מאוד הוקשה בעיני גודל ההפלגה שהפליגו כאן (שבת קה, ב) חז"ל בחשיבות הבכיה והורדת דמעות על אדם כשר, ולצד השכר אמרו שמוחלים לו על כל עוונותיו, ולצד העונש אמרו שקובר בניו ובנותיו כשהן קטנים ל"ע, וראיתי באוצר המדרשים מובא מצוואת רבי אליעזר הגדול בזה"ל, בני, טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, לתת מוסר לנפשך ולשפוך דמעות מעיניך, כי כל השופך דמעות על אדם כשר לא ישפוך דמעות על בניו כשהם קטנים.
ועוד הפליגו באלו הדמעות שהקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו, הפלא ופלא. ומדובר כאן לא בגדול הדור או ת"ח מובהק, אלא אדם כשר שאינו חשוד בעבירות.
ולכאורה זה לא מובן בדרך הפשט אלא על דרך הנסתר והסוד. אלא שכבר העתיקם הרמב"ם בהל' אבל (פי"ב ה"ב):
כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים, וכל המתעצל בהספד אדם כשר ראוי ליקבר בחייו, וכל המוריד דמעות על אדם כשר הרי שכרו שמור על כך אצל הקדוש ברוך הוא.
ועי' בבכור שור כאן: יש לדקדק מ"ט סופרן גם הלשון בקרא כפול הוא נודי ספרת גו' הלא בספרתיך ונ"ל ע"פ מ"ש ספרי המוסר דאחד מתקוני הוצאת שכבת זרע לבטלה הוא המוריד דמעות על אדם כשר וכל טיפת דמע מתקן טיפה מהקרי במספר במפקד ע"כ, ולכן הקדוש ברוך הוא סופרן כמה טיפות דמעות לכוונן נגד מספר טיפות שהוציא לבטלה ומביא ע"ז קרא נודי ספרת אתה פי' כבר ספרת הטיפות שכבת זרע לבטלה והיינו נודי פי' נוד י' מה שנדדתי היודין מהשם של ע"ב כמבואר באריכות בס' דעת חכמה שער התשובה פרק כ' שהמוציא שכבת זרע לבטלה ממשיך שפע היודין חוץ למקומם ויתוקן זה ע"י שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתיך פי' שתספור הדמעות טיפה נגד טיפה, וק"ל.
ונראה קצת לבאר לפי מה שנמצא בספר מגיד מישרים להב"י (פרשת שמות מהדורא קמא), וז"ל, ובני ישראל פרו וישרצו וכו' הכא רמיז רזא דאוליפתך דצדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, דכד מסתלק צדיק מן עלמא כמה נפשין דאזלין ערטלאין בעלמא ולית להון נייחא אזלין לגבי'. וכד מספידין עליה ואמרין ד"ת עליה נפשיה מתעטפת בהנהו מלין וע"י כן היא סלקא בדרגא עילאין, והנך נפשן אוף הכי מתעטפי בהנך מלין קדישין, ועי"כ מתגזר עלייהו דיתגלגלו, וכל חדא וחדא גזרי עלה בההוא שעתא בהי דוכתא יתגלגלו, ומתקנין להו דוכתא דיהון תמן בין כך ובין כך, נמצאו צדיקים מולידים במיתתם יותר מבחייהם, והיינו רזא דהורדת דמעות על אדם כשר רמז להאי שפעא דנחית מלעילא להנהו נפשן.
ועי' עוד בספר תולדות יעקב יוסף פרשת נשא.