אפשר כתב:לענ"ד תלוי איזה ספר, אם זה ספר על ענין מסויים או תחום מסויים אפשר כנ"ל, אבל אם אחד כותב ספר שבו הוא כותב הערות ע"ס תנ"ך, ש"ס שו"ע וכדומה, אז הוא להיפך היפך היפכם, כי או אז הספר והערותיו נעשים כה חזק חלק ממנו, שכבר בכל דבר שמתעורר באותה הלכה/פסוק/דף הוא מיד רץ לראות את משנתו, בקיצור הספר נעשה אצלו למשקפיים בו הוא רואה אותו ענין, ובלי משקפיים כידוע א"א לראות. אבל אם אחד מברר תחום מסויים שהוא לא כ"כ חוזר אליו, והוא ענין לזמנו, והיה צריך עבודה קשה ומורכבת, אפילו אם אין זה תחום רחב וכיוצא, אלא ד"מ שטיקעל תורה ארוך ומקיף על הרחקות נזיקין, בו המחבר נכנס לכל פרטי השיטות וההיכ"ת, אז אפילו אם יחזור ללמוד שם, יתקשה לעיין בדבריו, כי נעשו לחפצא בפנ"ע, והאדם לא כ"כ מאמין תמיד בעצמו שבירר עד הסוף, וגם לא תמיד מסוגל ליכנס לכל הדקויות ועמקויות שהיה לו בשעת מעשה, ולכן הוא רוצה לחזור על הדברים ולראותם לפי פשוטם.
כך עכ"פ מנסיוני, אם כתבתי ספר דרך הערות ובירורים קצרים וקליטים, הם נעשו לי בשר מבשרי ועצם מעצמיי, ובאם כתבתי ספר ע"ד מערכות או בירור מקצוע בצורה מסועפת קשה לי לעיין בהם אח"כ [אם כי אני עושה כן על כרחי].
[אבל ההרגשה לא לעיין בהם משום שמא טעיתי, וכמו שהזכירו לעיל, אינו נתפס בהשגתי הדל].
א' זעירא כתב:אפשר כתב:לענ"ד תלוי איזה ספר, אם זה ספר על ענין מסויים או תחום מסויים אפשר כנ"ל, אבל אם אחד כותב ספר שבו הוא כותב הערות ע"ס תנ"ך, ש"ס שו"ע וכדומה, אז הוא להיפך היפך היפכם, כי או אז הספר והערותיו נעשים כה חזק חלק ממנו, שכבר בכל דבר שמתעורר באותה הלכה/פסוק/דף הוא מיד רץ לראות את משנתו, בקיצור הספר נעשה אצלו למשקפיים בו הוא רואה אותו ענין, ובלי משקפיים כידוע א"א לראות. אבל אם אחד מברר תחום מסויים שהוא לא כ"כ חוזר אליו, והוא ענין לזמנו, והיה צריך עבודה קשה ומורכבת, אפילו אם אין זה תחום רחב וכיוצא, אלא ד"מ שטיקעל תורה ארוך ומקיף על הרחקות נזיקין, בו המחבר נכנס לכל פרטי השיטות וההיכ"ת, אז אפילו אם יחזור ללמוד שם, יתקשה לעיין בדבריו, כי נעשו לחפצא בפנ"ע, והאדם לא כ"כ מאמין תמיד בעצמו שבירר עד הסוף, וגם לא תמיד מסוגל ליכנס לכל הדקויות ועמקויות שהיה לו בשעת מעשה, ולכן הוא רוצה לחזור על הדברים ולראותם לפי פשוטם.
כך עכ"פ מנסיוני, אם כתבתי ספר דרך הערות ובירורים קצרים וקליטים, הם נעשו לי בשר מבשרי ועצם מעצמיי, ובאם כתבתי ספר ע"ד מערכות או בירור מקצוע בצורה מסועפת קשה לי לעיין בהם אח"כ [אם כי אני עושה כן על כרחי].
[אבל ההרגשה לא לעיין בהם משום שמא טעיתי, וכמו שהזכירו לעיל, אינו נתפס בהשגתי הדל].
מעניין. אצלי דווקא התופעה הפוכה לחלוטין, ובכל קובץ שפירסמתי בו מאמריי הנני קורא וחוזר וקורא את מאמרי שוב ושוב, מוצא טעויות, נחמץ משגיאות ושוב קורא. קשה לי מאוד לגמור כאלו קבצים, שכן בכל פעם שאני פותח לקרוא מאמרים של אחרים רגלי מוליכות אותי לשזוף שוב עינים על דבריי.
עתניאל בן קנז כתב:אוסיף פן נוסף מדילי (מהנסיון, כמובן).
בספר שלם - בשונה ממאמר קצר, העמל כרוך בהרבה עגמת נפש שאינו קשור להנאת הלימוד. תיקון שגיאות שנפלו בעימוד, בהגהה, בעריכה וכו', ואח"כ שוב בדפוס.
שלא לדבר על סתם עגמ"נ הנובע מדו"ד שבין אדם לחבירו.
כאשר מגיעים לקו הגמר, כבר 'יצא המיץ', ויש איזה תקופה שפשוט קשה 'להסתכל בספר' מחמת ה'התניה השלילית' שמזכירה את כל העגמ"נ הקשורה. ורק לאחר תקופת רגיעה, חוזרים להסתכל ולהנות מהספר...
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 384 אורחים