פורום אוצר החכמה

שאלה כללית, והיא מובהרת בדוגמא פרטית: במשנה שבת קב ב, רשב"ג אומר אף המכה על הסדן בשעת מלאכה.

כתבו כמה ראשונים שאין הלכה כרשב"ג משום דיחידאה היא.

בעניי אני מבין, שאין חולק על רשב"ג, אלא כיון שרשב"ג אמר דבר חידוש, ולא מצאנו חברים לו בדבר זה, חשוב יחידאה ואין הלכה כמותו. כלומר אין חולק ספיציפי אלא כל הש"ס כולו ושתיקתו, עומדים כנגדו.

וכיון שכך לכתוב שלדעת אותם ראשונים חלוקים עליו חכמים, זו טעות.

אחרים טענו לעומתי, שלא יתכן שלא קי"ל כרשב"ג אא"כ יש החולקים עליו, והיינו שלדעת אותם ראשונים ת"ק של אותה משנה בה הובאו ד' רשב"ג הוא החולק עליו. ולכן אפשר וחובה לכתוב שלדעת אותם ראשונים חלוק עליו ת"ק/חכמים.

מי לדעתכם צודק?

האם כתבו ע"כ?

מזה שרבינו הקדוש הביאו בלשון יחידאה ולא כסתם משנה, אין ראיה שהוא חולק עליו ולא פסק כוותיה?

בירושלמי מובן שרבנן חולקים על רשב"ג, וז"ל (עם ביאור בסוגריים, ע"פ קרבן העדה אע"פ שאין פירושו בדווקא עיקר העניין, אלא שהירושלמי מנגיד בין רשב"ג ורבנן): "ואמ' ר' יעקב בר אחא: לא אתיא (מתניתין) אלא כר' שמעון (ולא כרבנן), דר' שמעון לא עבד מקצת מלאכה ככולה (דבעינן שיגמור את כל המלאכה), ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה (ואף אם אין מלאכתו מתקיימת חייב). וקשיא על דרבן שמעון בן גמליאל (דאמר אף המכה בקורנס על הסדן חייב, הא לאו מידי קעביד אלא מפני שאימן ידיו לעשות מלאכה) - אילו נטל לקצור ולא קצר שמא כלום הוא (והא וודאי לכ"ע פטור)?! אמ' ר' אדא: אתיא דרבן שמעון בן גמליאל כר' יהודה, דתני השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו (מכתו גורמת חיבור האריג ומיישב המלאכה לעשות מלאכתו להבא), והכא מפני שהוא כמיישב בידו (אף מכה על הסדן הויא כתחילת מלאכה)". ההדגשה 'אתיא דרבן שמעון בן גמליאל כר' יהודה' מלמדת לענ"ד על דעה יחידאית.

הביטוי "דיחידאה הוא", או הביטוי שלך "כל הש"ס כולו ושתיקתו עומדים לנגדו", או הביטוי "חלקו עליו חכמים" - כולם שקולים בעיני, ואיני מוצא מקום לשאלתך.

הלכה כאחרים...

בדרך כלל יש איזה משמעות בדברי הת"ק שבמקרה של התנא הבא אחריו הוא לא היה פוסק כאותו תנא, והרבה פעמים הדברים מפורשים יותר בתוספתא.

גם במקרה שלנו יש משמעות בדברי הת"ק שמכה בקורנס על הסדין אינו חייב משום מכה בפטיש, שלכן נקט הת"ק "המכה בפטיש", שכן פטיש עשוי להכות על האבנים שחוצבין מההר, ועם הפטיש גומר בפועל המלאכה של האבנים. ומזה, שרק אם עושה גמר ואותו הגמר הוא בעצם הכלי אז חייב, ולא כשמכה על הסדין, שאינו עצם הכלי, ואינו דווקא בשעת גמר מלאכה.

ומלשון התוספתא (יא ה"ב) גם כן מוכיחים הדברים כך: "המכה בפטיש אחד טפיחה גדולה ואחד טפיחה קטנה הרי זה חייב, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב שכן מרדדין טסין לעבודת המשכן".

[בדרך אגב במקרה של משנה זו יש עוד קושי, שהרי קי"ל שכל מקום ששנה רשב"ג במשנה הלכה כמותו. ועל זה ראה תוי"ט עירובין פ"ח מ"ז].

איש_ספר כתב:שאלה כללית, והיא מובהרת בדוגמא פרטית: במשנה שבת קב ב, רשב"ג אומר אף המכה על הסדן בשעת מלאכה.

כתבו כמה ראשונים שאין הלכה כרשב"ג משום דיחידאה היא.

בעניי אני מבין, שאין חולק על רשב"ג, אלא כיון שרשב"ג אמר דבר חידוש, ולא מצאנו חברים לו בדבר זה, חשוב יחידאה ואין הלכה כמותו. כלומר אין חולק ספיציפי אלא כל הש"ס כולו ושתיקתו, עומדים כנגדו.

וכיון שכך לכתוב שלדעת אותם ראשונים חלוקים עליו חכמים, זו טעות.

אחרים טענו לעומתי, שלא יתכן שלא קי"ל כרשב"ג אא"כ יש החולקים עליו, והיינו שלדעת אותם ראשונים ת"ק של אותה משנה בה הובאו ד' רשב"ג הוא החולק עליו. ולכן אפשר וחובה לכתוב שלדעת אותם ראשונים חלוק עליו ת"ק/חכמים.

מי לדעתכם צודק?

האם כתבו ע"כ?

לדעתי הענייה הפשט המופשט הוא כדברי בר פלוגתא דידך, ובודאי כך עמא דבר, ואמנם טיעון דומה לשלך העלה הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל בביאור דעתו שהאב מיפר כל נדרי בתו (וראה כס"מ פי"ב מהל' נדרים).

הגהמ כתב:

איש_ספר כתב:שאלה כללית, והיא מובהרת בדוגמא פרטית: במשנה שבת קב ב, רשב"ג אומר אף המכה על הסדן בשעת מלאכה.

כתבו כמה ראשונים שאין הלכה כרשב"ג משום דיחידאה היא.

בעניי אני מבין, שאין חולק על רשב"ג, אלא כיון שרשב"ג אמר דבר חידוש, ולא מצאנו חברים לו בדבר זה, חשוב יחידאה ואין הלכה כמותו. כלומר אין חולק ספיציפי אלא כל הש"ס כולו ושתיקתו, עומדים כנגדו.

וכיון שכך לכתוב שלדעת אותם ראשונים חלוקים עליו חכמים, זו טעות.

אחרים טענו לעומתי, שלא יתכן שלא קי"ל כרשב"ג אא"כ יש החולקים עליו, והיינו שלדעת אותם ראשונים ת"ק של אותה משנה בה הובאו ד' רשב"ג הוא החולק עליו. ולכן אפשר וחובה לכתוב שלדעת אותם ראשונים חלוק עליו ת"ק/חכמים.

מי לדעתכם צודק?

האם כתבו ע"כ?

לדעתי הענייה הפשט המופשט הוא כדברי בר פלוגתא דידך, ובודאי כך עמא דבר, ואמנם טיעון דומה לשלך העלה הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל בביאור דעתו שהאב מיפר כל נדרי בתו (וראה כס"מ פי"ב מהל' נדרים).

שם זה כי ידוע שסתם ספרי ר"ש, ובדר"כ אין הלכה כמותו מול חבריו. הלא כן?

בברכה המשולשת כתב:

הגהמ כתב:לדעתי הענייה הפשט המופשט הוא כדברי בר פלוגתא דידך, ובודאי כך עמא דבר, ואמנם טיעון דומה לשלך העלה הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל בביאור דעתו שהאב מיפר כל נדרי בתו (וראה כס"מ פי"ב מהל' נדרים).

שם זה כי ידוע שסתם ספרי ר"ש, ובדר"כ אין הלכה כמותו מול חבריו. הלא כן?

אכן, אבל הצד השוה שבהן שגם שם לא נזכר בפירוש שום דעה החולקת, רק הסיק הרמב"ם להיפך שמזה שלא נמצאה דעה הסוברת כמותו מוכח שלא הודו לו חכמים.

הגהמ כתב:

בברכה המשולשת כתב:

הגהמ כתב:לדעתי הענייה הפשט המופשט הוא כדברי בר פלוגתא דידך, ובודאי כך עמא דבר, ואמנם טיעון דומה לשלך העלה הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל בביאור דעתו שהאב מיפר כל נדרי בתו (וראה כס"מ פי"ב מהל' נדרים).

שם זה כי ידוע שסתם ספרי ר"ש, ובדר"כ אין הלכה כמותו מול חבריו. הלא כן?

אכן, אבל הצד השוה שבהן שגם שם לא נזכר בפירוש שום דעה החולקת, רק הסיק הרמב"ם להיפך שמזה שלא נמצאה דעה הסוברת כמותו מוכח שלא הודו לו חכמים.

אמת, זה אכן מהלך דומה מאוד

מיללער כתב:מזה שרבינו הקדוש הביאו בלשון יחידאה ולא כסתם משנה, אין ראיה שהוא חולק עליו ולא פסק כוותיה?

מתון כתב:בדרך אגב במקרה של משנה זו יש עוד קושי, שהרי קי"ל שכל מקום ששנה רשב"ג במשנה הלכה כמותו. ועל זה ראה תוי"ט עירובין פ"ח מ"ז.

כבר העירו ע"כ בהקשר של משנתינו וכך נ"ב: ועי' ס' המאורות שם, שאע"פ שאמרו, כ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה, אין סומכים על כלל זה, וע"ע הלכה ציון 687-688 מהרבה ראשונים, ועי"ש ציון 686 שהרבה חולקים, ועי' שבת של מי שם קב ב ד"ה ועתים לבינה ע"ס העתים שם אות סה.

חלמישצור כתב:בירושלמי מובן שרבנן חולקים על רשב"ג, וז"ל (עם ביאור בסוגריים, ע"פ קרבן העדה אע"פ שאין פירושו בדווקא עיקר העניין, אלא שהירושלמי מנגיד בין רשב"ג ורבנן): "ואמ' ר' יעקב בר אחא: לא אתיא (מתניתין) אלא כר' שמעון (ולא כרבנן), דר' שמעון לא עבד מקצת מלאכה ככולה (דבעינן שיגמור את כל המלאכה), ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה (ואף אם אין מלאכתו מתקיימת חייב). וקשיא על דרבן שמעון בן גמליאל (דאמר אף המכה בקורנס על הסדן חייב, הא לאו מידי קעביד אלא מפני שאימן ידיו לעשות מלאכה) - אילו נטל לקצור ולא קצר שמא כלום הוא (והא וודאי לכ"ע פטור)?! אמ' ר' אדא: אתיא דרבן שמעון בן גמליאל כר' יהודה, דתני השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו (מכתו גורמת חיבור האריג ומיישב המלאכה לעשות מלאכתו להבא), והכא מפני שהוא כמיישב בידו (אף מכה על הסדן הויא כתחילת מלאכה)". ההדגשה 'אתיא דרבן שמעון בן גמליאל כר' יהודה' מלמדת לענ"ד על דעה יחידאית.

כל הקטע המסומן בקו, אינו שייך לעניינו. ההערה שלך חשובה, שהרי מן הסתם אין הלכה כר' יהודה. ומעניין שבשבת של מי שם, אזיל בתר איפכא, שכיון שבירו' נו"נ בשיטתו דרשב"ג מ' שהלכה כמותו.

מתון כתב:יש משמעות בדברי הת"ק שמכה בקורנס על הסדין אינו חייב משום מכה בפטיש, שלכן נקט הת"ק "המכה בפטיש", שכן פטיש עשוי להכות על האבנים שחוצבין מההר, ועם הפטיש גומר בפועל המלאכה של האבנים. ומזה, שרק אם עושה גמר ואותו הגמר הוא בעצם הכלי אז חייב, ולא כשמכה על הסדין, שאינו עצם הכלי, ואינו דווקא בשעת גמר מלאכה.

ומלשון התוספתא (יא ה"ב) גם כן מוכיחים הדברים כך: "המכה בפטיש אחד טפיחה גדולה ואחד טפיחה קטנה הרי זה חייב, רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב שכן מרדדין טסין לעבודת המשכן".

איני רואה משמעות מכרעת, שהרי כל המשנה מדברת במלתאכת בנין ומשו"ה נקט תנא דמשנה פטיש, ואמנם הזכיר גם מעצד שהוא כלי קטן יותר. אמנם הרי"ד (ויחיד הוא בשמועתו) גורס בדברי ת"ק: והמכה בפטיש ובקורנס ובמעצד וכו', ומפרש שלת"ק מכה בקורנס היינו על הכלי ולרשב"ג אינו על הכלי, ולדבריו נחלקו במשנה.

יש"כ לרב הגה"מ על מרה"מ.

ועתה הסכיתו ושמעו, דבר חדש, לא ראיתי שרמזו עליו!

עי' תוספתא כריתות פ"ג, שלד' ר' יוסי, הסובר שמלאכה הנעשית מקצתה בשבת ומקצתה ביוה"כ אינה מצטרפת לחיוב חטאת, ע"ע בין השמשות ציון 98 ואילך, הוא הדין שהמכה בפטיש בבהשמ"ש של שבת ויוה"כ אינו חייב, שי"ל הגבהה היתה בשבת והנחה ביוה"כ, ועי' ברייתא כיו"ב בכריתות יט ב: מקצת הגבהה היתה בשבת ומקצת הגבהה למחר, ועי' רגמ"ה שם: איכא דאמרי ופי' מיוחס לר"ש משאנץ לתו"כ חובה פ"ז ה"ח (ד' כ ב) בפי' ב ותוס' שבשיטמ"ק כריתות שם השמטות אות ה (מהדו' אילן עמ' 14) ותוס' הרא"ש שם בשיטמ"ק מהדו' אילן עמ' 143 בשם פירושי אשכנז, שהיינו כמ"ש בתוספתא, שהגבהה בשבת והנחה על הסדן היתה ביוה"כ, ונודע מש"כ כמה אחרונים, פלא פלאות, איך דברי חכמים באו בתכלית הדקדוק, עי' כתר ישועה כריתות שם וחזו"י כריתות שם, שכבר מצינו שהלך ר' יוסי בזה לשיטתו בב"ר פ"י, שאמרו שם: שאלו לר' ישמעאל בריה דר' יוסי, שמעת מאביך מהו ויכל אלקים ביום השביעי, אתמהה, (שמ' שעשה מעשה ביום השביעי) אמר להם כך שמעתי מאבא, כזה שמכה בקורנס ע"ג הסדן, הגביהה מבעוד יום והורידה על הסדן משתחשך, והיינו שרק ר' יוסי יכל להשיב תשובה זו, שלדעתו אין ההנחה לבד מלאכה, ולפיכך לא עשה הקב"ה כביכול מלאכה בשבת.

ובכן, האם ר' יוסף בתוספתא שם (וכ"מ מד' חכמים שם, עי' ראשונים שם ושם שלא נחלקו עליו אלא בפרט אחר) ובבראשית רבה שם, כולהו אזלי בשיטת רשב"ג???
או שמש"כ שם "ע"ג הסדן" לאו דוקא, ור"ל על הסדן ועל הכלי שעליו.

ובאמת יש לבירור זה משמעות נוספת וחשובה: האם מחלוקת ר"י וחכמים שם, (כפי שביאורה הראשונים שם ושם) אם הגבהה מכלל המלאכה אם לאו (ונפק"מ בהגביה בחול והוריד בשבת) היא דוקא במלאכת הכאה על הסדן או שמא בכל מכה בפטיש. ויש הרבה מקום לחלק ביניהם.

האם יש דוגמה לדבר כזה בדברי אמוראים?
לכא' זה תלוי במה שהסתפקו כאן אם הקביעה יחידאה היא מפני ש'כל הש"ס כולו ושתיקתו, עומדים כנגדו' זה דבר שאפשר לאומרו גם כנגד דברי אמורא. אבל מסדר המשנה ומשתיקתו של ת"ק יצאה הקביעה שרשב"ג יחידאה הוא אז מן הסתם זה שייך רק במשנה שמדרך סידורה לומדים הלכות רבות משא"כ בגמרא שהיא כים הגדול ולא שמענו (?) שנערכה לפי שיקולים הלכתיים.

בתוך הגולה כתב:האם יש דוגמה לדבר כזה בדברי אמוראים?
לכא' זה תלוי במה שהסתפקו כאן אם הקביעה יחידאה היא מפני ש'כל הש"ס כולו ושתיקתו, עומדים כנגדו' זה דבר שאפשר לאומרו גם כנגד דברי אמורא. אבל מסדר המשנה ומשתיקתו של ת"ק יצאה הקביעה שרשב"ג יחידאה הוא אז מן הסתם זה שייך רק במשנה שמדרך סידורה לומדים הלכות רבות משא"כ בגמרא שהיא כים הגדול ולא שמענו (?) שנערכה לפי שיקולים הלכתיים.

באנצ"ת ערך הלכה יש רשימה ארוכה של לשונות הגמ' שיש ללמוד מהם הכרעת הדין, והרבה מהם הם כיצד הובאו דברי חכמים. עי"ש.

-----------

ולגופו של נידון מצאתי שכבר נידון בראשונים ובאחרונים!

בב"ק כג ב, נחלקו אמוראים ר' נחמן ור' יהודה, שלר' נחמן עביד אינש דינא לנפשיה, ולר' יהודה לא עביד, ובא רב כהנא והקשה על רב יהודה מברייתא שאמר בה בן באג באג דברים שמשמעותם דעביד אינש דינה לנפשיה, אמר לו ר' יהודה (או אולי מסדרי הש"ס): בן באג באג יחידאה הוא ופליגו חכמים עליו, וכתב שם הרשב"א (ואני מבארו), שאין הכוונה שחלוקים עליו חכמים בהדיא, (אלא שהיה ידוע להם שהוא יחיד בשמועתו ואין לו חברים ולפיכך אין הלכה כמותו בדבר חדש כזה), שא"א לומר שהיה להם מסורת שנחלקו חכמי דורו על בן באג באג, ודבריהם לא באו בכתובים, שהרי בגמ' שם הביאו ד' רב ינאי שמסרס דברי בן ב"ב לגמרי באופן שאין משמעות מדבריו שעביד אינש דינה לנפשיה, ואם היה ידוע לאמוראים שנחלקו חכמי דורו על בב"ב, על מה איפוא נחלקו עליו לדברי ר' ינאי?

והביא דבריו מהרח"ך בספרו לב שומע והשיג על מהר"ץ חיות שם שנעלם ממנו דבריו, וישל"ע בציונו לתוס' זבחים

מערכת י אות ט': יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה. אע"ג דלא אשכחן בהדיא דפליגי עליה מצי אמורא למימר הכי. הרשב"א בחידושי קמא לדף כ"ח א' וז"ל כלומר אני אומר יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה ואי אפשר לומר דפליגי בהדיא דא"כ היכי פריש רבינא מאי שבור שניו בדין, דא"כ מאי פליגי רבנן עליה ע"כ ונעלם דבר ממהר"ץ הירש בהגהותיו לשם מדלא הכריח דלא פליגי אלא משום שלא נמצא בתוספתא שיחלקו עליו חכמים בזה ע"ש דאי מהא לא איריא דאיכא למימר שנשמטה בטעות סופר ועיין בכיוצא בזה בתוס' בפ"ק דזבחים דף ז' ע"ב ד"ה כל מקום, אך הכרח הרשב"א ז"ל הוא הכרח גמור מגוף הענין עצמו.

שאלת בורות:
בכמה מקומות מצינו שהגמ' שואלת הלכה מכלל דפליגי, אם שייך שאף שלא פליגי אין הלכה כן, אז מה השאלה?

צורב מתחיל כתב:שאלת בורות:
בכמה מקומות מצינו שהגמ' שואלת הלכה מכלל דפליגי, אם שייך שאף שלא פליגי אין הלכה כן, אז מה השאלה?

תשובה:
בדרך כלל מדובר שבמשנה או בברייתא נזכרו דברי שני תנאים (או יותר), ויש צד לומר שאינם חולקים, ובאים ואומרים הלכה כפלוני, מובן שיש לתמוה "הלכה מכלל דפליגי?". והכוונה שאם יצוייר שלא פליגי, היינו צריכים לומר שהלכה כשניהם, ומזה שאומרים הלכה כפלוני, סימן שהשני לא סובר כמוהו.
הנה דוגמה, עיין שבת דף ק"ו ע"ב, אמר רב יוסף אמר ר"י אמר שמואל הלכה כרשב"ג, א"ל אביי הלכה מכלל דפליגי? [וכתב רש"י (ד"ה מכלל) והא אוקימנא דרבנן נמי בביבר קטן אמרי], ושם באמת מדובר שבמשנה נזכרה גם דעת חכמים.
(אולי הבנת שמדובר שבמשנה נזכרה רק דעה אחת, וע"ז אמרו הלכה כפלוני?).

הגהמ כתב:טיעון דומה לשלך העלה הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל בביאור דעתו שהאב מיפר כל נדרי בתו (וראה כס"מ פי"ב מהל' נדרים).

דוגמא נוספת, בכסף משנה (הלכות ציצית א, י):

אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורים עושה:
כתב הראב"ד א"א זה טעות וכו' כעין שצריך לציצית עכ"ל. וחכמי לוניל הקשו לרבינו מההיא דספרי והשיב להם זה שלמד שזורין ממשכן ר"ש היא דסתם ספרי ר"ש ולפי שלא מצאתי שום אדם שיאמר דבר זה לא כתבתי כמותו שאם כן יהיו שזורין ששה כמשכן כן נ"ל ואין לי סמך אחר בדבר זה עכ"ל. ... ומכל מקום יש לתמוה על רבינו דכיון דלא אשכחן מאן דפליג על ההיא דספרי למה דחאה מהלכה מפני שהוקשה לו אם כן יהיו שזורין ששה כמשכן שהרי גם לפי דבריו ז"ל שסובר שאינן אלא דברי רבי שמעון יקשה כן וצריך ליישב דמשום דר"ש מפיק לאוקמינהו אשנים ואם כן כי מוקמינן לה ככ"ע נמי ניישב כך: ועוד ק"ל על דבריו מי הגיד לו ז"ל דההיא ברייתא דספרי דילפא שזורין ממשכן. ונראה שמפני שראה חולשות הללו בדבריו כתב 'ואין לי סמך אחר בדבר זה'.

מעט דבש כתב:

הגהמ כתב:טיעון דומה לשלך העלה הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל בביאור דעתו שהאב מיפר כל נדרי בתו (וראה כס"מ פי"ב מהל' נדרים).

דוגמא נוספת, בכסף משנה (הלכות ציצית א, י):

אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורים עושה:
כתב הראב"ד א"א זה טעות וכו' כעין שצריך לציצית עכ"ל. וחכמי לוניל הקשו לרבינו מההיא דספרי והשיב להם זה שלמד שזורין ממשכן ר"ש היא דסתם ספרי ר"ש ולפי שלא מצאתי שום אדם שיאמר דבר זה לא כתבתי כמותו שאם כן יהיו שזורין ששה כמשכן כן נ"ל ואין לי סמך אחר בדבר זה עכ"ל. ... ומכל מקום יש לתמוה על רבינו דכיון דלא אשכחן מאן דפליג על ההיא דספרי למה דחאה מהלכה מפני שהוקשה לו אם כן יהיו שזורין ששה כמשכן שהרי גם לפי דבריו ז"ל שסובר שאינן אלא דברי רבי שמעון יקשה כן וצריך ליישב דמשום דר"ש מפיק לאוקמינהו אשנים ואם כן כי מוקמינן לה ככ"ע נמי ניישב כך: ועוד ק"ל על דבריו מי הגיד לו ז"ל דההיא ברייתא דספרי דילפא שזורין ממשכן. ונראה שמפני שראה חולשות הללו בדבריו כתב 'ואין לי סמך אחר בדבר זה'.

ויעויין בהערות הגר"ד יוסף על שתי התשובות הללו

וונדרבר כתב:

צורב מתחיל כתב: שאלת בורות:
בכמה מקומות מצינו שהגמ' שואלת הלכה מכלל דפליגי, אם שייך שאף שלא פליגי אין הלכה כן, אז מה השאלה?

תשובה:
בדרך כלל מדובר שבמשנה או בברייתא נזכרו דברי שני תנאים (או יותר), ויש צד לומר שאינם חולקים, ובאים ואומרים הלכה כפלוני, מובן שיש לתמוה "הלכה מכלל דפליגי?". והכוונה שאם יצוייר שלא פליגי, היינו צריכים לומר שהלכה כשניהם, ומזה שאומרים הלכה כפלוני, סימן שהשני לא סובר כמוהו.
הנה דוגמה, עיין שבת דף ק"ו ע"ב, אמר רב יוסף אמר ר"י אמר שמואל הלכה כרשב"ג, א"ל אביי הלכה מכלל דפליגי? [וכתב רש"י (ד"ה מכלל) והא אוקימנא דרבנן נמי בביבר קטן אמרי], ושם באמת מדובר שבמשנה נזכרה גם דעת חכמים.
(אולי הבנת שמדובר שבמשנה נזכרה רק דעה אחת, וע"ז אמרו הלכה כפלוני?).

כבר דנו בזה הקדמונים.
בסוף ס' יבין שמועה (למהר"ש אלגאזי), נדפס עם ס' הליכות עולם - כללי הגמרא, כותב בכלל תקפ"ו:
כתבו התוס' בע"ז (דף מג.) אהא דאמר רבי חמא הלכה כרשב"א, פירש רשב"ם אפילו אי משכחת תנא דפליג עכ"ל. הרי שאמר הלכה כפלוני ואע"ג דליכא מאן דפליג עליה, ופירשו דה"פ הלכה כפלוני ואפילו אם תמצא חולק עליו.
והעיר שם הרמ"ך (בעל יד מלאכי):
אך בעל משנה למלך פ"ז מהל' ע"ז הלכה ח' תמה ע"ז דבכמה דוכתי פריך הלכה מכלל דפליגי. ועי' שיטה מקובצת לביצה דף מ"ב ע"ג
[= שיטמ"ק ביצה לז: (ד"ה כאן ברועה אחד) ד"ה הלכה כר' דוסא].
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 117&hilite
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =93&hilite
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 162&hilite
וראה ברמב"ם מהדורת ר"ש פרנקל הל' ע"ז פ"ז ה"ח, במשנה למלך, ושם במקורות וציונים כתבו:
עיי' רמב"ן ב"ב קמ"ו א' דכן הוא דרך התלמוד.
(עיי"ש סוף ד"ה סבלונות)
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... 103&hilite
וראה שם בספר המפתח (עמ' תנ"א) שציינו לס' פרשת המלך, משרת משה, הגהות מצפה איתן ע"ז מג., עבד המלך, חת"ס כללי הש"ס (סוף מועד) אות ג'.

אולי שייך לאשכול זה

רמב"ם הלכות מעשר פרק יא הלכה ד
סלי זיתים וענבים וקופות של ירק אף על פי שהוא מוכרן אכסרה אסור למוכרן דמאי.

השגת הראב"ד: סלי זיתים וענבים וקופות של ירק אף על פי שהוא מוכרן אכסרה אסור למוכרן דמאי. א"א לא ראינו מחלוקת על רבי יוסי שהוא מתיר במשנה [דמאי פ"ב].

ועי' כס"מ שם.