מקוה בגלילות ליטא , גדוליה וישיבותיה

[שש ושמח]

1. מדובר באופן שמן הדין א"צ לחשוש ואינו אלא חומרא בעלמא. ולכן אין בזה חשש מתקן, כיון שבפועל מותר לסמוך שהכלי כבר טהור וא"צ טבילה. [ויש להוסיף שהרי כל ענין מתקן הוא רק "נראה כמתקן" ואם מן הדין א"צ לזה בודאי אינו נראה כמתקן].
וכעי"ז לגבי הפרשת תרו"מ בשבת כתב בדרך אמונה מעשר פ"ט צהה"ל סקפ"ט

ופ"א שכחו לעשר את החלות מע"ש ולא הי' תנאי רק הי' במקום שיש שם השגחה מעולה וכמעט ברור הי' שזה מעושר והתיר מרן לעשרן בשבת אבל לא רצה להתיר לאכלן בלי מעשר וכן הי' מעשה פ"א ביין והתיר ג"כ כנ"ל

2. לא הבנתי להיכן אתה חותר.

[זיסע יונגאלע]

וכעי"ז לגבי הפרשת תרו"מ בשבת כתב בדרך אמונה מעשר פ"ט צהה"ל סקפ"ט

אכן דימוי יפה.
קיבלתי.
אינו מוכרח מה שכתבתי ב1.

2. לא הבנתי להיכן אתה חותר.

אני הבנתי לפום ריהטא בלומדי הגמ', שאותו אדם אינו חושש שנטמא כי קרה משהו, [כגון: שעבר באיזשהו מקום, ויש לו ספק-ספק טומאה וכו'] זה הוא לא חושש כלל.
אבל יש לו סיבה בכל זאת, שאם הוא טבל לשם לעשות בכדים האלו זיתים/לאכול בחבורה פלונית, והדבר היחיד שהשתנה זה [לא במקום מעבר הכלים, וכד', שנחשוש לטומאה, אלא] במוחו, שהוא החליט לעשות בכדים אלו יין/לאכול בחבורה אלמונית.
זו הסיבה היחידה שמריצה אותו למקווה לטבול לשם יין/לשם חבורה אלמונית.

אם הבנתי נכון,
זהו מקור של ממש, שיש מושג של טבילה "לא להוציא מטומאה" אלא לשם משהו אחר.
וכאן פתחת פתח לשאול מהו ה"משהו האחר" הלזה ?

(שאלה טכנית: אני מנסה לרשום לקבל התראות במייל משרשור זה, והוא לא 'משתף פעולה', יש לך מושג למה ?)

[ההוא גברא]

כמדומה שזה כך: יש הלכה, שכמו שבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קודש, גם אוכל תרומה שטבל וטהר צריך לחזור ולטבול שנית אם הוא רוצה לאכול קודש. זו שורת הדין.
ועל זה הוסיפו ונהגו טבילה לשם חבורה, שכשם שהעובר מתרומה לקודש טובל לשם קודש כך העובר מחבורה לחבורה טובל לשם אותה חבורה. (אולי היו בזמנם בריסקרס שלא סמכו על אחרים ולכן הקפידו שכל באי חבורתם יטבלו גם אם כבר טהרו לשם קודש בחבורה אחרת).

[פלוריש]

"היה טובל שחרית וערבית, בקיץ ביאור ובחורף תבר גזיזיה דברדא, מלבד ביום בשבת"
מתוך תולדות חייו של רבי בנימין ריבלין משקלוב, שנספחו לספרו גביע גביעי כסף

[יקוב]

מצ"ב תשובה כז בעניין זה (ט"ע ותוספת טהרה) משו"ת תפארת צב"י מרבי צדוק הכהן.
לא עברתי על הכל אולי זה כבר הובא.

[גביר]

אמנם אינו קשור לליטא אך קשור למעמד המקווה בקהילות שונות- סיפר לי ר' שמיל רייך ז"ל שבהיותו פליט ברומא אחר השואה ביקש לטבול במקווה של הקהילה היהודית שם, אנשי הקהילה שלא העלו בדעתם שגבר ירצה סתם כך לטבול במקווה שאלוהו אם מבקש זאת כדי להתגייר.