סיפור יפה על הרב מפונביז' זצ"ל
פורסם: ד' יוני 08, 2016 7:55 am
"בשכנותי היה דר יהודי מבוגר חסיד גור בשם ר' יוסף דב שטיין (או בכינויו ר' בערל שטיין). הוא היה במרוצת ימי חייו מלמד ומנהל ת"ת ועוד תפקידים שונים. ושמעתי מפיו את העובדה דלהלן. דומני שהוא היה אדם נאמן ודייקן גדול, ואשתדל בס"ד למסור כפי ששמעתי מפיו.
הנ"ל בהיותו בחור צעיר למד בתל אביב בישיבת חידושי הרי"ם, שהיו בה יחסית מספר מועט של תלמידים, בהתאם לגודל הישוב אז. בעש"ק פרשת וירא באחת משנותיה הראשונות של מלחמת העולם (דומני תש"ב), הופיע בישיבה לתפילת שחרית יהודי לא מוכר בתל אביב הקטנה, מראהו לא צעיר וניכר היה עליו ועל מלבושיו שהוא מתלמידי החכמים יוצאי ליטא. הבחורים קצת התפלאו מה לליטאי שכזה בישיבה גוראית, אבל כמובן נשארו בתמיהתם.
לאחר תום התפילה ביקש אותו יהודי מהבחור בערל שטיין שעמד לא רחוק ממנו, שיביא לו בבקשה ספר שפת אמת על התורה. הבחור ניגש לארון ושב עם הספר, תוך כדי שהוא תמה באזני האורח הנכבד, מה לליטאי שכמותו ולספר שפת אמת החסידי המובהק. שאל האורח למי זה כן מתאים? אמר הבחור לבחורים חסידיים כמונו למשל. שחק האורח ואמר לו אדרבא, אני תמה איך בחור צעיר יכול להבין שפת אמת. הרי זה בנוי על ידיעות רבות מכל מרחבי הש"ס, ועל המדרשים ושאר פירושי הקדמונים על הפרשה ובלא זה לא ניתן בכלל להבינו על בוריו. ובפרט שטמונים בדבריו יסודות עמוקים של חכמה. סוף דבר אדרבא דוקא יהודי מבוגר שכבר למד קצת בחייו, יש לו סיכוי להבין את הספר.
הבחור קצת התקשה לקבל את הדברים. אמר לו האורח בוא נפתח ונלמד יחד איזה קטע ונראה. פתחו וראו שעומד בקצרה על השאלה הידועה (עי' אוה"ח הק' ועוד) על הפסוק ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה. שהדבר פלא. אם הקב"ה מעיד שצחקה, הרי צחקה, ואיך יתכן שאם האומה שרה הנביאה משקרת חס ושלום. והתירוץ "כי יראה" עוד יותר מפליא. וכי בגלל אי נעימות מאברהם על כך שצחקה, זו סיבה לכחש. הרי אנשים קטנים בהרבה יש שלא משקרים ובודאי לא בגלל אי נעימות שכזו.
אומר השפת אמת (הדברים מובאים לא בלשונו) שהכוונה שיראה לא עתה, אלא בשעת מעשה. הרב מבקש מבערל שיסביר, ובערל כמובן אין לו מושג על מה מדובר בכלל. אומר לו הרב אני אבאר לך בס"ד אבל צריך לזה איזו הקדמה. דע לך שבשנים האחרונות התחדשה בחו"ל חכמה חדשה הנקראת פסיכולוגיה, ועניינה הכרת כוחות הנפש לעומקן. (אז זה לא היה ידוע ומפורסם כהיום). ומייסד החכמה הוא יהודי מתבולל מוינה (בשם ז"פ). וחידושו הכי חשוב הוא שיש דבר הנקרא "תת מודע", ועניינו שיש לאדם כל הזמן מחשבות שמניעות ומפעילות אותו, וגורמות לו לעשות פעולות שונות או להימנע מפעולות שונות, והוא אינו יודע כלל במודע שהמחשבות האלו קיימות. (היום אנו מורגלים בזה, ואמיתת דבר זה מפורסמת, ומסתייעים בזה להבין כל מיני תופעות הנראות תמוהות, ומשתמשים בזה לרפואה או בחקירת פושעים וכהנה לרוב, אבל במושכל ראשון הדבר נראה זר מאד. היתכן שאני חושב ובכלל איני יודע ממחשבה זו?).
וביאר אותו חכם מה גורם לאדם להדחיק את המחשבה המסויימת לתת המודע שלו? אחת הסיבות היא כשהוא ניצב בפני עובדה שמאד מפחידה אותו, ואין לו יכולת נפשית להתמודד עמה, אזי הנפש מתוך הגנה על עצמה, דוחקת את הידיעה זו מהמודעות, וכאילו משכיחה אותה ממנו. למרות שבתת מודע זה בעצם נשאר וזה יכול לצוף משם לאחר שנים רבות או באמצעים שונים.
ועוד דע לך, שכל הידיעות מהסוג הזה שחכמי אומות העולם מגיעים אליהם רק בשנים האחרונות על ידי מחקרים ממושכים, ידועים לחכמי ישראל מאז ומעולם מתוך התורה הקדושה. וגם יסוד זה כבר נכתב על ידי ר' ישראל סלנטר באיגרת המוסר (שנכתבה הרבה לפני העבודה של אותו חכם) כמעט באותן מילים. שם הוא מסביר מדוע האדם נופל לרוב במלחמת היצר. כי האדם יש לו כוחות בהירים וכוחות כהים (נסתרים שאינם מודעים ושכליים). בכוחות הבהירים יש לו ידיעות לרוב היכולות להועיל במלחמתו נגד היצר, אבל היצר עיקר מלחמתו בשטח הכוחות הכהים, עם טענות וחשבונות ותאוות לא מודעים לאדם, ולכן הוא נופל. אבל על ידי לימוד המוסר בשיטה המחודשת של ר' ישראל, ברגש, ובניגון עצוב ובשינון רב של מאמרים מוסריים ועוד, זה חודר לתוך הכוחות הכהים, ואז יש לו כלים מתאימים לנצח את היצר.
ועכשיו נבוא לשפת אמת שגם הוא הקדים את חכמי האומות בזה. וזה כוונתו במילותיו הקצרות. שאין כוונת התורה כלל ששרה יראה כעת בשעה שאברהם שאל אותה ולכן היא כיחשה. חלילה וחס. אלא שרה בודאי לא זכרה כלל שצחקה ולכן היא כיחשה מתוך וודאות שהיא צודקת. (על כגון דא כתב הר"ן בשבועות שאם נשבע, אין זה רק שבועת שקר באונס, אלא בגדר שבועת אמת). והתורה באה להסביר איך זה שכחה. התשובה כי יראה אז בשעתו, כשצחקה, נפשה נבהלה מאד איך העיזה לצחוק על הבטחת הבורא ביד שלוחיו המלאכים, ומרוב יראה זה נדחק מהמודע ולא היה מונח כלל בזכרונה. ושבח הוא לשרה אמנו המורה על גודל יראתה מהבורא ית'. עד כאן דברי הרב הליטאי לבערל מיודעינו.
לאותו בערל היה סבא מבוגר בתל אביב, רבי כתריאל שטיין זצ"ל שעוד היה תלמיד של השפת אמת עצמו, עובד ה' גדול. ר' כתריאל היה נוהג לטבול במקוה קרוב לחצות יום ששי והיה יושב עם בגדי שבת ולומד בלי היסח הדעת עד קרוב לכניסת שבת קדש, והיה עובר על כל המדרש רבה ותנחומא וזוהר הק' ורמב"ן ואור החיים, וכל מיני ספרי חסידות יסודיים. והיה לו מעין קבלה שאינו יוצא מהבית בשעות אלו לשום ענין, כדי שלא להפריע את ההכנות שלו לשבת קדש. בין שאר הקביעויות, היה לו קביעות עם בערל נכדו שהיה עולה אליו והיו לומדים קצת שפת אמת יחד.
באותו יום ששי אמר בערל לר' כתריאל, סבא תמיד אתה מסביר, תן לי להסביר פעם גם כן. הסבא הסכים ובערל בחר את הקטע הזה. אומר לו הסבא בדיוק כזה שטיקל (קטע) קשה בחרת. גם אני עצמי אף פעם לא הבנתי מה הוא רומז כאן. ובכן בערל מסביר את הענין בטוב טעם ודעת כפי שקיבל מהאורח הבלתי מוכר. ר' כתריאל שומע ואמר לו, בערל "דאס איז נישט דיינע" (זה לא משלך), מנין לך זאת? ובערל מספר על האורח שהסביר זאת. ר' כתריאל הרהר רגע ואמר לו בערל בוא תלוה אותי עכשיו לאן שאני הולך. שאל בערל הרי אתה לא יוצא מהבית בשעה זו. אמר לו ר' כתריאל בוא עמי ואסביר לך כבר בדרך.
תוך כדי הליכה בזריזות של מצוה, אומר לו ר' כתריאל אתמול הגיעה אניה מאירופה עם פליטים, ולפי התיאור שלך אני משער שהאורח הוא הרב מפוניביז'. הוא גם משכיל בחכמות כלליות (הרב זצ"ל היה ציר בפרלמנט הפולני), ויש לו כושר הסברה מעולה, ואני זוכר עוד מפולין שאמרו שהספר שפת אמת חביב עליו ביותר. לזה אני מצרף את העובדה שיש לו אמא מבוגרת שעלתה ארצה ומתגוררת ליד הישיבה (ברחוב י.ל. פרץ). בודאי בלילה הוא ישן אצלה ובבוקר הוא השכים וראה מול עיניו ישיבה דחסידי גור. ובדיוק מתאים לו שהוא לא חיפש בכלל בדוקא מנין ליטאי, אדרבא כל חוג שפותח ישיבה על טהרת הקדש חביב בעיניו והוא בא להתפלל עמכם. ומכיון שראוי להקביל פני אדם גדול שכזה שבא זה עתה כפליט, אדעתא דגברא רבא לא נדרנא. הם באו לבית אמו של הרב ואכן היה זה הרב מפוניבז' שזיהה כמובן מיד את בערל מהבוקר".
הנ"ל בהיותו בחור צעיר למד בתל אביב בישיבת חידושי הרי"ם, שהיו בה יחסית מספר מועט של תלמידים, בהתאם לגודל הישוב אז. בעש"ק פרשת וירא באחת משנותיה הראשונות של מלחמת העולם (דומני תש"ב), הופיע בישיבה לתפילת שחרית יהודי לא מוכר בתל אביב הקטנה, מראהו לא צעיר וניכר היה עליו ועל מלבושיו שהוא מתלמידי החכמים יוצאי ליטא. הבחורים קצת התפלאו מה לליטאי שכזה בישיבה גוראית, אבל כמובן נשארו בתמיהתם.
לאחר תום התפילה ביקש אותו יהודי מהבחור בערל שטיין שעמד לא רחוק ממנו, שיביא לו בבקשה ספר שפת אמת על התורה. הבחור ניגש לארון ושב עם הספר, תוך כדי שהוא תמה באזני האורח הנכבד, מה לליטאי שכמותו ולספר שפת אמת החסידי המובהק. שאל האורח למי זה כן מתאים? אמר הבחור לבחורים חסידיים כמונו למשל. שחק האורח ואמר לו אדרבא, אני תמה איך בחור צעיר יכול להבין שפת אמת. הרי זה בנוי על ידיעות רבות מכל מרחבי הש"ס, ועל המדרשים ושאר פירושי הקדמונים על הפרשה ובלא זה לא ניתן בכלל להבינו על בוריו. ובפרט שטמונים בדבריו יסודות עמוקים של חכמה. סוף דבר אדרבא דוקא יהודי מבוגר שכבר למד קצת בחייו, יש לו סיכוי להבין את הספר.
הבחור קצת התקשה לקבל את הדברים. אמר לו האורח בוא נפתח ונלמד יחד איזה קטע ונראה. פתחו וראו שעומד בקצרה על השאלה הידועה (עי' אוה"ח הק' ועוד) על הפסוק ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה. שהדבר פלא. אם הקב"ה מעיד שצחקה, הרי צחקה, ואיך יתכן שאם האומה שרה הנביאה משקרת חס ושלום. והתירוץ "כי יראה" עוד יותר מפליא. וכי בגלל אי נעימות מאברהם על כך שצחקה, זו סיבה לכחש. הרי אנשים קטנים בהרבה יש שלא משקרים ובודאי לא בגלל אי נעימות שכזו.
אומר השפת אמת (הדברים מובאים לא בלשונו) שהכוונה שיראה לא עתה, אלא בשעת מעשה. הרב מבקש מבערל שיסביר, ובערל כמובן אין לו מושג על מה מדובר בכלל. אומר לו הרב אני אבאר לך בס"ד אבל צריך לזה איזו הקדמה. דע לך שבשנים האחרונות התחדשה בחו"ל חכמה חדשה הנקראת פסיכולוגיה, ועניינה הכרת כוחות הנפש לעומקן. (אז זה לא היה ידוע ומפורסם כהיום). ומייסד החכמה הוא יהודי מתבולל מוינה (בשם ז"פ). וחידושו הכי חשוב הוא שיש דבר הנקרא "תת מודע", ועניינו שיש לאדם כל הזמן מחשבות שמניעות ומפעילות אותו, וגורמות לו לעשות פעולות שונות או להימנע מפעולות שונות, והוא אינו יודע כלל במודע שהמחשבות האלו קיימות. (היום אנו מורגלים בזה, ואמיתת דבר זה מפורסמת, ומסתייעים בזה להבין כל מיני תופעות הנראות תמוהות, ומשתמשים בזה לרפואה או בחקירת פושעים וכהנה לרוב, אבל במושכל ראשון הדבר נראה זר מאד. היתכן שאני חושב ובכלל איני יודע ממחשבה זו?).
וביאר אותו חכם מה גורם לאדם להדחיק את המחשבה המסויימת לתת המודע שלו? אחת הסיבות היא כשהוא ניצב בפני עובדה שמאד מפחידה אותו, ואין לו יכולת נפשית להתמודד עמה, אזי הנפש מתוך הגנה על עצמה, דוחקת את הידיעה זו מהמודעות, וכאילו משכיחה אותה ממנו. למרות שבתת מודע זה בעצם נשאר וזה יכול לצוף משם לאחר שנים רבות או באמצעים שונים.
ועוד דע לך, שכל הידיעות מהסוג הזה שחכמי אומות העולם מגיעים אליהם רק בשנים האחרונות על ידי מחקרים ממושכים, ידועים לחכמי ישראל מאז ומעולם מתוך התורה הקדושה. וגם יסוד זה כבר נכתב על ידי ר' ישראל סלנטר באיגרת המוסר (שנכתבה הרבה לפני העבודה של אותו חכם) כמעט באותן מילים. שם הוא מסביר מדוע האדם נופל לרוב במלחמת היצר. כי האדם יש לו כוחות בהירים וכוחות כהים (נסתרים שאינם מודעים ושכליים). בכוחות הבהירים יש לו ידיעות לרוב היכולות להועיל במלחמתו נגד היצר, אבל היצר עיקר מלחמתו בשטח הכוחות הכהים, עם טענות וחשבונות ותאוות לא מודעים לאדם, ולכן הוא נופל. אבל על ידי לימוד המוסר בשיטה המחודשת של ר' ישראל, ברגש, ובניגון עצוב ובשינון רב של מאמרים מוסריים ועוד, זה חודר לתוך הכוחות הכהים, ואז יש לו כלים מתאימים לנצח את היצר.
ועכשיו נבוא לשפת אמת שגם הוא הקדים את חכמי האומות בזה. וזה כוונתו במילותיו הקצרות. שאין כוונת התורה כלל ששרה יראה כעת בשעה שאברהם שאל אותה ולכן היא כיחשה. חלילה וחס. אלא שרה בודאי לא זכרה כלל שצחקה ולכן היא כיחשה מתוך וודאות שהיא צודקת. (על כגון דא כתב הר"ן בשבועות שאם נשבע, אין זה רק שבועת שקר באונס, אלא בגדר שבועת אמת). והתורה באה להסביר איך זה שכחה. התשובה כי יראה אז בשעתו, כשצחקה, נפשה נבהלה מאד איך העיזה לצחוק על הבטחת הבורא ביד שלוחיו המלאכים, ומרוב יראה זה נדחק מהמודע ולא היה מונח כלל בזכרונה. ושבח הוא לשרה אמנו המורה על גודל יראתה מהבורא ית'. עד כאן דברי הרב הליטאי לבערל מיודעינו.
לאותו בערל היה סבא מבוגר בתל אביב, רבי כתריאל שטיין זצ"ל שעוד היה תלמיד של השפת אמת עצמו, עובד ה' גדול. ר' כתריאל היה נוהג לטבול במקוה קרוב לחצות יום ששי והיה יושב עם בגדי שבת ולומד בלי היסח הדעת עד קרוב לכניסת שבת קדש, והיה עובר על כל המדרש רבה ותנחומא וזוהר הק' ורמב"ן ואור החיים, וכל מיני ספרי חסידות יסודיים. והיה לו מעין קבלה שאינו יוצא מהבית בשעות אלו לשום ענין, כדי שלא להפריע את ההכנות שלו לשבת קדש. בין שאר הקביעויות, היה לו קביעות עם בערל נכדו שהיה עולה אליו והיו לומדים קצת שפת אמת יחד.
באותו יום ששי אמר בערל לר' כתריאל, סבא תמיד אתה מסביר, תן לי להסביר פעם גם כן. הסבא הסכים ובערל בחר את הקטע הזה. אומר לו הסבא בדיוק כזה שטיקל (קטע) קשה בחרת. גם אני עצמי אף פעם לא הבנתי מה הוא רומז כאן. ובכן בערל מסביר את הענין בטוב טעם ודעת כפי שקיבל מהאורח הבלתי מוכר. ר' כתריאל שומע ואמר לו, בערל "דאס איז נישט דיינע" (זה לא משלך), מנין לך זאת? ובערל מספר על האורח שהסביר זאת. ר' כתריאל הרהר רגע ואמר לו בערל בוא תלוה אותי עכשיו לאן שאני הולך. שאל בערל הרי אתה לא יוצא מהבית בשעה זו. אמר לו ר' כתריאל בוא עמי ואסביר לך כבר בדרך.
תוך כדי הליכה בזריזות של מצוה, אומר לו ר' כתריאל אתמול הגיעה אניה מאירופה עם פליטים, ולפי התיאור שלך אני משער שהאורח הוא הרב מפוניביז'. הוא גם משכיל בחכמות כלליות (הרב זצ"ל היה ציר בפרלמנט הפולני), ויש לו כושר הסברה מעולה, ואני זוכר עוד מפולין שאמרו שהספר שפת אמת חביב עליו ביותר. לזה אני מצרף את העובדה שיש לו אמא מבוגרת שעלתה ארצה ומתגוררת ליד הישיבה (ברחוב י.ל. פרץ). בודאי בלילה הוא ישן אצלה ובבוקר הוא השכים וראה מול עיניו ישיבה דחסידי גור. ובדיוק מתאים לו שהוא לא חיפש בכלל בדוקא מנין ליטאי, אדרבא כל חוג שפותח ישיבה על טהרת הקדש חביב בעיניו והוא בא להתפלל עמכם. ומכיון שראוי להקביל פני אדם גדול שכזה שבא זה עתה כפליט, אדעתא דגברא רבא לא נדרנא. הם באו לבית אמו של הרב ואכן היה זה הרב מפוניבז' שזיהה כמובן מיד את בערל מהבוקר".