בכת"י אחד מופיעה פיסקה זו: "והיות שהכל מאתו ית', לכך מלת חָיִ"ל נקוד בקמץ (פתח) וחירק עולה כ"ו כמספר שם בן ד' ".
על פניו נראה שיש כאן פליטת קולמוס, והמחבר לא התכוון אלא לכתוב "קמץ וחירק" שעולים בגימטריא 26, אולם לבי נוקפי כיון שמשטף לשונו לא נראה שיש כאן שגגה. האם יכול להיות שהיו שכינו את ה'קמץ' בשם 'קמץ פתח'. או אולי למישהו יש פתרון יצירתי אחר מלבד לומר שמדובר בטעות רגילה?