אסופת "סודות" בקבלה

[שבע]

קט

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 103ב:



קט
("יין נסך")

"וטעם היין נסך שנאסר בנגיע'ה - לפי שיש יין חמר מלא מסך, ואם נוגע בו הגוי מתערב הנוגע שהוא מצד הטומאה עם כח היין המטעה, ונמצא שאפי'לו יין מותר* הבא מכחו נהפך לאויב, והוא נלחם בנו, והשותהו ממשיך עליו כחות הטומאה*, וישכח* אלוה עושהו*, וימשיך כח מיצחק לפי שמדורדיא דיצחק* יצא עשו.

וישראל קדושים שותים יין הרקח, וממשיכים כח לישראל [וכיון שנרקח ביד ישראל, כי כבר נשפע דרך ישראל] שהוא אמצעי, שוב אין* רשות הגוי להמשיכו למעיינו*, ובין היטב".


מותר* - בכ"י ניו-יורק ליתא. | כחות הטומאה* - שם: כח והטומא'ה. | וישכח* - שם נוסף: כח. | עושהו* - שם: עושיהו. | דיצחק* - שם: ליצחק. | אין* - שם: אינו. | למעיינו* - שם (כתיב חסר): למעינו.


הוספות ותיקוני-נוסח ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 59א.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן כט.


דורדיא = שמרים. וראה זוהר פ' ויצא קמח, א (ב'סתרי תורה'); כי תשא קצא, א; שלח קעב, א.

וראה ריקאנטי פ' נח (בראשית ט, כ) ופ' האזינו (דברים לב, לח).

וראה עוד בספר "קופת הרוכלין" לרבי יוסף אנגלט (כ"י אוקספורד Opp.228, דף 129א).

[שבע]

קי-קיב

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 103ב-104א:



קי
("את שבתותי תשמורו")

"וטעם את שבתותי תשמורו - כל הכתרים נקראי'ם שבתות.
חכמה - שבת הגדול.
בינה - ראש השביעיות*.
חסד - שבת, הוא [הוא] שביעי למבין*, ממטה למעלה.
גבורה ות'פארת' ונצח והוד - כד זמינין* מקדש הם שבתות.
[צדיק וצדק - שבתות יי'.

ומה שאמ'ר: תשמורו, להמשיך הברכה] למקום הנקרא שמור".

השביעיות* - בכ"י ניו-יורק: לשביעית. | למבין* - שם: המבין. | זמינין* - שם: זימנין.


הוספות ותיקוני-נוסח ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 59א.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", אמצע סימן יב.



קיא
("סמיכות פרשת שבת")

"ומה שנסמך* למשכן פרשת שבת, לומ'ר שאינו נדחה מפניו, כי שבת גדול* ממשכן*.

ומה שנסמך לעגל, לפי שהשבת ממנו נמשך מלאך הטוב*, ומחללו נקרא* [רע] ונדבק למלאך* הרע, והוא אשר אמו פרה סוררה".

שנסמך* - בכ"י ניו-יורק: שנסמוך. | גדול* - שם: הגדול. | ממשכן* - בכי"ו ליתא. | הטוב* - שם ליתא. | נקרא* - שם: נקרב. | למלאך* - שם: עם מלאך.


פרה סוררה - ע"פ הושע ד, טז.

ההוספה ע"פ הנדפס בספר "הנפש החכמה", אמצע סימן יב.

תיקוני-נוסח ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 59א.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", אמצע סימן יב.




קיב
("העגל")

"וענין העגל - כי* מלאך המות שהיה עתיד ליבטל אם ירדו הלוחות, ירד וערבב שמחתם*, והטעה* את הגרים שקבל משה בתחלה, לפי שהם נוחים להטעות. ולפיכך אמ'ר משה*: למה* יי' יחרה אפך בעמך, והלא אותם הגרים שקבלתי עכשיו עשו, ואם עמי חטאו [למה] יחרה אפך בישראל. וע'ל כ'ן אמ'ר: ויתפרקו כל העם, ולא כל ישראל".

כי* - בכ"י ניו-יורק: מי. | וערבב שמחתם* - שם: וערב בשמחתם. | והטעה* - שם: והטעם. | משה* - שם נוסף: רב'ינו. | למה* - שם נוסף: הרעות (וסומן למחיקה).


ההוספה ותיקוני-הנוסח ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 59א.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן ל.

וראה שמות רבה מג, ז; תיקוני זוהר, דף קמב, א.

[שבע]

קיג

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 104א.

- כתב היד קרוע כאן בחלקו, והשלמת הטקסט נעשתה ע"פ כתב יד וטיקן -




קיג
("קרבן הנשיאים")

"טעם* הקרב'ת הנשיאי'ם בהסכמה אחת* - נראה* ליחד המדות בים* האחרון.

קערות כסף - כנגד אברהם.
מזרקי כסף* - כנגד יעקב.
כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת - כנגד רחל.

וארמוז לך בזה לפתוח עיניך ולסדר* הענין,
כבר ידעת כי כסף - כנגד אברהם, ויעקב [גם כן בלול בו.
ורחל האמורה כאן רמז לכנסת ישראל] הנקרא'ת* עפר, וכשמסתכל בה השמש אזי רבה בה זהב ומשפעת העולם, דכתי'ב ועפרות זהב לו. ע'ל כ'ן הכף שהיא של זהב ומשקלה עשרה - כנגדה, כי היא העשירית.

ומה שהיתה מלאה קטרת - ל[פי שבה] נקשרים כל הכתרים, וכשכולם דבקים ו[משפיעים בה, אזי מלאה] כל טוב, וברכה ושפע הרבה יורד ל[עולם]".

טעם* - בכי"ו: וטעם. | אחת* - שם ליתא. | נראה* - שם: כדי. | בים* - בכ"י ניו-יורק: ביום. | מזרקי כסף* - בכי"ו: מזרק. | ולסדר* - שם: ולברר. | הנקרא'ת* - בכ"י ניו-יורק נוסף: כן (וסומן למחיקה).


הוספות ותיקוני-נוסח ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 59ב.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן לא.

כ"י ניו-יורק:

[שבע]

קיד

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 104א.

- כתב היד קרוע כאן ברובו, והשלמת הטקסט נעשתה ע"פ כתב יד וטיקן -




קיד
("ברכת כהנים")

"ומה שהתחיל ברכת כהני[ם בלשון דבור] - לכלול מדת הדין [במדת רחמים, ויהיה הברכה בהסכמה ובחבור] הכתרים [אלו לאלו.

ואומ'ר: יברכך יי' וישמרך - כנגד הגדול.
יאר יי' פניו] אליך [ויחונך - כנגד הגבור.
ישא יי' פניו אליך וישם* לך שלום - כנגד הנורא.
ומה שאמ'ר בו: וישם* לך שלום, לפי שכבר ידעת אמת ושלום אחד הוא.

ובפסוק ראשון כלל השמירה בכלל הברכה, וכבר ידעת שהשמירה (ה)רומז לכנסת ישראל שנקראת שמור]".

וישם* - בכי"ו: וישים.


הושלם ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 59ב.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סוף סימן לא.

[שבע]

קטו-קטז

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 104א.

- כתב היד קרוע כאן, והטקסט מועתק מכתב יד וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 59ב -



קטו-קטז
("פרשת נסכים" / "חלה")

"וטעם מה שנסמכה פרשת נסכים לפרשת מרגלים - לפי שהם קצצו בנטיעות, דכתי'ב ויכרתו משם זמורה, ועתה הזהיר על זה ואמ'ר כי על הקרבן יקריב יין ולחם ולא יפרידו בין שניהם.

ואח'ר כ'ך הזכיר ענין חלה שאין לה שיעור ורומזות לחכמה והיא קדש לכהן והיא ראשית, ורמז לנו כי מקצה השמים ועד קצה השמים יש לנו רשות לשאול ולא יותר. והיא חלה ראשונה, יש הנמשך מאין, ומשם באה הברכה, דכתי'ב וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך* ".

ביתך* - בכי"ו: ביתיך.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן לב.

וראה בריקאנטי פ' שלח.

[שבע]

סדרת הסודות צד-קח קיג-קטז - זכתה לסיכום מופלא בסגנונו המיוחד של קדמון אחד ("רב אחד מקובל, לא נזכר שמו").

הסיכום מופיע בקובץ הסודות שצורף לפירוש הרקאנטי על התורה (וינציה רפג), בסוף ספר שמות, בד"ה "טעם המשכן" (החל משורה 2).


מצ"ב הקדמת "המעתיקים" לקובץ הסודות האנונימי, והקטע הרלוונטי.

אגב, בעזרת הסיכום המופלא דנן יוכל המשכיל לתפוס מעט מזער בקצה סוד קג (סוד "לחם הפנים") החתום וסתום!

[שבע]

קיז-קכ

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 104א-ב.

- כתב היד קרוע בחלקו, הטקסט הושלם ע"פ כתב יד וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 59ב -



קיז
("פרה אדומה")

"[וטעם פרה אדומה אני קבלתי כי] היא כנגד פרה סוררה, ולפיכ'ך מטמא'ה את העוסקי'ם בשריפתה.

וכשמזין על אותו שיש עליו טומא'ה בורחת טומאתו ממנו בראותו הדין העשוי בפרה סוררה, ורוח טהורה* שורה עליו ומטהרתו".

טהורה* - בכי"ו: טהרה.


הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן לג.

וראה לעיל סוד קיא בסופו; זוהר פ' פקודי, רלז, א-ב.



קיח-קכ
("ענין יצחק" / "הברכות שקבל יעקב" / "שלחוהו יחידי")

"ושמעתי בענין יצחק שהיה בעל ציד* ומכלה חמתו וגבורתו בחיות, וע'ל כ'ן היה אוהב את עשו.

ומה ששאל לאכל קודם ברכה - כדי לשמח מדתו, כי מדת הדין* צריכה שמחה.


בא* יעקב בעקיפין ונטל הברכו'ת מעשו, לפי שבתחלה בא נחש בעקיפין וגרם קללה לאדם, יעקב שהוא כדמותו* של אדם הראשון - דשופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון - הוא* פרע ממנו בעקיפין, לכן נאמ'ר ליעקב*: עם נבר [ת]תבר ועם עקש תתפל.

ויעקב שני חלקים ירש מאבותיו - מים ואש, [לפי'כך לו היה] ראוי ליפרע מן הנחש ולעקור ממנו הברכות, ולא שום* [אדם אחר מאבותיו.


וטע]ם ששלחוהו* יחידי - מפני שכך* דרך האבות [לשלח בניהם* יחידים, שהיו בוטחי]ם בה'קדוש ב'רוך ה'וא שהוא עתיד לעשות עמ[הם כחסדו, להזמין להם מלאכים ללות]ם".

ציד* - בכ"י ניו-יורק: צד. | הדין* - בכי"ו ליתא. | בא* - שם: עד שבא. | כדמותו* - שם: כדוגמתו. | הוא* - שם ליתא. | ליעקב* - שם: על יעקב. | שום* - שם: לשום. | ששלחוהו* - בכ"י ניו-יורק: ששלוחו. | שכך* - בכי"ו: שכן. | בניהם* - שם: ביניהם (ותקנתי ע"פ "הנפש החכמה")


נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן לג - לד.

וראה זוהר פ' בראשית לה, ב; תולדות קלז, ב - קלח, א; קמו, א

כ"י ניו-יורק:

[שבע]

את סוד קיח המופלא ("ענין יצחק") -
ראה רבינו מנחם ריקאנטי והעתיקו לספרו על התורה - פ' תולדות:

London - British Library Add. 19946

[שבע]

קכא

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 104ב.

כתב היד קרוע כאן ברובו, והושלם ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 59ב - 60א




קכא
("נדר יעקב")

"וטעם נדר* יעקב - [נראין דברי הרב שאומ'ר כי אינו תנאי אלא כאומ'ר לאדוניו*: אדני, אני אין בידי כלום, ואני] משתוקק [לעמוד לפניך לעבדך, ואין כבודך בהיות עבדך ערום, על כן תן לי] לחם [לאכול ובגד ללבוש, ואעבוד לפניך.

ורמז בכאן סוד נכבד במתנה בשעת נישואין, ודי למבין, והיה יי' לי לא-להים]".

נדר* - בכי"ו: הנדר שנדר. | לאדוניו* - שם: לאדני (תוקן ע"פ "הנפש החכמה").


הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סוף סימן לד.

וראה בפי' הרמב"ן פ' ויצא (בראשית כח, כא).

[שבע]

קכב-קכד

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 104ב.

כתב היד קרוע כאן, השלמת הטקסט ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 60א.



קכב
("רחל רועה")

"וטעם רחל רועה - רמז ה' אחרונה, הא-להים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. וכבר ידעת כי היא ממונה על עסקי הבית, כ'מה ד'את א'מר ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה".


הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן לה.



קכג
("מיתת רבקה")

"וטעם מה שלא נזכרה מיתת רבקה בתורה - מפני כבוד יעקב שלא היה שם בשעת מיתתה. ועוד אמרו במדרש כדי שלא יקללו אותה העולם מחמת עשו הרשע הבוזה וההורג אותה".


הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן לו.



קכד
("בן זקונים")

"וטעם בן זקונים, שהיה משמש שני זקנים - יצחק ויעקב".


הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן לז.

[שבע]

קכה

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 104ב - 105א.

- כתב היד קרוע בחלקו, הטקסט הושלם ע"פ כתב יד וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 60א -



קכה
("אלומים")

"[וטעם האלומים שראה - הם היו שבעה, רמז לשבעה מעלות.

וארמוז לך בזה,
דע, כי זה הצדיק כשראה זה החלום הראשון - ראה בו המעלות העליונות אותם על מה שאמ'ר הכתוב חצבה עמודיה שבעה, ועל כן הזכיר שבעה אלומים].

ואמ'ר לאחיו: והנה קמה אלומתי - זו* מעלה שלי שהיא קמה בקיום גדול והעמדה שלמה, בסוד מה שנ'אמר וצדיק יסוד עולם.

והנה תסובינה* אלומותיכ'ם ותשתחוין לאלומתי - לפי שמעלתם* למטה ממעלתו, כי שנים עשר בקר שתחת ים החכמה - שלשה פונים [צפונה, ושלשה פונים ימה, ושלשה פונים נגבה, ושלשה פונים] מזרחה, והים עליהם מלמעלה.

וע'ל כ'ן סדרם בתורה* למטה - ג' בכל דגל ודגל לארבע דגלים, לד' רוחות העולם, ושכינה שורה עליהם.

וע'ל כ'ן קרבנם בחנכת המזבח י"ב בקר, רמז למעלות[ם] למעלה - י"ב בקר תחת ים החכמה* ".

זו* - בכ"י ניו-יורק: זה. | תסובינה* - שם: תסובנה. | שמעלתם* - בכי"ו: שמדרגתם; בס' "הנפש החכמה": שמעלתן. | בתורה* - בכ"י ניו-יורק: התורה. | תחת ים החכמה* - שם: תחתיים לחכמה.


הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן לז.

וראה זוהר פ' ויחי, דף רמא, א.

"הזכיר שבעה אלומים" - מאלמים, אלומים (2), אלומתי, אלומותיכם (2), לאלומתי.
וראה ילקוט ראובני פ' וירא, אות קנג, בשם ספר תמונה.

[שבע]

קכו-קכח

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 105א:



קכו
("יעקב לחברון")

"וטעם* שלא הלך יעקב לחברון כשבא מארם, ועכב עצמו בשכם שהיא קרובה לחברון - לפי שהיה נוסע על פי הדיבר* כדי שתמות רחל ותקבר בדרך בגלוי.

וזה יעיד לך היות חברון קרובה לשכם, דכתי'ב וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה, ואילו היה רחוק לא היה שולחו".

וטעם* - בכי"ו נוסף: מה. | הדיבר* - שם: הדבר.


שינוי-נוסח ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 60א.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן לח.



קכז
("פרעה, אבימלך, שכם")

"וטעם פרעה ואבימל'ך ושכם שבאו לידם*.

דע, כי היא חכמה עליונה, לפי שהנחש בא להטיל זוהמה שנית בימי אברהם - כמו שעשה בימי אדם, ונתנגע, זאת תהיה תורת המצורע.


על דבר שרי אשת אברם, היה לו לומ'ר: על שרי אשת אברם, מהו על דבר?

מלמד שזכר* לו ה'קדוש ב'רוך ה'וא עון הראשון, שהטיל זוהמה בימי אדם הראשון.

ומלת דבר יורה ענין זה ליודעים סודה* ".

ושכם שבאו לידם* - בכי"ו: מעשה שכם שבא על ידם. | שזכר* - בכ"י ניו-יורק: ששכר. | סודה* - בכי"ו: סודם.


שינויי-נוסח ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 60א.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן לט.



קכח
("אבימלך ופרעה")

"וטעם שלא נתנגע אבימלך כמו שנתנגע פרעה - לפי שכשהוכיחו חזר בו מיד.

ומה שלא הוכיח לפרעה - לפי שהיה* מרשיע לפניו.
והוא מעין* מה שא'מרו* ז'ל' בענין הנחש: אין מהפכי'ן בזכותו של מסית, שאם היה אומ'ר [לו] ה'קדוש ב'רוך ה'וא: מה זאת עשית, כמו שהוכיח לאדם, היה לו תשובה לומר: דברי הרב ודברי תלמיד - דברי מי שומעי'ן.
וכן לפרעה.

ורצה ית'ברך לרמוז לו כי כן עתיד ללקות על בניה, כמו שלקה בכאן בלילה - ילקה על עסק* בניה בלילה, דכתי'ב ויהי בחצי הלילה.

ומה שהחזיק בשרה יותר מאברהם* שלא החזיק בו לעובדו - לפי שהשכינה* גלתה עמהם.

ולפיכ'ך* נלקחה שכם".

שהיה* - בכ"י ניו-יורק: שהיא. | מעין* - שם: מעון. | שאמרו* - בכי"ו נוסף: חכמים. | עסק* - שם: עסקי. | מאברהם* - בכ"י ניו-יורק נוסף (בטעות): לפי. | שהשכינה* - בכי"ו: ששכינה. | ולפיכ'ך* - שם: ועל כן.


תיקוני-נוסח ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 60א.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן מ.

[שבע]

קכט

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 105א-ב:



קכט
("לא נאמר ברכה לחיות")

"וטעם מפני מה לא נאמר במעש'ה בראשי'ת ברכה לחיות ולבהמות כמו שנתנה לדגים ולאדם - כדי שלא יתברך הנחש, לפי שצפה ה'קדוש ב'רוך ה'וא מה עתיד לעשות. ועליו נא'מר בקבלה: ויאהב קללה ותבאהו, ואומ'ר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, שהרי נמנע[ה] ברכה מן החיות* בסבתו.

וסוד זה רמזו ר'בותינו ז'ל' באמרם*: מפני מה לא בירך אברהם את יצחק בנו - כדי שלא יתברך עשו, אמ'ר אברהם: אחזיר הברכו'ת לבעלי'הם והוא יעשה מה שירצה. ומה עשה ה'קדוש ב'רוך ה'וא, ויהי אחרי מות אברהם ויברך א-להים את יצחק בנו, וכי לא היינו יודעים שיצחק בנו של אברהם, מ'ה ת'למוד ל'ומר: בנו, לפי שרבה את, יכול יהא עשו בכלל, ת'למוד ל'ומר: בנו - מי שעושה מעשה בנו של אברהם, יצא עשו שלא היה עושה מעשה* בנו".

החיות* - בכ"י ניו-יורק: האבות. | רמזו ר'בותינו ז'ל' באמרם* - בכי"ו: רמוז בדבריהם ז"ל. | מעשה* - בכ"י ניו-יורק: מעשו.


הוספות ושינויי-נוסח ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 60א-ב.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן מא.

וראה בראשית רבה סא, ו.

[שבע]

ליהודים היתה אורה...
"ורז ואור דבר אחד הוא" (מדרש הנעלם פ' בראשית)


קל-קלב

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 105ב:



קל
("מצוות עשה ולא תעשה")

"וטעם מצות עשה אין בהם מיתה - לפי שבאין מכח המשפיע.

ומצות לא תעשה מכח המקבל, ע'ל כ'ן יש בו מיתה".


מופיע גם בכ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 60ב.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן מב.

וראה לעיל סוד יג.




קלא-קלב
("מנעל של חליצה" / "יולד בן לנעמי")

"וטעם מנעל* של חליצה רומז לגוף, וכשאינו רוצה ליבם ולבנותו, היא אומרת לו: אני ואתה מוכנים* לתקן הכסא, אם* אינך רוצה תן לי מה שבידך ואני אתקן.

וי'ש א'ומרים כי נעל רומז למדה [אחרונה] הנועלת הכל והיא זורקת הנשמה, כי* היא תהיה עמדי בבנין הגוף.


וכשהוא מיבם - אם היוצר רואה כונתם להשיב אבדם* תשוב האבדה על ידי שתיהם, וסוד זה רומז* ביולד בן לנעמי".

וטעם מנעל* - בכי"ו: וענין הנעל. | מוכנים* - שם: מזומנים. | אם* - שם: ואם. | כי* - שם ליתא. | אבדם* - שם: אבדה. | רומז* - שם: רמוז.


הוספות ושינויי-נוסח ע''פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 60ב.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן כ.

וראה עוד
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&p=441483#p441483

[שבע]

קלג

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 105ב-106א:



קלג
("שלמה תיקן עירובין")


"וטעם* מה שא'מרו ר'בותינו ז'ל' בתורה שבעל פה, כי שלמה המלך תקן עירובין - יש לך להסתכל ולהשתדל בסוד החכמ'ה העליונה היאך* מצאו סמך שעל ערובין שתקן אמ'ר עליו הכתו'ב: בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ואומ'ר: חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר (- ראה עירובין כא, ב).

והנני מעוררך על הדברים שהם כבשונו של עולם, אבל ברמז ודי למבין, כי בראות המלך שלמה בחכמתו היות מצות שבת גדולה מכל המצות, [ובה] קיום העולמות, ובה קדש ה'קדוש ב'רוך ה'וא את ישראל להיות* לו אומה יחידה, אות היא בינינו ובינו. וראה כי אדם מוציא כגרוגרת לרשות הרבים ומתחייב סקילה, נתן לבו לעשות סייג - אבנים שלמות לא תניף עליהם ברזל - כדי שלא יקרבו אל המקדש ולא יוציאו שום דבר מרשותו, עמד ותקן להם ערובין לערב הכל ולעשותו דבר אחד. ועל זה א'מרו ר'בותינו ז'ל': בתחלה הי[ת]ה התורה דומה לקופה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים, שנ'אמר: אזן וחקר, כגון עירובין לשבת, ידים לתרומה.

וסוד זה רמוז בפסוק: וישם כסא לאם המלך, אם המלך, שבת היא אם, בינה שמעה זאת, כי הוא עשה כסא, (והיה) [והיא] כסא למה שלמעלה לכסא, ועשה לה כסא לכבודה שלא יקרב בה מי שאינו ראוי. ומי יכול*, ולמי נאה לתקן לה כסא, אלא שלמה* בנה של בת שבע*.

וקשר משיחה במשיחה, ודלה באר מים מבאר שבע להשקות שדהו, ועשה לה עירוב, ושם (ל)כל ישראל מיושבים* תחתיה - איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו לבטח, כחול אשר על שפת הים. ואינם זזים משם ל[י]שמר שלא תוציא* שפע אלא* דרך צנורות רוחניות לאות[ם] המתערבים עמה, דהיינו ישראל בני ביתה, ולא שאר עמים שהם* רשות אחרת יונקים מאלהים אחרים אשר סביבותיהם, ואינם ראויים לקבל שפע בשבת אלא ישראל, שנ'אמר: ביני ובין בני ישראל.

ויוצא* השפע דרך שערי ירושלם, י"ב שערים לי"ב שבטים שתחת הים, שער יהודה אחד, שער לוי אחד* [וגו'], ואז הירח במלואה בימי* שלמה, והוא למטה רמז למה שלמעלה.

והם י"ב נציבים לכלכלו - כדי להשפיע מי"ב בקר שפע לעולם התחתון, ואזי העולמות ביחוד, והשמן הטוב יונק לעולם העליון, ומשם לעולם התחתון, ואזי הירח במלואה.

וכן תמצא* כי מאברהם שמימיו* התח[י]לה להאיר באר שבע עד שלמה - ט"ו דורות, כנגד ט"ו ימים ממולד הלבנה למטה עד שעומדת במלואה. וט"ו דורות משלמה ועד צדקיהו שחרב ב'ית ה'מקדש בימיו - כתי'ב ואת עיני צדקיהו עור, והירח בפגימתו - כנגד ט"ו יום עד סוף החדש. ועתיד ה'קדוש ב'רוך ה'וא להאיר הירח כמאור החמה, שנ'אמר: והיה אור הלבנה כאור החמה.

ובסוד מילה ארמוז* לך, כי היא* כנגד היסוד, והשומר שלא ליטמא באשת זנונים - גורם שפע מציון לירושלם".

וטעם* - בכ"י ניו-יורק נוסף: שלמה שתקן עירובי'ן. | היאך* - בכי"ו: היכן. | להיות* - בכ"י ניו-יורק: להיותו. | יכול* - בכי"ו: יוכל. | שלמה* - בכ"י ניו-יורק: לשלמה. | שבע* - שם נוסף: שבע. | מיושבים* - שם: היושבים. | תוציא* - בכי"ו: להוציא. | אלא* - בכ"י ניו-יורק: על. | שאר עמים שהם* - שם: שער שהוא. | ויוצא* - שם: ויוציא. | אחד* - שם: אחרונה. | בימי* - שם: בימה. | תמצא* - שם: תמה. | שמימיו* - בכי"ו: שבימיו. | ארמוז* - שם: רמזתי. | היא* - בכ"י ניו-יורק: היה.


הוספות ושינויי-נוסח ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 60ב-61א.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן מג.

וראה זוהר ח"א, בהשמטות, דף רנא, ב.

[שבע]

קלד

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 106א:



קלד
("כתיבת תפלין ומזוזה")

"וטעם תפלין על הקלף, ומזוזה על דוכסוסטוס,
קלף במקום בשר, דוכסוסטוס במקום שער -

לפי שהתפלין רומזים למעלה למקום נסתר ע'ל כ'ן ראוי במקום נסתר.
ומזוזה בגלוי* - מזוזה היכל יי', במקום נגלה, כי היא המראה הגדול'ה".

בגלוי* - בכ"י ניו-יורק: בגויל.


שינויי-נוסח ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 61א.

הסוד נדפס בספר "הנפש החכמה", סוף סימן ט.

מזוזה בגימטריא היכל.

[שבע]

בהקשר לסוד קלב ("יולד בן לנעמי")

"וכשהוא מיבם - אם היוצר רואה כונתם להשיב אבדם* תשוב האבדה על ידי שתיהם, וסוד זה רמוז* ביולד בן לנעמי".

ראה מדרש הנעלם לפ' כי תצא (= בזוהר חדש, מהד' מרגליות, דף נט, א):

יולד בן לנעמי - וכי לנעמי יולד והלא רות ילדתו, אלא ללמד שזה עובד הוא היה מחלון.

וראה עוד לרבי יצחק דמן עכו המבאר בארוכה את דברי הרמב"ן (בראשית ד, א) "והסוד המקובל בענין הבל גדול מאד" - בספר "מאירת עינים" (בראשית שם; הוגה ע"פ כ"י אוקספורד Hunt. 411, דף 12ב-13א):

הנני כותבו לך מבואר באר היטב, בעזר הטוב והמטיב ית'ברך וית'עלה.

דע, כי סוד הבל הוא הגלגול הרמוז בקהלת (א, ד) "דור הולך ודור בא", ואמ'רו בספר הבהיר (סימן קכא) דור שכבר בא.

ודע, כי הקדוש ברוך הוא ברחמיו וחסדיו הרבים על הנפש שלא תאבד - עשה ענין זה, והוא ית' ברא בעולמות הנשמות והוא ית' ידע על מה, וכך היא המדה להחיות בם פגרים מתים שהם הגופות. ואם שמא חס ושלום יחטא האיש אשר מתחלתו באה הנשמה בגופו - יכרת האיש ההוא והנשמה היא מגולגלת ולא תשוב למקומה עד היותה מכופרת ומנוקה מכל חטא ואשם. ועל כן בכחו ית' היא חוזרת פעם שנית בגוף אחר למען תנקה העונות בהיותה סובלת ייסורין בגוף השני. ועל הדרך הזה עד ארבעה פעמים עם הפעם הראשון שאינו מגלגול, והיינו דכתיב (בראשית טו, טז) ודור רביעי ישובו הנה, וגם כן (שמות כ, ד) פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים. ותמיד היא מתמעטת מכל חטא ואשמה.

ועל זה הענין צוה ענין יבום - כי האיש הנכרת ומת, בלי ספק עונותיו גרמו, ולמען לא תאבד נפשו - הוא מצוה על אחיו הגדול שהוא גואל קרוב ליבם. וזהו שאמר הכתוב (ויקרא כה, מט) או דודו או בן דודו יגאלנו וגו', ואז תשוב נפשו בגוף האחר ותהיה מנוקה, ותשוב אל האלהים אשר נתנה.

וגם כן תלוי בזה ענין איוב שהיה מתרעם תמיד, והיה אומר (איוב לג, ט; ט, כא) (תם) [חף] אנ[כ]י ולא עון לי, [תם אני] לא אדע נפשי, והוא לא ידע מה היתה הסיבה, עד בא אליהוא והודיע לו דרכיו של הקדוש ברוך הוא בענין הנשמה.

ועוד ענין עשרה הרוגי מלכות היו עשרת בני יעקב על ענין יוסף אחיהם, ונענשו במיתה ההיא בעבור הנשמות שישובו אל מקומן.

וגם כן מעשה תמר היתה יודעת בענין זה ובסוד הגדול הזה, והיתה רוצה ומחזרת אחר גואל קרוב ונתעברה למען ידעה ער ואונן אשר חטאו לפני השם ית', ועל ענין זה היו תאומים.

ועוד גם כן ענין נעמי שהיא היתה יודעת בזה, והשכנות היו אומרות (רות ד, יז) יולד בן לנעמי, למען היה גואל אותו משחת. ואומר (שם, טו) והיה לך למשיב נפש.

ובקהלת כתיב (ח, י) ו[בכן] ראיתי רשעים קבורים ובאו, כלומר שהיו נקברים ועתה באו, וממקום קדוש יהלכו ר'צונו ל'ומר שאינם שרויים בגן עדן, וישתכחו בעיר אשר [כן] עשו, שהם נטמאים בעולם כאשר כן עשו פעם אחרת שהיו קבורים וחזרו. גם זה הבל מהבלי בני אדם אשר לא יבינו לאחריתם, הרי מפסוק זה מובן זה סוד "רשע וטוב לו".

ומה שאמר הכתוב (דברים ז, י) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ר'צונו ל'ומר שא'ף ע'ל פ'י שהוא רשע כדי להאבידו השם מטיב לו בעולם הזה כדי להאבידו לעולם הבא, הואיל ולא (הואיל) [הועיל] לנשמתו גלגול ג' פעמים.

וראה לעיל סוד לט ("משה והבל").


עוד העתיק שם רבי יצחק דמן עכו ממה שמצא בספר בענין סוד היבום (- כ"י אוקספורד, דף 15א-16א):

וכבר ידעת כי סוד עניין היבום הוא בלכת האדם לבית עולמו / ואין לו זרע להזכיר שמו, הכרת תכרת הנפש ההיא וגדול מכאובה / עונה בה, נדחה מעל יי' ובגורל הצדיקים לא יבוא / ובעוד יומם שמשו יבא, ואין לו חלק במעלות / ובסוד נורא תהלות, וישב בחוץ ונכרת דמותו לאין נכונות / מהתמונות הכוללות כל התמונות. על כן ענין הסוד המיוסד על דרך הנכון הזה בהיותו נפטר לבית עולמו / ואחיו חי ונשאר כדי לקיים שמו, וילך אל הכלי אשר הניח בסוד המעשה / כי הוא סוד הכסא - לנוח בו שבט הרשע אשר נכרת תמונתו / להושיבו אל מעונתו, למען [לא] תכרת בהכרת עולמית כל הימים / ולא יאבד לעולמים.

והנה כי בהתחבר אחיו הדואג והשומם על אחיהו ובא אל מעונתו, היא גם היא תדאג ותשומם בראותה אח בעלה בא אליה האהלה, והוא גם הוא בהתחברו עמה יזכור לאחיהו וידאג עליו ויכוין רוחו אליו, ושניהם כאחד אליו יתייחדו / והאבדה אשר תמצא כי נועדו. זה סוד בעניין סוד אומרו (איוב לד, יד) אם ישים אליו [לבו] רוחו ונשמתו אליו יאסוף, וסמך בסוד אמרו עליה (ירמיה ב, כד) פרא למוד מדבר באות נפשה שאפה רוח וכו', והכל הוא בסוד ידוע בהתכונם במחשבתם, כי התועלת הגדולה למצוא את האבדה אשר נאבדה.

ואמנם יש לך לדעת כי כל העניינים נמשכים לעולם מין במינו, והתבונן כי המשכת הרוח הוא במינו בא, בסוד רוח, להמשיך רוח ברוח, ועל כן היא התועלת כי בהיותו הוא ית' אב רחמן ומנהיג הכל במדת חסד, וצוה לעשות חסד עם המת הנאסף ואין איש מאסף אותו הביתה, ובא אחיהו ואשתו ועושים עמו חסד ואוספים אותו ולא ישב לחוץ. והנה הסוד באמרו (רות ד, י) ולא יכרת שם המת מעם אחיו, לא היה הענין להוליד בן ולקראו בשם המת (- ראה יבמות כד, א), כי אם יהיה כן, מוטב לקרובו של מת או אהובו להתחבר עם אשתו או עם אחרת נכריה ולהוליד בן ולקוראו בשם המת, אבל העניין אינו על זה [ו]הוא ית' לא צוה על הענין הזה, אבל הסוד הוא בהיותו הוא ית' רב חסד, צוה לעשות חסד עם החיים ועם המתים בכמה פנים, והחסד גדול, כמו שכתוב (דברים כה, ה) לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה* ויבמה, הבן זה הפסוק, כי זה החסד הגדול שעושה אחיו של מת ואשתו שהניח, והסוד כפי אשר אמרנו.

אמנם התבונן בענין בועז שבא להקים שם המת ונתחבר עם אשתו של מחלון והוליד בן ולא קראו בשמו של מחלון, כי אין הענין (הזה) [על זה], אבל קראו אותו על שם הסוד עובד, ולא מחלון.

וזהו הענין הנכון בסוד אמרו (רות שם, טז) ותקח נעמי את הילד ותשיתהו בחיקה, וקראוהו השכנות: יולד בן לנעמי, ולא אמר יולד בן לבועז ולרות. והנה הסוד בענין נעמי "ותקח את הילד ותשיתהו בחיקה" - כמי שמצא את האבדה אשר אבד. וזהו סוד (שם, טו) והיה לך למשיב נפש. ועל כן: ותקראנה שמו עובד.

וכן בענין אדם שקרא לבנו שת תחת הבל. ועל כל פנים הוא ית' צוה בו לעשות חסד, והחסד שלא יפסק מן החיים ומן המתים.

ואמנם כבר ידעת על מה שאמרו בענין אונן שאמר [לו] יהודה (בראשית לח, ח) בא אל אשת אחיך ויבם אותה, כי המצוה היתה בקבלה לאבות הקדמונים, וזהו (שם, ט) וידע אונן - ידיעה ברורה היתה לו בדבר, וידיעה אמיתית ידע בענין זה, וזהו: לבלתי נתן זרע לאחיו - כדי שיבנה הבנין הסתור כמתחלה.

ועל כן תוכל לדעת כי הוא ית' כל דבריו וכל ענייניו הם בחכמה, ואין להרהר אחר מדותיו.

וגם בענין זה הוא סוד "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" - כי מהיותו ית' עושה חסד חנם בחיים ובמתים, ולפיכך ראה הקדוש ברוך הוא שאין נכון שתבא זה הנפש לזה העולם בגוף ולא תשאר שם אלא זמן מועט, ואם לא תזכה - שתקבל עונשה הבא ולא תזכה אל המקום הראוי הידוע בעבור הזמן מועט ההוא, ולפי שתכנס הנפש בגוף ומהנה בזה העולם זמן מועט שנות האדם, ולא תזכה במעשה, כדי לעשות חסד לא מקבל עונשה שם אלא הקדוש ברוך הוא מחזירה פעם שנייה אל המקום הראוי, וג'ם כ'ן אם לא תזכה בפעם שנייה הוא מחזירה שלישית, וזה שאמר אליהו[א] (איוב לג, כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר.

ע'ד כ'אן.

[שבע]

עוד בהקשר לסוד קלב ("יולד בן לנעמי")

ראה בזוהר פ' ואתחנן, כ"י טורונטו - אוסף פרידברג 5-015, כתיבה ביזנטית, מהמאה הט"ו, דף 297ב; וטיקן 206, כתיבה ביזנטית, מהמאה הט"ו, דף 377ב-378א:



ר' אבא ור' יוסי הוו אזלי בארחא,


א'מר ר' יוסי לר' אבא:
תוהנא מינך היך שפוותיך לא מרחשן באוריתא, והא ארחא קמן, ובעינן דלא יתנשי מינן אוריתא בגין לאתחברא גבן לק'ודשא ב'ריך ה'וא.
דהא תנינן: האי מאן דאזיל בארחא ואשתדל באוריתא - ק'ודשא ב'ריך ה'וא אתי לאתחברא בהדיה.
כ'ל ש'כן חבריא דק'ודשא ב'ריך ה'וא בעי ביקריהון.


אמ'ר ליה:
מסתכל הוינא - דהא קדמאי הוו חסידי דחלי חטאה ואוריתא לא איתנשי מיניהו, ואפי'לו נשיא בחכמתא הוו משתעיין מיליהו.

ת'א ח'זי, בדרא דבועז מה כתי'ב ותאמרנה הנשים אל נעמי ברוך יי' אשר לא השבית לך גואל היום ויקרא שמו בישראל, בישראל ולא במיתא. ומה שמא קראן ליה נשיא - עובד, עובד ודאי, והכי אתחזי בחכמתא.

ות'א ח'זי, אינון דהוו אמרין מלין אלין לנעמי בגין לנחמא לה במלין דחכמתא, ומה ניחומא דקאמרי לה לאתנחמא, הא אמרו: והיה לך למשיב נפש, למשיב נפש, נפשך מיבעי ליה, אלא למשיב נפש רזא הוא דחכמתא ובדא אתנחמת, ועל דא אמרו לנעמי מלה דבה תליא נחמה דא דאשכחת אבדה.

והשתא אפי'לו גוברי לא ידעי מלה כוותייהו, ואפי'לו בדרא דא דר' שמעון בגויה - סגיאין אינון דלא מסתכלי בחכמתא, דהא לא יהא דרא כדרא דא, כ'ל ש'כן דרין אחרנין דייתון לבתר דחכמתא יתנשי מנייהו.

תא חזי, ותקראן לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי, האי מלה איתחזי כדינא (בגליון: נ'ראה ל'י: כדיבא) הוא, וכי נעמי ילדתו, היך אתיא אוריתא (בגליון: נ'ראה ל'י: קרא) למכתב הכי, אלא ודאי הכי הוא יולד בן לנעמי ודאי, ולא לבעז ולא לרות, ושפיר הוא. והיינו דכתי'ב: והיה הבכור אשר תלד גו'.


א'מר ר' יוסי:
ודאי הכי הוא.
זכאה חולקהון דישראל דאית להון אוריתא קדישא למנדע סתימין עילאין.


א'מר ר' אבא:
כתי'ב הכא כי כלתך אשר אהבתך ילדתו, רחימו דא בגין רחימו דמיתא הוה, והא אוקמוה אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, ומה בהאי גונא הכי, מאן דשוי רעותא לגבי ק'ודשא ב'ריך ה'וא וישוי לגביה לבא ורעותא - ע'ל א'חת כ'מה ו'כמה דימשוך ליה לגביה.

ובגין דא איתיעטו כל סרכי אוריתא וקיימי עלמא, דכתי'ב ואהבת את יי'* אלהיך, דהא בגין רחימו סגיאה ישוי לקבליה לבא ורעותא, ועל כל פנים ימשוך ליה לגביה לאשתכחא עמיה ולאתדבקא כחד.

ובגיני כך כל מאן דעביד עיבידתא לכוונא דישוי ליביה ורעותיה בההוא מלה, וכ'ל ש'כן חבריא דידעי רזא דמלה כד עבדי עבידתא משבת לשבת ומכווני לבא ורעותא - דימשכון לגבייהו מה דאינון בעאן, ועל דא איקרון בנין לק'ודשא ב'ריך ה'וא ואיתמר.

כגוונא דא, כל מאן דאתדבק לבא לגבי ק'ודשא ב'ריך ה'וא ודאי ימשוך ליה לגביה ויתדבק בהדיה.
בגיני כך: ואתם הדבקים ביי' א-להיכם חיים כולכם היום.

את יי'* - בכי"ו נוסף: את יי'.


מאמר נפלא זה - לא נדפס בדפוסי הזהר למהדורותיו (ואף בספר זהר חדש לא בא זכרו)


והרי סריקות להשוואה בין מהדורת וילנא פ' ואתחנן דף רסא, א (שורה 2) - לבין כתב יד טורונטו דנן (עקבו אחר המקומות המסומנים בחץ)

[שבע]

עומדים אנו בשערי ספר ויקרא - ודבר בעתו מה טוב!

קלה

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 106א-107א:



קלה
("טעם הקרבנות")

"וטעם הקרבנות.

וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן את [ה]כל המזבח[ה]. ידוע תדע כי הקרבנות כולם אינם אלא לחבר התורה שבכתב עם התורה שבעל פה, וזה הכתו'ב יוכיח, דכתיב והקטיר הכהן את [ה]כל המזבח[ה], כל - תורה שבכתב, המזבח[ה] - תורה שבעל פה.

וראש כל הקרבנות [עולה] - לפי שהיא באה לכפר על המחשב'ה שהיא ראש לכל הפעולות, ומתקרבת כנגד המחשבה העליונה לקשר הכל ביחד עד סוף המחשבה שנקרא כל, ולפיכך עולה זכר ולא נקבה, כי מדת כל גרמה לה. וזה(ו) כל מקומו על המזבח.

והכל תלוי במחשבת הכהן העובד שיודע לקשר הכל. ולפי שהאדם כשחוטא* מדבק מחשבתו במחשבה רעה, וכיון שכך עומדת עליו להכריתו, נתנה לו תורה סם חיים שיקריב בהמה טהורה על המזבח, וכשיעלה הריח יתרוו ממנו אותם שמצד שמאל למטה הקשורי'ם במחשבה רעה שהיו עומדים עד הנה על אותו האיש כי הוא משכם אצלו בעונו - ועכשיו הם מתרוים מאותו הריח. ולאחר כך עולה ריח דק מאד והוא ניחח, נחת רוח למי שאמ'ר והיה העולם, ואזי הכהן במחשבתו הטהורה מדבק ומקשר הכל למזבח, כי נרגן מפריד אלוף, וכהן איש שלם מוזגו*, ואזי אותו האיש מתכפר לו עונו ונדבק במחשב'ה טהורה. וענין בני איוב יוכיח על זה שהעולה מכפרת על הרהורי הלב.

ועוד א'מרו ר'בותינו ז"ל: על מה עולה מכפרת - על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה. כי כבר ידעת על דרך האמת, כי מצות עשה - מצד המשפיע, ומצות לא תעשה - מצד המקבל. ולפיכ'ך עולה זכר - על מצות עשה היא מכפרת, וחטאת נקבה תמימה - על מצות לא תעשה [מכפרת], ומתקרב[ת] למקום מד'ת הדין כדי שלא תעשה דין כרת באיש ההוא, כי בשוגג עשה, הא אילו הזיד אין לו תקנה.

ויש [לי] לעוררך על ענין גדול, כבר ידעת מה שאמר'ה אביגיל לדוד: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את יי' אלהיך, כי הנפש צרורה באותו מקום הנקרא צרור החיים, ונקרא נפש דוד, ועליה (נ)אמ'ר: אשר לא נשא לשוא נפשי* ולא נשבע למרמה, והיא* מדתו ממש. ואם אדם עובר עביר'ה שיש בה כרת, אם הוא מצד (בגליון: נ'ראה: מזיד) נכרת משם, ולא ישוב שם לעולם עד שיקבל חטאו. ואם בשוגג מביא נקבה תמימה כי המדה גורמת, והיא פרה אדומ'ה תמימ'ה, שלומי אמוני [ישראל], ואזי הכהן בעל השלום מתכוין ומשים שלום בין האיש ההוא לאביו שבשמים, ואמו שבה עליו ומכסה עליו באברת רחמיו. ואין אמו אלא כנס'ת ישראל, דכתי'ב ואל תיטוש תורת אמך.

ולפיכ'ך שחיטתן בצפון, בעולה - לכפר על צפוני הלב, בחטאת - שלא תקום עליו צד צפון להחריבו.

ועם כל זה [צריך] הוא להתיצב לפני המזבח במורה* וישוב מעונו ויכלם ממנו וישים על לבו חטאו שגרם להביא רעה עליו ועל כל* העולם, ועכשיו כשה'קדוש ב'רוך ה'וא רואה הכונה שלו טובה וכהן שלם יודע להקריב מקריב קרבנו - אז* מוחל לו".

כשחוטא* - בכי"ו נוסף: בענין המחשבה. | מוזגו* - שם: מזווגו. | נפשי* - בכ"י ניו-יורק: נפשו. | והיא* - שם: והוא. | במורה* - שם: במודה. | כל* - שם נוסף: זה. | אז* - שם: ואז.


הוספות ושינויי-נוסח ע"פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 61א-ב.

נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן מד.

[שבע]

קלו- קלח

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 107א:



קלו
("עולה וחטאת'')

"וענין עולה שכ[ו]לה כליל, וחטאת אין כליל אלא האמורין, והבשר נאכל לכהני'ם - לפי שהעולה על המחשב'ה המתפשטת בכל, וחטאת על המעש'ה, לכן הכליות המביאות לידי המעשה נקרבות, והשאר לכהנים לומדי התורה שבקשו עליו רחמים.

ועל זה א'מרו ר'בותינו ז''ל: גדול עונשו של הרהור מן המעשה - שהרהור מטמא נפשו, ומעשה מטמ'א גופו*''.

ומעשה מטמ'א גופו* - בכי''ו: והמעשה אינו מטמא אלא גופו.


תיקוני-נוסח ע''פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 61ב.

נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן מה.




קלז
("שלמים'')

"וענין שלמים זכר או נקבה - לפי שבאין להטיל שלום, והכל כלול ביחד, והבן ענין גדול. לכך יש בהם הנאה לכל, אימורין למזבח, חזה ושוק לכהנים, בשר לבעלים''.


מופיע גם בכ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 61ב.

נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן מו.



קלח
("אשמות'')

"וענין אשמות, כל האשמות זכר - לפי שאינם על ספק כרת''.


מופיע גם בכ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 61ב.

נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן מז.

[שבע]

קלט

המשך אסופת סודות
מכ"י ניו-יורק בהמ"ל 1883, כתיבה ביזנטית, מאה י"ד, בדף 107א-ב:



קלט
("קרבן מנחה'')

"וענין מנחה, כל המנחות הם מצה או סלת, והם באות להשפיע מאותה* מדה הנקראת [מצה] ולהמשיך ממנה ברכה לכל אוכלוסיה ומחנותיה* החוני'ם סביבותיה - ע''ב קתדראות שרים כחצי גורן עגולה לפניך, וכל הפקודים לי''ב אצילי שבטיה עצמו* משערות ראשי. ועל אותה מדה כתי'ב זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולו'ת. היא ים החכמ'ה, חיות קטנות - כל הפקודים, עם גדולות - אלו י''ב בקר, וכולם ממנה* יונקים.


אבל יש לי לעוררך על סוד גדול מסודו'ת התורה, לא ניתן להאמר אלא ליחידים יראי א-להים, תורת השם בלבם, לא ימעדו אשורם.

[ל]מה בכל הקטרות המנחות הכתובו'ת בפרש'ת ויקרא כתי'ב המזבח[ה], ו[ב]הקטרת מנחת שמיני למלואים וכן בצו את אהרן גבי זאת תורת המנחה כתי'ב המזבח*.


כבר אמרו לנו מאורות העולם המקיימי'ם אותו* בזכותם, כי המדה הזאת נקרא[ת] ליל, וכשמתחברת למעל'ה נקראת לילה, דכתי'ב ליל שמורים הוא ליי' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה [הזה] - בתחלה ליל, וא'חר כ'ך לילה, משום דכתי'ב ליי'. וגם נקראת מזבח, וכשנקשרת* למעלה כתי'ב המזבח[ה]. והאדם החוטא הוא מפריד אלוף, וכשמביא קרבנו הכהן איש הא-להים איש השלום - מקשר הכל ביחד. והיינו והקטיר הכהן את הכל המזבח[ה].


ואחר הקדמה זו:

דע, כי המנחות הכתובות בפרשת ויקרא כלם* במקום עולה לעני שהוא* בדלי דלות*, שכן מפורש [בכתוב] ונפש כי תקריב קרבן מנחה, אמ'ר ה'קדוש ב'רוך ה'וא מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני. וכיון שהיא במקום עולה וה'קדוש ב'רוך ה'וא לא בזה ולא שקץ ענות עני - תעשה אותה המנחה בשלימות כמו העולה, והקריב הכל המזבח[ה].

אבל מנחת צו את אהרן או מנחת* שמיני הם באות עם הזבח*, וכיון שהמזבח הקריב והקטיר הכל המזבח[ה] תבא המנחה ותקשט* מן המזבח לכל חייתו שדי. ולעולם אין המזבח[ה] בשלימותה אלא כשהיא בבעלה ביחד. והמנחה הזו באה להמשיך [ממנה] למטה, ולפי'כך המזבח, כי באותה שעה* אינה מקבלת שלימות אלא משפעת* ממה שקבלה''.

מאותו* - בכ''י ניו-יורק: ממאותו. | ומחנותיה* - שם: ומנחותיה. | שבטיה עצמו* - שם: שבטי י-ה עצמות. | ממנה* - שם: ממנו. | המזבח* - שם נוסף: לה. | אותו* - שם: אותם. | וכשנקשרת* - שם: וכשנקראת. | כלם* - שם: כולה. | שהוא* - שם: שהיא. | דלות* - שם: דלית. | מנחת* - שם: מנורה. | הזבח* - שם: המזבח. | ותקשט* - שם: ותשקט. | שעה* - שם נוסף: אחת (ומעל מלת ''שעה'' נרשם ''שבת''). | משפעת* - שם נוסף: אותה.


הוספות ותיקוני-נוסח ע''פ כ"י וטיקן 283, כתיבה ספרדית, מאה י"ד, דף 61ב-62א.
מפאת טעות הדומות נחסרה שורה חשובה בכ''י זה, בתחלת הקטע האחרון (''אבל מנחת צו... הכל המזבחה'')
והגהתיה ע"פ "הנפש החכמה".

נדפס בספר "הנפש החכמה", סימן מז.