פורום אוצר החכמה

לא נדיר כלל למצוא בספרים ציטוטים שנשלפו מהזכרון, ולמעשה הציטוט אינו מדוייק ונוצר מהלחם של שני ציטטות שונות. הפלא הוא שציטוטים אלו חודרים כל כך עמוק, עד שהננו מוצאים אותם בספרים רבים מאוד בהקשרים שונים כשיגרא דלישני. אפתח בכמה דוגמאות שמצאתי תוך כדי לימוד.
1) "טוב תורה עם דרך ארץ". מצוטט רבות בספרי האחרונים.
לכאורה הלחם של המשנה באבות (פ"ב מ"ב) "יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון" והפסוק בקהלת (ז, יא) "טובה חכמה עם נחלה".
2) "קשרם על לוח לבך". הובא בפי' ראב"ע הארוך לשמות יג, ט כציטוט וכן במשנ"ה ח"ח סי' רמז. וכן מובא כמליצה נאה בספרי אחרונים רבים, ביניהם החיד"א בחומת אנך בא טז.
הלחם של משלי ו, כא "קשרם על לבך" ומשלי ג, ג "כתבם על לוח לבך".
3) "ועתה קחו לי מנגן ותהי עליו רוח אלוקים". צוטט כפסוק בירושלמי סוכה פ"ה ה"א; מדרש אגדה (באבער) בראשית מח, י; לקח טוב בראשית כז, י. מה, כז; שכל טוב בראשית מה, כז; ילקו"ש תורה רמז תשפה.
הלחם של מלכים ב' ג, טו "ועתה קחו לי מנגן ותהי עליו יד ה'" ובמדבר כד, ב "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים".

א' זעירא כתב:3) "ועתה קחו לי מנגן ותהי עליו רוח אלוקים". צוטט כפסוק בירושלמי סוכה פ"ה ה"א; מדרש אגדה (באבער) בראשית מח, י; לקח טוב בראשית כז, י. מה, כז; שכל טוב בראשית מה, כז; ילקו"ש תורה רמז תשפה.
הלחם של מלכים ב' ג, טו "ועתה קחו לי מנגן ותהי עליו יד ה'" ובמדבר כד, ב "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים".

עי' בקובץ חומת ירושלים א-ב עמ' 65 ואילך

4) "מאן מלכי רבנן". הוזכר רבות בספרי גולי ספרד (עקידת יצחק שער ד, מו, עד; צרור המור פר' ויחי, יתרו; אלשיך פר' יתרו, שופטים, ספר שופטים ה, תהלים סח, קיט, קמח, משלי ח, כה, כט; בית יוסף סי' א), והציטוט הראשון שהגיע לידינו הוא ככל הנראה בשו"ת מהר"ם חלאוה
הלחם של גיטין סב ע"א "מנא לך דרבנן איקרי מלכים, דכתיב בי מלכים ימלוכו" ונדרים כ ע"ב "מאן מלאכי השרת רבנן".

וגם: "איזהו חכם המכיר את מקומו".

הגם הלום ראיתי בפירוש ר"י קרא לישעיהו (כג יג) הלחם משונה:

הן ארץ כשדים זה העם, לא היה ראוי לבוא לָעולם, שהרי אשור יסדה לציים - לא שנבנית מעמה אלא מעם אחר נבנית, דכתיב "מן הארץ ההיא יצא אשור ותהי ראשית ממלכתו בבל" (בר' י,יא,י); נמצינו למידין שלא עמדה ארץ כשדים, אלא שבנאה אשור, שיצא מאשור ובנה ארץ כשדים.

הציטוט: מן הארץ ההיא יצא אשור ותהי ראשית ממלכתו בבל, מורכב מהפסוקים:
בראשית פרק י
(י) וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ (של נמרוד) בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:
(יא) מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח:

השאלה היא כיצד לומד ר"י קרא שאשור הוא זה שבנה את כשדים [-בבל] בזמן שדבר זה לא ניתן להילמד כי אם מהאופן בו הוא מביא את הפסוק, בעוד בתורה מפורש להפך. בבל הייתה קיימת ונמרוד מלך בה, ואשור יצא משם ובנה ערים אחרות.

"שתולים בבית ה' בחצרות בית אלוקינו יפריחו"
הלחם מתהלים צב יד ותהלים קלה ב.
הופעות: שוח"ט, עב ה; שם, צב יב; פדר"א (היגר) פי"ח.

"דרשו את ה' בהמצאו"
הלחם של ישעיה נה ו ובראשית כה כב.
הופעות: ירושלמי ברכות פ"ה ה"א; לקח טוב, פר' ואתחנן, דף ז ע"ב; רש"י תענית יב ע"ב ד"ה בפלגא; חי' הר"ן, ר"ה טז ע"א; ספר המנהיג, הקדמה, עמ' כג (ושם גם "דרשו את ה' ועוזו"); ס"ח (מרגליות), כא; רוקח סי' כח; דרשות ר"י ן' שועיב, דרשה ליוהכ"פ. ובעוד הרבה מספרי האחרונים.
יצויין שבס' ערוגת הבושם לר"מ גר"וו, פר' נצבים, דרוש דרש משה: "ובזה יבואר ג"כ מאה"כ דרשו את ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב ודרז"ל אלו עשרת ימי תשובה וקמזהר הנביא דבזמן הנ"ל ראוי לדרוש את ה' לרבות ת"ח, ומכאן סמך למנהג חסידים ואנשי מעשה שנוסעים לצדיקי הדור בימי התשובה דהא מקרא מלא כתיב דרשו את ה' בהמצאו וכבר דרז"ל את ה' לרבות ת"ח. השי"ת ישים חלקינו עם כל הצדיקים האמתיים אכי"ר" ומופיעה שם הערה מבן המחבר "בקרא לא כתיב רק דרשו ה' בהמצאו לא כתיב את עיי' ישעיה סי' נה אך יש לומר רמז הנ"ל גופא דקרא דרשו ה' דמשמעותו אל הת"ח וצדיקי הדור כדכ' הרשב"ם בפירושו עה"ת בפ' תולדות בפסוק ותלך לדרוש את ה' עיי"ש היטב". (במהדורה החדשה [בני ברק-ברוקלין תשע"א] צינזרו קטע זה והשאירו את הסתייגות בן המחבר על מכונו).

א' זעירא כתב:"שתולים בבית ה' בחצרות בית אלוקינו יפריחו"
הלחם מתהלים צב יד ותהלים קלה ב.
הופעות: שוח"ט, עב ה; שם, צב יב; פדר"א (היגר) פי"ח.

מופיע גם בספר מאיר נתיב (ונציאה רפ"ד). בפשטות נראה שכך היתה הגירסא לפניו כי ספר זה הוא מפתח ביטויים על סדר הפסוקים לכל התנ"ך. אולם במנחת שי (תהלים שם) לא ציין על שינוי נוסח בכתה"י.

בכמה ספרי דרוש וחסידות:

כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא - אל גדול ונורא

כי בו שבת - וינפש

איתא ביבמות סא עמוד א: תניא וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר, קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל, שנא': ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, אתם קרויין אדם, ואין העובדי כוכבים קרויין אדם.
הפסוק במלואו [יחזקאל לד פסוק לא]: וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְיִ:
בהרבה מדרשים וראשונים מביאים את הדרשה או דרשות דומות על "ואתנה צאני" וכו'. כגון בראשית רבה פרשת נח פרשה לד, יג: אדרוש את נפש האדם אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד) "ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם".
פסוק המתחיל 'ואתנה' [במקום 'ואתן' כלפנינו], אכן קיים אבל שם לא כתיב כלל "אדם אתם". יחזקאל פרק לד , יז: וְאַתֵּנָה צֹאנִי כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְיִ הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין שֶׂה לָשֶׂה לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים.

דוגמא שניה הנני מעתיק ממש"כ החכם ר"י לויפר: פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. המשפט המוכר לנו נוצר משני מאמרי חז"ל: האחד (שה"ש רבה ה ב): אמר הקב"ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו. או (פסיקתא דרב כהנא, מנדלבוים. פיסקא ה - החודש הזה) א"ר יסא: אמר הקב"ה פתחי לי פתח כחרירה של מחט ואני פותח לכם פתח שיהו אהליות וכצוצטריות ניכנסין בו. או מדרש תנחומא הישן (תולדות סי' יח) אמר ר' יוסי אמר הקב"ה פתחי לי פתח כחודה של מחט, ואני פותח לך [פתח] שיהו אוהלות (ובצור צירות) [וכצוצריות] נכנסין בו.
והשני הוא מאמר ר' יוחנן (עירובין נג.) אמר רבי יוחנן: לבן של ראשונים כפתחו של אולם, ושל אחרונים כפתחו של היכל - ואנו כמלא נקב מחט סידקית.

הלחם מפורסם:
"עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה".
הלחם מתהלים ב יא ותהלים ק ב.
הופעות: אבות דרבי נתן מנוסח צרפת, בני ברק תשס"ב, פ"ד, עמ' יז; סדר רב עמרם גאון, מהד' ג' הרפנס, בני ברק תשנ"ד, עמ' לד (תוקן במהד' גולדשמידט וסץ); רוקח, הלכות חסידות, הקדמה, עמ' ז; חבור התשובה (למאירי), ירושלים תשל"ו, עמ' 12; מהרי"ל, עמ' קנ.
חיפוש באוה"ח "בשמחה-וגילו-ברעדה" מעלה 305(!) תוצאות ב291 ספרים.