בעל העיטור, בעל התרומות ~ בעליו עמו!

[מעיין]

בעל הטורים - זה נכון שהכוונה שבעל מחבר ספר הטורים חבר ספר אחר על התורה ושפיר שייך לשון בעל
אבל מה זה שרגילין לכתוב מעולם בעל העטור, בעל התרומה, בעל כנסת הגדולה
והאם שייך לכתוב וכתב הבעל העטור בה"א הידיעה לפני בעל, כמו שכותבין וכתב הר"ן, הרשב"א אף שאין נכון לכתוב כן ע"פ הדקדוק [אף ששם יתכן לפותרו הרב ניסים, ולא הרבינו, או הרב שלמה ולא הרבינו שלמה] ולכאורה זה כיון שזה בר"ת ור"ן ורשב"א נעשה שם הספר, וכמו שכותבין אדמורי"ם, וכמו כן כאן כיון שרגילין לכנות ספר העטור בעל העטור נעשה זה שם הספר

[פלגינן]

לא מובנת שאלתך.

[אגב, כיום "התירו" באקדמיה לכתוב "הראש ממשלה" ולא "ראש הממשלה", כך זכורני או כעין זה.]

[מעיין]

השאלה פשוטה למה בכמה ספרים רגילין מעולם להצמיד מלת בעל לשם הספר כגון בעל העטור בעל התרומות בעל הלכות גדולות
בעוד שאין רגיל כזה בספרים אחרים כגון לכתוב וכתב בעל הערוך
אם יש לזה משפט הגיוני מצד חוקי הדקדוק או טבע הלשון

----
ועוד הוספתי שאלה, איזה צורה יותר נכונה הבעל העטור או בעל העטור

[ההוא גברא]

לכאורה בתקופת הראשונים לרוב הספרים לא היו שמות והיו קוראים להם על שם המחבר רש"י רמב"ם רבנו חננאל רמב"ן רשב"א וכו'. ולכן בספרים הבודדים שהיו להם שמות והשתמשו בשמות (לאפוקי "משנה תורה" לרמב"ם) היו כותבים שבעל ספר פלוני כתב (כי היו רגילים לדבר על המחבר ולא על הספר).
אחר כך התחילו כולם לקרוא שמות לספריהם, ואז התחילו לקרוא לספר בשמו בלי בעל. אבל הספרים שכבר התרגלו מתקופת הראשונים לקרוא להם בעל המשיכו באותם שמות.
(אולי יש גם הבדל בין מחבר שיש שם לספרו העיקרי כמו העיטור והטורים ובין מחבר כמו הרשב"א שחידושיו ותשובותיו הם עיקר חיבוריו וקרויים על שמו אבל נתן שמות לספרים תורת הבית ועבודת הקודש)

[מעיין]

ומה עם הערוך שכמדומה שהי' די מוקדם, ואה"נ בריטב"א כתב "כתב הרב בעל הערוך"
אבל כהיום כותבים "כתב הערוך"