לרגל יומא דהילולא של 'מנורת הזהב' הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע.
בסוף ספר תולדות הגאון ר' מרדכי בנעט (שנדפס בראשונה ע"י בן המחבר בשנת תקצ"ב) במהדורה חדשה שיצאה לאור בשנת תרפ"ט נוספה התוספת הבאה, 'כפי הנמצא בהעתק ישן נושן בקארלסבורג'.
העתק מהמעשה הנוראה המקובל איש מפי איש
שהיה אצל הרב הצדיק וכו' כמוהר"ר מרדכי בנעט זצלה"ה
ידוע ומפורסם כי הרה"צ ר' מרדכי בנעט זצ"ל היה איש קדוש וטהור מנעוריו והצנע לכת והקדיש כל עתותיו לתורה ולעבודה בשקידה רבה, והיה מסגף עצמו בתעניתים ועוסק בתורה לשמה בשמחה רבה, ובהיותו אברך הסתופף בצל קדושת הרה"צ הקדוש ר' דב בער המגיד ממעזריטש זצללה"ה, פעם אחת בהיותו יושב בבית המדרש של הרב הנ"ל בצום נפשו מבלי יודע איש מאומה ועוסק בתורה. נכנס אליו הרה"צ הרבי ר' זושא זצללה"ה וקרא אליו בזה הלשון 'אברך! עשה תשובה' ופנה והלך לו.
הרב ר' מרדכי השתומם על המראה הנוראה הלזו ולקול השמועה צללו אזניו, וכחידה סתומה וחתומה היה לו הדבר הזה, ומבלי מכיר את הרבי ר' זושא הנ"ל אמר אל ליבו, אוי לי ואוי לנפשי, מי יודע מי הוא זה האיש ומה ראה עוון אשמה עלי. התחיל להתמרמר בנפשו ולשפוך שיחו לפני ה' לגלות לו פשעו וחטאת נפשו, וכה העמיק במחשבתו והתיישב, חש ובא לו לבית הרב המגיד, וסיפר לו שהיה אצלו איש אחד פלוני אלמוני, ודיבר אליו כדברים האלו והלך לו ועקבותיו לא נודעו.
הרב המגיד זצ"ל הבין תיכף ברוח קדשו מי הוא זה האיש, והשיב אמרים לו: זה האיש היה הרבי ר' זושא והחטא שראה עליך שהנך יושב בתענית זה שלשה ימים ומסגף עצמך יותר מכחך, וזה גורם לך ביטול תורה ועבודה, כי אם היית אוכל ושותה כמידת כל אדם ועוסק בפלפולא דאורייתא בשלימות כחך היה תורתך ספון וחשוב למעלה מאוד בהיותך מחדש חידושי תורה בזוך שכלך הבהיר, לא כן עתה בסיגופים שלך אתה גורם התבטלות התורה בחלישות כחך. לכה איעצך ויהי אלקים עמך אל תסגף עצמך יותר, ולעומת זה תוסיף בשקידת התורה כדרכך מאז ושב ורפא לך. הר' מרדכי בנעט זאת בשמעו שב רוח אליו וקיבל עצת רבו לשמור ולעשות ככל היוצא מפיו הקדוש.
עברו שנים וחלפו זמנים והר' מרדכי בנעט נעשה גדול בישראל ומפורסם מאוד בתורתו ועוצם יראתו הקודמת לחכמתו ונעשה רב בק"ק ניקלסבורג והגליל ושמעו הולך בכל המדינות וגדול ליהודים ועוצם חכמתו חכמתו הגיע לשרי הממשלה ומצא חן בעיניהם וישמהו לרב המדינה, על פיו יצאו ויבואו כל חוקי המדינה ומשפטיה אשר נוגע לעניני הדת ושופטי ישראל והיה חשוב מאוד בחצר המלך ופעל ועשה גדולות וטובות עצומות עבור כלל ישראל בארצו כי מאוד היו דבריו נשמעים אצל יועצי המלך.
אחר איזה שנים נעשה מסירה גדולה ע"י מלשינים שדברו סרה אל המלכות על כל הרבנים החסידים הקדושים בעלילות שוא, והיה עת צרה ליעקב כי נגזר כמעט קט עליהם כלה לגרשם מכל המדינה, ושמו כל הצדיקים פניהם אל הרה"צ מראפשיטץ זצלה"ה שיטכס עצה כדת מה לעשות, וכאשר באו אליו אזי כתב תיכף מכתב להר' מרדכי בנעט לניקלסבורג והציע לפניו צרת עם ישראל ואך חזון תשועה נראה על ידו שילך בשליחות מצוה רבה הלזו להציל נפשות רבות מני שחת, היינו שישתדל אצל שרי המלוכה לבטל הגזירה העלולה הנ"ל ויציע לפניהם כי אך שקר ענו באלו הצדיקים הנקיים מפשע, והזכירו במכתבו מהמעשה שהיה לו עם הרבי עם ר' זושא ומה שהשיב לו הרב המגיד זצללה"ה, והודיעו לו כי כל הרבנים האלו שנמסרו עתה למלכות בעלילות שקר כלם תלמידי הרב המגיד זצללה"ה והולכים באורחותיו, וכלם בעלי רוח הקודש ועובדי ה' במסירת נפשם ממש בכל רגע ורגע.
האיש השלם הזה בשמעו דברים הללו אזר כגבור חלציו ונסע תיכף אל הממשלה הרבה והפציר לגלות האמת ולהראות צדקת הרבנים האלו, ואחר עבודה רבה דבר ה' בידו הצליח לבטל הגזירה, והיתה תשועה גדולה לעדת ישראל על ידו. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן כי"ר.
תהיות אין סוף מתעוררות עם קריאת הדברים. למשל:
א) האם היה מהר"ם בנעט מתלמידי המגיד, והאם יש סימוכין לכך?
מה שמבואר בספר התולדה הנ"ל שי"ל ע"י בנו הוא שבבחרותו למד בישיבת פיורדא אצל רבו הגאון הגדול ר' יוסף שטיינהארט זצ"ל בעל שו"ת זכרון יוסף, שכידוע דווקא היה מן המתנגדים הגדולים והחריפים ביותר לחסידות.
ב) ואם אכן היה מהר"ם בנעט מתלמידי המגיד, למה הוצרכו גדולי החסידות להזכירו איזו אפיזודה שאירעה לו עם הרבי ר' זושא? וכי לא די בכך שמדובר פה בתלמידי המגיד ההולכים באורחותיו, כדי להחלץ חושים עבורם?!
ג) ואם רבנים גדולים המה אנשי השם, ואינם קשורים למגיד, אמור מהר"ם בנעט לעמוד על דמם חלילה?
ד) באיזו גזירה מדובר-עת צרה היא ליעקב שכמעט כלתה אליהם הרעה לגרשם מן המדינה, למישהו ידוע עוד בענין?