פורום אוצר החכמה

אתן את רשות הדיבור לרבי צדוק הכהן זי"ע לנסח את השאלה, מתוך ספרו תקנת השבין:

...ונראה לי דזה סוד מה שאמרו (גיטין כ"ד א) שני יוסף בן שמעון וכן בכמה דוכתי דנקט יוסף בן שמעון והיה לו לינקט למשל ראובן בן יעקב כדרך שאמרו (שם פ"ז א) ראובן בן יעקב עד שהוא השבט הראשון והבן הראשון בישראל וכדרך שאמרו בכמה מקומות ראובן ושמעון ראובן שלקח שדה משמעון וכיוצא בו טובי שהם ראשוני השבטים וכן ביבמות (צ"ז ב) ראובן ושמעון ולוי וכן בכמה דוכתי ואפילו במקום איסור נקטו (שם י' א) יעקב אנס כלתו ומת ראובן וכו', ומה ענין לתפוס למשל יוסף בן שמעון שלא נמצא דוגמתו בכתוב כלל, וכן דברי חז"ל לא באו במקרה ושלא בדקדוק ואפילו במקום שנקטו למשל המורגל יש בו טעם נעלם גם כן וכל שכן במקום שנקטו משל שאינו מורגל: ורחוק לומר כי היה מצוי ביניהם יוסף בן שמעון הרבה, וכמדומה כי השם שמעון מצוי בין התנאים ואמוראי ארץ ישראל כר' שמעון בן לקיש ובן פזי ובר אבא וכיוצא טובי הכל מארץ ישראל, אבל בין אמוראי בבל לא נמצאו כמדומה רב שמעון [דהיינו שלא נסמך דאין סמיכה בבבל רק רבי שהוא מארץ ישראל] נראה דהשם שמעון לא היה מצוי כל כך שם, והשם יוסף מצוי באמוראי בבל ולא בארץ ישראל רק יוסי לא בתנאים ולא באמוראי ארץ ישראל, כמדומה אף ר' עקיבא בן יוסף וכיוצא אין מצוי כל כך כי שם היו קורין ליוסף יוסי ואם כן אדרבא אין יוסף בן שמעון מצוי כל כך וגם זה לא במקרה...

ועי"ש תירוצו. אבל מה בדרך הפשט? אולי י"ל בכיוון ההפוך, דוקא בגלל שזה היה צירוף לא מצוי נקטו כך, כי על צירופים מצויים באמת הזכירו דור שלישי והלאה. אולי ידוע לכם עוד?

עיין בלמנצח לדוד פי' נאה על סימן בשבועות דף מ"ב

ראוב"ן ושמעו"ן דתנ"ו הלכת"א יזפ"י ופר"ע פלוני ופלוני עפצ"י סטרא"י בהימנות"א כבי תרי

גיטין לד ע"ב

אמר רב יהודה אמר שמואל שלחו ליה בני מדינת הים לרבן גמליאל בני אדם הבאים משם לכאן שמו יוסף וקוראין לו יוחנן, יוחנן וקוראין לו יוסף היאך מגרשין נשותיהן עמד ר"ג והתקין שיהו כותבין איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם

מה הקשר בין יוסף ליוחנן שנקטו זה לדוגמא, ואין לומר דמעשה שהי' כך הי' דהרי זה בשני הכיוונים יוסף יוחנן, ויוחנן יוסף
במגדים חדשים ברכות ה' ע"ב האריך בענין ר' יוחנן הי' ניצוץ יוסף, וסיים דבזה אפשר להבין גמ' הנ"ל

מאז ומעולם הוקשה לי קושיא דומה במשנה רפ"ח דסוטה:

"על אויביכים ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם וכו'"

למה נקט דוקא יהודה, שמעון ובנימין

ובפרט שבדרך הפשט הרי דוקא שלושת אלו היו בממלכה אחת - מלכות בית דוד שהיתה על יהודה ובנימין, ושמעון קיבל נחלתו ביהודה כידוע

ולמה שמעון נכפל פעמיים

[ובדרך רמז חשבתי שהר"ת של שלושת אלו הוא שבי, וזה מענין המשנה שם של הנופלים בשביה וק"ל]

ולענין יוסף ושמעון יש להעיר שבפשטות הם היו אויבים גדולים (שמעון הוא שהשליכו לבור)

ומבואר בזוהר שגם לדורות נקבע שהיסוד לא יהיה בקרן מזרחית דרומית בגלל שהיסוד שייך ליוסף ואילו שם נמצא שמעון

שמואל דוד כתב: viewtopic.php?t=25755#p260551

יש"כ, והובא שם מהר"ש משאנץ (באגרות הרמ"ה) דכן הוא מפני מעשה שהיה.

מעיין כתב:גיטין לד ע"ב

אמר רב יהודה אמר שמואל שלחו ליה בני מדינת הים לרבן גמליאל בני אדם הבאים משם לכאן שמו יוסף וקוראין לו יוחנן, יוחנן וקוראין לו יוסף היאך מגרשין נשותיהן עמד ר"ג והתקין שיהו כותבין איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תיקון העולם

מה הקשר בין יוסף ליוחנן שנקטו זה לדוגמא, ואין לומר דמעשה שהי' כך הי' דהרי זה בשני הכיוונים יוסף יוחנן, ויוחנן יוסף
במגדים חדשים ברכות ה' ע"ב האריך בענין ר' יוחנן הי' ניצוץ יוסף, וסיים דבזה אפשר להבין גמ' הנ"ל

בן פורת יוסף =חן ודו"ק (שו"ר שכ"כ בחת"ס) ועיין יבמות כד. ועיין עין יעקב שם ובבן יהוידע. ועיין פרי צדיק (וזאת חנוכה) עמוד צא

אבקש מחילה מהרב עושה חדשות שבקש תירוץ ע"ד הפשט ואני כותב תרוץ ששמעתי מאדמו"ר בדרך החסידות (לא התירוץ של ר' צדוק הכהן)
החקל יצחק מספינקא שואל: מדוע יוסף בן שמעון ולא יוסף בן יעקב, שהרי יוסף היה בנו של יעקב?
הוא מסביר שכיוון ששמעון היה זה שרצה להרוג את יוסף הרי שכל הצרות של יוסף התחילו משמעון וזה מה שגרם ליוסף להתחשל עד שנהיה מלך כי צרותיו של האדם הן הבונות אותו ולפיכך "יוסף בן שמעון" שנבנה ע"י שמעון. כך שמעתי מאדמו"ר מספינקא ירושלים זצ"ל

דפח"ח! יישר כח על הווארט

עושה חדשות כתב:ועי"ש תירוצו. אבל מה בדרך הפשט? אולי י"ל בכיוון ההפוך, דוקא בגלל שזה היה צירוף לא מצוי נקטו כך, כי על צירופים מצויים באמת הזכירו דור שלישי והלאה. אולי ידוע לכם עוד?

בדרך הפשט משום שהשמות מצויים, שמעון מצוי מאד בא"י בזמן התנאים (שמעון בן עזאי, שמעון בן זומא ועוד הרבה) וכן יוסף-יוסי שהוא שם אחד. השמות היו מצויים בא"י בתקופת התנאים, ומשם השתרש להשתמש בהם כדוגמא, גם אם בתקופות ובמקומות אחרים היו פחות מצויים (הרי גם בפוסקים נשאר יוסף בן שמעון בתור דוגמא גם אם לא היה מצוי אצלם בדווקא וכל אחד מבין שאין מזה שאלה, וה"ה לאמוראי בבל)

דרומי כתב:מאז ומעולם הוקשה לי קושיא דומה במשנה רפ"ח דסוטה:
"על אויביכים ולא על אחיכם, לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין שאם תפלו בידם ירחמו עליכם וכו'"
למה נקט דוקא יהודה, שמעון ובנימין
ובפרט שבדרך הפשט הרי דוקא שלושת אלו היו בממלכה אחת - מלכות בית דוד שהיתה על יהודה ובנימין, ושמעון קיבל נחלתו ביהודה כידוע
ולמה שמעון נכפל פעמיים
[ובדרך רמז חשבתי שהר"ת של שלושת אלו הוא שבי, וזה מענין המשנה שם של הנופלים בשביה וק"ל]

עיין מהרש״א בח״א וע״ע תפארת ישראל במשניות.

לענ"ד, דוגמת יוסף בן שמעון לעניין ספקות תמיד, היא על שם הכתוב בראשית פרק מב (פרשת מקץ): (לה) וַיְהִ֗י הֵ֚ם מְרִיקִ֣ים שַׂקֵּיהֶ֔ם וְהִנֵּה־אִ֥ישׁ צְרוֹר־כַּסְפּ֖וֹ בְּשַׂקּ֑וֹ וַיִּרְא֞וּ אֶת־צְרֹר֧וֹת כַּסְפֵּיהֶ֛ם הֵ֥מָּה וַאֲבִיהֶ֖ם וַיִּירָֽאוּ: (לו) וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יַעֲקֹ֣ב אֲבִיהֶ֔ם אֹתִ֖י שִׁכַּלְתֶּ֑ם יוֹסֵ֤ף אֵינֶ֙נּוּ֙ - וְשִׁמְע֣וֹן אֵינֶ֔נּוּ וגו'
בפרט, יש לציין לשון התוספות גיטין דף כז עמוד ב ד"ה שתעבור שיירא ותשרה:

מפרש רבינו תם, ותשרה לשון סעודה, כמו שירותא (תענית דף יא:), דמתוך שמוציאים כליהם כדי לסעוד, חיישינן שמא נפל מהם.

תוספות הרא"ש:

ור"ת פי' לשון סעודה, כמו שירותא, ומשרה אשתו על ידי שליש, שמתוך שממששים בכליהם לסעוד, חיישינן שמא נפל מהם.

חדושי הרשב"א:

ור"ת זצ"ל פי' ותסעוד, מלשון כלבא ליכול שירותיה, שע"י כך, כל אחד ממשמש בכליו להוציא מאכל, ומתוך שממשמשין בכליהם, פעמים שהגט שבתוכן נופל לארץ.

זה הרי מעין מעשה השבטים ממש.
שם - פסוק כז : וַיִּפְתַּ֨ח הָאֶחָ֜ד אֶת־שַׂקּ֗וֹ לָתֵ֥ת מִסְפּ֛וֹא לַחֲמֹר֖וֹ בַּמָּל֑וֹן - וַיַּרְא֙ אֶת־כַּסְפּ֔וֹ וְהִנֵּה־ה֖וּא בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ: וברש"י:

ויפתח האחד – הוא לוי, שנשאר יחיד משמעון בן זוגו. במלון – במקום שלנו הלילה.