פורום אוצר החכמה

חיי נר כתב:הרב ישראל פרידמן – תל אביב

יש פרידמן,.png

אינני בקי אך נראה שה"ה האדמו"ר מבויאן - לייפציג

הוד_והדר כתב:

חיי נר כתב:הרב ישראל פרידמן – תל אביב

יש פרידמן,.png

אינני בקי אך נראה שה"ה האדמו"ר מבויאן - לייפציג

חתומים על המסמך רוב ככל אדמורי בית רוזין בזמן ההוא בארה"ק

ברוז כתב:ידוע מיהו מנחם מנדל פרוש זה משערי חסד ?

היום ישבתי לבחינת הסקר בתלמוד. במכתב זה ברצוני להסב את תשומת לבכם לטעות מצערת שנפלה בשאלה אחת-עשרה.
השאלה הייתה: ערב של כתובה:
א. חייב גם אם יש לבעל לשלם.
ב. חייב רק אם אין לבעל לשלם.
ג. חייב רק אם זה כתוב במפורש.
ד. פטור גם אם אין לבעל לשלם.
משער שני שתסכימו עמי שהתשובה הנכונה היא ד' עפ"י הגמרא בגיטין דף מ"ט ע"ב ודף נ' ע"א. ואולם לדעתי התשובה אינה מדויקת. עפ"י הגמרא נוכל לקבוע, שהחדוש שפטור, הוא אם יש לבעל לשלם מפני ש"מצווה הוא דעבד ולא מידי חסרה", ולפי זה הי'ה צריך להיות כתוב בתשובה "פטור גם אם יש לבעל לשלם", שאז, לכאורה היתה, ההתחייבות צריכה להיות חזקה יותר.
אסיים בתקווה שתענו לי במהרה.
מרדכי שטרנברג תלמיד כיתה ח' בי"ס ממ"ד "אוהל-משה" כפר פינס

שמחתי מאוד לקרוא מכתב זה ולהווכח כי הנך לומד בעיון כיאה לבנו של האי גברא רבא, מר אביך זצ"ל [הרב משה שטרנברג זצ"ל רבה של כפר פינס שנפטר כשלוש שנים קודם לכן]. ועתה לתוכן הדברים. צדקת בהחלט כי כאשר אנו דנים על חלות השעבוד, הרי בדאית ליה נכסי יש יותר סברה שהשעבוד חל. אולם זה הוא כשהנכסים ישנם בשעת השעבוד, אבל הרי השאלה היא על הגביה ואז כשיש נכסים לבעל יתכן לומר שאין גובין מן הערב כל עוד יש נכסים בני חורין. אולם אם אין לבעל נכסים בשעת גביה (כגון דאישתדוף מ"ט ע"ב) הרי זה חידוש יותר גדול שפטור. והריני חותם בברכת שתמשיך לשקוד ולעמול בתורה, תגדל ותהיה לתפארה.

כיפת הירדן כתב:כיצד ניתן להוריד מסמך יחיד מאתר הארכיון,
כשניסיתי להוריד, ירדה כל התיקיה.

מן הדרום כתב:שני המכתבים האחרונים הם המלצות על הרב המוזכר כאן:
הרב יוחנן זרחי (זופוביץ) (תרל"ד, 1874 - כסלו-תש"ז,דצמבר-1946) היה רב בליטא ומזכיר אגודת הרבנים בליטא, ולאחר עלותו ארצה רב קהילת כנסת ישראל בטבריה.
קורות חייו
נולד באיישישוק שבליטא, בנם של הרב חיים יהודה ליב זופוביץ ורבקה בת אריה אידלס מאיישישוק. למד בישיבות בליטא ובגיל 20 הוסמך לרבנות. בשנת תרנ"ו (1896) נישא לדובה, בת אליעזר זוראבסקי. לאחר נישואיו למד בכולל אברכים בווילנה.
בשנת תר"ס (1900) התמנה כרב של קהילת מיאדל (myadel) שבליטא. במלחמת העולם הראשונה עבר לווילנה ופעל לעזרת הרבנים הפליטים. לאחר המלחמה התמנה כרבה של קהילת סימנה (Simnas). כיהן כרב בעיירה ספיזישוק ובשנת תרפ"ד (1924) עבר לכהן כרב בעיירה ראדווילישקי. לאחר שנבחר למזכיר אגודת הרבנים בליטא עזב את הרבנות.
היה חבר מרכז המזרחי בליטא והשתתף מטעם רשימתו בקונגרס הציוני השנים-עשר (1921) בקרלסבאד. תמך ב"החלוץ המזרחי" וב"קרן העלייה" שלו. ביתו שימש אכסניה לשליחי ארץ ישראל מכל הזרמים.
עלה לארץ בשנת תרצ"ד (1934), לאחר ששש בנותיו ובן אחד כבר עלו לארץ ישראל והתמנה לרב ראשי של קהילת כנסת ישראל בטבריה של הוועד הלאומי לאחר מותו של הרב משה קליערס, כשהרב אשר זאב ורנר כיהן כרבה של העדה החרדית בעיר. שינה את שם משפחתו לשם עברי[1], על שם אביו (זרחי = זופוביץ רב חיים יהודה). כיהן בתפקידו כרב הקהילה גם ב"ליל הטבח בטבריה" (2.10.1938) שבמהלכו נרצחו 19 מתושבי קריית שמואל, ועד יום פטירתו. פיתח קשרים עם יישובי הסביבה וסייע ליישובים הדתיים שקמו בעמק בית שאן ובגליל התחתון.
קברו של הרב יוחנן זרחי ורעייתו, בבית הקברות היהודי העתיק בטבריה
נפטר בטבריה בשנת תש"ז (1946) ונקבר בבית הקברות העתיק. בשנת תשי"ד (1954) החליטה העירייה לקרוא על שמו את בית הכנסת בשיכון ב' בטבריה "אור זורח" (שנקרא היום "שער אשר"), אך עם השנים, הועתקה ההנצחה לבית המדרש שבכניסה לבית הכנסת "אוהל נחום" בקרית שמואל בעיר, הממוקם מעל מקום מגוריו במהלך כהונתו.
בנו, עו"ד שלמה זופוביץ שכיהן כמנהל בית הספר בגטו קובנה החל מינואר 1941 ובני משפחתו, נספו במחנה הריכוז טרזיינשטאדט בשנת 1944. בתו חנה נישאה להוגה הדעות הציוני-דתי מאיר אור.

ברוז כתב:רבי מנדל זאקס