פורום אוצר החכמה

האשכול מיועד:
א] להוסיף עוד מקומות בראשונים שהזכירו את הכלל הזה.

ב] בעיקר להוסיף עוד מקומות שמצינו כן בתלמוד שהפירוש מתחלף אף שהראשונים לא הזכירו שם את הכלל להדיא (ועל ידי הכלל הזה יסור תמיהת הלומדים והמפרשים).

=====
ביד מלאכי כלל שעד הביא דברי הכנסת הגדולה וז"ל: לשון אחד מצינו בגמרא על כוונות מתחלפות, הר"ן ז"ל בפרק האיש מקדש (מב.) בשמעתא דלחוב ע"מ לזכות וע"ש, וכ"כ בספר הצבא מדה א'. כ"כ הכנה"ג בכללי הגמ' סי' קל"ד.
וכתב ביד מלאכי: וכבר קדמוהו בזה הגר"ש בספר כריתות בלשון לימודים ש"ג סי' קי"ז ומוהריק"א בכלליו [אות תרצ"ב] בשם הריטב"א דעירובין [עא.] ע"ש.
-ואני המך בעניותי אוסיף על השמועה שכן מצאתי גם להנ"י בפרק שור שנגח את הפרה דף כ"א סוף ע"א שכתב עוד כן בשם הרא"ה רבו שכתב בשם רבו הרמב"ן ז"ל יע"ש
-וכן ראיתי עוד להרא"ם בספר יראים בדף מ"ט ע"ב
-וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו לקידושין דף ט' ב' ובחידושיו לנדה דף י"ז ג' ובחידושיו ליבמות דף קל"א ריש ע"ב
-וכן מצאתי עוד להרא"ה ז"ל בחידושי כתובות שלו דף ל"ו ב' שכתב וז"ל ואשכחן דכוותיה בתלמודא חד לישנא בתרי דוכתי בתרי פירושי ע"כ
-וכ"כ עוד הריטב"א בחידושי כתובות דף נ"ז ג' ובחידושיו לגיטין דף ס' א'
-וע"ע בשיטה מקובצת על ב"מ לר' בצלאל ז"ל דף ס"ב ג' ובדף פ"ח ד' ובשיטת קמא פ"ה דף ק"א ע"ב וק"ג א'
-וכ"כ הר"ב הלכה למשה ח"ב דף ד' ע"ד לדעת הרא"ש לך נא ראה.
-וכ"כ התוס' בר"פ בהמה המקשה ס"ח א' ד"ה אדם וז"ל ואין תימא על שהלשון שוה והפירוש משתנה דכה"ג אשכחן וכו' ע"ש, וע"ע בפרק האיש מקדש מ"ח א' ד"ה אילימא.

ביתא כמאן דמליא דמיא

בשבת ה, א לא מחייב רבי אלא ברשות היחיד מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא, וברש"י כמלא חפצים עד הגג דאין אוירו חשיב אויר הלכך כל הנזרק לתוכו הוי כמונח.

ובעירובין עו, ב אמר ר"נ לא שנו אלא בחצירות אבל חלון שבין ב' בתים אפי' למעלה מי' נמי אם רצו לערב מערבין מ"ט ביתא כמאן דמלי דמי, ופי' רבינו יהונתן והמאירי לפי שדרך הבית להשים ספסלים סביבות הבית ודרך אותם יכול להשתמש בחלון שהוא למעלה מי'.

להוציא מלבן של צדוקים

יומא נג. ת"ר ונתן את הקטרת על האש לפני ה' שלא יתקן מבחוץ ויכניס להוציא מלבן של צדוקים. ובכלי חמדה (ויקרא קונטרס אחרון אות כד) תמה דהלשון שייך בדבר אשר גם לדידן כשר כמו שעושין הצדוקים רק להוציא מלבן שהחמירו עשו להיפוך כמו בריש יומא, אבל הכא לחכמים אם יתקן מבחוץ אינו מקיים מצות קטורת כלל.
(בספרא איתא שהרי צדוקים אומרים, וכתב בפי' לבעל הח"ח פי' אף דדבר פשוט הוא מ"מ הוצרך ללמדנו לאפוקי מטעות הצדוקים).

ספר הצבא מידה ב עם הערות הגר"ע אלטשולר
וגליון אלפס בנדרים (מי המחבר?)

מי שעושה שימוש בכלל זה במקומות הרבה הוא הריטב"א ובמקו"א נראה שקיבלו מרבו

-----------------------------------------
1. חידושי הריטב"א מסכת עירובין דף עא עמוד ב ד"ה כי פליגי
במה שנתברר בסופו אם לאו, והכא עדיין לא נתברר כלום ואין כאן דין ברירה למפרע, אלא הכא ענין אחר הוא דאנן קיימא לן שאין משתתפין במבוי [במעות], ור' אלעזר בן תדאי [סבר] דהכא אין ברירה לומר שנידון כאילו כבר חלקו וחזר ושפך בחבית בלגינו וקיימא לן כרבנן, וזה מן הלשונות שבתלמוד שהלשון אחד וענינם מתחלף, ועוד יש במסכת סנהדרין ובבא קמא (ס"ט א') יש ברירה ואין ברירה שלישי כדפרישנא התם בס"ד, ויפה נשמר רש"י ז"ל שפירש לבן תדאי אין ברירה והוו להו כמי שנשתתפו במבוי במעות שלא הוברר עדיין יין לכל אחד ואחד עכ"ל.
2. חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף ח עמוד א ד"ה לשנים למאי
מיד, משום דניחא ליה לברורי מילתא למה הוצרכו לקבוע יום ידוע לכך, דכיון דאמר לשטרות ממילא משתמע דבעי למימר לשטרות דאנו מונין למלכים שכבר ידוע היה להם, ומשום דתנינן לעיל דאחד בניסן ראש השנה למלכים הוצרכו לשאול כאן לשנים למאי הלכתא, וזה מן הלשונות שבתלמוד שהלשון אחד וענינם מתחלף, כנ"ל.
3. חידושי הריטב"א מסכת ראש השנה דף לד עמוד ב ד"ה לא אמרו
לא אמרו אלא בחבר עיר. פי' בצבור, ובמסכת מגילה (כ"ז ב') אמרו חבר עיר על חבר הממונה על כל דבר מצוה המוטלין על הציבור, והוא מן הלשונות שבתלמוד שענינם מתחלף.
4. חידושי הריטב"א מסכת תענית דף יב עמוד ב ד"ה הא דאמרינן
(ק"כ ב') אמתניתין דנתנמנמו יאכלו אינו (אלא) כשניעור משנתו, דהא תנן נרדמו [לא] יאכלו, אבל מאי דאמרינן במגילה (י"ז א') קראה מתנמנם יצא ופירשו (י"ט א') נים ולא נים טיר ולא טיר, ודאי אפשר לפרש נים ולא נים בתחילת השינה וטיר לא טיר בסוף השינה כשנעור משנתו, והם מן הלשונות שבתלמוד שעניינם מתחלף, אי נמי נפרשה דוקא כההיא דמגילה, והכי מוכח פשטיה דלישנא וכפלא דידיה, ובאידך דוכתי נקט הכי משום נים ולא נים, ודכוותה טובא בתלמודא דנקיט מאי דלא צריך באשיגרת לישן בעלמא כדכתיבנא בפרק בני העיר (שם כ"ו א').
5. חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף ה עמוד א ד"ה עוד אמרו
מט"ו הוא ומולא יעבור נפקא וכן פרש"י ז"ל, וי"מ דכי כתיב בתוספתא סעודת פורים מאחרין לפי גמרא דילן לא שמאחרין אותה [אחר זמנה אלא שמאחרין אותה] עד זמנה, וכענין שאמרו בגמרא (ה' א') שמחה לא נוהגת אלא בזמנה, וכלפי שאמר מקדימין ליום הכניסה אמר בזה מאחרין וזה מן הלשונות שבתלמוד שעניינם מתחלף, ובסעודת ר"ח פירושה שהיא סעודה שהיו עושין אותן כשהיו עולין לקדש את החדש ולעבר השנים כדאיתא בסנהדרין (ע' ב'), דאילו בר"ח לא אשכחן סעודה אחריתי דהא קי"ל (ברכות מ"ט ב') דאי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל.
6. חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף עג עמוד ב ד"ה והוי יודע
ביניהם מחלוקת אלא ודאי לא נטל אלא מן האחד, ופרקינן דלעולם משניהם נטל אלא שהאחד היה בעל כרחו ולפיכך אין להם עליו תרעומת, מיהו אכתי קשיא לוקמא בדליתיה למוכר קמן, אלא (ב)[ד]מאי דאמרינן התם וניחזי זוזי ממאן נקט קאי אלוקח כדפרישנא התם, וזה מן הלשונות שבתלמוד שהלשון אחד ועניינם מתחלף ואל תטעה בזה, ולענין מנה מיותר אין אחד מהם יכול לתבוע למוכר בבית דין אלא אם כן בא בהרשאת חבירו כדפרישנא התם.
7. חידושי הריטב"א מסכת נדה דף כא עמוד ב ד"ה אמר אביי
דם בחתיכה האמור כאן אינו מתפרש כאותו האמור למעלה, דאילו לעיל מיירי בדם ברור של נדה דאמרינן דדרכה של אשה לראות בתוך חתיכה דשיעה ולומר דלא הוי חציצה, ואילו השתא אמרינן האי לישנא לענין שהדם שבתוך החתיכה היא דם נדה, ורבינו נר"ו תירץ שזו אינה קושיא שהרבה לשונות בתלמוד שעניינם מתחלף.
* * * * * * * * * * * * * *

רשב"א ב"מ דף ב סוע"ב
על כן נראה לי דהכא פירוש דררא דממונא הפסד ממון והתם פירושו עיקר תביעת ממון, ולשון אחד הוא המתחלק לשני ענינים, ויש לנו כזה הרבה בתלמוד.

בנוגע לריטב"א, הנה רשימה מלאה יותר של מראי מקומות - viewtopic.php?t=22512#p229348

גיטין לג. ת"ר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי, רשב"ג אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה. במאי קמיפלגי בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה קמיפלגי וכו', ומבואר בראשונים שאין פירושו כשאר מקומות בש"ס שנזכר לשון עדות שבטלה מקצתה וכו' כגון במכות ה: נמצא אחד מהם קרוב ופסול וכו'. עיי' רמב"ן, חי' הר"ן, מאירי. ועיי' פני יהושע, קהילות יעקב גיטין סי' כ"ה.

י. אברהם כתב:האשכול מיועד:
א] להוסיף עוד מקומות בראשונים שהזכירו את הכלל הזה.
ב] בעיקר להוסיף עוד מקומות שמצינו כן בתלמוד שהפירוש מתחלף אף שהראשונים לא הזכירו שם את הכלל להדיא (ועל ידי הכלל הזה יסור תמיהת הלומדים והמפרשים).

כוונת ר' י. הוא אולי להוסיף על הדוגמאות שבאשכול זו.

בס' מגדים חדשים ויקרא עמ' ס' כתב דנראה דס"ל לרש"י דלא כשאר הראשונים, אלא דעדיף להשוות הפירוש בכל מקום שאפשר.

ע"ש שדן לגבי פי' רש"י מנחות כא, א תקריב כל שהוא, בין סדומית בין אסתרוקנית. מכל מקום, ואפי' מחוץ לארץ. שתמה שם בקרן אורה ובציונים לתורה (כלל מ) דמהיכי תיתי למימר דדוקא מלח מאר"י. וביאר במגד"ח דרש"י כתב כן עפ"י דאי' כעי"ז במנחות עב, א לגבי מנחת העומר ע"ש.

וציין עוד לרש"ש סוכה לו, א ד"ה הא לן. ובסנהדרין פו, א נמצא חומרו קולו שכתב הרש"ש לפרש דלא כרש"י, וכתב הרש"ש אף שהלשון שוה הפי' משתנה. ומוכח דרש"י לא רצה לפרש כן.

ביטויים שיש להם כמה משמעויות.

'שור שחוט לפניך', לפעמים יבוא על ריעותא בחזקה (נדה טו.), ולפעמים יבוא על דיון העולה מאליו (כתובות טז., רש"י בבא מציעא ו.)

'כאן נמצא וכאן היה', לפעמים משמש כחזקה דהשתא ולפעמים חזקה דמעיקרא.

חזי לאצטרופי

ב"ב ג:
איבעיא להו הן וסידן או דילמא הן בלא סידן, אמר ר"נ בר יצחק מסתברא הן וסידן דאי ס"ד הן בלא סידן ליתנייה לשיעוריה אלא לאו ש"מ הן וסידן
לא לעולם אימא לך הן בלא סידן וכיון דלא הוי טפח לא תני
והא קתני בלבינין זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה, התם חזי לאיצטרופי.

לכאו' מפשטות ל' רש"י "של זה ושל זה מצטרפין לטפח" משמע שאין הפי' כבעלמא שראוי להצטרף, אלא שמצטרף.

לכאורה יש לאחד עם אשכול זה
viewtopic.php?t=13146


לסירוגין

ר"ה לד ב, שמע תשע תקיעות לסירוגין, ושם פירושו ראשונים דהיינו בזה אחר זה בשהות ביניהם
ואילו סירוגין במקו"א למשל לענין קר"ש בסירוגין, פירושו שלא לפי הסדר.

ברירה - נדרים מה, ב

ר"ן

מה שהק' הר"ן מאי לישנא דאין ברירה ואין ברירה, י"ל דהרמב"ן לא חש לכך.
(דומה לדבר מצינו בכללי גמרא למרן אות תרצ"ב בשם הריטב"א, והובא למעלה)

שוב ראיתי שהריטב"א על אתר מפרש כן וז"ל: וזה א' מן המקומות שבתלמוד שיש לשון אחד בשני מקומות וענינם מתחלף.

נפל פיתא בבירא, ונפל פותא בבירא.
לא זוכר מ"מ מדויקים.