר רצה לומר שבני ישראל הלכו יחף בשנים קדמונים ואפילו בני עליה.

ולפענ"ד כבר מילתי אמורה לו דמבואר בהאר"י ז"ל שאסור לישראל לילך יחף, ובגמ' חגיגה (ג' ע"א) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב ועיין רש"י פעמיך בנעלים אלמא בבעלי מנעלים שייכי פעמים וכו' ואמרו ז"ל לעולם ימכור אדם מה שיש לו ויקח לו מנעלים לרגליו ועוד כמה מקומות. לבד ממה שמבואר מהאר"י הקדוש בענין זה. ואדרבה מבואר בש"ע א"ח סי' קכ"ח דכהנים לא ילכו יחף לדוכן הגם דבמנעלים אסור והגם שבביהמ"ק הלכו יחף.

ובגמ' (שבת קכ"ט) לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו, וברש"י שאין לך בזוי ממהלך יחף בשוק. ועיין מהרש"א בח"א ולדעתו רק בחורף ולא בקיץ ובגמ' דייק לעולם משמע בין קיץ ובין חורף והבן. ובס' משנת חכמים למהר"ם חגיז דלבישת מנעלים כדי שלא יגע בשרו על האדמה כי בחטאו של אדם נתקללה האדמה ע"כ עושין הפסק ולכן באדמת קודש של נעליך כתיב, וכן כהנים בעבודתם וכולם בביהמ"ק.

וכרגע נפל מילתא בליבאי טעם הגון למה נקראו עמי הארץ בלשון עם הארץ ולא בור כבמשנה הגם שחילקו בין בור לע"ה והנראה דבגמ' (ב"ב נ"ח) מטת ת"ח אין תחתיו אלא מנעלים ומטת ע"ה מניח תחתיו הכל והנראה דת"ח היו מדקדקין ומקפידין ללכת במנעלים לא כן עמי הארץ שהיו הולכין יחפין ומבואר בר"י הקדוש דצריך לילך במנעלים להבדיל בינו ובין הארץ שלא ידביק בארץ והמנעל הוא המבדיל והחוצץ אבל בע"ה הולכי יחף הם נדבקים על הארץ ודורסין עליה ולכן נקרא עמי הארץ כלומר שהם דורסין על הארץ וזה גורם להם גסות וכל מיני דברים והוא לכאורה פשוט.
דושה"ט בלב ונפש, מנשה הקטן

טבעו, נמצא באוצר. יבא המחפש ויציינו. בקובץ בית ועד לחכמים דסאטמאר האריך בזה המחבר הפורה הרב יעקב שלמה רובינפעלד שליט"א, במקור הך קפידא ועל מה אדניו הו

לולי דמיסתפינא כתב: יבא המחפש ויציינו. בקובץ בית ועד לחכמים דסאטמאר האריך בזה המחבר הפורה הרב יעקב שלמה רובינפעלד שליט"א, במקור הך קפידא ועל מה אדניו הוטבעו, נמצא באוצר.

קובץ בית ועד לחכמים, שנת תשס"ט, כרך ב עמוד שנח.
עיין שם בירור ארוך ומקיף על כל אורך הסוגיא, לא הפיל דבר
נמצא גם בהיברו בוקס:
http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_42517_358.pdf

בהקשר לנ"ל בול""ח עמ' 358 ואילך http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 58&hilite=
הערות על המאמר הנ"ל עמ' 266 ואילך http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?re ... 66&hilite=

מונח בזכרוני מ''א או הדומה לו האוסר להתהלך בשבת בלא נעליים.

מונח בזכרוני שבספר פסקי תשובות סימן א' עמד בזה, לגבי הליכה יחף בבוקר. אולי כבר הדברים הובאו בקובץ בול"ח הנ"ל. לא בדקתי.

רבותיי כתב:מונח בזכרוני מ''א או הדומה לו האוסר להתהלך בשבת בלא נעליים.

מגן אברהם סימן שא ס"ק כו:

במקום שאין דרך כו' - אפי' דרכם לילך בחול יחף ילבוש בשבת מנעלים כדי שיזכור שהוא שבת כ"מ בד"מ ובכלבו ועססי' ב' דמדות צניעות שלא לילך כלל יחף:

ומקורו בדרכ"מ, ראה שם. ועיין במחצה"ש.

גמרא פסחים קיב. ואל תמנע מנעלים מרגליך. שגנאי הדבר לתלמיד חכם שילך יחף כדאמרינן התם (שבת דף קכט.) ימכור אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו.

הרי שיש מעליותא במנעלים.

אני מכיר מנהג כזה רק אצל ההונגרים ולא אצל חסידים שאינם הונגרים (עם כי יתכן שנהגו בזה ואיני יודע)

סבתא שלי (ילידת רומניה), הייתה זועקת עלינו כשהיינו הולכים יחפים: "לא ללכת בורקסיק". מישהו מכיר את המילה הזו?

ואני שמעתי בקטנותי את המלה "בארוועס"...

כן. חשבתי שאולי היא אמרה "בארוועסיק".

ישנה הלכה פסוקה שהבוצע את הפת ומחלק למסובים לא יתן להם ביד כיון דהוי דרך אבילות, (פרשה ציון בידיה), ופי' הפוס' דלא ליתרע מזליה. ולכאו' כל דבר שהוא דרך אבילות הוא הדין והוא הטעם. (אא"כ לא ניכר בכלל, וכגון במקום שרגילים ללכת בבית עם גרביים, או נעלי בית המותרות גם באבילות). ומן הסתם העירו כך במאמרים לעיל.

.

רבותיי כתב:מונח בזכרוני מ''א או הדומה לו האוסר להתהלך בשבת בלא נעליים.

תשב"ץ. הובא צילום מדבריו לעיל, באדיבות "ישראל אליהו".

ראו בספר החדש איה שוקל להגר"ש דבליצקי עמ' קעא שראה להחזו"א שהלך בביתו אף בלי גרביים

איתן כתב:מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף קכט עמוד א,
תלמוד בבלי מסכת יומא דף עג עמוד ב (משנה שם)
רש"י מסכת יומא דף עג עמוד ב

כל המקורות הנ"ל מן הסתם מדברים על לבישת סנדל לאפוקי מהליכה יחף בלא מנעל כלל, ולא יחף עם גרביים, (לא נראה שאז הלכו עם גרביים).
זכורני שכתוב שכשאלכסנדר מוקדון רצה ליכנס למקדש, הקדימו גביהה בן פסיסא עם אנפילאות שאין בהם חציצה ומותר להלך בהם במקדש, והם (שאר המלווים) הלכו יחפים. מזה מוכח שגרביים היינו כמו יחף, וכנראה מכאן התחיל הנוהג לימנוע מזה משום שדומה לאבל, ואינו חוצץ המטומאת הארץ וכו' וכו'.